רקע עובדתי

1. הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של נהיגה פוחזת של רכב, לפי סעיף 338 (1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; החזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק; נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 – בארבעה מופעים (להלן: "פקודת התעבורה"); נהיגה באור אדום – אי ציות לתמרור, לפי תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); נהיגה ללא חגורת בטיחות, לפי תקנה 83 ב' לתקנות התעבורה; נהיגת רכב ללא רישיון, לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה- בארבעה מופעים; נהיגה ללא פוליסת ביטוח, לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970 – ב-3 מופעים ומסירת פרטים כוזבים, לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה.

2. מעובדות שלושת כתבי האישום נשוא הדיון, עולה כי ביום 14.1.08, נשפט הנאשם בבית משפט לתעבורה בגדר תיק פ"ל 448/05, במסגרתו נדון, בין היתר, לפסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 24 חודשים החל מיום שחרורו ממאסר בן 15 חודשים שהושת עליו באותה עת.

ביום 6.2.10, נהג הנאשם ברכב ללא חגורת בטיחות. שוטרת כרזה לו לעצור אך הוא המשיך בנסיעתו. גם כשהשוטרת התקרבה לרכבו של הנאשם וצעקה שיעצור, סגר הנאשם את חלון רכבו והחל לנסוע מהמקום במהירות. אז, נערך אחריו מרדף רכוב ברחובות העיר ראשל"צ, כשסירנה משטרתית פועלת, הנאשם חצה צומת באור אדום והמשיך בנהיגה פרועה ומהירה תוך ביצוע פניית פרסה בקו הפרדה רצוף.

במטרה להימלט מהשוטרים, הוסיף הנאשם בנהיגה פרועה ומהירה וביצע פנייה חדה בהגיעו לכיכר. בהמשך, עצר את רכבו ונמלט רגלית עד שנעצר. בנסיבות אלו, החזיק הנאשם בסכין מבלי שיוכיח כי החזיקו למטרה כשרה ונהג ברכב כשהוא מצוי בפסילה ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח תקפה.

בנוסף, ביצע הנאשם מעשים בכוונה להפריע לשוטרים ולהכשילם בתפקידם ונהג בדרך נמהרת שיש בה כדי לסכן חיי אדם.

ביום 10.1.11 נהג הנאשם ברכב בעת פסילת רישיונו. כך גם עשה ביום 16.10.11, עת נהג ברכב ביודעו כי הוא פסול לנהיגה, תוך שרישיון נהיגתו פקע בשנת 1991 וללא פוליסת ביטוח תקפה וכך גם עשה ביום 22.11.10 עת הציג לשוטרים רישיון ע"ש אחר.

עתירות הצדדים ותמצית טענותיהם

3. בתימוכין באסמכתאות, עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך, להפעיל את המאסרים המותנים התלויים ועומדים כנגדו במצטבר לעונש זה ולהוסיף על כך פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, פסילה על תנאי וקנס.

הודגשו חומרת מעשי הנאשם, עברו המכביד והרלוונטי, התרשמויותיו השליליות של שירות המבחן ממצבו, הזלזול שהוא מגלה בהקשר של הוראות הדין, החלטות שיפוטיות ומאסרים מותנים והעדר מודעותו לפסול המלא שבמעשיו.

4. ב"כ הנאשם עתרה להסתפקות בהפעלת עונשי המאסר המותנה התלויים ועומדים כנגד הנאשם בחופף זה לזה ובחופף לעונש המאסר שיושת עליו. לחילופין, עתרה להשתת מסגרת ענישה מתונה.

באשר לעבירת החזקת הסכין, הטעימה הסנגורית את המגמה הבולטת בעת האחרונה לסגירת תיקים בנסיבות דומות בהן סכין הוחזק בתא כפפות של רכב. הודגש כי מעשי הנאשם מוקדו בהיבט התעבורתי ולא נלווה להם נופך אלימות כלפי גוף או רכוש.

בנוסף, הפנתה הסנגורית להודיית הנאשם, לבחירתו לצרף תיקים נוספים כדי "ניקוי שולחן" ולחיסכון בזמן שיפוטי יקר.

עוד נטען כי הנאשם נזקק לטיפול בגין קשייו, כעולה מהתרשמות שירות המבחן וכך פנה מיוזמתו ליחידה לטיפול בנפגעי סמים ומסר בדיקות שתן, באופן המלמד על רצונו לנהל אורח חיים נורמטיבי.

הובהר מצבו המשפחתי הקשה של הנאשם, על פטירת אמו זה לא מכבר ומבוקשו להתנהל בשארית חייו "כאדם יותר משוקם". עוד הפנתה הסנגורית לתקופת מעצרו של הנאשם מזה 8 חודשים בתנאים קשים.

הסנגורית תמכה עתירתה באסמכתאות, במסגרתן נגזרו עונשים מקלים על נאשמים בנסיבות דומות והפנתה לרף של 6 חודשי מאסר, כנגד טענת המאשימה לרף ענישה של 18 חודשי מאסר.

5. הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה על דרך מכתב אותו הגיש שסומן נ/1 וכן עתר להתחשב בו.

מתחם העונש ההולם

6. כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

7. בעניינו, גרמה התנהגות הנאשם לסיכון ממשי לחיי משתמשי הדרך ובכך פגיעתו בערך חברתי משמעותי הקשור בביטחון הציבור. בנוסף, החזיק הנאשם בסכין שלא כדין, כמעשה הטומן בחובו פוטנציאל לגילוי אלימות. החזרתיות שבהתנהלות הנאשם ומידת הסיכון שנשקפה ממעשיו ליחידי החברה, מלמדות על מידת הפגיעה הגבוהה מטעם הנאשם בערכים אלו.

יפים לעניינו של הנאשם הדברים שנקבעו בע"פ 2410/04 מ"י נ' אבולקיעאן (לא פורסם), ניתן ביום 11.11.04, לאמור:

"המשיב חטא בהתנהגות אלימה שאך בדרך נס לא הסתיימה בתוצאה קשה יותר. הוא הפגין זלזול בחוק ובאנשים הממונים על אכיפתו, וגם אפשרות לפגיעה פיסית בשוטרים לא הרתיעה אותו. יותר מכך, המערער נהג ברכבו בפראות, בשעה הומה, בטבורה של עיר, ותוך שהוא מסכן את המשתמשים האחרים בדרך...".

8. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ובהשוואה ללשון סעיף 40 ט' לחוק, חרף עברו הפלילי והתעבורתי ומאסרים מותנים, שב הנאשם ונהג ברכב פעם אחר פעם, תוך הפרות חוזרות של האיסורים החלים עליו. רצף מעשיו מלמד על זלזול בשלומם של משתמשי הדרך ושוטרים ועל תעוזתו ופוטנציאל המסוכנות הנשקף ממנו.

הנאשם תכנן את מעשיו תוך שהתקשה לפתח גבולות חיצוניים ופנימיים להתנהגותו, מעשיו גרמו לו לריגוש כפי דבריו מלפני שירות המבחן, חלקו בביצועם עיקרי ולא נודעה כל השפעה של אחרים על מעשים אלו. הנאשם יכל לצפות את הנזק החמור שיגרם מביצוע העבירות והסיבות שהביאוהו לביצוען קשורות במבוקשו להימלט מרשויות אכיפת החוק ובתחושותיו ההזויות.

הנאשם יכל להבין את פשר מעשיו ואת הפסול המובנה שבהם, הייתה לו שליטה מלאה עליהם והיה בידו להימנע מהם. לא נודעה כל מצוקה נפשית כדי כך ממנה סבל הנאשם וקשייו האישיים נסוגים מפני ביטחונו הנדרש של הציבור.

הנאשם דרס בגסות, פעם אחר פעם, את ערכי בטחונו של הציבור, יחידי הציבור לא גרמו לו למצוקה ולא התעללו בו והוא אינו קרוב לסייג האחריות הפלילית.

9. מדיניות הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם, מתחשבת בצורך במאבק בתופעת התנהלות משולחת רסן מטעם נהגים בדרכים ושליפת הסכין כתגובה לזוטי דברים. אלו הפכו לנגעים של ממש ותפקידו של בית המשפט הינו לשגר את המסר הצלול המתבקש, כי התנהגות שכזו אינה כדאית וזאת באמצעות ענישה מכבידה ומשמעותית.

בע"פ 2410/04 הנ"ל, נקבע כי:

"...חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים ואסור לה להשלים עם בריונות ופריקת עול מסוג זה, ומקל וחומר שאין להשלים עם כך כאשר מדובר בתופעה שרבים חוטאים בה".

ברע"פ 6115/06 – מ"י נ' אבו-לבן (לא פורסם), ניתן ביום 8.5.07, נקבע כי:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב (רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 7.3.04; רע"פ 7019/04 אופיר נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 12.8.04; רע"פ 9399/04 קרקי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 30.1.05; רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 26.5.05; רע"פ 7523/06 מואסי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 25.9.06). על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי "מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג שברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו...דינו – מאסר שלוש שנים".

באשר לעבירת החזקת הסכין, דומה כי לא רב הנדרש לאחרונה על מנת להביא לשימוש פסול ואלים בסכין על לא כלום. בתי המשפט מנהלים מאבק עיקש ב"תת תרבות" הסכין. ראוי לשוב ולהזכיר את ההפניות מת"פ (נצ') 944- 04-12 מ"י נ' בן סימון, לא פורסם (ניתן ביום 19.7.12, בזו הלשון:

"תופעת האלימות כמו גם השימוש בנשק קר הינה רעה חולה במחוזותינו, אשר הפכה לתופעה שהולכת ומתעצמת, ויש למגרה ולהוקיעה, באמצעות הכלים העומדים לרשותנו, כך למשל, על ידי הטלת עונשי מאסר משמעותיים, כדי להעביר מסר לנאשם ולציבור כולו..." בית-המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומהS עליהם על בתי-המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. יצא הקול מבית-המשפט ויילך מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו והעונש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח. וככל שייעצם מעשה האלימות כן תארך תקופת המאסר".

כבר נקבע כי עבירות חמורות כגון אלו אותן ביצע הנאשם, נושאות בצדן עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח.

עוד ראה (ראו גם: ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל, סעיף 16 לפסק הדין (לא פורסם, 29.6.2005); ע"פ 6444/09 נאסאר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.3.2010); ע"פ 6442/09 אלחטיב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2010); ע"פ 965/10 אגא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.7.2010), המחשת מדיניות הענישה הנ"ל.

מכל המפורט, אני קובע את מתחם העונש ההולם לאירוע האישום העיקרי, כדלקמן –

מאסר בפועל הנע בין 16 ל - 30 חודשים; מאסר מותנה; פסילת רישיון נהיגה; פסילה מותנית של רישיון נהיגה וקנס בהיקף של אלפי שקלים.

אני קובע את מתחם העונש ההולם לכל אחד משלושת אירועי האישומים שצורפו, כדלקמן –

מאסר בפועל הנע בין 8 ל - 14 חודשים; מאסר מותנה; פסילת רישיון נהיגה; פסילה מותנית של רישיון נהיגה וקנס בהיקף של אלפי שקלים.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות

10. בגזירת העונש המתאים לנאשם שמלפניי וכמצוות המחוקק בסעיף 40 יא' לחוק, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות, אשר אינן קשורות בביצוע העבירות. נסיבות אלה נלמדות מן האמור בתסקיר שירות המבחן, מטיעוני הסנגורית לעונש ומדברו האחרון של הנאשם בגדר נ/1.

11. הנאשם יליד 1959. עברו הפלילי כולל 22 הרשעות קודמות בעבירות פריצה לרכב וגניבה מרכב – במספר מופעים, החזקת סכין - במספר מופעים, החזקת נכס חשוד כגנוב, היזק לרכוש, תקיפה, ניסיון לפריצה לרכב, קבלת נכסים שהושגו בעוון, החזקת נכס חשוד כגנוב, החזקת נשק שלא כדין, נהיגה ללא רישיון, החזקת כלים להכנת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, שימוש בסם מסוכן שלא לצריכה עצמית, התפרצות לבית מגורים – במספר מופעים, כניסה לבית מגורים, גניבה, ייצור ומכירת פגיונות, שיבוש מהלכי משפט, הסגת גבול, גרימת חבלה – במספר מופעים.

הנאשם ריצה 6 עונשי מאסר בין 4 ל- 40 חודשים. עברו התעבורתי כולל 32 הרשעות קודמות וביניהן אי ציות לרמזורים ולתמרורים, נהיגה בחוסר זהירות שגרמה לחבלה ממשית – במספר מופעים, נהיגה בקלות ראש, שימוש ברכב בלתי תקין, נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות להוראות שוטר, סיכון חיי אדם, אי החזקת רישיונות ותעודת ביטוח ונהיגה בזמן פסילה – במספר מופעים.

כנגד הנאשם תלויים ועומדים שני מאסרים מותנים, האחד בר הפעלה בן 4 חודשים בגין עבירה של החזקת סכין והשני חב הפעלה בן 18 חודשים בגין עבירות התעבורה נשוא הדיון.

12. אין מלפניי שיקולי שיקום על פיהם ראוי לגזור את דינו של הנאשם, כהוראת סעיף 40 ד' לחוק, לפיה רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם הענישה ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, אם נמצא כי השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם. לא מניה ולא מקצתה בעניינו של הנאשם.

נ/1, כפי שהוגש, הינו המכתב שכתב הנאשם חלף דברו האחרון. ממנו עולה בקשה להשיב את חייו למסלול התנהלות נורמטיבי. נטען כי הנאשם מעולם לא בחן את עצמו ותמיד מצא את האשם באחרים, אך כעת ולאחר תקופה ממושכת בבית המעצר, הוא עורך חשבון נפש רב. עוד נטען כי הוא נטול כוחות, מצבו הבריאותי ירוד מאחר והוא סובל מסכרת ולחץ דם גבוה וכן הוא אב ל- 4 ילדים, שאחד מהם התחתן בעת מעצרו, עת בה גם אמו נפטרה.

הנאשם ציין התנהלות שגויה בחייו שהביאה לשקיעתו בחובות גבוהים וכדי קשיי קיום יום-יומיים. הנאשם עתר לחמלה, הדגיש נטילת אחריות על מעשיו, את מודעותו למגרעותיו ואת מבוקשו שלא לברוח מאחריות.

הפכתי ולא מצאתי כיצד מתיישב האמור במכתב נ/1 עם התרשמותו האובייקטיבית והמקצועית של שירות המבחן, שתסקירו לא העלה המלצה טיפולית או אחרת הקשורה בענישת הנאשם. ככל שהתהפכו היוצרות והנאשם היה מגלה מוטיבציה כנה ואמיתית לשינוי מתבקש בדרכיו, ברי כי שירות המבחן היה נדרש לחוות דעת נוספת בעניינו. זעקת הנאשם לעזרה טיפולית, כטענת הסנגורית, אינה יכולה להיחשב כסיכוי ממשי לשיקומו, משאינו פורט אותה לכדי מעשה.

13. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מרוכז בעצמו ובצרכיו, מתקשה להכיר במשמעות התנהגותו הפלילית והשלכתה, מטשטש ונוקט בגישה מצמצמת, באופן המלמד על העדר בגרות ועל קושי בקבלת סמכות חיצונית כזו של בית המשפט.

הנאשם אכן גילה נכונות להשתלב בהליך טיפולי אך להערכת שירות המבחן, זו נובעת מרצון להקל במצבו המשפטי המורכב להבדיל ממודעות לחומרת מצבו. מכאן נותר ספק בלב שירות המבחן באשר ליכולתו של הנאשם להשקיע את כוחותיו בשיקומו העצמי.

בגוף התסקיר עולה התייחסות לרקע חייו של הנאשם, שלא ארחיב בנושא מחמת צנעת הפרט. אך אציין כי הנאשם החל בהסתבכויות בפלילים עוד בהיותו קטין וניסיונות קודמים לשקמו לא צלחו.

הנאשם אינו משולב במסגרת תעסוקתית קבועה והוא מתקשה להתמיד ולהתחייב לאורך זמן גם בהקשר זה. הנאשם הוסיף ותיאר לפני שירות המבחן מצב כלכלי ירוד במשפחתו לאורך השנים.

עוד עולה כי הנאשם צורך סמים מסוכנים מסוגים שונים ומכור למשחקים אסורים מזה שנים רבות.

חשוב לציון כי עבירות התעבורה אותן מבצע הנאשם מבוצעות, לדידו, על רקע הריגוש אותו הוא חש במהלך נהיגה. שירות המבחן התרשם כי לסנקציות המשפטיות שננקטו נגדו, לא הייתה השפעה מרתיעה ומציבת גבול.

אכן, הנאשם פנה מיוזמתו ליחידה לנפגעי סמים טרם מעצרו, אך הוא התקשה לשתף את הצוות המטפל ולהיעזר במסגרת לצורך עריכת שינוי בדפוסיו ההתמכרותיים. יכולתו של הנאשם להיעזר בגורמי טיפול נחזית כמצומצמת והוא לא הגיע לשילוב בטיפול פרטני.

שירות המבחן הפנה לדפוסים ההרסניים שבהתנהלות הנאשם, בעזרתם הוא מתגבר על תחושותיו קשות.

העובדה כי הנאשם נוטל אחריות על מעשיו, גם אם באופן מלא יותר מזה המיוחס לו על ידי שירות המבחן וכן קיומן של נסיבותיו האישיות הקשות בדמות מצבו הרפואי, הכלכלי, המשפחתי והטרגדיה שפקדה אותו בעצם פטירת אמו – אינן משיגות את חומרת מעשיו. יוצא כי מסוכנותו של הנאשם כלפי ביטחון הציבור נותרת בעינה בהעדר פסיעתו בתוואי הטיפולי הנדרש לו לשם איון מסוכנותו. מסוכנותו מתחדדת בהתחשב במצוקותיו האישיות, בבחירתו לפרטן אלי נהיגה אסורה וכן בהינתן צריכתו הלא מטופלת של חומרים אסורים.

הנאשם עצמו מבהיר מפורשות מלפני שירות המבחן כי הוא מבצע עבירות תעבורתיות מן החמורות שבנמצא שלם ריגוש, ובכך מלמד כי הציבור לא יימצא מוגן מפני שילוח הרסן שבהתנהלותו כל עוד ולא יוותר מאחורי סורג ובריח.

התרשמתי כי הנאשם מסוכן לציבור, חודה של מסוכנותו טרם כהה. לנאשם אין כל מורא מהוראות מחייבות שבדין ובהחלטות שיפוטיות וחרב המאסר המותנה אינה אפקטיבית בעניינו.

לפיכך, אין מנוס מהדגשת אינטרסים של גמול ומניעה בענישת הנאשם, שיבהירו את הסלידה שחשה החברה נוכח מעשיו ואת הוקעתם הנדרשת ויסייעו בהרחקתו מציבור משתמשי הדרך לתקופה משמעותית.

עם זאת, יש בהודייתו, במהלך הצירוף שערך במטרה "לנקות שולחן" ולהתחיל בדף חדש בחייו וכן בפטירת אמו, כדי להשליך על קביעת אורך המאסר בפועל בתוך מתחם הענישה.

14. באשר לאסמכתאות שהוצגו, כל מקרה נבחן כפי נסיבותיו ואין לנאשם זכות קנויה כי דינו ייגזר כפי עניינם של נאשמים אחרים, שדינם נגזר בנסיבות שונות של היקף מעשים ועושים.

15. במבוקשי לייצר את היחס ההולם הנדרש בין חומרת מעשי העבירות בנסיבותיהם ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו, כהוראת העיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, אני משית על הנאשם את העונשים, כדלקמן –

מאסר בפועל – לתקופה של 22 חודשים. לחישוב מיום מעצרו - 16.10.11.

הפעלת מאסרים על תנאי – מופעלים בזאת מאסרים על תנאי בני 4 ו- 18 חודשים, כפי שהושתו על הנאשם בפ' 6822-07 של בית משפט השלום בתל-אביב יפו מיום 5.1.10 ובפל' 448/05 של בית משפט לתעבורה ברמלה מיום 14.1.08. לריצוי בחופף אחד לשני ובמצטבר לעונש המאסר בפועל שנגזר על הנאשם לעיל.

סך הכל ירצה הנאשם 40 חודשי מאסר. לריצוי מיום מעצרו - 16.10.11.

מאסר על תנאי - לתקופה של 18 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו יעבור על כל עבירה של נהיגה פוחזת ברכב ונהיגה בזמן פסילה.

מאסר על תנאי - לתקופה של 6 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו על עבירה של החזקת סכין.

מאסר על תנאי - לתקופה של 3 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו על יתרת העבירות בה הורשע.

קנס - בסכום של 5,000 או מאסר הנאשם למשך 40 ימים תחתיו; הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון ישולם בתוך 30 ימים מהיום ויתרת התשלומים מידי 30 יום לאחר מכן. פיגור בתשלום אחד מן השיעורים שנקבעו לעיל, יעמיד לפירעון מיידי את יתרת הקנס שטרם שולמה ויחייב את הנאשם בתשלום תוספת פיגורים כחוק.

פסילה בפועל – מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים מיום שחרורו ממאסרו. מובהר לנאשם כי מנין ימי הפסילה יחל מיום הפקדת רישיון או מעת הצהרה תואמת.

פסילה על תנאי – מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו יעבור על אלו מהעבירות בהן הורשע למעט עבירה של החזקת סכין.

מוצגים - סכין – תושמד.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.

ניתנה היום, כ"ו באלול, 13.9.12, במעמד הצדדים.