לפני תביעה על סך 4,220 ₪ בגין נזקים שארעו לרכב התובעת עקב תאונה מיום 4.11.09.

1. לגירסת נהג התובעת, משאית הנתבע 1 עמדה בצד ימין בכביש דו סיטרי, כאשר הנתבע 1 שוחח בטלפון. רכב התובעת חלף על פני המשאית, אך הנתבע 1 החל בנסיעה ומשאית הנתבע 1 פגעה ברכב התובעת בכנף אחורי ימני. הנתבע 1 התנצל בפני נהג התובעת.

2. הנתבע הצהיר כי בעת התאונה ביקש לפנות שמאלה, אותת, ומשהבחין כי הדרך פנויה פנה שמאלה. רכב התובעת ניסה לעוקפו משמאל והתחכך במשאית.

1. ב"כ התובעת טען כי לאור העובדה כי הנתבע אישר כי שדה ראייתו לאחור היה "פתוח" אך הוא לא הבחין ברכב התובעת, הרי יש לקבל את גירסת נהג התובעת, כאשר מיקום ואופי הנזק ברכב התובעת תומכים אף הם בגירסת נהגה.

4. ב"כ הנתבעים טען כי באם, כטענת נהג התובעת, עמדה המשאית, הרי היה בכך בכדי לחסום את נתיב נסיעת נהג התובעת. אין זה הגיוני כי נהג התובעת יבחין בנהג המשאית משוחח בטלפון הנייד. המסקנה היא כי נהג התובעת ביצע עקיפה של המשאית בתוך צומת.

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, החלטתי כדלקמן:

גירסת נהג התובעת, אשר העיד כי המשאית עמדה בצד המדרכה ונהגה שוחח בטלפון, הועלתה כבר בהודעה על מקרה הביטוח מיום התאונה, ת/1. על כך חזר נהג התובעת בפני. נהג התובעת אף הסביר כי הסתבר לאחר התאונה כי הנתבע שוחח בטלפון מאחר שטעה בדרך וביקש הדרכה, כאשר נהג התובעת ניסה לסייע בידו בענין זה.

כן יצוין כי הנתבע הצהיר כי בטרם ביקש לפנות שמאלה, וידא כי הדרך פנויה, הן מלפנים והן מאחור. הנתבע אישר כי שדה הראיה לאחור היה "פתוח" במרחק של כ-200-250 מ' לפחות. מכאן, וככל שאכן ביקש לפנות שמאלה ווידא כי הדרך פנויה לשם כך, לא ברור כיצד לא הבחין ברכב התובעת, כאשר לענין זה יש להדגיש כי הפגיעה ברכב התובעת איננה בקידמת הרכב אלא בכנף האחורי ימני, דבר המעיד על כך שרכב התובעת הספיק לחלוף על פני המשאית במרביתה.

גם אופי הנזק ברכב התובעת, כפי שנחזה בתמונות הנזק ת/2, מתיישב לטעמי יותר עם גירסת נהג התובעת מאשר עם גירסת הנתבע באשר לאופן התרחשות התאונה.

לאור כל האמור, אני מקבלת את גירסת נהג התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה וקובעת כי הנתבע החל את נסיעתו תוך סטיה לנתיב נסיעת רכב התובעת ומבלי שוידא כי נתיב הנסיעה אכן פנוי.

6. באשר לנזקים הנתבעים, התובעת צרפה חוות דעת שמאי מטעמה. חוות דעת נגדית לא הוגשה והשמאי לא נחקר על חוות דעתו. כך גם צורף אישור בגין שכר טרחת השמאי. הסכום הנתבע בגין ימי השבתה לא הוכח, לפיכך אינני פוסקת פיצוי בגינו.

7. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סך 3,554 ₪.

הסכום האמור ישא הפרשי הצמדה מיום 29.11.09 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, ישאו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, באגרת המשפט ששולמה, בהוצאות עד התובעת כפי שנפסקו בסך 600 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אלול תשע"ג, 13 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.