התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעות בתאונה הנדונה, בה היו מעורבים שני כלי רכב. יש לציין כי בתחילה הגישו הנתבעים תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לרכבם, אך בהתאם להסכמת הצדדים, נמחקה התביעה שכנגד, ונותרה רק התביעה העיקרית. הצדדים חלוקים ביניהם בדבר נסיבות התאונה.

לגרסת נהג רכב התובעות, הוא נהג רכבו כדין בנתיב נסיעתו, והבחין ברכב הנתבעים כשהוא מצוי מימין לדרך, על השול, עומד וממתין כדי לבצע פניית פרסה. הוא התקרב לרכב, ולפתע, וכאשר רכבו היה קרוב מאוד לרכב הנתבעים, החל הרכב לבצע פניית פרסה. כדי להימנע מפגיעה הוא שבר רכבו שמאלה, אך רכב הנתבעים פגע ברכבו, והרכב הועף לתעלה שבצד הדרך. לגרסת נהג רכב הנתבעים, הוא נהג רכבו בכביש והאט כדי לפנות שמאלה. מאחוריו הבחין ברכב התובעות מתקרב. הוא החל בביצוע הפנייה ולפתע הגיח משמאלו רכב התובעות, פגע ברכבו, והמשיך בנסיעה עד שנזרק לתעלה שבצד הדרך. מטעם הנתבעים העיד גם בוחן תנועה, שתמך בגרסת נהג הנתבעים.

בתום שמיעת העדויות נתנו ב"כ בעלי הדין הסכמתם למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, ללא נימוקים. בחנתי את מכלול הראיות והגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת נהג רכב הנתבעים, וכי האחריות לתאונה רובצת על נהג התובעות. לאור האמור התביעה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין .

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ג, 02 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.