<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד אלעד מאיר

הנאשם וב"כ עו"ד הגר אמר סנגוריה ציבורית

פרוטוקול

עדת תביעה מס' 2 – גב' יוכבד קובין סלע מוזהרת כדין:

חקירה ראשית

בעלי נהרג, מת ממחלה, הראשון נהרג, השני מת ממחלה, טיפלתי בו. אח"כ עברתי ניתוח בברך. הראש שלי כבר לא אותו ראש שהיה לי פעם. היום אני לא שווה גרוש. אני לא חושבת על מה שהיה. אני מחפשת רק שיהיה שקט בדירות. אנחנו פרוזדור אחד. מפריע לי שיש שנאות בין הדיירים. אני לא יודעת מה לעשות כדי שיהיה שקט. זה לא רוצה וזה לא רוצה ולי זה כואב. היינו חברה כזאת נחמדה עד שפרץ ריב.

אני מצידי שמעתי רעש ויצאתי החוצה ראיתי את משה ואלי שניהם מלחמה על איזה עגלה. לא ידעתי על מה במאה אחוז. אח"כ הסבירו לי מה היה ואיך היה. שהלכתי למשטרה , או שקראה לי המשטרה, אני כבר לא זוכרת אם באה משטרה, אני לא זוכרת. אמרתי גם לאלי אני לא הולכת לסבך את העניינים כי אני לא זוכרת את הכל. עכשיו התובע מזכיר לי דברים שאני לא זוכרת.

ש. את גרה בבית גיל הזהב רח' ירושלים 14 בנס ציונה דירה 109 קומה ראשונה ליד משה ואלי

ת. כן. אותו פרוזדור.

ש. לענין האירוע שקרה ביניהם ב-30.11.09 בשעה 12.00

ת. אני לא זוכרת מהאירוע כלום.

ש. איך נודע לך על האירוע, מה שמעת?

ת. זה ליד הדלת שלי. המעלית בכיוון הדלת שלי. שמענו רעש ופתחנו את הדלת ואז ראיתי את העגלה, משהו כמו עגלה, לא יודעת מה היה שם, זה צועק מפה וזה צועק מפה. התחילו בווליום, הלכתי קראתי למשטרה.

ש. קראת למשטרה .....

ת. כי פחדתי על שניהם.

ש. למה התקשרת למשטרה? מה שמעת?

ת. שמעתי את הרעש של העגלה וגם ראיתי את העגלה. לא היה מכות או בלאגן. היה משיכות עם העגלה.

ש. את שמעת באוזניים שלך אמירה שבגללה התקשרת למשטרה. מה שמעת?

ת. לא שמעתי כלום. רק ראיתי את הבלאגן של העגלה וקראתי למשטרה.

ש מה שמסרת במשטרה זה אמת

ת. מה ששאלו, תגידי ככה ותגידי ככה. אני לא זוכרת מה היה. אמרתי מה שאני יודעת פחות או יותר ומה שאני זוכרת.

מה שזכרתי במשטרה אמרתי. אני לא אוהבת שקר. השנאה שלי זה שקר. במשטרה אמרתי אמת מה שראיתי.

ש. מה משה אמר לאלי?

ת. לא זוכרת.

ב"כ המאשימה:

אבקש לרענן את זכרונה של העד מתוך עדותה במשטרה.

ב"כ הנאשם:

אני מתנגדת.

העדה חוזרת ואומרת לא שהיא לא זוכרת הכל, היא זוכרת דברים בכלליות.

היא אמרה שהגעתי למשטרה אמרו לי תגידי ככה ותגידי ככה. יכול להיות שאלה שאמרו לה להגיד את זה אמרו לה להגיד אמרה מסויימת שהתובע רוצה שתובא בפני בית המשפט. לכן אני מתנגדת.

<#3#>

החלטה

ההתנגדות נדחית. לא מצאתי כל מניעה כי זכרונה של העדה ירוענן מתוך עדותה במשטרה במיוחד שעה שהעדה מוסרת מפורשות בבית המשפט שאינה זוכרת, בין היתר, מחמת מצבה הבריאותי את אשר מסרה במשטרה אך מאשרת כי היא שמסרה את הדברים.

בכל הנוגע לטענת ב"כ הנאשם כי ייתכן והדברים נכנסו לפיה של העדה, שמורה לה הזכות לחקור את העדה על כך במסגרת חקירה נגדית.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ד' תשרי תשע"ג, 20/09/2012 במעמד הנוכחים.

המשך חקירה ראשית

ש. מפנה לשורה 9 להודעתך מיום 1.12.09 בשעה 09.22 "אני ראיתי שהם היו במצב שהולך להיות רצח, משה איים על אלי, אני יהרוג אותך"

ת. אולי היו דיבורים כאלה. תמיד מדברים שטויות.

תאמינו לי שאני לא זוכרת עכשיו. עברתי כל כך הרבה צרות מאז.

ש. למה התקשרת למשטרה?

ת. כי פחדתי שיהיה בלאגן.

ש. אמרת משהו אחר

ת אני יודעת מה אמרתי? אני שוכחת מרגע לרגע.

ש. מפנה להודעתך, הלכתי לטלפון להתקשר למשטרה כי רעדתי מכל המצב הזה, דאגתי כי לאלי יש קוצב לב ופחדתי

ת. לאלי יש קוצב לב, זה עבר כמה צנתורים, אשתו נכה. אז אני דואגת לכולם, אז אני לא יודעת מה אני אומרת, לא מעניין אותי, רציתי שתבוא משטרה ותדאג שיהיה שקט. לא רציתי שזה יסבול או ההוא יסבול.

אני באמת לא זוכרת כל מה שאמרתי. בזמנו הייתי יותר בריאה, צעירה, בעלי היה יותר חזק. היום בעלי באדמה ואני עברתי סבל.

ש. ההתנהגות של מי היתה מאיימת ?

ת. העגלה של אלי ומשה תמיד כל דבר שהיה בבנין שעמד באמצע הדרך או לא זקוקים לו, הוציא מהבנין.

ש. ומה היה עושה עם זה?

ת. לא יודעת. לי היה משהו בממ"ד ביקשתי ממנו תוציא את הכורסה אני לא צריכה אותה, תעיף אותה מפה, הוא עשה את זה. הוא מביא אנשים שיש להם כח ומוציאים.

ש. ההתנהגות של מי היתה מאיימת?

ת. שניהם היו היסטריים.

ש. ההתנהגות של מי היתה מאיימת?

ת. של שניהם. בגלל זה נבהלתי.

ש. את זוכרת מה ענית על זה במשטרה?

ת. לא.

ש. מפנה לשורה 14 בהודעתך במשטרה, ענית שההתנהגות של משה היתה יותר מאיימת, משה התקרב אליו יותר מידי לפנים כי אלי ..... ומשה חזר לאיים על אלי

ת. מכיוון המעלית הוא איים עליו, העגלה בין שניהם, זה צועק שזה שלי, ולא זוכרת מה נאמר, ואני כבר לא הייתי שם.

ש. את נשאלת על משה ואת מספרת על ההתנהגות של משה באופן כללי

ת. היתה לנו אם בית עם יד קשה. היא השתלטה גם על משה. ומאז היא לא נמצאת. כל מה שהיא רצתה משה עשה.

ש. את נשאלת בהודעה שלך על משה, ואת מספרת על משה דברים בהודעה שלך. את זוכרת מה סיפרת?

ת. לא.

ש. אני מזכיר לך, משה מתנהג לא יפה, הוא מזלזל באנשים ואלי לא רוצה לדבר איתו. זה נכון?

ת. יכול להיות. כי למשה היתה יד חזקה בגלל אם הבית, לא בגלל משה.

ש. מאיזה מרחק משה איים על אלי?

ת. העגלה ביניהם. אני לא ראיתי. אני נכנסתי הביתה והתקשרתי למשטרה. העגלה היתה ביניהם. זה מפה מושך את העגלה וזה מפה.

ש אם לא ראית איך מסרת את זה במשטרה?

ת. לא ראיתי פנים מול פנים. אם המשטרה כתבה שראיתי פנים מול פנים.... העגלה עמדה ביניהם.

המרחק ביניהם היה במרחק של עגלת סופר שהפרידה ביניהם.

אמרתי לאלי אני לא אשקר, אני רוצה להישאר נטרלית.

ש. איך היחסים שלך עם משה

ת. עם כולם אני רוצה להיות בסדר. 90% רוסים בבנין ואני חברה של כולם. אמרתי להם אני רוצה להיות אחותך שלא יחשבו שבאה לשם פרחה. כולם נכנסים אלי. אני סידרתי את המקלט שיהיה לכולם.זה שייך לרוסים, לכולם. אמרתי להם בזמן מלחמה זה מקום לכולם.

חקירה נגדית

ש. אמרת שאת רוצה להיות חברה של כולם

ת. אני חברה של כולם.

ש. ודיברת עם אלי

ת. נכון.

ש. מה דיברם ביניכם?

ת. בד"כ כל אחד רוצה שאני יהיה לטובתו. אני לא רוצה. אני רוצה להיות חברה של כולם.

ש. אלי רצה שתהיי לטובתו?

ת. אמרתי לו בבית שלי, הוא היה, אמרתי לו אני רוצה להיות חברה של כולכם. אני לא הולכת לטובת אף אחד. מה שאני אזכור אני אגיד. מה שלא, לא.

ש. אפשר להבין מזה שהוא בא אלייך כי הוא חבר שלך והוא רצה שתהיי לטובתו במשטרה

ת. הכל יכול להיות.

ש. יכול להית שבאותו יום אמרת שאת לא זוכרת מה היה

ת. זה נכון עד היום. יש לי גם בעיה, אני לא מצליחה לקרוא הכל.

ש. במשטרה שהחוקר כתב אחרי זה לא יכולת לקרוא מה שהוא כתב

ת. נכון.

ש. כשאלי בא ואמר לך שהוא רוצה שתהיי לטובתו

ת. לא יודעת.

ש. הלכת למשטרה ויכול להיות שהיית לטובת אלי

ת. בהתחלה הוא לא אמר לי להגיד ככה וככה. אנחנו סתם מדברים בבית. לא רק אני והוא. יש עוד אנשים שיושבים ומדברים אני אומרת אני לא הולכת לצד אף אחד. אני רוצה להישאר נטראלית עם כולם. אני רוצה להגיד שלום לכולם.

ש. בבית משפט אלי היה לפני כמה זמן והוא סיפר סיפור. הוא אמר כמה פעמים, מפנה לעמ' 7 שורה 11, הוא אמר שמשה דחף אותו לקיר ואת היית שם

ת. לא ראיתי.

ש. הוא אמר את השם שלך

ת. לא ראיתי.

ש. למה שיגיד את זה?

ת. סתם.

ש. מפנה לעמ' 8 שורה 7, הוא אמר שמשה קפץ עליו וראית את זה

ת. לא ראיתי.

ש. גם במשטרה שאלו אותך משה תקף את אלי? ואמרת לא

ת. נכון. הם רבו והעגלה היתה ביניהם.

ש. אז למה אלי יגיד ככה על משה? שהוא תקף אותו וקפץ עליו ונתן לו בוקס, עמ' 7 שורה 10

ת. זה שווה לתת בוקס? זה נותנים לו בעיטה הוא עף מהדלת. (מתכוונת לנאשם).

ש. אלי טיפוס עצבני?

ת. מאוד.

ש. הוא הולך וצועק ועושה בלאגנים?

ת. אני יודעת? הוא תמיד צודק.

ש. הוא חושב שהוא צודק ולפעמים הוא לא צודק?

ת . נכון.

ש. יכול ל היות שבמשטרה, אמרו לך להגיד ככה וככה, יכול להיות שהיה בלבול?

ת. אולי

חקירה חוזרת - אין

העדה מיוזמתה –

אני נורא מבקשת שתגמרו את זה בשקט ושיהיה שקט בבנין.

ב"כ המאשימה:

ברשות בית המשפט יש לי שאלה לחקירה חוזרת לעדה.

חקירה חוזרת

ש. דיברת עם משה לפני הדיון?

ב"כ הנאשם:

חקירה חוזרת אמורה להיות נובעת מחקירה עיקרית. השאלה הזו אינה נובעת מהחקירה הנגדית.

<#5#>

החלטה

ההתנגדות מתקבלת.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ד' תשרי תשע"ג, 20/09/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

אבקש לפסוק הוצאות לעדה.

<#7#>

החלטה

שכר בטלת העדה לפי התקנות בתוספת נסיעות ישולמו לעדה על ידי הגזברות.

הוסבר לעדה כי עליה לפנות למזכירות הפלילית להסדרת התשלום.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ד' תשרי תשע"ג, 20/09/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

אלו עדיי.

הנאשם מוזהר כדין:

חקירה ראשית

ש. המשטרה הם הגישו נגדך כתב אישום. הם טוענים שב-30.11.09 היה בינך לבין אלי ויכוח שבמהלך הויכוח אתה דחפת אותו בחוזקה בחזה ואחרי זה איימת שתהרוג אותו. מה יש לך להגיד על זה?

ת. שום דבר.

ש. אני שואלת אותך האם דחפת את אלי בחוזקה בחזה?

ת. לא דחפתי . לא דחף אותי ולא דחפתי אותו.

ש. האם אמרת לאלי "אני יהרוג אותך"

ת. לא.

ש. מה היה באירוע?

ת. אם הבית ביקשה להוריד את הכיסא למטה. אני הלכתי לכיוון המעלית, אלי יצא, מה אתה עושה עם הכיסא? מה אתה לוקח אותו גונב אותו. אמרתי לו אין בעיה, אם זה שלך קח אותו. זה היה הויכוח בינינו. היה טונים גבוהים אבל זה כל הסיפור.

אח"כ היא הזמינה משטרה, יוכבד.

ש. שאמרת שהיו טונים גבוהים, איך אלי התנהג?

ת. אגרסיבי.

הוא השתולל עלי מה אתה עושה? איזה מילים אמר עלי.

ש. מה הוא אמר לך?

ת. אני אשלח אותך למעלה.

ש. התובע ישאל אותך , נחקרת במשטרה ומסרת את הגרסה שלך. במשטרה אתה אומר לחוקר שהוא מעצבן אותך. למה אמרת את זה?

ת. לא זוכר. לא אמרתי כזה דבר. יכול להיות שברגע כזה אמרתי מילה, לא זוכר.

חקירה נגדית

ש. אתה בן 64

ת. נכון.

ש. ואתה שכן של אלי ויוכבד בבית גיל הזהב

ת. נכון.

ש. אתה בדירה 104

ת. כן.

ש. אלי גר בדירה 101

ת. נכון.

ש. לכל אחד מכם יש דירה של חדר וחצי

ת. לי יש דירה של שני חדרים.

ש. בד"כ לכל אחד מהדיירים יש דירה של חדר וחצי

ת. נכון.

ש. ולכן אין מקום לאכסן את כל הדברים בבית

ת. יש מחסן.

ש. הדיירים לא נוהגים לאכסן את הציוד בפרוזדור

ת. לא.

ש. המסדרון ריק מציוד

ת. כן.

ש. הכיסא היה ליד הדירה שלו

ת. הכיסא ליד הדירה שלי. זה כיסא מרופט שלא שווה שקל.

ש. אז למה זה היה בתוך ניילון?

ת. מה זה ניילון?

אם הבית אמרה תזרוק אותו.

ש. למה לא אמרת בחקירה שלך שאם הבית ביקשה ממך לזרוק את הכיסא

ת. אני אמרתי בחקירה שלי. הוא רושם מה שהוא רוצה.

ש. כל מה שאמרת בהודעה שלך ת/1 זה אמת?

ת. יכול להיות אמת.

ש. למה אתה לא מוסר אמת בד"כ?

ת. מסרתי עדות וחתמתי עליה. זה אמת.

ש. למה אתה מתעצבן?

ת. לא מתעצבן. אתה רוצה כדור?

ש. ב-30.11.09 בשעה 12.00 העמסת עגלת סופר, כיסא של אלי, נכון?

ת. כן.

ש. זה לא ציוד שלך. זה ציוד שאתה יודע ששייך לאלי. למה לא ביקשת ממנו רשות לעשות את זה?

ת. מאיפה אני יודע שהוא בבית.

ש. ניסית לדפוק לו בבית

ת. לא ניסיתי לדפוק לו בבית. היה ליד הבית שלי כיסא, אם הבית אמרה לי להוריד אותו למטה, שמתי אותו בעגלה ולקחתי אותו.

ש. אבל אתה יודע שמדובר בכיסא של אלי

ת. לא יודע של מי הכיסא.

ש. אני אומר לך שאתה לוקח דברים שאתה מוצא במסדרון ומוכר אותם לאנשים

ת. לא נכון.

ש. כשנשאלת על זה בשורה 29 להודעה שלך , האם זה נכון שאתה מוצא מציאות ומוכר אותם לאנשים

ת. אם אני מוצא ברחוב אני מוכר אותם.

ש. אתה עונה , אני עושה מה שאני רוצה או מה שאני חושב לעשות

ת. מה שאני רוצה ברחוב.

ש. למה לא אמרת בחקירה את המילה "ברחוב"

ת. אמרתי הוא רושם מה שהוא רוצה.

ש. אלי יוצא מהדירה שלו ושואל אותך מה אתה עושה, באותו רגע הבנת שזה הכיסא של אלי

ת. אמרתי לו אני מוריד את הכיסא למטה. הוא תפס את העגלה דחף אותי לקיר.

ש. בהתחלה אמרת במפורש הוא לא דחף אותי ואני לא דחפתי אותו

ת. נכון.

ש. אז איך אתה אומר עכשיו שהוא דחף אותך

ת. הוא דחף אותי עם העגלה.

ש. אתה אומר בשורה 26 להודעה שלך לא הרים עלי ידיים ולא הרמתי עליו ידיים

ת. נכון.

ש. בשורה 48 אתה אומר הוא לא נגע בי, אז איך אתה אומר עכשיו

ת. הוא דחף אותי עם העגלה.

ש. אני אומר לך שברגע שאלי הגיע וראה אותך והתקרב לקחת את הכיסא אתה אמרת לו תזוז מפה

ת. לא זוכר.

ש. אני לא רוצה לשמוע אותך ודחפת אותו בחזה

ת. אני לא זוכר.

ש. אתה לא זוכר או לא עשית את זה

ת. לא זוכר.

ש. דחפת אותו לקיר, נכון?

ת. לא.

ש. בנוסף נצמדת אליו בצורה מאיימת ואמרת לו שאם יתקרב אליך תהרוג אותו

ת. לא נכון.

ש. גם יוכבד שקרנית?

ת. יכול להיות.

ש. איך היחסים שלך עם יוכבד?

ת. ככה.

ש. ראית שהיא לא רצתה פה לרעתך

ת. אני לא רוצה ברעתה.

ש. אז אלי שקרן וגם יוכבד שקרנית

ת. תגיד מה שאתה רוצה עליו.

ש. כשנשאלת בשורה 24 למה התקרבת אליו יותר מידי פנים מול פנים לא אמרת שלא התקרבת

ת. לא זוכר שהתקרבתי אליו.

ש. ענית "הוא יצא אלי מהחדר שלו"

ת. לא זוכר.

ש. אם הוא לא נגע בך איזה סיבה היתה לך להכות אותו לאיים עליו

ת. לא איימתי עליו ולא הרבצתי לו.

ש. אתה בן אדם רגוע

ת. רגוע מאוד.

ש. תמיד?

ת. תמיד.

ש. אתה לא עצבני ולא גס רוח

ת. לא.

ש. אתה גם לא נוהג לקלל

ת. זה אתה אומר.

ש. כן או לא?

ת. אתה אומר.

ש. בחקירה שלך במשטרה , מפנה לשורה 39 ת/1, אתה ניבלת את הפה בפני החוקר

ת. לא זוכר.

ש. שואל אותך החוקר אתה יודע שיש לאלי קוצב לב

ת. אני עברתי ניתוח לב , לא קוצב לב.

ש. שואל אותך החוקר אתה יודע שלאלי יש קוצב לב ואתה ענית לו " לא, שיהיה לו קוצב בתחת, בן זונה"

ת. יכול להיות. לא זוכר.

ש. למה אתה צריך להתבטא כך בפני שוטר?

ת. לא זוכר.

ש. שהחוקר שואל אותך למה התנהגת ככה במהלך החקירה ענית לו, אני לא שולט על עצמי, אתה מעצבן אותי

ת. לפעמים מידי פעם יוצא לי מילה כזאת אבל בד"כ לא.

ש. אתה אומר לו שאתה לא שולט על עצמך אתה מעצבן אותי ומעצבן אותי החקירה שלך. זאת אומרת שאתה מתקשה לשלוט בעצבים שלך

ת. לא זוכר.

ש. כשמשהו לא מוצא חן בעיניך

ת. לא זוכר.

ש. גם אני מעצבן אותך?

ת. לא זוכר.

ש. אז לא רק אלי עיצבן אותך אלא גם סמי החוקר עיצבן אותך. כולם מעצבנים אותך?

ת. אתה רואה שאני מתעצבן?

ש. ברגע שאתה מתעצבן אתה מאבד את הראש ואז יכול לצאת לך קללה או איום או שתדחוף בן אדם מעצבים, נכון?

ת. לא.

ש. גם יוכבד סיפרה שאתה מתנהג לא יפה בבנין ומזלזל באנשים

ת. מה שהיא אומרת היא לא נורמאלית.

ש. הגיע למקום שוטר ואתה אומר עליו שהוא שקרן. מפנה לשורה 15 בהודעה שלך

ת. יכול להיות.

ש. אתה אומר על שוטר שהגיע למקום שהוא שקרן

ת. לא יודע.

ש. כולם שקרנים ומשה הוא היחיד שדובר אמת וצדיק

ת. לא אומר את זה.

ש. אתה גזען נוסף לכל נכון?

ת. יכול להיות.

ש. אתה אומר שאתה מסוכסך עם אלי על רקע עדתי כי הוא מרוקאי ומתנהג כמו ברחוב. מה יש לך נגד מרוקאים?

ת. נגד מרוקאים אין לי שום דבר.

ש. נכון שאתה לא אוהב את אלי כי הוא מרוקאי?

ת. אני צריך להגיד לך אם אני אוהב אותו או לא?

ש. כן.

ש. למה אמרת את זה במשטרה?

ת. לא זוכר.

ש. אחרי שדחפת את אלי יצאה יוכבד, נכון?

ת. לא יודע.

ש. ואז היא צעקה עליך

ת. לא יודע.

ש. בתגובה עזבת את העגלה ואלי נכנס אליה הביתה

ת. לא זוכר.

ש .אחרי זה הגיעה משטרה, נכון?

ת. לא יודע.

חקירה חוזרת – אין

ב"כ המאשימה מסכם:

ביום הרלבנטי לאירוע, התגוררו הנאשם המתלונן בבית גיל הזהב בדירות סמוכות באותו פרוזדור. בשעה 12.00 לאחר שהמתלונן הבחין בנאשם לוקח כיסא השייך לו ומעמיס אותו על העגלה, ושאל אותו למעשיו, דחף אותו הנאשם בחוזקה בחזהו ולאחר מכן התקרב אליו תוך שפתח לעברו את עיניו במבט מאיים אמר לו שאם יתקרב אליו יהרוג אותו. מפנה לפרוטוקול עמ' 7 שורות 2-6.

לאחר שעדת התביעה 2 שמעה צעקות, היא פתחה את דלת דירתה ואז, זה היה לאחר אירוע התקיפה, היא שמעה במו אוזניה את הנאשם אומר למתלונן שהוא יהרוג אותו. מפנה לעמ' 16 שורות 16-18.

עדותה זו מהווה חיזוק לאמור בסעיף 2 לעובדות כתב האישום. כמו גם ת/3, דוח הפעולה של רס"מ שחר שהגיע לאירוע בעקבות קריאתה של עדת תביעה 2 והמתלונן טען באוזניו כי הנאשם איים להרוג אותו.

עדותו של המתלונן בבית המשפט היתה עדות יציבה וסדורה. הוא חזר על דבריו גם במהלך החקירה הנגדית. זאת בניגוד לנאשם.

הנאשם מודה שלקח כיסא ששיך למתלונן . הוא נשאל במהלך חקירתו הנגדית כיצד הוא נוטל כיסא על דעת עצמו, למה הוא לא דפק בדלתו של המתלונן, למה לא ביקש את רשותו, למה לא אמר לו כי הכיסא מפריע לו. הוא אומר "לא ניסיתי לדפוק לו בבית" עמ' 23 שורה 2. הוא אומר בעמ' 22 שורה 17 "כי מדובר בכיסא מרופט שלא שווה שקל". הנאשם גמר אומר לעשות דין לעצמו ולקחת את הכיסא.

הנאשם בשורות 26 ו-48 לת/1 והן במהלך חקירתו הראשית אומר במפורש שהמתלונן לא תקף אותו ולא נגע בו בכלל. כשהוטח בו במהלך חקירה נגדית ענין הדחיפה הוא אומר "אני לא זוכר" . כשניתנה לו עוד הזדמנות מיד לאחר מכן, בחר הנאשם לומר "לא זוכר". מפנה לעמ' 23 שורות 27-30. למעשה יש פה מעבר לראשית הודיה במיוחס לנאשם בעובדה מס' 1 לכתב האישום וביחד עם הודעתו של המתלונן מספיקה להרשעה.

בנוגע לאופיו של הנאשם וזאת בניגוד לאופיו של המתלונן, ניתן ללמוד הן מהתבטאויותיו במהלך החקירה הנגדית כלפי התובע, מפנה לעמ' 22 שורה 28, הן מהתבטאויותיו כלפי החוקר במסגרת ת/1 לפיהן מסר לחוקר שהוא מעצבן אותו, הן באמירותיו לפיהן השוטר שקרן והן בהתבטאויותיו הנמוכות והגזעניות כלפי המתלונן עצמו.

ברור לפי כל האמור שאין מדובר באדם רגוע ושליו. מדובר באדם שבעידנא דריחתא שהדברים לא עולים בקנה אחד עם רצונותיו הוא מאבד רסן, מקלל, מתחמם ונוהג כפי שמפורט בכתב האישום.

זאת בניגוד למה שמסר על עצמו בעמ' 24 שורות 17-21. כשנשאל האם הוא מתקשה לשלוט בעצבים שלו הוא העדיף לומר "אני לא זוכר". כשנשאל האם הוא גזען הוא השיב "יכול להיות". כשעומת עם דבריה של עדת התביעה 2 בנוגע לאופיו אמר "מה שהיא אומרת, היא לא נורמאלית". עמ' 25 שורה 20.

מכל אלה אבקש כי בית המשפט יקבע כי עדות המתלונן הינה אמינה ואמיתית וכך גם עדותה של עדת התביעה 2 שכן הגיעה להעיד כאן חרף רצונה להימנע מכך ולהיות נטראלית וכך גם אבקש לקבוע לגבי דו"ח הפעולה של השוטר שחר מזין ומזכרו של סמי בן אשר, על מנת שיהיה בכל אלה כדי להרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

ב"כ הנאשם מסכמת:

כתב האישום מדבר על איומים ותקיפה משנת 2009 על כך שהנאשם דחף את המתלונן חזק בחזהו. לבית המשפט הגיע המתלונן להעיד . פה בבית המשפט היו לו מגוון רחב של גרסאות זה התחיל בכך שהוא סיפר שהנאשם דחף אותו ונתן לו בוקס. עמ' 7 שורה 10. אח"כ מוסיף שדחף אותו לקיר עם שתי ידיו, עמ' 7 שורה 11. הדבר הכי הגיוני לחשוב שאותו מתלונן מבוהל שהותקף פיזית ופוחד על חייו יתקשר למשטרה וידווח מיידית על כל מה שקרה. אותו מתלונן מתקשר למשטרה ומדווח שמישהו מאיים עליו כי יפגע בו. מפנה לת/3.

אותו מתלונן לא אומר מילה לשוטר על תקיפה . כשעומת עם עובדה זו שלא ציין זאת בפני השוטר טען שלא ידע איך להסביר זאת . לדבריו "באלף אחוז סיפרתי לשוטר. השוטר בא לשמוע מה קרה. סיפרתי לו. הוא לקח את הפרטים" עמ' 8 שורה 15.

ואם זה לא מספיק, הרי לענין האיומים פה בבית המשפט טען שהנאשם איים עליו ברצח. והדגיש באותו יום הוא איים עליו ברצח, עמ' 8 שורה 21. כמובן שאין לזה זכר בת/3. גם את זה לא ידע להסביר מלבד העובדה שלדבריו באלף אחוז הוא סיפר לשוטר. גם על התקיפה וגם על האיומים ברצח.

המתלונן העיד פה שעדת התביעה יוכבד ראה את הנאשם קופץ עליו, ראתה אותם מתקוטטים, ראתה אותו דוחף אותו לקיר. למעשה בעת הדחיפה לקיר בדיוק השכנים יצאו ויוכבד היתה ביניהם, עמ' 7 שורה 11-12. כשעומת עם העובדה שיוכבד לא אומרת מילה על התקיפה בהודעה שלה במשטרה, לא ידע להסביר זאת. עמ' 9 שורה 1-5.

המתלונן העיד על עצמו שהוא טיפוס עצבני. גם פה בבית המשפט לא היה רגוע. לדבריו באולם בית המשפט הוא זקוק לכדור הרגעה. עמ' 9 שורה 21. מה שמסביר גם מדוע נחקר תחת אזהרה זאת לאחר שהנאשם התלונן שהוא זה שאיים עליו.

העדה יוכבד העידה פה בבית המשפט שאינה זוכרת מה היה . כן אישרה שלא היתה תקיפה. לא בוקס, לא קפיצה, לא דחיפה לקיר, כלום.

כן אמרה שהמתלונן טיפוס עצבני מאוד שצועק ואפילו אישרה שאלי פנה אליה מס' פעמים שתהיה לטובתו.

אם זה לא שיבוש, אינני יודעת מה זה.

יושבת פה עדה שטוענת שאיננה יודעת לקרוא, מגיעה למשטרה, מוסרת את דבריה, אישרה בחקירה נגדית שהיא לא קראה את אותם דברים שנמסרו במשטרה, איזה משקל יש לתת לעדות הזאת? העדה רק מחזקת את העובדה שלא היתה תקיפה. ושאכן מדובר במתלונן עצבני , לא צפוי שצועק ומקלל ומאוד ייתכן שגם הוא איים על הנאשם במהלך האירוע.

מבחינת העדה , תקיפה לא היתה ולכן אין שום דבר בתיק שמחזק את ענין התקיפה . לא ת/3 ולא עדותה.

העדות של הנאשם מדובר באדם בן 64, אחרי מס' אירועי לב, בית המשפט יכול להתרשם מאדם מבוגר, לא מתוחכם , דל שפה שהוא עצבני הוא אומר שהוא עצבני. נוהג לענות על שאלות בשאלות. בדיוק כמו בחקירה שלו. זה לא הופך אותו לתוקף, למי שדחף את המתלונן או נתן לו בוקס או קפץ עליו. נכון שלהרבה מהשאלות שנשאל טען שאינו זוכר את התשובה עליהם. מדובר באירוע משנת 2009 אבל במס' הזדמנויות הנאשם שלל כל אלימות או איומים מצידו.

כשנשאל מה המתלונן אמר לו באירוע, כן חזר על דברי האיום "אני אשלח אותך למעלה". לא היו הגזמות בענין זה. הדברים שנאמרו במשטרה נאמרו פה בבית המשפט להבדיל מעדות המתלונן.

עמ' 23 שורה 27-30 חברי טען לראשית הודיה. לדעתי מדובר בבלבול של הנאשם חזר והכחיש את האירוע לכל אורך החקירה הראשית והנגדית. גם לאחר תשובתו אני לא זוכר, טען שהוא לא תקף. מדובר באדם מבוגר וכך צריך להתייחס לזה. בדיוק כפי שנשאל אם הוא יכול לשלוט בעצבים שלו, הוא ענה "אני לא זוכר". זו תשובה לא הגיונית לשאלה מאוד ברורה שלטעמי מתיישבת עם אופיו של הנאשם ומסבירה בדיוק את הקטע של עמ' 23 שורות 27-30.

לאור כל האמור שאין ראיות לתקיפה, לפחות אין ראיות שמחזקות את עדות המתלונן, כאמור יש לזכות את הנאשם מהעבירה הזאת.

לענין האיומים, כפי שטענתי גם אם בית המשפט סבור שיש חיזוק מצידה של העדה, אני אבקש לקחת בחשבון את כל הטענות שטענתי לענין העדות שלה, לענין העדות במשטרה, לענין העובדה שאינה יודעת לקרוא ולא חזרה על הדברים כפי שהם.

לאחר הפסקה

ב"כ המאשימה:

הגענו להסדר טיעון לפיו הנאשם יבקש לחזור בו מהכפירה, כתב אישום יתוקן, הנאשם יודה ויורשע בעובדות כתב האישום המתוקן, והצדדים יעתרו במשותף לעונש של מאסר על תנאי על כל עבירת אלימות והתחייבות.

ב"כ הנאשם:

מאשרת את הסדר הטיעון.

הנאשם:

אני מבקש לחזור בי מהכפירה ומודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

אני מסכים להסדר הטיעון לאחר שכתב אישום מתוקן הוקרא לי והבנתי את תוכנו ומהותו ואני יודע שבית המשפט איננו כפוף להסדר טיעון.

ב"כ המאשימה:

אבקש להרשיע את הנאשם.

<#9#>

הכרעת דין

אני מתירה לנאשם לחזור בו מן הכפירה ומרשיעה את הנאשם על פי הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

<#10#>

ניתנה והודעה היום ד' תשרי תשע"ג, 20/09/2012 במעמד הנוכחים.

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

מגיש גיליון הרשעות קודמות. לנאשם הרשעות קודמות בין היתר בעבירת אלמ"ב.

גיליון ההרשעות מתקבל ומסומן טל/1.

הנאשם כבן 64 אדם חולה, לאחר אירוע מוחי, ניתוחי לב. הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, חסך זמן שיפוטי יקר.

בנסיבות אלה ולאור קושי ראייתי, אבקש לכבד את הסדר הטיעון שכן בנסיבות הענין הוא הולם את האינטרס הציבורי.

ב"כ הנאשם טוענת לעונש:

למעשה כתב האישום המתוקן תואם ראייתית לתיק שמונח בפני בית המשפט. בית המשפט נחשף לחומר הראיות ולכן הנאשם מודה ולוקח אחריות על התיקון שנעשה.

מדובר באדם חולה בן 64, העונש הוא עונש ראוי.

אבקש שההתחייבות שתוטל תהיה מידתית.

ואבקש לכבד את ההסדר.

הנאשם:

אין לי מה להוסיף.

<#11#>

גזר דין

הנאשם שבפני הורשע על סמך הודייתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977..

הסדר הטיעון ותיקון כתב האישום באו לעולם רק לאחר שנשמעו כל הראיות בתיק ועלה קושי ראייתי אשר בסופו של יום הוביל לתיקון כתב האישום.

ב"כ הצדדים עתרו במשותף כי בית המשפט ישית על הנאשם ענישה צופה פני עתיד בדמות מאסר על תנאי והתחייבות להימנע מכל עבירת אלימות ובטיעוניהם לעונש הדגישו את גילו של הנאשם, את מצבו הבריאותי הרופף ואת ההודיה אשר גם אם באה בשלב מאוחר, משקפת קבלת אחריות.

מהתרשמותי את השתלשלות העניינים דומני כי מצטיירת תמונה ברורה לפיה אירוע פעוט יצא מכלל שליטה והתפתח לתקרית מיותרת.

התרשמתי כי הנאשם כמו גם המתלונן היו נסערים ואני בהחלט רואה בהתבטאות המיוחסת לנאשם כמעידה וכאמירה שנאמרה בעידנא דריתחא ואינה מאפיינת את שגרת חייו.

בהתחשב בכל אלה סבורני כי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים הינו סביר וראוי בנסיבות המקרה והענין ואני מקבלת אותו, ועל פי השיקולים הצריכים לגזר הדין אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר על תנאי למשך שלושה חודשים.

הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם כן תוך שלוש שנים מהיום יעבור על העבירה בה הורשע בכתב האישום ו/או על על עבירת אלימות.

2. אני מחייבת את הנאשם לחתום על התחייבות על סך 5,000 ₪ למשך שנתיים מהיום לפיה מתחייב הנאשם להמנע מלבצע העבירה בה הורשע בכתב האישום ו/או כל עבירת אלימות.

לא יחתום הנאשם על התחייבות כאמור, יאסר לתקופה של 10ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

<#12#>

ניתנה והודעה היום ד' תשרי תשע"ג, 20/09/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי חדווה ינר