1. עניינו של פסק דין זה, תביעה שהגיש מר עידן שמואל (להלן: "התובע"), בעקבות ערר שהגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), על החלטה של וועדה רפואית מדרג ראשון אשר הכירה לתובע ב-49.6% נכות רפואית וב-75% נכות לאחר הפעלת הוראת תקנה 15 במלואה.

2. בתביעה התבקש בית הדין על ידי התובע:

"א. להוציא צו עשה המורה למשיב (המוסד לביטוח לאומי, הוספה שלי-ט.מ.), לנמק את ערערו שהגיש נגד העותר (המבוטח) (התובע כאן, הוספה שלי-ט.מ.) והמורה לו בנוסף לצרף כל מסמך רפואי המהווה בסיס לערערו; ולחילופין להורות למשיב בצו עשה, לנמק מדוע יעמוד בסירובו לנמק את ערערו כאמור.

ב. להוציא צו מניעה האוסר על המשיב להגיש ערער על ההחלטה לאחר חלוף המועד."

3. עד שנדרש לטענות התובע, נקדים ונביא את העובדות המהוות את הרקע לתביעה נשוא פסק דין זה, והן כדלקמן:

א. התובע, מר שמואל עידן, מכונאי אופנועים במקצועו, נפגע בחודש מרץ 2001 בתאונת דרכים אשר הוכרה על ידי הנתבע, כתאונה בעבודה (להלן: "התאונה").

ב. בעקבות התאונה הועמד התובע בפני וועדות רפואיות הן וועדות מדרג ראשון והן וועדות רפואיות לעררים, אשר קבעו לתובע נכות זמנית בשל התאונה.

ג. לענייננו, התכנסה הוועדה מדרג ראשון אשר דנה בנכות הצמיתה אשר יש להכיר למערער בעקבות התאונה. הוועדה מדרג ראשון קיימה בעניינו של המערער שתי ישיבות:

הישיבה הראשונה בחודש פברואר 2010 במסגרתה ערכה למערער בדיקה קלינית ובסיומה ביקשה הוועדה חוות דעת של וועדת הרשות לצורך הפעלת תקנה 15;

ישיבה שניה לסיכום הממצאים לאחר קבלת חוות דעת של וועדת הרשות, התכנסה ביום 17.3.2010.

ד. על פי החלטת הוועדה מיום 17.3.2010, נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בעקבות התאונה בשיעור של 49.6%; ונקבע עוד כי יש להפעיל את הוראת תקנה 15 במלואה, כך שסך כל הנכות שיש להכיר לתובע בעקבות התאונה, עומדת על 75%.

ה. ביום 13.4.2010, הגיש הנתבע ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון כדלקמן:

"טעתה הוועדה הרפואית בהחלטתה שקבעה אחוזי נכות שאינם מתאימים לאופי הפגיעה, כמו כן שיעור הנכות שנקבע גבוה. לדעת המוסד יש לבחון את הקביעה ולקבוע נכות בהתאם. הוועדה לעררים מתבקשת לקבוע נכות מתאימה לאופי הפגיעה." המצורף מ/1 לתביעת התובע.

ו. בעקבות ערר שהגיש הנתבע, הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה במסגרתה עתר התובע לסעדים המפורטים בפתיח לפסק הדין.

4. בסיכומים שהגיש התובע טען האחרון, לקשר ארגוני פסול בין המוסד לביטוח לאומי, לבין הוועדות הרפואיות הפועלות במסגרת חוק הביטוח הלאומי. בסיכומיו טען התובע עוד, כי הגשת ערר אשר איננו מנומק ואיננו נסמך בנימוקים ובחוות דעת רפואיות, היא פגיעה בזכות הטיעון של התובע בפני הוועדה הרפואית לעררים.

על פי שיטתו של התובע "ההחלטה המהותית" בעניינו, ניתנה בישיבת הוועדה מיום 10.2.2010; ולפיכך ערר הנתבע מיום 13.4.2010, ניתן באיחור ולפיכך דינו להימחק על הסף.

5. לדעת הנתבע דין התביעה להידחות, משהוגש הערר לוועדה הרפואית לעררים בתוך המועד שנקבע בתקנות; ומקום שהערר עומד בחובת ההנמקה הנדרשת בדין.

6. לאור טענות הצדדים בהליך נשוא פסק הדין, את הדיון בטענות התובע נקיים בשני שלבים:

בשלב הראשון נעמוד על טענת התובע לפיה דין הערר שהגיש הנתבע על החלטת הוועדה מדרג ראשון, להימחק בשל העדר הנמקה.

בשלב השני, תידון תביעת התובע למחיקת הערר מהנימוק כי הערר הוגש לאחר שחלף המועד הקבוע בתקנות להגשתו.

7. תקנה 30 לתקנות בית הדין לעבודה (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 קובעת את סמכויות הוועדה הרפואית לעררים. לעניין זה קובעת תקנה 30(א) כי:

"וועדה לעררים רשאית לאשר החלטת הוועדה, לבטלה או לשנותה בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד."

8. סמכות זו של הוועדה הרפואית לעררים, היא סמכות רחבה החורגת מסמכויותיה של ערכאת ערעור שיפוטית רגילה. עמד על כך בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, בבג"ץ 1082/02, המוסד לביטוח לאומי נ' רון שמעון שטרן (להלן: "בג"ץ שטרן") כדלקמן:

"... אין מקום להשקיף על הוועדה לעררים כעל ערכאת ערעור "טיפוסית" שכל תפקידה להתמצא בקיום ביקורת על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. עד רבה, ההליך בפני הוועדה לעררים, על פי הסמכויות הרחבות שהוקנו לוועדה זו, מחייב כניסה מחדש לעובי הקורה וקביעת ממצאים עדכניים, על פי מכלול הנתונים המובאים בפניה ועל פי הבדיקות שהיא מקיימת. אכן, 'לוועדת הערר מוקנות כל הסמכויות המוקנות לוועדה רפואית והיא מוסמכת לבדוק מחדש את מצבו של הנכה'. בדיקה זו נעשית לפי מיטב שיקול דעתם המקצועית של המומחים היושבים בוועדה - שהם בבחינת דרג רפואי בכיר יותר – ולאור מסכת הנתונים הרפואיים כולה" פסקה 16 לבג"ץ שטרן.

9. מקום שסמכותה של הוועדה הרפואית לעררים חורגת מסמכותה של ערכאת ערעור רגילה המוגבלת לבחינת הממצאים של הוועדה מדרג ראשון, אין הערר חייב להיצמד לטעות בקביעת הוועדה מדרג ראשון. לעניין זה קבע בית הדין הארצי בעב"ל 179/09, דוד הלימי נ' המוסד לביטוח לאומי:

"... הוועדה לעררים מוסמכת לפעול כוועדה לבדיקה מחדש של דרגת נכותו של הנפגע וקביעת דרגת נכותו האמיתית על פי ממצאיה, מבלי שתהא כבולה בהכרח לנושא הערעור. משאלה הם הדברים, די בכך שהנפגע יגיש ערעור לוועדת העררים ויבקש כללית וסתמית בדיקה מחדש של עניינו, מהטעם שלדעתו דרגת נכותו גבוהה מזו שנקבעה על ידי הדרג הראשון, על מנת שאותו נימוק ייחשב כהנמקה מפורטת מספקת לזימונו לדיון לוועדת העררים לקביעת נכותו" פסקה 5ד לפסק דינו של כב' השופט פליטמן עב"ל 179/09, דוד הלימי נ' המוסד לביטוח לאומי.

10. בהתאם נפסק בפרשת הלימי, כי אין לראות בערר שהגיש המוסד לביטוח לאומי מהנימוק כי: "לדעת המוסד הממצאים הרפואיים בדוח הוועדה לא מצדיקים קביעת אחוזי נכות, כערר שאיננו עומד בחובת ההנמקה לצורך פתיחת הליך של ערר בפני הוועדה לעררים."

11. ובחזרה לעניינו. בשים לב לסמכויותיה הרחבות של הוועדה הרפואית לעררים ובהתאם להלכה שנקבעה בבית הדין הארצי בפרשת הלימי, טענת פקיד התביעות בערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון בעניינו של התובע כאן, מהנימוק כי אחוזי הנכות הרפואית שנפסקו בוועדה מדרג ראשון, אינם מתאימים לאופי הפגיעה ועל כן יש לבחון מחודש את הנכות הרפואית – עומדת בחובת ההנמקה.

12. לאור האמור, העתירה למחוק את ערר הנתבע ולחילופין לחייב את הנתבע לנמק את הערר מעבר לנטען בכתב הערר - נדחית.

13. הוועדה מדרג ראשון סיימה את עבודתה רק עם קביעת דרגת הנכות בישיבתה מיום 17.3.2010, לאחר קבלת עמדת וועדת הרשות; ולפיכך אין לקבל את טענת התובע כי את הערר היה מקום להגיש, עוד טרם שסיימה הוועדה מדרג ראשון את הליך קביעת הנכות לתובע בעקבות הפגיעה, בתום הישיבה הראשונה שקויימה בעניינו של התובע, בחודש פברואר 2010.

14. משהסתיים ההליך בעניינו של התובע בוועדה מדרג ראשון רק ביום 17.3.2010, ומשהוגש ערר המוסד על החלטת הוועדה מדרג ראשון ביום 13.4.2010 – דין הטענה לפיה ערר המוסד הוגש לאחר שחלף המועד הקבוע בתקנות להגשתו – להידחות.

15. סוף דבר התביעה על שתי חלקיה נדחית.

התובע ישלם הוצאות הנתבע בסך של 2,500 ₪.

הערעור על פסק הדין הוא בזכות. ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

קלדנית: נורית רזניק