1. התובעת בתיק זה מבקשת כי אפסול עצמי מלדון בתובענה שהוגשה על ידה, לאכיפת הסכם שנכרת בינה לבין המשיבה ביום 22.5.08, ולמתן הוראות למשיבה לתקן את הפרות ההסכם שבוצעו על ידה, תוך תשלום פיצויים בגין נזקים ואובדן רווחים שנגרמו לה בשל ההפרות הנטענות. המבקשת שכרה מן המשיבה נכס המצוי בבעלות האחרונה, בטיילת ארמון הנציב בירושלים. על פי הנטען בכתב התביעה, התברר בדיעבד כי לא ניתן לעשות בנכס שימוש כמסעדה ו/או חנות, ואף לא ניתן לקבל היתר לשימוש חורג לשם הפעלתו כאולם אירועים או כנסים, בניגוד למצגי שווא שהציגה לה המשיבה. התובענה קבועה להוכחות למועדים 24.1.13, 28.1.13, 3.2.13, 5.2.13, ולסיכומים ביום 19.2.13.

עילת הפסילה היא היכרותי והקשר החברי שיש לי עם עו"ד תמר בן דוד, המכהנת כחברה בוועד המנהל של המשיב. לטענת המבקשת, נודע לה על הקשר האמור אך לאחרונה. בנוסף נטען כי הגיע לידיעת המבקשת מידע על קשרי חברות שיש לי עם גורמים נוספים בהנהלת הקרן, והם גב' רות חשין ומר דוד ברודט, אולם מאחר ונבצר מן המבקשת לברר מידע זה, היא מתמקדת בבקשתה בקשרי החברות ביני לבין עו"ד בן דוד. לשם המחשת טיב הקשרים ביני לבין עו"ד בן דוד, בחרה המבקשת לתארם כך: "מנהל התובעת מתגורר סמוך לבית הקפה ... והוא לקוח קבוע במקום. כאשר ביקר מר בר חמא [מנהל המבקשת] במקום במועד הנ"ל, נמסר לו מידע מבוסס וחד משמעי כי בתקופה שלאחר הגשת התביעה דנא, המותב הנכבד וגב' בן דוד ישבו מספר פעמים, בשעות הערב, לשיחות ממושכות בבית הקפה (בשולחן בפינה בתוך בית הקפה ולא ברחבה מחוצה לו)".

2. אקדים ואומר, כי אכן יש לי קשרי חברות טובים עם עו"ד בן דוד, אולם אין לי קשרי חברות עם גב' חשין ועם מר ברודט. עוד יש לומר, כי איני יכולה להוציא מכלל אפשרות שנודע לי אי פעם מפיה של עו"ד בן דוד כי היא חברת הוועד המנהל של המשיבה, אולם עובדה זו כלל לא הייתה בתודעתי עת הוקצה התיק הנדון לטיפולי ובמהלך כל הדיונים שהתנהלו בו עד כה. רק בקשתה של המבקשת לפסילתי הביאה למודעותי בפועל של העובדה הנדונה.

3. את בקשתה משתיתה המבקשת על הוראות סעיפים 77(א) ו- 77(א1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, המורות כי שופט לא ישב בדין מקום שמצא כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל - מקום שצד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת.

לטענת המבקשת, על השופט להביא בחשבון את משך התקופה בה התקיימו יחסי חברות בינו לבין בעל הדין, את רמת האינטימיות של יחסים אלה, ועליו אף לשקול את מראית פני הצדק. המבקשת סבורה, כי מאחר שהחברות ביני לבין עו"ד בן דוד הינה חברות רצינית ולא היכרות שטחית, ומאחר שכחברת הנהלה מהווה עו"ד בן דוד "צד ישיר, משפיע ומושפע מההליך, ודאי קיים פוטנציאל להשפעה מצידה על ההליך" (סעיף 27 לבקשה).

4. המשיבה מתנגדת למבוקש. לטעמה, מראית פני הצדק אינה יכולה לשמש עילה לפסילתו של שופט אלא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, הנבחן על פי אמת מידה אובייקטיבית. בכל הנוגע לעילת הפסילה ה"אוטומטית", הנובעת מקרבה ממשית בין שופט לבין צד להליך, סבורה המשיבה כי אין חברות בוועד מנהל של ארגון ציבורי שקולה כנגד חברות עם בעל הדין עצמו. בנסיבות העניין, אין כל חשש לפוטנציאל השפעה מצידה של עו"ד בן דוד על ההליך. בהקשר זה מוסיפה המשיבה כי עו"ד בן דוד הינה אחת מבין 20 חברי הוועד המנהל של המשיבה. זאת ועוד, ההליך עניינו בפעילות השוטפת של המשיבה, באחד ממאות נכסיה בירושלים. התיק הנדון מטופל על ידי מנכ"ל המשיבה, היועץ המשפטי שלה והאחראי על נכסיה. עו"ד בן דוד אינה עדה בתיק, אין היא מעורבת בו מטעם המשיבה ואין לה אינטרס של ממש העשוי להיות מושפע מן ההכרעה בו.

5. לא נמצאה לי עילה לפסול עצמי מלישב בדין בתובענה נשוא הבקשה שלפניי.

פסלות שופט תלויה בקיומו של חשש ממשי למשוא פנים, הנבחן על פי אמת מידה אובייקטיבית, על רקע נסיבות העניין. לפיכך, השאלה האם יש לשופט "קרבה ממשית" לצד להליך, כמשמעותה בסעיף 77(א1)(1) לחוק בתי המשפט תיבחן על פי מבחן החשש הממשי למשוא פנים, ובמילותיו של כב' הנשיא א' ברק: "אין די בעצם ההיכרות או הקרבה של שופט לבעל דין או עורך דינו כדי להביא לפסילתו. יש להראות חשש ממשי למשוא פנים. אין אפוא די בקרבה של השופט. נדרשת קרבה ממשית. קרבה זו אינה אלא אותה קרבה שממשותה היא המבססת חשש ממשי למשוא פנים" (ראו ע"א 1190/05 גבאי ואח' נ' אומצה מפעלי בשר בע"מ ואח', מיום 5.6.05, וראו גם: י' מרזל, דיני פסלות שופט, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"ו-2006, בעמ' 153-154).

כך גם השאלה האם מאן דהוא הוא "צד להליך" תבחן בחינה מהותית ולא בחינה פורמאלית. השאלה אותה יש להציב הינה האם ייפגעו זכויותיו או האינטרסים של אותו אדם שיש לשופט קרבה ממשית אליו. ככל שהתשובה בשלילה, אין לראות באותו אדם "צד להליך" (מרזל, שם בעמ' 233).

6. בענייננו, וכפי שיפורט להלן, על פי המבחן המהותי של השפעה על זכויות או על אינטרסים, אין עו"ד בן דוד מהווה "צד להליך", וכך גם אין הקרבה שביני לבינה מהווה "קרבה ממשית", במובן של חשש ממשי למשוא פנים, בנסיבות העניין שלפנינו.

7. עו"ד בן דוד אינה מייצגת את המשיבה, וכעולה מתשובת המשיבה, היא אינה מעורבת, ולא הייתה מעורבת בעניין נשוא התובענה. לא הופניתי על ידי המבקשת לכתבי בית דין ולמסמכים המצויים בתיק, האומרים אחרת. אין בידי המבקשת להראות כיצד יושפע עניינה האישי של עו"ד בן דוד מן ההכרעה בתיק זה. כך גם אין יסוד לטענה לפיה בהיותה חברת הוועד המנהל של המשיבה, אחת מבין עשרים, עשויה היא להשפיע על ההליך. יחסי החברות ביני לבין עו"ד בן דוד אינם יוצרים חשש ממשי למשוא פנים בהכרעה בשאלה האם המשיבה הפרה את ההסכם שנכרת בינה לבין המבקשת, שכן, כאמור, בהיותה חברת הוועד המנהל אין ולא הייתה לעו"ד בן דוד כל מעורבות בעניין. איני רואה כיצד חברותי עימה עשויה להשפיע על שיקול דעתי, לא מן הבחינה הסובייקטיבית ולא מן הבחינה האובייקטיבית, בעת שאדרש לבחינת טיב הסכם ההתקשרות נשוא התובענה ואופן עמידת הצדדים בו, עניינים הנוגעים לניהולה השוטף והיום יומי של המשיבה.

8. ב"כ המבקשת ראה להסתמך על החלטתו של כב' הנשיא א' ברק בע"א 6332/05 ולדהורן נ' נרקיס (מיום 24.11.05) ועל החלטתה של כב' הנשיאה ד' ביניש בע"א 4332/08 פלוני נ' פלונית (מיום 24.7.08). לא מצאתי כי הנדון דומה לראייה. בפרשת ולדהורן הורה כב' הנשיא ברק על פסילתה של שופטת, כאשר לא היה חולק כי לו הופיע בפניה עורך הדין שחתם בפועל על בקשה, הייתה מוצאת לנכון לפסול עצמה מלדון בעניין נשוא אותה בקשה, בשל היכרות קרובה עימו (שכללה, מלבד יחסים חברתיים, גם ייצוג של בנה של השופטת בידי אותו עורך דין). כב' הנשיא ברק סבר, כי אין בעצם העובדה שבדיון עצמו הופיע עורך דין אחר ממשרדו כדי לפחת מן החשש למשוא פנים, חשש שכאמור לא היה חולק כי הוא מתקיים בכל הנוגע למערכת היחסים בין השופטת לבין עורך הדין החתום על הבקשה. ואילו בעניין פלוני התברר, כי המשיבה (פלונית), עורכת דין במקצועה, עבדה כשכירה במשרד עורכי הדין של השופטת, בטרם זו מונתה לשיפוט. כב' הנשיאה ביניש הדגישה, בהחלטתה, את העובדה שהמשיבה היא בעלת דין בהליך גירושין בינה לבין המערער, ולא באת כוח בהליך הנדון, וכי יש להניח שגם אם תקופת העסקתה של המשיבה במשרדה של השופטת הייתה קצרה, ומאז חלפו מספר שנים, יש להניח כי השופטת התוודעה במסגרת תקופת ההעסקה לחייה האישיים של המשיבה. נראה, כי ההבדל בין שני עניינים אלה לעניין שלפניי בולט עד מאוד, מאותם שיקולים שפורטו על ידי לעיל.

כך גם אין בהחלטות אליהן מפנה ב"כ המבקשת כדי ללמד שמראית פני הצדק הינה עילת פסילה כשלעצמה. ההיפך הוא הנכון. באותם המקרים מצאו כב' הנשיא ברק וכב' השופטת ביניש, כי מראית פני הצדק מצטרפת למכלול השיקולים המקימים עילת פסילה, תוך שהם מקדימים ואומרים כי אין המדובר בעילת פסילה לעצמה. בענייננו, כאמור לעיל, מסקנתי היא שאין מתקיימת עילת פסילה על פי המבחנים המקובלים. אוסיף ואומר כי אני סבורה שנסיבות העניין אינן מצדיקות פסילה גם לו הייתה מראית פני הצדק מהווה עילת פסילה עצמאית.

9. בטרם סיום אעיר, כי מוטב היה שהבקשה נשוא החלטה זו הייתה מנוסחת בנימוס ובכבוד המתחייבים מטיבה.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ג, 18 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.