1. בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, בגין נפילה בעת שירדה בגרם מדרגות אשר נמצא בבנין שבבעלות נתבעים 1 ו 2 (להלן: "הבעלים") והנמצא בשימושם של נתבעים 3 ו 4 (מכח הסכם שכירות בין נתבעים 1 ו 2 לנתבע 3).

2. בזמנים הרלוונטיים לתביעה דנן, התובעת עבדה כסוכנת תיווך נדל"ן עצמאית בנתבעת 4, שהינה סוכנות תיווך נדל"ן בבעלותו ובניהולו של נתבע 3 (להלן: סוכנות התיווך).

בכתב התביעה נטען, כי בתאריך 07/12/07 החליקה ונפלה התובעת במדרגות בנין בו שכן משרד סוכנות התווך בו עבדה, "בשל מדרגה לא תקינה ללא פסי מניעת החלקה ובוץ ומים שהיו עליהם וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקי גוף" (האירוע ייקרא להלן: "התאונה").

התובעת טוענת, כי האחריות לתאונה ולפיצויה בגין נזקיה מוטלת על הנתבעים בשל רשלנותם בתחזוקת וניקוי המדרגות.

3. הנתבעים הכחישו את אירוע התאונה ואת אחריות מי מהם להתרחשותה. עוד נטען, כי גם אם יוכח שאכן אירעה תאונה, הרי שהיא התרחשה עקב רשלנותה הבלעדית של התובעת.

על פי הנתבעים, לא היתה מצידם כל רשלנות, מחדל או הפרת חובה חקוקה אשר גרמה או תרמה לקרות התאונה.

עוד טענו הנתבעים, כי יש לדחות על הסף את התביעה כנגד נתבעת 4, שאיננה אישיות משפטית.

4. בעקבות התאונה נגרם לתובעת שבר בעקב רגל שמאל (בגינו אף נדרשה לעבור ניתוח לקיבוע השבר).

מטעם התובעת הוגשה חוות דעת רפואית של ד"ר ליברזון (להלן: מומחה התובעת). מומחה התובעת קבע, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 20% (בגין הגבלות תנועה בעקב שמאל).

מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת רפואית של ד"ר אגינסקי (להלן: מומחה הנתבעים). מומחה הנתבעים קבע, כי כתוצאה מהתאונה לא נותרה לתובעת נכות אורטופדית צמיתה.

נוכח הפער בין קביעות המומחים מטעם הצדדים, מונה ד"ר רוזן כמומחה בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט (להלן: המומחה) להערכת נכותה של התובעת, אם קיימת, כתוצאה מהתאונה.

המומחה קבע בחוות דעת מיום 31/08/12, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 11.65% (7%: בגין הגבלות תנועה בעקב שמאל; 5%: בגין צלקת מכאיבה ומכערת קלות בעקב שמאל).

5. בדיון שהתקיים בפניי שמעתי את עדותה של התובעת וכן את עדותה של גב' ויקטוריה שטרנברג (להלן: ויקטוריה) שהעידה מטעמה.

מטעם הנתבעים נשמעו עדויות נתבעים 2 ו 3 וכן עדות גב' זיו אלגריסי (אשתו של נתבע 3 העובדת כמנהלת אדמיניסטרטיבית בסוכנות התיווך; להלן: זיו).

דיון והכרעה

6. ראשית, יש לקבל את טענת הנתבעים ולהורות על דחית התביעה כנגד נתבעת 4 על הסף, כיוון שנתבעת 4 איננה אישיות משפטית.

7. בטרם הדיון בסוגית האחריות, יש להזכיר את ההלכה הנוהגת הרלוונטית לענייננו, לפיה קיימת הבחנה בין סיכונים רגילים, שאינם מקימים חובת זהירות קונקרטית, שכן הם גלויים ומוכרים לכל בן אנוש, לבין סיכונים שהינם בלתי רגילים.

אין רובצת על מחזיק במקרקעין או המשתמש בהם חובה אבסולוטית, לגבי כל אדם הנפגע כתוצאה משימוש בחצרותיו.

כפי שכבר נקבע בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח', פ"ד לז(1), 113: "מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד או להחליק. נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (ראה לעניין זה גם - ע"א 683/77 ברוך נ' עירית ת"א-יפו, פ"ד לד(157 (1); ע"א 169/89 רחל בלייכפלד נ' אוניברסיטת בר אילן, מאגרים משפטיים).

8. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר שעיינתי בראיות שהונחו בפניי ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות, משלא עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה ולהוכיח כי נפילתה אירעה כמתואר על ידה בכתב התביעה וכתוצאה ממפגע כלשהו במדרגות שהנתבעים אחראים בגינו.

9. עדותה של התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך. נוכח התרשמותי ובשים לב לסתירות המהותיות בין עדות התובעת לבין גרסאותיה השונות לעניין אופן קרות התאונה, ולבין יתר הראיות, מצאתי כי לא ניתן לסמוך בנסיבות דנן על עדותה היחידה של התובעת וכי לא ניתן לבסס על פיה ממצאים באשר לאופן התרחשות התאונה.

10. תחילה יש להפנות לגרסאות התובעת לאחר התאונה כפי שקיבלו ביטוי במסמכים הרפואיים שנערכו אגב הטיפול בה. בדו"ח חדר המיון בבית החולים כרמל מיום התאונה, נרשם מפי התובעת, כי "נפלה ביציאה מהמשרד במקום עבודתה". גם ברישומים הרפואיים הנוספים מקופת החולים ומבית החולים בני ציון (נ/3), נכתב מפיה של התובעת כי "נפלה במדרגות". ניתן לראות, כי בגרסאותיה הראשוניות של התובעת לא מוזכרת סיבת הנפילה ועל כן אין בהן כדי לחזק את גרסתה בכתב התביעה.

11. בדידותה של גרסת התובעת מקבלת משנה תוקף, לרעת התביעה, בשים לב לגרסת התובעת כפי שנמסרה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל). בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/2) נכתב על ידי התובעת: "נפלתי ממדרגות הבניין בו נמצא המשרד שלי. הייתי בדרכי מהמשרד לפגישה עסקית". בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מיום 09/03/08 התובעת רשמה כי "הנפילה היתה בגלל מדרגות שבורות וחומר רטוב שהיה עליהן". לעומת זאת, בהודעתה של התובעת לחוקר המל"ל (נ/6) מיום 13/04/08 מסרה: "אני לא יודעת מה הסיבה שהחלקתי". בנוסף, בחקירה זו ובניגוד לגרסתה הקודמת, התובעת טענה כי לא היו לה פגישות עסקיות עם לקוחות ביום התאונה וכי קבעה להיפגש עם נתבע 3 כדי לקבל שיק בגין עמלה שהגיעה לה.

גרסאותיה הסותרות של התובעת למל"ל, ובמיוחד האמור בנ/6, בשים לב למכלול הנסיבות והראיות, פוגעות בגרסתה שנותרה כאמור עדות יחידה.

12. זאת ועוד, בתצהיר התובעת נטען על ידה, כי בנוסף לטענות בדבר בוץ ומים שהיו על המדרגות בעת שירדה בהן, המדרגות אף היו שבורות בחלקן. אלא שתוספת זו לגרסת התובעת לא קיבלה ביטוי בכתב התביעה ואף בעדותה בפניי. עסקינן בסתירה נוספת הפועלת לרעת גרסתה של התובעת.

13. כאן יצוין, כי מעיון בתמונות הגרם התחתון של המדרגות שהוגשו ע"י התובעת (ת/2 ות/3), עולה כי על פניו מדובר במדרגות הנראות תקינות וללא פגם הנראה לעין.

בנסיבות אלה, בהן לא ניתן על סמך התמונות שצורפו לבסס את הקביעה בדבר עצם היות המדרגות בטיחותיות או לא, כמו גם את טענתה של התובעת לפיה היה על הנתבעים להתקין פסים למניעת החלקה על המדרגות, הרי שקביעה כזו היא עניין שבמומחיות, והתובעת אף לא צירפה חוות דעת מומחה בטיחות כנדרש (או כל ראיה אחרת) להוכחת טענותיה בעניין זה, אשר נטענו בעלמא.

14. ועוד לעניין זה, גם העדה ויקטוריה שהעידה מטעם התובעת (גם היא סוכנת תיווך עצמאית בנתבעת 4 בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו), אשר על פי גרסתה פגשה את התובעת בחדר המדרגות סמוך לאחר התאונה ולא ראתה את האירוע עצמו, לא טענה בתצהירה ועדותה בפניי כי בעת קרות התאונה המדרגות היו מכוסות בוץ ו/או מים, או כי היה בהן פגם אחר. משמע, גם בגרסת עדה זו, אין כדי לחזק את גרסתה של התובעת.

בהקשר זה יצוין, כי תחילה הוגש על ידי ב"כ התובעת מטעם עדה זו תצהיר לא חתום, ובו נכתב כי התאונה אירעה ביום 07/12/07 וכי התובעת אמרה לה כי החליקה במדרגות. בתצהיר המאוחר והחתום שהוגש מאוחר יותר, שונו סעיפים רבים. כך למשל, העדה טענה כי התאונה אירעה ב 06/07/07 או ב 07/07/07, וכי התובעת אמרה לה שהיא נפלה במדרגות (ולא החליקה כפי שהיה רשום בתצהיר הקודם). בנוסף, בתצהיר החתום נמחקו סעיפים 10-12 אשר הופיעו בתצהיר הקודם. בעדותה בפניי טענה העדה, כי סירבה לחתום על התצהיר הראשון, לקחה את הטיוטא לביתה והתייעצה עם בעלה שהינו עורך דין, ולבסוף חתמה על התצהיר המאוחר, המשקף נכונה לטענתה את מה שאירע ביום התאונה.

בנוסף יצוין בעניין זה, כי על פי עדויות נתבעים 2 ו 3, המדרגות היו והינן תקינות וללא שברים וכי הן מנוקות אחת לשבוע על ידי עובדת ניקיון של סוכנות התיווך.

15. סוגיה נוספת נוגעת לעדותם של נתבע 3 והעדה מטעם הנתבעים זיו, אשר טענו כי לא ייתכן שהתאונה אירעה ביום שישי כיוון שזיו ראתה את התובעת ביום התאונה והיא אינה מגיעה למשרד התיווך בימי שישי. גם אם אקבל בענין זה (יום קרות התאונה) את גרסת התובעת, חרף הנטען בעדויות ותצהירי נתבע 3 וזיו ואף בתצהיר ועדות ויקטוריה (ראה לעיל), הרי שטענת זיו לפיה פגשה את התובעת לאחר התאונה וזו סיפרה לה כי בעת שירדה במהירות במדרגות הטלפון הסלולרי שלה החל לצלצל ובזמן שחיפשה אותו בתיקה איבדה שיווי משקל ונפלה, ובהעדר ראיות נוספות לחיזוק גרסת התובעת, פוגעת גם היא בגרסת התביעה.

16. הסתירות הנוספות והרבות שעלו בגרסאות התובעת השונות ואינן קשורות באופן ישיר לנסיבות קרות התאונה (למשל: אי ציון העובדה כי קיבלה דמי תאונה מהמל"ל, אי צירוף דו"חות רווח והפסד מקוריים בטענה כי רואת החשבון שלה נפטרה והיא איננה זוכרת את שמה, הטענות לגבי התקופה בה הושמה רגלה בגבס ותקופת אי הכושר לאחר התאונה אשר נסתרות על פי האמור במסמכים הרפואיים ומסמכי המל"ל, הטענה בדבר מועד חזרתה לעבודה לאחר התאונה ועוד), פוגעות גם הן במהימנות התובעת ופועלות לרעת גרסתה שהינה כאמור מבוססת על עדותה היחידה.

17. משנותרה בפניי בסופו של יום עדותה היחידה של התובעת, יש לקבוע כי לא עלה בידיה להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחה ולהוכיח כי התאונה אכן אירעה בנסיבות הנטענות על ידה וכתוצאה ממפגע, מחדל או רשלנות כלשהם שיש לחייב את הנתבעים בגינם.

סוף דבר

18. השורה התחתונה היא, שדין התביעה להידחות.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים כמקובל.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ד, 07 מאי 2014, בהעדר הצדדים.