המל"ל שלל לתובעת מחצית מדמי הלידה; האם נהג הנתבע על פי דין? – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות וטענות הצדדים:

1. התובעת עבדה בחברת "צור גל הובלות בע"מ" (להלן: "החברה") כפקידה ומסיעת עובדים.
2. בעלה של התובעת, מר צבי רייטר, משמש כמנהל החברה.
3. ביום 24.8.09 ילדה התובעת.
4. ביום 15.10.09 הגישה התובעת תביעה לנתבע לתשלום דמי לידה.
5. ביום 29.11.09 אישר הנתבע את תביעתה לדמי לידה.
6. ביום 6.1.10 הודיע הנתבע לתובעת כי מאחר שעבדה במהלך חופשת הלידה, הופחתו 50% מדמי הלידה.
7. לתובעת נוצר חוב בסך של 4,887 ₪ נכון ליום 6.1.10 עקב תשלומים ששולמו לה בגין דמי לידה שלא כדין.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם עבדה התובעת במהלך חופשת הלידה.

הכרעה:

לאחר ששמענו את עדות התובעת ובעלה, מר צבי רייטר, עיינו במסמכים שצורפו לרבות ההודעות שניתנו לחוקר ובחנּו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

סעיף 56 (1) לחוק הביטוח הלאומי קובע:

"המוסד רשאי לשלול את הזכות לדמי לידה, כולם או מקצתם, אם קרה אחד מאלה:

(1) בתוך הזמן שבעדו משתלמים דמי לידה עבדה המבוטחת שלא במשק ביתה;"

ראשית, נציין כי מצאנו את עדויותיהם של התובעת ובעלה מהימנות. עיון בהודעות לחוקר מעלה כי גרסותיהם של השניים זהות וקוהרנטיות ואף הנתבע אישר עם ההכרה בתביעה לדמי לידה כי אומנם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין החברה לתובעת.

גם אנו השתכנענו כי התובעת ביצעה עבודה עבור החברה טרם הלידה. בטרם התחילה התובעת לעבוד בחברה עבדה בחברה עובדת אחרת, לתובעת שולם שכר מידי חודש והתובעת ביצעה עבודה אמיתית ואין עסקינן כאן בעבודה שהיא למראית-עין.

הנתבע נתלה בטענותיו בכך שהתובעת המשיכה לענות לטלפונים ורשמה הודעות עבור בעלה.
לא נעלם מעינינו כי לאחר הלידה המשיכה התובעת לענות לטלפונים בביתה וביצעה הסעות לעיתים רחוקות:

"ש. מההודעה מסתבר שנכון שאת לא עושה את כל השליחויות ועכשיו את אומרת שגם את ההסעות את לא עושה אבל את כל העבודה מתוך הבית, שזה 50 % ?

ת. זה 50% מהזמן שהייתי בבית.

ש.ת. את שמת לי מלים בפה שאלת אותי מה האחוזים בין הזמן שהייתי בבית לזמן שהייתי בחוץ זה לא אומר שהחמישים אחוז האלה ישבתי ועניתי לטלפונים. אז אם היה צריך לעשות פקס הייתי אומרת בערב תקבלו פקס. אני עונה לטלפון, אני לא יודעת מי מתקשר בקשר לעבודה או אליי הביתה, זה אותו מספר, אני לא יכולה לדעת."

אולם התובעת לא ביצעה שליחויות או הפקדות לבנקים.

לטעמנו, עת מבוטח עובד בביתו קיים קושי להפריד בין הבית לעבודה. מה אמורה הייתה התובעת לעשות עת מצלצל הטלפון בביתה ? לא לענות כלל או לענות ולומר שהיא בחופשת לידה ? איננו סבורים כך. העובדה כי התובעת השיבה לטלפונים בתקופת חופשת הלידה הייתה בגדר עזרה משפחתית, הא ותו לא.

מצאנו מקום לציין כי אף מסעיף 56 עולה שהמבוטחת יכולה לעבוד במשק ביתה. סבורים אנו כי העובדה שהתובעת ענתה לטלפונים הינה במסגרת ניהול משק הבית.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק-דין זה.

ניתן היום, כ"ט חשון תשע"ג (14 בנובמבר 2012) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ק. אסף כהן