1. הנתבע הוא בעל עסק לחומרי בניין אשר העסיק את התובע כ-8.5 שנים, מיום 1.1.02 ועד 30.5.10. התובע עבד אצל הנתבע גם בתקופה קודמת, אולם התביעה שבפנינו אינה מתייחסת לאותה תקופה.

התביעה שבפנינו היא לפיצויי פיטורים, כאשר אין חולק שהתובע התפטר והשאלה שבמחלוקת היא האם בנסיבות ההתפטרות, קמה לתובע זכאות לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן – החוק).

2. שני הצדדים לא היו מיוצגים בהליך והם העידו בפנינו בעל פה ותמכו טיעוניהם במסמכים שונים, חלקם צורפו לכתבי הטענות וחלקם הוגשו במהלך הדיון.

מטעם הנתבע התייצבה להעיד גם מנהלת החשבונות, הגב' מזל נפתלי.

3. לטענת התובע, הוא התפטר מחמת הרעה בתנאי עבודתו.

לטענת הנתבע, התובע התפטר מעבודתו ללא כל הצדקה, מבלי שמסר הודעה מוקדמת. הנתבע הכחיש את הטענות בדבר הרעה בתנאי עבודתו של התובע.

4. לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו במסמכים שהוצגו לנו ובתכתובות בין הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים שנפרט להלן.

5. ביום 28.4.10 שלח התובע מכתב לנתבע וזו לשונו:

"הנדון: התראה מוקדמת על פיטורים

1. ב 9.2.02 החלה העסקתי בחברת קליפר אריה בתפקיד של נהג.
2. בתקופה האחרונה הורדו לי ימי חופש, עבודתי עברה מנהג לעבודות נוספות בחברה והורדו לי שעות עבודה ניכרות.
3. עקב ההרעה בתנאים, אני מודיע במכתב זה כי ביום 6.6.10, יום א', הוא יום עבודתי האחרון בחברתך כדרוש בחוק (הודעה מוקדמת של חודש ימים).
4. לאחר יום זה, איני עובד בחברת קליפר אריה - חומרי בניין."

ביום 2.5.10 שלח הנתבע לתובע מכתב הנושא תאריך 28.4.10 וזו לשונו (כל השגיאות במקור – ד.ו.):

" הנדון: הזהרה נוספת

1. מאחר ועזבת את העבודה בלי לתת לי שבועיים ימים בכדי למצוא לך מחליף, שזה מגיע לי לפי כל דין, וזאת בנוסף לנזקים שאתה גורם לי עקף מעשך אלה.

2. לפי כך אם לא תחזור מיד לעבודה, אני ייראה זאת כהתפטרות מרצונך החופשי מהעבודה."

6. מעדות התובע עולה כי הוא ביקש לסיים את עבודתו, אך הנתבע לא היה מעוניין בכך. בנוסף, עולה מעדות זו שהתובע מאס בעבודתו הקשה, כאשר רק הוא והנתבע נמצאים בבית העסק -

"הנתבע לא רצה לפטר אותי ולא רצה לתת לי מכתב פיטורים ... ואחרי 10 שנים עבודה אי אפשר בצורה כזו..." (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 18-24)

"אני נתתי לנתבע הזדמנות יותר מ - 10 שנים, אני הייתי במחסן הברזל שלו לבד, הכל אני עשיתי, אני והוא לבד במשך 3 שנים."

(עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 1-20; ההדגשה הוספה – ד.ו.)

מעדות התובע עולה כי לאורך כל תקופת עבודתו, כעשר שנים, סבל מיחסו של הנתבע וכי בשלוש השנים האחרונות לעבודתו כל נטל העבודה הוטל על שכמו, כלומר, הוא נדרש לעבודה קשה ומאומצת.

7. מעבר לעובדה כי מצאנו שהיה יותר משמץ של הפרזה בעדותו של התובע לגבי אופי העבודה ויחסו של הנתבע אליו, הטענה לפיה כל תקופת העבודה, או לפחות בשלוש השנים האחרונות, התובע נדרש לעבודה קשה או מאומצת ובכך יש לראות הרעה מוחשית בתנאי העבודה, אינה מתיישבת עם הדין.

על פי ההלכה הפסוקה (דב"ע נד/ 3-86 גולן נ' אי. אל. די. בע"מ, פד"ע כו 270 (1994); להלן - עניין יוחנן גולן), עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי העבודה החדשים. על כן, יש לדחות את כל טענות התובע המתייחסות לשינויים בתנאי העבודה שארעו שנים לפני התפטרותו.

8. במקום אחר בעדותו (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 23-27), התובע פירט את הסיבות להתפטרותו כך:

"אני התפטרתי כי לא יכולתי להמשיך לעבוד. הנתבע שלח לי מכתב רשום כל שבוע שאני עושה לו נזקים וגם המשכורת ירדה לי, הוא שינה לי את העבודה מנהג הפכתי להיות מחסנאי, לעבוד עם כלים שאני לא מיומן בהם, אז הודעתי לו שאני מפסיק לעבוד.

הייתי עובד יחיד במחסן. הוא הוריד לי את ימי שישי וכשלא הגעתי לעבודה הם נרשמו לי כימי העדרות. ימי חופש בשנתיים האחרונות לא קיבלתי כי ימי שישי הפכו לימי חופש. "

עדות זו מתיישבת עם הסיבות שפורטו במכתבו של התובע מיום 28.4.10 אשר צוטט לעיל.

9. על פי עדות זו, התובע התפטר מאחר שמכסת ימי החופשה שלו הופחתה ("הורידו לי ימי חופש"), הוא הפך מנהג לעובד כללי ושכרו הופחת ("הורידו לי שעות עבודה ניכרות").

אף אחת מטענות עובדתיות אלה אינה מהווה עילה להתפטרות בדין מפוטר. כך, למשל, גם על פי עדות התובע, בשלוש השנים האחרונות עבד בבית העסק יחד עם הנתבע, כעובד כללי ("הכל אני עשיתי, אני והוא לבד במשך 3 שנים." (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 20). כפי שהוסבר לעיל, פרק זמן של שלוש שנים בו עובד מבצע תפקיד חדש מהווה הסכמה בהתנהגות לשינוי בתפקידו ואינו יכול לשמש עילה להתפטר בדין מפוטר.

10. אשר להפחתה בשכר ובימי החופשה, התובע עצמו העיד כי השינויים בשכרו ובמתכונת עבודתו נעשו בהסכמה בשנתיים שקדמו להתפטרותו -

"הוא הוריד לי את ימי השישי, אמר לי לא לבוא בימי שישי, הוריד לי אותם מהמשכורת וגם הוריד לי אותם מהחופש השנתי. בשעה 14:00 הוא היה אומר לי ללכת הביתה וגם זה היה יורד לי מהמשכורת. אחרי 10 שנים נהייתי פועל כמו בעזה. זה היה בשנתיים האחרונות."

(עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 13-16; ההדגשה הוספה)

מעבר לעדות זו, הוצג בפנינו מסמך החתום על ידי שני הצדדים (נספח 6 לכתב ההגנה), לפיו עקב צמצום פעילות במשק, הצדדים הסכימו שהתובע יחדל לעבוד בימי שישי, אך על מנת ששכרו לא יפגע, תשולם לו תמורת חופשה. (המסמך אינו נושא תאריך, עם זאת במסמך צוין כי ההסדר יבוצע החל מיום 23.1.09, היינו הוא נחתם במועד מוקדם יותר). ספק בעינינו אם הסכמה מעין זו מתיישבת עם מטרת חוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 (ר' הנפסק בסעיף 11 לפסק הדין ע"ע (ארצי) 324/05 אנצ'ילדייב – עמישב שרותים בע"מ, [פורסם בנבו] (27.2.06)). יחד עם זאת, אם היקף משרתו של התובע פחת, יש הגיון בהפחתת השכר בהתאם ואילו הצדדים מצאו הסדר שבו מצד אחד השכר לא יפחת ומצד שני, התובע ימשיך לעבוד בהיקף משרה המשקף את צרכי העסק. לענייננו העיקר הוא שהצדדים נהגו בהתאם להסכמה זו במשך למעלה משנה, או קרוב לשנתיים, על פי עדות התובע. נוכח פרק הזמן הרב שחלף ממועד כניסתו של הסדר זה לתוקף ועד להתפטרותו של התובע, נדחית הטענה כי מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה.

11. התובע הוסיף וטען שהנתבע נהג להעיר לו בנוגע להתנהגותו ואף שלח לו מכתבים רבים הכוללים טענות לגבי גרימת נזקים לעסק. מהמסמכים שהנתבע צירף אכן עולה שהנתבע העיר לתובע פעמים רבות לגבי התנהגותו ואופי ביצוע העבודה.

אנו סבורים כי העובדה שמעביד מעיר לעובד הערות ענייניות ודורש ממנו להימנע מגרימת נזקים לעסק או לחדול מהתנהגות שאינה הולמת, אינה מהווה נסיבות ביחסי עבודה המצדיקות התפטרות בדין מפוטר ואינן יכולות להוות הרעה מוחשית בתנאי העבודה. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שעל פי התכתובות שהוצגו לנו, מדובר בהערות שהחלו עוד בשנת 2008, היינו במשך תקופה ארוכה לפני התפטרותו של התובע ומכל מקום הן עוסקות באופן ביצוע העבודה והתנהגות התובע בעסק.

12. לסיכום האמור לעיל, לא הוכחה הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות אחרות ביחסי העבודה המצדיקות זכאות לפיצויי פטורים לתובע אשר התפטר.

13. להשלמת התמונה נציין כי עוד במאי 2008 התובע התפטר מעבודתו, אך חזר בו לאור בקשתו של הנתבע (נספח 1 לכתב ההגנה). בנוסף, ביום 1.8.08, התובע שלח מכתב התפטרות (נספח 2 לכתב ההגנה), בזו הלשון -

"אני יעקב תרועה עובד אצל אריה 10 שנים מודיעה לאדון אריה קליפר כשאני מסיים את העבודה ב 20/8/08

לאחר 10 שנים עבודה הוא לא רוצה לפטר אותי ולתת לי מכתב? ולכן אני עוזב ומודיע על התאריך

יעקב תרועה

1/8/08"

אין חולק שהתובע שב לעבודה לאחר שהמכתב נשלח וכי המשיך לעבוד אצל הנתבע עד להתפטרותו ביום 30.5.10. אף אין בתכתובות זו, שקדמה בשנתיים להתפטרות האחרונה להעיד על שארע כשנתיים לאחר מכן. אלא שתכתובת זו תומכת בגרסת הנתבע לפיה המשבר ביחסים בין הצדדים החל כשנתיים לפני התפטרותו של התובע. מעבר לכך, הסיבות שניתנו במכתב מיום 1.8.08 להתפטרות זהות לסיבות שהתובע נקב בהן להתפטרותו בשנת 2010 (ר' סעיף 6 לעיל). שני אלה תומכים בקבלת גרסת הנתבע לגבי נסיבות הפסקת העבודה.

14. סוף דבר

א. התביעה נדחית.

ב. בנסיבות העניין, מאחר שהצדדים לא היו מיוצגים, התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך 4,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, י"ד חשון תשע"ג, (30 אוקטובר 2012), בהעדר הצדדים.