1. בפני בקשה לתיקון כתב תביעה.
2. התובעים הינם בעליהם של 7 בתי מגורים בכרכור, אשר חתמו בשנים 1992-1993 על הסכמי מכר לרכישת זכויות במקרקעין בבתים לעיל, מהנתבעת 1, שהינה חברה קבלנית.

הנתבע 2 הינו עו"ד אשר היה אמור לפי הסכמי המכר לטפל בהליכי הרישום של הרכוש כבית משותף וכן לדאוג לרישום הדירות ע"ש התובעים בלשכת המקרקעין. על פי הנטען, הנתבע 2 לא עשה כן עד להגשת התביעה. יחד עם זאת, על פני הדברים הליכי הרישום על ידי הנתבע 2 נמצאים בימים אלה לקראת סיום.

1. כתב התביעה המקורי הוגש בתאריך 15/7/2010. על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, המקרקעין עליהם הוקמו הבתים היו, ועודם, מקרקעין שייעודם הוא למלאכה. עוד נטען, כי מי שהיתה אמורה לדאוג לשינוי ייעוד הקרקע (ממלאכה למגורים) היא הנתבעת 1, אולם היא הפרה את התחייבויותיה החוזיות בנדון. הדבר הסב לתובעים נזקים רבים – החל מהפרת ההסכם לביצוע שינוי היעוד, וכלה בנזקים ישירים ועקיפים אחרים (קשיים ברישום משכנתאות; קשיים בהעברת ומכירת הדירות; קשיים בהסדרת תוספות בניה - מה שהוביל אף להליכים פליליים בנדון; ועוד).

בכתב התביעה המקורי התבקשו, בין היתר, הסעדים הבאים:

• 1. לחייב את הנתבעת 1 לשנות את ייעוד המקרקעין למגורים.
  2. לחייב את הנתבעת 1 ואת הנתבע 2 לרשום את המקרקעין כבית משותף.
  3. לחייב את הנתבעת 1 ואת הנתבע 2 בתשלום פיצויים שונים – הן משום הפרת הסכמים עם התובעים והן משום נזקים שנגרמו להם.

1. כבר בכתב התביעה המקורי נתבעה הנתבעת 3 – הועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון, שהוגדרה כ"נתבעת פורמאלית". על פי הנטען, הנתבעת 3 היא זו שהתירה לנתבעת 1 להקים במקרקעין את בתי המגורים, הגם שייעוד הקרקע היה למלאכה בלבד. עוד נטען, כי הנתבעת 3 נתנה "טפסי 4" לתובעים לפיהם ניתן לספק להם שירותי חשמל ושירותים נוספים, הגם שידעה כי יעוד הקרקע הינו למלאכה והגם שידעה שמדובר במבני מגורים. יחד עם זאת, לא נתבע כל סעד אופרטיבי מהנתבעת 3.
2. מאז הגשת כתבי ההגנה, מזה כשנתיים, התקיימו מספר קדמי משפט, וכן התקיימו בין הצדדים הליכים שונים שמטרתם היתה ניסיון להגיע למטרה העיקרית, והיא שינוי יעוד הקרקע.
3. למרות הגדרת הנתבעת 3 כ"נתבעת פורמאלית" ציין ב"כ התובעים, כמעט מאז תחילת הדרך כי הוא שוקל לתקן את כתב התביעה, בהקשר למעמדה זה. בתחילה, בישיבת קדם המשפט מתאריך 6/4/11 ציין ב"כ התובעים כי:". . אין לנו עילת תביעה נגד הנתבעת הפורמלית, אך אנו מבקשים שהיא תהיה צד להליכים או לפחות שתצהיר שהיא תשתף פעולה. ישנו מצב בלתי אפשרי שנוצר, אנו סבורים, שזה כתוצאה מרשלנות של הנתבעת הפורמלית. בשנת 94 או 95 כאשר הבתים של הקבלן, נתבע 1, היו בנויים, ניתן לבתים על ידי הועדה טופס 4 . . ". בהמשך, בישיבת קדם המשפט מתאריך 5/12/11 צוין כי:". . עולה תמונה שהתחזקה אצלי שבעצם הועדה, לכל הפחות, התרשלה בטיפול . . הסיבה שאני אומר את זה כי אנו רוצים לצרף את הועדה כנתבעת. כנראה נצטרך לתקן את כתב התביעה באופן שיורה לועדה ביחד ולחוד עם הקבלן יצחק עמר, לשנות את ייעוד הקרקע . ."

אוסיף, כי באותו דיון (קד"מ מורחב), העיד מר מר מחמיד מוחמד – מתכנן הועדה וסגן מהנדס הועדה. בעדותו, אישר הלה כי הנתבעת 3 אכן מסרה טפסי 4 לתובעים, הגם שמדובר בבתי מגורים. לדבריו, הבקשות שהתבקשו היו בקשות היתר לבתי מלאכה, וזאת בהתאם לתוכנית שחלה באותה תקופה. משכך, ומשום שהמבנים נבנו על פי היתר, הרי אכן נתנו טפסי 4. לדבריו, לא די בחשש שהמבנים לא ישמשו בפועל שלא למטרות מלאכה כדי לסרב ליתן טפסי 4. אין מחלוקת אמיתית שבתי התובעים היו מאז בנייתם בתי מגורים רגילים . .

1. בין לבין, פעלו הצדדים לקידום שינוי הייעוד וכן לקידום הרישום כבית משותף. בעוד שהנושא השני התקדם ועל פני הדברים נמצא לקראת סיום; הרי שהנושא הראשון (שינוי היעוד) לא הסתיים ולא ברור באיזה מצב הוא נמצא. ככל שעולה מטענות הצדדים (ר' הדיונים מתאריך 15/4/12 וְ 13/11/12), אבן הנגף הנוכחית העיקרית, או לפחות אחת מהן, הינה היטל ההשבחה שעל התובעים לשלם. למותר לציין, כי מדובר בתנאי סטטוטורי.
2. הדבר מוביל לכתב התביעה המתוקן. כאמור לעיל, אפשרות תיקונו של כתב התביעה, על ידי הכללת הנתבעת 3 בין הנתבעים ה"רגילים" הועלתה זה מכבר.
3. בתאריך 12/11/12, הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה, כאשר התיקון המרכזי בו הוא הכללת הנתבעת 3 כנתבעת "רגילה" והעלאת טענות נזיקיות שונות כנגדה – רשלנות והפרת חובות חקוקות. התובעים תבעו סכום כולל של 560,000 ₪ אך בה בעת ציינו, בכתב התביעה שאת אישורו ביקשו, כי:"במועד הגשת כתב התביעה זה לא ניתן לכמת את סכום הוצאות שינוי הייעוד שכן הסכום מורכב בין היתר מהיטל השבחה אותו נדרשים לשלם בגין שינוי ייעוד, עלויות לאנשי מקצוע שונים, אגרות והיטלים שונים וכו' . . " (ס' 82.1 לכתב התביעה המתוקן). לחלופין, ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת 1 ואת הנתבעת 3, ביחד ולחוד, לשנות את ייעוד המקרקעין נשוא התביעה למגורים ו/או לחייבם בעלות שינוי הייעוד. לחילופי חילופין, התבקש בהמ"ש לאפשר פיצול סעדים בנוגע לעלות שינוי הייעוד. בנוסף, נתבעו סעדים נוספים, בגין נזקים שנגרמו לטענת התובעים.
4. את הבקשה נימקו התובעים, בין היתר, במסמכים שונים שהגיעו לרשותם במסגרת גילוי מסמכים שבוצע בהליכים המקדמיים. בין היתר, הפנו התובעים למכתב מתאריך 26/2/1992 (על פני הדברים בטרם הוצאו טפסי 4) ממנו עולה, כי בתאריך 12/2/1992 התקיים סיור בבתי המגורים והנתבעת 3 נוכחה לדעת כי הבתים אינם בתי מלאכה, כי אם בתי מגורים. באותו מכתב הועלתה הבעיה לעיל וכן הוצעו הצעות לפתרון. אחת האפשרויות שהועלתה באותו מכתב הינה מתן היתר לשימוש חורג, אך אפנה בהקשר זה להודעת ב"כ (הקודם) של הנתבעת 3, מתאריך 6/7/11 שם צוין כי מעולם לא הונפק היתר לשימוש חורג וההיתרים היחידים שניתנו הינם למבני תעשיה.
5. ב"כ התובעים טען בבקשת התיקון כי תיקון כתב התביעה יאפשר הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, קל וחומר כאשר הבקשה לתיקון באה בטרם החלה שמיעת הראיות.
6. עמדת הנתבעים לבקשת התיקון:
   1. הנתבעת 1 הותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, תוך שמירת הזכות להגשת כתב הגנה מתוקן.

אציין, כי מתגובת התובעים עולה שבימים אלה הם פועלים, במשותף עם הנתבעת 1, לשינוי הייעוד תוך שהם נושאים במשותף בהוצאות.

• 1. הנתבע 2, שמרבית התיקונים לא נגעו אליו, התנגד לסעיפים בהם תבעו התובעים סכום "פתוח", כפי שצוין לעיל. בהקשר זה טען הנתבע 2 כי אין מדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף, ולכן על התובעים לכמת את תביעתם. הנתבע 2 הפנה בנדון לתקנה 16 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: תקסד"א) אשר קובעת כי תביעה לסכום כסף יש לפרש את הסכום במדויק ואם החשבון טרם בורר יש לפרש את הסכום לפי המשוער.
  2. הנתבעת 3 הביעה התנגדות נחרצת לבקשת התיקון. אציג, בקצרה, את עיקר טיעוניה:
     1. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר.
     2. עילת התביעה כנגדה התיישנה זה מכבר. יחד עם זאת, הנתבעת 3 התייחסה בקצרה יחסית לטענה זו ועתרה לאפשר לה להעלות בהרחבה את טיעוניה בהקשר זה (וטיעונים נוספים אחרים) בהמשך הדרך, באם הבקשה לתיקון כתב התביעה תתקבל.
     3. המסמכים שהתובעים טוענים שהגיעו לרשותם רק לאחרונה אינם מחדשים דבר, שהרי התובעים ידעו אודות המצב התכנוני שהתקיים עת רכשו את בתיהם.
     4. הבקשה באה באיחור ניכר, למעלה משנתיים מתחילת ניהול התיק.
     5. קבלת הבקשה תגרום לסרבול התיק, שכן הדבר יחייב את הנתבעת 3 לשלוח הודעת לצדדי ג' ו/או להגיש תביעה שכנגד.
     6. מרבית הסעדים המבוקשים אינם מצויים בסמכותו של בית המשפט השלום, כי אם בסמכותה של ועדת הערר ו/או בית המשפט לעניינים מנהליים. כך, למשל, טענות נגד היתרי בניה היה צריך להעלות לפני כ 20 שנים במוסדות התכנון, ולא בבהמ"ש השלום.
     7. תיקון כתב התביעה יפגע בזכויותיה הדיוניות והמהותיות של הנתבעת 3 מלהתגונן כראוי.

1. להלן, בקצרה, תשובת התובעים:
   1. התייחסותו של הנתבע 2 לאי כימות חלק מרכיבי התביעה אינה רלוונטית אליו, אלא רק לנתבעת 1 ולנתבעת 3.
   2. התובעים עמדו על קשייהם לאמוד את עלויות שינוי הייעוד בכלל ואת גובהו של היטל ההשבחה. לכן, הוצע כי בית המשפט יחלק את הדיון לשניים: תחילה, ייקבע מיהו הגורם שצריך לשאת בעלות שינוי הייעוד; רק לאחר מכן, ולאחר שיתבררו העלויות האמיתיות, ישאו בכך הצדדים האחראים ובשיעורים שייקבעו. לחילופין, התבקש בהמ"ש לאשר פיצול סעדים בהקשר זה.
   3. לא היה מקום לצרף תצהיר, שכן כל הנתונים שצוינו בבקשה עלו באופן ברור מפרוטוקולי בית המשפט עד כה.
   4. לעניין ההתיישנות, נטענו טענות עובדתיות שונות (שלא נתמכו בתצהיר כלשהו). כך, לדוגמה, נטען, כי התובעים לא היו מיוצגים בעת שחתמו על הסכמי רכישת הבתים והסתמכו על הנתבעת 3, במובן זה שסברו כי אם ניתנו טפסי 4 אזי מדובר בבתים המקיימים את תנאי היתר הבניה. רק משהחלו הקשיים הנובעים מעובדת הקמת הבתים על מקרקעים שיועדה לתעשיה, הם הבינו כי הם גרים בבתים בעייתיים. עוד נטען, כי:" . . .רק לפני שנים בודדות התברר למבקשים (התובעים – י.ל.) כי ההיתרים וטופסי ה 4 הונפקו על ידי המשיבה (הנתבעת 3 – י.ל.) שלא כדין" (ס' 13 לתגובת התובעים מתאריך 7/2/13).
   5. לעניין טענת חוסר הסמכות, טענו התובעים כי ההליכים המנהליים אליהם הפנתה הנתבעת 3 אינם מוציאים את סמכותו של בהמ"ש לדון בתביעה נזיקית כנגד הנתבעת 3, שהינה בסמכותו של בהמ"ש.
   6. התובעים חזרו על טענותיהם כי התיקון המבוקש נולד רק לאחר שקיבלו לידיהם מסמכים שונים, שלא גולו מראש ונתגלו רק בעת שב"כ התובעים עיין בתיקים של התובעים הנמצאים אצל הנתבעת 3.
2. לא בכדי סקרתי באריכות יחסית את ההליכים עד כה ואת טענות הצדדים, שכן תיק זה מתנהל תקופה ארוכה למדי ואם תתקבל הבקשה הרי שעוד ארוכה הדרך המשפטית לסיומו.
3. אקדים ואציין, כי למרות האמור לעיל איני רואה מנוס ממתן אפשרות לתובעים לתקן את תביעתם, אשר מתייחסת, רובה ככולה, לנתבעת 3, ב"הפיכתה" מנתבעת פורמאלית לנתבעת "רגילה".

מרבית טענות הנתבעת 3 נדחות על ידי, ולו בשלב זה. איני סבור שבהמ"ש נעדר סמכות עניינית מלדון בכתב התביעה המתוקן, בכפוף להערתי להלן (ר' ס' 18.1). גם אם היו הליכים מנהליים שונים שניתן היה לבצע בזמנו, הרי שאין הדבר מוציא את סמכותו של בהמ"ש מלדון בתביעה הנזיקית שהתובעים מבקשים לברר.

1. לעניין הזמן שחלף ועובדות גילוי המסמכים - אכן, מאז הגשת התביעה המקורית חלף זמן רב יחסית. אולם, קשה לומר כי מדובר בשיהוי, שכן על פני הדברים זמן זה לא בוזבז לריק אלא נוצל לפתרון הבעיות השונות, כפי שהובהר לעיל, ובמהלך כל הדרך "עמדה באויר" אפשרות הגשת תביעה נזיקית (גם) כנגד הנתבעת 3.
2. למותר לציין, כי אין בהחלטתי זו כדי להביע עמדה, לכאן או לכאן, בדבר סיכויי התביעה ו/או ההגנה, והבחינה כעת הינה באם כתב התביעה המתוקן יאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין (ור' בהקשר זה את תקנה 92 לתקסד"א וכן , לדוגמה, האמור בע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו (3) 214).

אכן, לא תמיד יאפשר בהמ"ש את תיקונו של כתב התביעה – והדברים נכונים במיוחד למקרים של שיהוי רב או חוסר תום לב. עוד יש להתייחס לשאלה באם עולה סוגיית של התיישנות – סוגיה שתידון להלן (הגם שבמקרה דנן שאלת ההתיישנות אינה קשורה בהכרח לעצם התיקון).

1. האמור לעיל מוביל למסקנה כי יש להיעתר כעקרון לבקשה.

יחד עם זאת, איני סבור כי כתב התביעה המתוקן, כפי שהוא, יכול לעמוד, וזאת משני טעמים עיקריים:

• 1. ראשית, כתב התביעה שתיקונו מבוקש כולל סעד (הגם שהינו סעד חלופי) שאינו נמצא בסמכותו של בית משפט זה. הכוונה לסעד הנקוב בס' 82.2, במסגרתו ביקשו התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעת 1 ולנתבעת 3, ביחד ולחוד, לשנות את ייעוד המקרקעין למגורים ו/או לחייבם בעלות שינוי הייעוד.
  2. שנית, תביעת התובעים הינה תביעה חוזית (כנגד הנתבעת 1 והנתבע 2) ונזיקית (כנגד הנתבעים 1-3). הסעדים אותם מבקשים התובעים הינם סעדים כספיים. משכך, ובהתאם לתקנה 16 לתקס"א, התובעים אמורים לפרש בכתב התביעה את סכום התביעה, ולו לפי המשוער. למרות הקשיים, אין זה בלתי אפשרי להעריך את סכום התביעה.

איני סבור, שיש להיעתר לבקשותיהם החילופיות של התובעים לנהל את המשפט במדורג; או לאפשר להם לפצל את סעדיהם. בסופו של דבר, אין מדובר בתיק בעל מורכבות או נתונים אחרים המצדיקים זאת. זאת ועוד, למעשה, אין מדובר בפיצול סעדים אלא בבקשה לפיצול סעד (כספי) לסעדי משנה – דבר שממילא אינו אפשרי (ור' בנדון רע"א 211/91 גולדין נ' כלל אינווסטמנט האוס בע"מ, פ"ד מה (3) 441).

1. לפיכך, יגישו התובעים כתב תביעה מתוקן, לאור הערותי בס' 18 לעיל.
2. וכעת, מספר הערות שמצאתי לנכון להעיר לצדדים, תוך הבהרה שטרם נשמעו הראיות והצדדים טרם פרסו את כלל טענותיהם. מאליו יוצא, כי בית המשפט טרם גיבש עמדה, לכאן או לכאן:
   1. מטרתם העיקרית של התובעים – או מה שעל פני הדברים צריכה להיות מטרתם העיקרית – הינה להביא לשינוי היעוד וכן להביא לרישום רכושם. המטרה השניה (הנוגעת לנתבע 2) דומה שנמצאת לקראת סיום.
   2. לעניין שינוי הייעוד - כפי שצוין לעיל, התובעים והנתבעת 1 כבר פתחו בפעולות שונות בהקשר זה. טוב יעשו התובעים והנתבעת 1 באם ימשיכו בדרך זו, שכן סיום הליכים אלו יביא מאליו לפתרון הסכסוך בכללותו.

זאת ועוד, סבורני, על פני הדברים, כי הדרך הנכונה אינה להמתין לסיומו של ההליך המשפטי וקבלת (כך מצופה לפחות על ידי התובעים) פיצוי כספי כזה או אחר מהנתבעים, אלא הדרך הנכונה הינה תשלום, בהקדם, של כל התשלומים הנדרשים לצורך שינוי היעוד. הדבר יקדם את שינוי היעוד וגם יבהיר אחת ולתמיד באילו עלויות מדובר.

• 1. ייתכן, שלאחר הסדרת כל אותם הליכים ותשלום כל התשלומים הנדרשים (על ידי התובעים / הנתבעת 1, בכל הסדר שיגיעו אליו) יהיה ניתן להתקדם במהירות לעבר פתרון סופי.
  2. הגם שהתרתי, בכפוף למספר הערות, את תיקונו של כתב התביעה, לא ניתן להתעלם מהבעיות – אם לכאוריות ואם אמיתיות – שעלו לעיל:
• סוגיית ההתיישנות. סוגיה זו לא לובנה במסגרת זו והצדדים לא טענו לגופו של עניין, אך ברורה הבעייתיות ודי לסקור את לוחות הזמנים.
• יש להניח, כי מעבר לסוגיית ההתיישנות תועלנה סוגיות נוספות הנוגעות לאחריותם ההדדית של הצדדים למצב שנוצר, ועוד כהנה וכהנה טענות מצד כלל הצדדים (הקיימים והעתידיים).
• לעניין תביעת התובעים לפיצוי כספי בשל הוצאותיהם לשינוי היעוד (היטלי ההשבחה וכיוב' – כפי שיוגדרו לאחר התיקון עליו הוריתי). הגם שאישרתי לתובעים לתקן תביעתם ברכיב זה, ברורה – על פני הדברים – הבעייתיות הניכרת בתביעת רכיב זה. זכותו של תובע לתבוע סעדים בתחום סמכותו העניינית של בית המשפט, אולם, טוב יעשו התובעים באם ישקלו את סיכוייהם בהקשר זה.
• יחד עם זאת, גם הנתבעת 3 אינה יכולה להתעלם מהבעיות, ולו הלכאוריות, העומדות לפתחה ודי אם נזכיר את סוגיית היסוד - והיא כי בחלקה שיעודה היה ועודנו למלאכה, ניתנו היתרי בניה וטפסי 4 לבתי מגורים.

1. לכן, סבורני, על פני הדברים, כי במקום להמשיך ו"לעבות" את התיק המשפטי על ידי הגשת כתבי טענות מכאן ומכאן, יעשו הצדדים לפתרון מעשי וכולל.
2. נקבע לישיבת קד"מ לתאריך 14/4/13, שעה 0830 לצורך קביעת לוחות זמנים – אם במסלול ה"רגיל" ואם במסלול אחר עליו יוסכם. הדיון יתקיים באולם מעצרים קומה 2-. לעת עתה, עד לקיומו של אותו דיון, פטורים התובעים מהגשת כתב התביעה המתוקן.
3. לשלוח לצדדים.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ג, 20 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.