12 מאי 2013

1. לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית מיום 28.4.10 אשר אימצה את החלטת ועדת הרשות אשר דנה בעניינו של המערער לעניין תקנה 15 וקבעה כי אין מקום להפעיל את תקנה 15 בכל הקשור לנכות המערער באוזניו.

2. החלטת הועדה לעררים מיום 28.4.10 ניתנה לאחר שהוחזר אל הועדה עניינו של המערער בפסק-דין שניתן בהסכמת הצדדים ע"י הרשמת ולך אשר קבעה:

"עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים על מנת שתיוועץ בוועדת

הרשות לעניין תקנה 15 על כל חלופותיה. הועדה תשקול שוב הפעלת

התקנה ותנמק החלטתה.

ב"כ המערער יוזמן להופיע ולטעון בפני הועדה טרם מתן החלטתה".

3. המערער אזרח עובד צה"ל עבד כמסגר רתך ופרש לגמלאות בגין 64. המערער סבל מפגיעה בריאות וקיבל על כך אחוזי נכות וכן הגדלתם לפי תקנה 15 במלואה. בנוסף הגיש המערער תביעה לנכות בעבודה באוזניו מאחר ועובד ברעש מזיק במשך 42 שנה.

ועדה לעררים שדנה בעניינו ב- 1.5.08 התאימה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 28% המורכבת מ- 20% עבור ליקוי שמיעה ו- 10% נכות עבור טנטון.

4. המערער טוען כי הועדה מ- 1.5.08 קבעה כי הירידה בשמיעה היא של 40 דציבל בכל אחת מהאוזניים בתדירויות הדיבור. על כן לאור קביעה זו המערער אינו יכול להמשיך לעבוד ברעש, כפי שקובע סעיף 11 לתקנות הבטיחות בעבודה.

מוסיף וטוען המערער כי ועדת הרשות שגתה כאשר קבעה כי המערער יכול היה להמשיך לעבוד עם הפגימה הזו באוזניים ופרישתו מהעבודה יש לייחס לפגיעה הריאתית ולא לשמיעה.

גם החלטת ועדת הרשות כי המערער יכול להמשיך לעבוד בעזרת אטמי אוזניים אף היא מנוגדת לסעיף 11 לתקנות הבטיחות.

5. מנגד טען המשיב כי דין הערעור להדחות. המשיב טען כי עניינו של המערער הוחזר לועדה על מנת שתיוועץ בועדת הרשות. הועדה מילאה אחר הוראות פסק-הדין. אף ועדת הרשות פעלה כדין שכן היא בחנה את עניינו של המערער וקבעה כי ההחמרה במצבו בעניין השמיעה חלה בעת פרישתו לפנסיה. הועדה קובעת שפרישתו אינה תוצאה של נכות השמיעה ומנמקת קביעתה זו גם בעובדה כי עבד כל השנים בחשיפה לרעש והיה מסוגל לעבוד עם הפגימה באוזניים. הועדה אף קובעת פוזיטיבית כי פרישתו קשורה לפגיעה בריאות אשר בה הפעילו את תקנה 15 במלואה.

6. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים וכן את פרוטוקולים של הועדה ובפרט פרוטוקול ועדת הרשות והדין, מצאתי כי אין כל מקום להתערב בהחלטת הועדה אשר ניתנה בהתאם להוראות פסק-הדין, בהחלטה מנומקת ולא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה לרבות ועדת הרשות.

ועדת הרשות בחנה את מכלול העובדות, המועד בו הפסיק עבודתו והסיבות להפסקת עבודתו וקבעה באופן פוזיטיבי כי פרישתו לא נבעה מהנכות הנדונה.

הנימוק הנוסף אותו נתנה ועדת הרשות כי המערער יכול לעבוד עם אטמים הינה הנמקה נוספת, אך הנמקתה העיקרית מתמקדת בעבודתו קודם הפרישה, עצם הפרישה והסיבות לה ולכן קבעה כי פרישתו לגמלאות ואי עבודתו אינם קשורים לנכות השמיעה אלא לנכות בריאותיו.

על כן קבעה הועדה כבר הופעלה תקנה 15 ולכן זו החלטתה.

לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת הועדה ולא כל שכן גם לא טענות משפטיות.

ההפניה לסעיף 11 לבטיחות בעבודה אינה רלבנטית שכן המערער פרש ראשית בשל מחלת הריאה ורק לאחר מכן הגיש תביעתו בכל הקשור בירידה בשמיעה.

בנוסף הועדה קבעה כי ההחמרה בשמיעה חלה בעת פרישתו ולא קודם לכן.

לאור כל האמור, הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' סיון תשע"ג, (12 מאי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.