כללי

1. לפני תביעת התובע, יליד 1973, לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 19.12.2004. התובע הובהל לבית החולים "העמק" בעפולה, אך משם הועבר להמשך טיפול בבית החולים "רמב"ם" בחיפה.

התביעה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל.

1. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבות הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו אשר נגרמו כתוצאה מהתאונה, המחלוקת נטושה בשאלת גובה הנזק.

התיק החל את דרכו בפני מותב אחר והועבר לשמיעה לפניי בראשית שנת 2012.

הנכות הרפואית

1. טרם הגשת התביעה לבית המשפט, הסכימו הצדדים על מינוי שלושה מומחים רפואיים בעניינו של התובע, בתחום הנוירולוגי מונה פרופ' דוד ירניצקי, בתחום האורתופדי מונה פרופ' חיים צינמן ובתחום א.א.ג מונה פרופ' יצחק ברוורמן.

במהלך ניהול התיק, מונו עוד שני מומחים נוספים, בתחום הפסיכיאטרי ובתחום הפנימי. בתחום הפסיכיאטרי נקבע כי לא נותרה אצל התובע נכות. בתחום הפנימי נקבע כי אין קשר בין מחלת הכבד ממנה סובל התובע לבין התאונה, כפי שיובהר להלן.

1. בתחום הנוירולוגי, קבע פרופ' ירניצקי בחוות דעתו, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% לפי סעיף 29 (11) מותאם לסעיף 34 א-ב בגין תסמונת בתר חבלתית קלה, עם ביטויים סומטיים והתנהגותיים, כאשר מחצית הנכות משויכת למצב רפואי קודם היינו, שיעור הנכות אשר נגרמה לתובע בתאונה עומד על 2.5%.

הנתבעת חולקת בסיכומיה על נכות נוירולוגית זו, אך לא ביקשה לחקור את המומחה.

הנתבעת טענה כי התובע הסתיר מן המומחה ומבית המשפט את מצבו הרפואי הקודם בתחום הנפשי ועל כן קביעתו של פרופ' ירניצקי אינה נוטלת בחשבון עניין מהותי זה.

עיון בחוות דעתו של פרופ' ירניצקי מלמד כי בפני המומחה הובאו מסמכים שונים פסיכיאטריים ואף המומחה ייחד לכך פרק בעמוד האחרון לחוות דעתו, כאשר ציין "מספר שנים בטיפול פסיכיאטרי עקב התקפי פניקה. היה על קסנקס ופקסט".

כלומר, המומחה היה ער למצבו הרפואי הקודם של התובע בתחום הפסיכיאטרי.

משכך, איני מוצאת כל טעם המצדיק סטייה מן הנכות המזערית שקבע המומחה בתחום זה, אשר מחוות דעתו עולה כי נסמכת כדבעי על הממצאים מן החומר הרפואי ומן הבדיקה.

1. המומחה בתחום האורתופדי, פרופ' צינמן, קבע בחוות דעתו כי בבית חולים "העמק" אובחנה פריקה של כתף שמאל וקודם להעברתו לבית החולים "רמב"ם" שוחזר מפרק הכתף.

לתובע נותרה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 15% לפי סעיף 41 (4) (ב). פרופ' צינמן ציין כי חרף תלונות התובע על פריקות חוזרות של מפרק כתף שמאל מאז התאונה, לא הוצגו לפניו צילומים המדגימים פריקה של המפרק וככל שימציא התובע צילומי רנטגן להוכחת טענתו בדבר פריקות חוזרות יהיה מקום לשינוי סעיף הנכות ואחוזי הנכות בהתאם.

התובע לא הציג תיעוד רפואי בדבר פריקות חוזרות של מפרק הכתף, לא בפני המומחה ולא בפניי.

על פי בקשת הנתבעת, זומן פרופ' צינמן להעיד על חוות דעתו.

הנתבעת טענה, בעקבות עדותו של פרופ' צינמן, כי הלה שגה בקביעת נכותו של התובע, שכן מאחר שנמצא כי אין לתובע הגבלה בהרמה מעל גובה השכם, אין הוא זכאי לנכות כלשהי. כמו כן, ציינה הנתבעת כי המומחה אישר שלא היה קרע או שבר תלישה. טענה זו אחרונה אין בה ממש שכן עיון בפרוטוקול עדותו של פרופ' צינמן מלמד כי נמצאה אצל התובע אי סדירות בכתף והמומחה הסביר כי זו נובעת משבר תלישה של הטוברקולום שהתחבר (ראו בעמ' 47 ש' 28 עד עמ' 48 ש' 8).

המומחה הסביר את אופן קביעת נכותו של התובע בכך שחרף העובדה כי התובע מסוגל להניף את ידו מעל לגובה השכם, נמצאה בבדיקתו הגבלה בסיבוב וביישור, הגבלה באבדוקציה והגבלה בסיבוב חיצוני ופנימי. כל אלו שוקללו על ידו באופן שהמסקנה היא כי נותרה לתובע נכות בהתאם לסעיף 41(4(ב) (ראו בעמ' 49 ש' 1-15).

בהמשך, כאשר נשאל פרופ' צינמן ביחס לממצאי הועדה הרפואית שליד המל"ל, השיב כך: "בוודאי שיכול להיות שיפור. 3 שנים היא תקופה משמעותית ושיפור בעיקרון יכול להיות. זה לא אומר שלא מצאתי את הממצאים שהיו 3 שנים קודם" (ראו בעמ' 50 ש' 12-15) בהמשך חקירתו על חוות דעתו, השיב כי מצבו הקליני במועד הבדיקה תאם את הממצאים ההדמייתיים:

"במקרה הזה זו הגבלה מכנית כי רואים בצילום שינוי בעמדה של הבליטה והיא כבר לא תיכנס באופן חופשי מתחת לזה אלא תיתקע.

במקרה שלנו הצילום תואם לי לממצאי הבדיקה. אם הכתף הייתה לגמרי בסדר בצילום, אז למה שלא ירים יותר גבוה. ייתכן והוא לא רוצה אבל אם יש לי ביסוס רנטגני למה הוא לא יכול, אז זה נותן לי יותר תוקף."

(ראו בעמ' 52 ש' 1-5).

מתשובותיו המפורטות והבהירות של המומחה עולה כי לתובע מגבלות בתנועה אשר נמצאו במהלך בדיקה מעמיקה שערך לתובע ומגבלות אלו מוסברות הדמייתית.

לאור הבהרות המומחה והממצאים אשר מצא בבדיקותיו הקליניות, אשר אף נתמכים בבדיקות ההדמייתיות אשר עמדו בפניו, אני מוצאת לקבל את קביעת המומחה ביחס לנכות האורטופדית, הרפואית, כמות שהיא.

אשר לתפקודו של התובע במצבו הרפואי כאמור, עניין זה יידון להלן.

1. המומחה בתחום א.א.ג, פרופ' ברוורמן, קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 72 (4) דII בגין טנטון תמידי באוזן ימין וכן נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 72 (1) א' 9 בגין ליקוי בשמיעה באוזן ימין. לגבי ליקוי השמיעה, ציין המומחה כי בבדיקת התובע נמצא עדות לליקוי שמיעה חמור בתדרים הגבוהים וליקוי קל בתדרי הדיבור.

מומחה זה זומן, מלכתחילה, להעיד, לבקשת הנתבעת, אולם בהמשך, ויתרה על עדותו.

הטענה היחידה שהעלתה הנתבעת ביחס לנכות שנקבעה בתחום זה היא כי אין המדובר במגבלה תפקודית של ממש שעה שהליקוי בשמיעה אינו בתדירויות הדיבור. טענה זו, הגם שאינה מתיישבת עם ממצאי המומחה כפי שהובאו לעיל, תידון בהמשך.

1. בהחלטה מתאריך 21.12.11 נעתר המותב הקודם אשר דן בתיק, לבקשת הנתבעת למינוי מומחה, בתחום הרפואה הפנימית, מטעם בית המשפט, לצורך קביעת מצבו הרפואי ותוחלת חיו של התובע בהתחשב במחלת כבד השומני ממנה הוא סובל. המותב הקודם מינה את פרופ' רן אורן אשר קבע בחוות דעתו כי התובע סובל ממחלת כבד שומני שאינו נובע מצריכת אלכוהול, נכון למועד הבדיקה לא היה קיים נזק סנטטי אשר משפיע על תפקוד הכבד לכן התובע אינו נחשב נכה לפי תקנות המל"ל.

לשאלת בית המשפט ביחס לקיצור תוחלת החיים במצבים כגון דא השיב כי "אין חישוב מדויק.. אך הוא משמעותי ב- 70% יותר מהאוכלוסייה הרגילה במידה ומדובר בדלקת וצלקת ולא רק בשומן".

1. בהחלטה מתאריך 29.3.12 נעתרתי לבקשת הנתבעת למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, מטעם בית המשפט לצורך קביעה בדבר מצבו הנפשי של התובע ככל שאינו נובע מהתאונה ומקורו בעבר. לצורך כך מונתה ד"ר אילה שינקמן אשר קבעה בחוות דעתה כי היא אינה יכולה לקבוע מה היתה נכותו הנפשית של התובע ערב התאונה אולם התרשמה כי לתובע נכות בשיעור של 5% אשר מקורה בעברו של התובע.
2. בסיכומו של דבר, ובהתאם לחוות הדעת שהוגשו על ידי המומחים בתחומים השונים, עומדת נכותו המשוקללת הרפואית של התובע על שיעור של 29.15%.

עברו התעסוקתי של התובע

1. לצורך בחינת שאלת אבדן שכרו של התובע ושאלת מידת הפגיעה בכושר השתכרותו, יש לבחון את הרקע התעסוקתי של התובע קודם לתאונה, שהרי נקודת המוצא לחישוב בסיס שכרו של התובע היא עיסוקיו ערב התאונה אשר ארעה כאמור בתאריך 19.12.2004.
2. ערב התאונה היה התובע נהג משאית בהיקף משרה מלא (ראו סעיף 12 לתצהירו של התובע). התובע טען כי בעקבות התאונה שהה מחוץ למעגל העבודה במשך 4 שנים עד אשר אחיו, מנכ"ל חברת א.מ.א חקלאות בע"מ, העוסקת בשיווק ביצים להדגרה וגידול עופות להדגרה, קלט אותו לעבוד בחברה. התובע ציין כי בעבודה זו תפקד כעובד כללי וכשליח פעולות אשר אינן מצריכות השקעת מאמץ פיזי, במשך 4 שעות ביום (ראו בסעיף 11 לתצהיר התובע).

התובע נחקר ארוכות אודות עיסוקיו קודם לתאונה ואחריה.

עיון בתשובותיו מלמד כי התובע טען, פעם אחר פעם, כי אינו זוכר ומסר תשובות רק כאשר שב ונשאל אודות אותו עניין. מתשובותיו עלה כי החליף מקומות עבודה וגם תחום עיסוקו לא היה עקבי. הגם שטען כי עסק בנהיגה בלבד, מתברר כי למל"ל דווח, למשל, כי בפרק זמן מסוים עסק בניהול שיווק (ראו נ/3). גם המידע שמסר אודות היקף המשרה בה עבד במקומות מסויימים, סותר דיווחיו לביטוח לאומי (ראו למשל נ/3).

כאשר נשאל האם ביקש ממישהו מחבריו לעבודה הנהגים להעיד אודות הכנסתו, השיב "איזה בית משפט להעיד, אני פעם ראשונה בא לבית משפט" (עמ' 22 ש' 28) זאת כאשר התובע הגיש תביעה בבית משפט השלום בבית שאן ואף העיד במהלך הדיון בה (ראו נ/12).

1. במועד התאונה, טען התובע כי עבד אצל בן דודו סאמי בחברת "בני ג'אלב שתיוי בע"מ" (להלן: "חברת בני ג'אלב"). עיון בנספח ב 1 לתחשיב התובע מלמד כי החל לעבוד בחברת בני ג'אלב בחודש 10/2004, כאשר התאונה אירעה ביום 19.12.04.

סאמי סרב למסור תצהיר מטעם התובע. לבקשת התובע הוזמן למתן עדות.

בעדותו מסר כי החברה אשר בבעלותו מבצעת ניקיון של לולים מצואת העופות באמצעות בובקט, העמסה על משאית ופריקת הפסולת באתר המיועד לשפוכת לולים (ראו בעמ' 38 ש' 19-20 ובעמ' 40 ש' 1-2). התובע, בזמנים הרלוונטיים לתאונה, נהג במשאית שהובילה את פסולת העופות לאתר המיועד לשפוכת. כאשר הוצגו לסאמי תלושי השכר וטופס 106 על שמו של התובע, לא ידע להסביר מדוע הודפסו התלושים באותו המועד, אולם מסר כי מי שניהל את חשבונות החברה אשר בבעלותו הינו רואה חשבון אחר אשר הוחלף מאז. יצויין כי תלושי השכר הוצאו בחודש דצמבר 2004, לאחר התאונה.

1. עיון בדו"ח רציפות בביטוח לאומי מעלה כי תקופות ארוכות קודם לעבודתו בחברת "בני ג'אלב שתיוי", התובע היה לסירוגין מובטל ונתמך על ידי המל"ל, לסירוגין לא עובד ולסירוגין עובד בעבודות משתנות.

בחודש 4/2002 ובחודש 6/2002 נרשם כמובטל, לחודש 5/2002 אין דיווח. מחודש 11/2002 ועד 11/2003 עבד התובע בחברת שובלי הצפון, על חודש 12/2003 אין דיווח ובחודש 1/2004 ובחודש 3/2004 נרשם התובע שוב כמובטל. לגבי חודש 2/2004 אין דיווח. בחודשים 5/2004- 7/2004 קיבל התובע הבטחת הכנסה ובחודשים 7/2004- 8/2004 פנה להכשרה מקצועית מטעם משרד העבודה. בחודשים 10/2004- 12/2004, עבד בחברת בני ג'אלב עד אשר נפגע כאמור בתאונה מושא תיק זה.

1. טענתו של התובע כפי שבאה לביטוי בסעיף 42 בסיכומים מטעמו: "כעולה מחומר הראיות, במקרה דנן התובע לא שב לעבודתו כמקודם, ומאז ועד היום החליף מספר מקומות עבודה, אין לו מקום עבודה קבוע ומובטח, ומכל מקום והחשוב מכל, הוא לא הגיע לרמת הכנסה המשתווה לזו שהיתה לו ערב התאונה". טענתו זו מבוססת על דו"ח הרציפות במל"ל אשר מראה כי התובע אינו עובד משך מספר שנים לאחר התאונה מושא תיק זה וכן על טענות התובע כי לא הצליח לשוב לעבודה כלשהי עד שהחל לעבוד אצל אחיו.

טענה זו אינה מתיישבת עם הראיות אשר הוצגו לפניי. דו"ח הרציפות בביטוח מלמד, כאמור, כי עברו התעסוקתי של התובע, עובר לתאונה, אינו רצוף ואינו מלמד על הכנסה גבוהה קבועה שמשקפת נתוני השתכרות מלאים הנפרשים על פני שנה שלמה. אך מעבר לכך, כפי שיובהר להלן, החל משלב מסוים לאחר התאונה, התובע עבד והתפרנס אך נמנע מלמסור את מלוא המידע ביחס לכך, כמתחייב.

נכותו התפקודית של התובע

1. התובע טען כי נכותו התפקודית עומדת על 30%, בדומה לנכות הרפואית המשוקללת, בין היתר מאחר שהוא חסר השכלה אקדמית ועבד כל חייו בעבודות כפיים המצריכות השקעת מאמץ פיזי. בתצהירו מסר התובע כי "בעקבות התאונה אני סובל מכאבי ראש, סחרחורות, הפרעות שינה, שינוי חד בהתנהגות, עצבנות יתר, טנטון תמידי וירידה בשמיעה באוזן ימין בשל נקב בתופית, כאבים, רגישות והגבלה בתנועות כתף שמאל, פריקות בכתף שמאל, בעת תנועה ואני מתקשה בביצוע פעולות הכרוכות במאמץ גופני." (ראו בסעיף 7 לתצהיר התובע).

בהמשך תצהירו, מסר התובע, כי אינו מסוגל לחזור לעבודתו כנהג משאית זאת מאחר והעבודה כרוכה בהשקעת מאמץ פיזי כגון "טיפוס ועליה למשאית, הנהיגה בה, הטיפול במטענים (העמסה, פריקה וכיסוי)הטיפול והאחזקה השוטפת במשאית עצמה ועוד" (ראו בסעיף 8 לתצהיר) אשר על כן טען התובע כי אינו יכול לשוב לעבדותו זו כנהג משאית ולכל עבודה שמצריכה השקעת מאמץ פיזי.

התובע טען בסעיף 11 לתצהירו כי הוא עובד 4 שעות ביום בעבודות קלות בחברה אצל אחיו, כשליח ועובד כללי, הא ותו לא.

1. הנתבעת טענה כי התמונה שהתגלתה במהלך הבאת הראיות ושמיעת העדים שונה לחלוטין מהתמונה שביקש התובע להציג וכי לתובע לא נותרה נכות כלשהי שהיא תפקודית.

הנתבעת טוענת כי התובע אינו אדם העובד כפי שמסר, 4 שעות ביום בשליחות אחיו ובעבודות קלות, אלא הוא מפעיל עסקים שונים, בין היתר, עם אחיו, 12 לולים הפרושים בישובים שונים. בעבודתו זו התובע נוסע למרחקים רבים, נוטל דגימות דם מהעופות ומוסר אותן לבדיקות מעבדה. עוד מתברר, כי בתקופה מסוימת הקים עסק לקונדיטוריה במקום מגוריו אשר הפעיל באופן שוטף, בין היתר עבד בה במהלך הלילות, שירת לקוחות ועבד בקופה, זאת בניגוד מוחלט לטענתו כי המדובר בעסק של אשתו וכי הוא מסייע בידה בלבד, כפי שיובהר להלן.

1. ואכן, מסכימה אני עם טענת הנתבעת כי התמונה שביקש התובע לצייר אודות תפקוד מוגבל עד מאד, אינה משקפת מצב אמת.

בפתח עדותו נשאל התובע אם כל האמור בתצהירו אמת ואישר זאת.

כשנשאל אודות עיסוקיו כיום השיב כך:

" ש: אתה זוכר שנבדקת בחודש מאי 2012 פסיכיאטרית ד"ר שיקמן, בית המשפט שלח אותך, אתה זוכר את הבדיקה ?

ת: אני זוכר שהייתי אצלה, כן.

ש: אתה זוכר מה אמרת לה בבדיקה ?

ת: לא.

ש: אם כתוב אצלה בחו"ד שאתה מסרת לה שבשנים האחרונות חזרת לתפקוד מלא בעבודה, אלה דברים שאתה אמרת לה והיא לא המציאה, נכון ?

ת: מאיזה בחינה אבל.

ש: מה שכתוב, מילה במילה, לא מאיזה בחינה, הדברים ברורים, תפקוד מלא בעבודה זה תפקוד מלא בעבודה.

ת: תראה לי את זה, אני לא זוכר.

ש: אם אני מקריא לך מתוך חוות הדעת של ד"ר שינקמן שבבדיקה בדקה אותך ב 29 למאי 2012 היא רושמת שאתה מסרת לה שבשנים האחרונות חזרת לתפקוד מלא בעבודה, זאת האינפורמציה הנכונה שמסרת.

ת: לא יכול להיות שאני יגיד לה שאני בתפקוד מלא כשאני עם יד אחת.

ש: אם זה רשום אצלה ?

ת: זה לא נכון.

ש: מה היא העבודה בתעשיית הלולים שמסרת לה ?

ת: אתה יודע רופא זערורה מה אמר ? אני בנס חי.

ש: זאת לא השאלה, האם מסרת לד"ר שינקמן שאתה עובד בתעשיית הלולים ?

ת: אני עובד בתור מה ? שליח.

ש: אצל מי ?

ת: עכשיו ?

ש: כל השנים, אצל מי ?

ת: אצל שאמרת אצל האני או עאמר."

(ראו בעמ' 23 ש' 7-31).

1. בתחילת עדותו נשאל התובע בקשר למצבו המשפחתי לכך השיב התובע כי במועד התאונה היה נשוי +2 ילדים וכיום התרחבה המשפחה ומונה 5 ילדים. לשאלה האם אשתו עקרת בית השיב התובע כי אשתו היתה עקרת בית ואילו "היום היא מנהלת עסק קטן, היה לה מאפיה שלא הצליחה ומכרה אותה והיו הפסדים. היום היא עוסקת בעסק לאיסוף ביצים שגם לא מוצלח." (ראו בעמ' 9 ש' 15-18). בהמשך עדותו, התברר מדברי התובע כי נכון למועד הדיון, הוא בעצמו עובד אצל אשתו באחזקת לולים השייכים לקיבוץ הסוללים (ראו בעמ' 24 ש' 2-7). לדבריו, אשתו היא בעלת העסק והוא כלל אינו נדרש להשקיע מאמץ פיזי (ראו בעמ' 24 ש' 8-12).

כאשר נשאל בדבר נתונים על הכנסות השיב כי יש מנהל חשבונות, מר חדירי סעיד שמנהל את חשבונות עסקיהם מיום שאשתו פתחה קונדיטוריה (ראו בעמ' 24 ש' 25-32).

כאשר נשאל כיצד זה אשתו מנהלת את הלולים ובמקביל מטפלת בחמישה ילדים קטנים, בני 3, 5, 9, 10 ו- 11, (ראו בעמ' 25 ש' 3-8), השיב כי היא מנהלת את משק הבית ואת העסקים בחוץ (ראו בעמ' 25 ש' 10) אך מדבריו, מתברר כי אשתו מגיעה ללול לפחות פעמיים בחודש (ראו בעמ' 25 ש' 14). כאשר התבקש להסביר מה תפקידה של אשתו בלול, השיב כי היא מגיעה ומסתכלת, לצורך כך היא אינה צריכה להבין, ולשם ביצוע העבודה יש עובד (ראו בעמ' 13-18). כאשר התבקש לתאר את מעשיו בקונדיטוריה, טען, גם כאן, כי אשתו היא הדומיננטית: "אני אמרתי לך שכל הזמן אני עומד ליד אשתי כי שטוב לנו לכולנו טוב ולילדים טוב, אני עמדתי על ליד האישה כל הזמן" (ראה בעמ' 29 ש' 2-4).

התובע המשיך לדבוק בגרסתו לפיה תפקד בקונדיטוריה בתור "עזר כנגדה" של אשתו, ואולם ככל שהעמיקה החקירה בעניין זה הוברר כי לעיתים עבד בלילות (ראו בעמ' 29 ש' 26) שירת וגבה כספים מלקוחות והוציא חשבוניות (ראו בעמ' 29 ש' 28-30), דאג לסדר את המקום לרבות סידור מדפים:

"ש: מתי היא ילדה ? יש לכם ילד בן 3.

ת: היא הייתה בהיריון.

ש: אז כל הזמן היא מטפלת ב 5 ילדים, גם בקונדיטוריה, ואתה רק עומד לידה ?

ת: היא באה ועבדה שהייתה בהיריון, זה כפר קטן קונדיטוריה לא ברמה גדולה.

ש: אז למה שאיימן יגיד שהקונדיטוריה שלך ?

ת: שלי ושל האישה.

ש: העסק על פי הרישום הוא על שם אשתך, מי שמפעיל אותו בפועל, מי שהיה שם

ת: אני ואשתי ביחד.

ש: זה היית אתה.

ת: לא, כל הזמן עזרתי לה, ויש גם עובד.

ש: אתה עבדת שם ומכרת בקונדיטוריה ?

ת: שהיה צורך עמדתי ועזרתי.

ש: בלילה היית עובד שם ?

ת: אם היה צורך כן.

ש: היית מוציא כסף מהקופה ?

ת: אם היה צורך כן. לא רק קופה, הכל. אם צריך לסדר במדף קצת הייתי מסדר.

ש: שהיה בא קונה לקונדיטוריה והיה מבקש חשבונית, אתה נתת וחתמת עליה ?

ת: חשבונית ידנית ? אם הייתי נמצא כן, אם לא אז העובד."

(ראו בעמ' 29 ש' 13-30).

עוד התברר, כי על כרטיס הביקור של הקונדיטוריה מופיע מספר הטלפון הנייד של התובע, וכאשר הגיע החוקר מטעם הנתבעת לקונדיטוריה, מצא בה את התובע בגפו, ללא אשתו וללא עובדים נוספים והתובע הוא ששירת את באי הקונדיטוריה (ראו בעמ' 30 ש' 12). התובע הסביר כי כשהיה צורך, היה נשאר לעבוד בקונדיטוריה לבדו ללא סיוע.

לכך יש להוסיף את העובדה כי במהלך עדות התובע התברר כי העובד אשר לטענתו, עבד מטעמם בלול, מר איימן זועבי, עבד גם בקונדיטוריה אשר היתה בבעלותם של התובע ואשתו. כאשר נשאל התובע ביחס להכנסות וההוצאות מהעבודה בלולים ידע להשיב תשובות מפורטות:

"ש: איך אתה מפעיל את הלולים ?

ת: אני לא מפעיל, יש עובד שאוסף ביצים.

ש: אבל שאתה מגיע לעסקה עם בעלת הלול ?

ת: אני מתחייב לאסוף ביצים, מביא עובד ונשאר הרווח שלנו.

ש: כמה אתה משלם לבעלת הלול בחודש ?

ת: תלוי, יש חודשים שאין הטלה, יש חודשים שיש. ממוצע 2,000 ₪.

ש: כמה אתה משלם לפי ההסכם ?

ת: יש ממוצע בין 2,000 ל 4,000 ₪ תלוי בהטלה.

ש: שאתה משלם לה ?

ת: אשתי.

ש: למה לא הבאת אותה לבית המשפט אם היא בעלת העסק שמעסיקה אותך ?

ת: למה אתה לא הזמנת אותה.

ש: אתה צריך להוכיח את התביעה שלך, אם אתה טוען שאשתך היא בעלת העסק ומפעילה את העסק ואתה רק נער שליח.

ת: בסדר אני והיא מפעילים את העסק אבל אין לנו רווח אנחנו הולכים לסגור בשבועיים הקרובים" (ההדגשה שלי – ר.ג.מ.).

(ראו בעמ' 26 ש' 15-26).

כלומר, בסופו של דבר, הודה התובע כי המדובר בעסק של שניהם, למרות שבתחילה, ניסה להציג עצמו כפועל של אשתו.

גם ביחס לקונדיטוריה, גילה התובע בקיאות רבה בכל פרטי ניהולה של הקונדיטוריה ובין היתר ההוצאות וההכנסות מהעבודה בקונדיטוריה (ראו בעמ' 34 ש' 5-10).

איימן זועבי, העובד המועסק על ידי התובע ואשתו, לא הוזמן להעיד.

גם את אשתו, בחר התובע שלא להזמין למסור עדות, זאת חרף הרלוונטיות שלה כעדה ביחס לעבודתו של בעלה ולעבודתה שלה.

אחיו, אברהים שתיווי, מעבידו בחלק מן התקופה, כך על פי טענתו, לא הגיע לעדות ותצהירו הוצא מן התיק. התובע הסביר את היעדר אחיו בכך שהם מסוכסכים. התובע נשאל מדוע לא מסר בתצהיר אודות עבודתו בלולים או בקונדיטוריה וטען כי זה בתום לב (עמ' 31 ש' 16). בשלב זה כבר אישר כי במקביל לעבודת הקונדיטוריה, עבד גם בלולים בכפר יחזקאל או בכפר יהושוע, של אחיו (עמ' 31 ש' 18-23).

1. הנתבעת צרפה תצהיר של חוקר מטעמה, אשר ביקר בקונדיטוריה שבבעלות התובע. בעדותו מסר החוקר כי את הפרטים בדבר עיסוקיו של התובע קיבל מאדם העונה לשם מחמוד שתיוי, בן דודו של התובע, במקום עבודתו באטליז. במהלך עדות החוקר, התברר כי זה לא אימת את זהותו של מחמוד באמצעות תעודה מזהה או בכל דרך אחרת. כמו כן עלה כי החוקר לא הזדהה בפניו ולא חשף בפניו את היותו בחקירה ולא החתים אותו על הודעתו (ראו בעמ' 43 ש' 2-15 ובעמ' 45 ש' 15-16). תמלול החקירה והתקליטור אשר הוגש הותנו בעדותו של מר מחמוד שתיוי.

לדיון נדחה הגיע למתן עדות מר ראדי אשתיוי. אחר שהושמעה לו הקלטת החקירה שבוצעה בידי החוקר באטליז, השיב מר ראדי כי הדובר בהקלטה אינו מר אשתיוי, אלא עובד העונה לשם מחמוד שלבי, אשר אינו מבני המשפחה.

מר ראיד אשתיוי נשאל האם ידוע לו שהתובע ואשתו גם משכירים לולים מחקלאים והשיב כך:

"ש. האם אתה יודע, שהתובע ואשתו גם משכירים לולים מחקלאים

ת. אני בטוח 100% שלא. זה עאמר. פעם עבדנו יחד, יש לנו גם לולים של עופות ואנחנו משכירים, גם לאח שלי ואנחנו עובדים ביחד זה הכל עם עאמר. אפילו האני לא בתמונה.

ש. האם נתקלת בעניין הלולים בסאמר, האני ועאמר

ת. כן אבל בתור עובד, לא משהו."

(ראו בעמ' 53 ש' 14-18).

בהמשך נשאל האם התובע עבד בעבודה נוספת והשיב:

"ש. באיזה עוד עבודות עבד סאמר חוץ מעבודה בלולים, בשנים 2011, 2012, 2013

ת. אני לא מכיר שהוא עבד בשום עבודה אחרת

ש. אתה מכיר את המאפייה בכפר נין

ת. לא

ש. אתה יודע מי מפעיל את המאפייה

ת. עאמר אמר לי שיש לו מאפיה והוא רצה למכור לי אותה

ש. ידעת על שם איזה עוסק מופעלת המאפיה

ת. לא. אני מבין שזה עאמר כי הוא הציע לי למכור לי אותה.

ש. ידעת מי עובד במאפיה

ת. ראיתי שיש שם אשה שעאמר העסיק והיא מהכפר. זו לא אשתו של עאמר ולא אשתו של סאמר.

ש. אם תראה תמונות של סאמר עובד במאפיה, עובד על הקופה ומוציא חשבונית וחותם עליה, זה דבר שידעת עליו

ת. לא ראיתי וזה לא עסק שלי. זה עסק שלך לחפש מי עובד שם."

(עמ' 53 ש' 19-32).

עדותו של עד זה, אשר מסר בעדותו גרסה דומה לזו שבתצהיר התובע, הותירה רושם מגמתי ושאינו מהימן, בפרט לאור עדות התובע בבית המשפט אשר מסר, כאמור, על אותם עיסוקים נוספים שלו, בקונדיטוריה ובלולים.

1. אשר לטענות התובע בדבר מגבלות בנהיגה אשר אינן מאפשרות לו לעשות שימוש ברכב, טענות אלו לא אומתו. עיון בנ/8 מעלה כי התובע לא התלונן על מגבלות בנהיגה וכי עד עצם היום הזה הוא מחזיק ברישיון תקף לנהיגה במשאית. גם כאשר נשאל במסגרת הבקשה לחידוש רישיון נהיגה על משאית בדבר למצבו הרפואי, השיב כי אינו סובל ממגבלות אשר יש בהן כדי למנוע חידוש הרישיון.

גם בכך יש כדי לפגום במהימנות התובע.

1. הנה כי כן, בהמשך לאמור לעיל ביחס לסתירות הנוגעות למקומות עבודתו של התובע קודם לתאונה, גם ביחס לעיסוקיה של אשתו ולעיסוקיו שלו, לאחר התאונה, קיימות סתירות מהותיות. התובע בתצהירו טען כי הוא משמש כשכיר, עובד כללי, אצל אחיו. בחקירתו בבית המשפט, כאשר נשאל אודות עבודת אשתו, מסר כאילו יש לה עסק קטן של קונדיטוריה ושל איסוף ביצים, אך בהמשך עדותו, שינה גרסתו ומסר אודות סיוע בלבד לאשתו בקונדיטוריה, טענה שנמצאה שקרית כאשר התברר בהמשך שהתובע נהג להפעיל את הקונדיטוריה לבדו ואף גילה בקיאות מרשימה בכל פרטי ניהול העסק. כך גם גרסתו כי הוא פועל של אשתו בלולים התבררה כשקרית בהמשך, כאשר הואיל להודות כי המדובר בעסק משותף אך בפועל, מדבריו מתברר כי הוא זה שנכח בלולים וביצע עבודות שונות ואף גילה שליטה ובקיאות בכל פרטי העסק, בעוד שאשתו, אימא לחמישה ילדים קטינים, מגיעה לטענתו, ללול, פעמיים בחודש בלבד. וכאמור, אשתו לא זומנה על ידו לעדות, כך שגרסתה לא נשמעה.
2. להשלמת התמונה יצוין כי בתצהיר תשובות לשאלון אשר נחתם בפני עורך דין ביום 13.10.10, שאלון אשר נשלח אליו במסגרת התביעה אשר הגיש בבית שאן, השיב כי אשתו עקרת בית (ראו נ/14 שאלה 7).

ברקע הדברים, יצויין כי במהלך חקירתו נשאל התובע מדוע מסר את פרטי חשבון הבנק שעל שם אשתו בביטוח הלאומי נטען כי לא היה לו חשבון. הוא הכחיש כי הסיבה לכך שביצע פעולות דרך חשבון אשתו היא כי חשבונו הוגבל, אך בהמשך מסר כי היו לו חובות של 40,000 ₪ "שקפצו למיליון אחרי כמה שנים" וכי שילם חובות דרך ההוצאה לפועל (ראו עמ' 14 ש' 29 עד עמ' 16 ש' 30). גם בכך ניתן לראות הסבר לאופן ההתנהלות של התובע אשר ניסה להציג מצג כאילו העסקים כולם של אשתו, הגם שבסופו של יום, מעדותו עלתה תמונה שונה לחלוטין.

1. במהלך חקירתו התחמק התובע באופן שיטתי ממתן מענה לשאלות, למעלה מ-50 שאלות נענו בתשובה "לא זוכר".

המדובר בחוסר שיתוף פעולה קיצוני. לצורך ההמחשה, התובע טוען מחד גיסא כי אינו זוכר היטב את האירוע משנת 2000 (ראו בעמ' 9 ש' 25-30) אשר כזכור הותיר את התובע עם נכות נפשית בשיעור של 20% כקביעת המומחה מטעמו ואשר גורמת לו למחשבות מידי יום במשך כל היום ומאידך גיסא כאשר עומת במהלך חקירתו כאן עם גרסתו כפי שהוצגה בחקירתו בתיק בבית שאן השיב כי אינו זוכר (ראו בעמ' 12 ש' 21-25).

בחלק מן המקרים, כאשר התעקש ב"כ הנתבעת, נזכר לפתע התובע והשיב.

התנהלותו זו של התובע, אשר השיב באופן מתחמק ובהתאם לאינטרס המידי אשר עמד בפניו, הותירה רושם שאינו מהימן. התרשמתי כי התובע מוסר מידע שאינו שלם. ניסיונו להסתיר את התביעה שהגיש בבית משפט השלום בבית שאן ביחס לאירוע משנת 2000 וניסיונו להסתיר עניינים נוספים דוגמת עיסוקיו השונים והסתירות הרבות שנשמעו בעדותו, מטילות צל כבד על מהימנות התובע.

1. מן הראיות עולה כי התובע אינו עובד 4 שעות בלבד כעובד כללי, כפי שטען, אלא שהוא מתפקד גם בלול וגם בקונדיטוריה באופן עצמאי, הוא בקי במצבם הפיננסי של העסקים, הן הלולים הן הקונדיטוריה, הוא יוצא לעבודה ונראה כי התובע ניסה להקצין ולהפריז במגבלותיו ובמכאוביו וליצור רושם של אדם שמתפקד באופן מינימלי. לא כך הוא.

הימנעות התובע מלהעיד עדים נוספים רלוונטיים, דוגמת מעבידו כיום או אשתו לגבי העסקים אשר לכאורה שייכים לה, עומדת לחובתו, בפרט כאשר התובע ביקש לטעון כי הוא מהווה דמות שולית לחלוטין בעסקים, לעומת אשתו ולעומת אותו עובד המועסק על ידם.

גם אחיו מעבידו הנוכחי, כפי שטען בתצהיר, לא הגיע להעיד אודות יכולותיו ותפקודו בעבודה, והטענה הייתה כי הם מסוכסכים. אם אכן כל אלו יכולים היו לתמוך בגרסת התובע, מדוע הם לא זומנו לעדות לצורך כך? ומדוע לא עמד התובע על התייצבותו של אחיו לעדות?

בכל אלו יש כדי להטיל דופי בטענת התובע כי הוא מוגבל בעוד שבפועל, התמונה הנלמדת מעדותו של התובע היא כי המדובר באדם שעובד ומתפקד.

יוצא כי רק בעקבות חקירתו הנגדית של התובע זכה בית המשפט לשמוע אודות עיסוקיו הנוכחיים ותפקודו בעבודה. התובע מצדו מסר בתצהירו ובראשית חקירתו גרסה שאינה תואמת את המציאות, עד אשר עומת ונדרש להתייחס לטענות בדבר מקומות עבודה נוספים.

1. קביעת דרגת הנכות התפקודית נתונה לשיקול דעת בית המשפט, כאשר על הנכות התפקודית לבטא את הפגיעה שנגרמה כתוצאה מהתאונה. על מנת שנכות רפואית תבטא הפסד בכושר ההשתכרות, על בית המשפט להשתכנע שהנכות היא גם בעלת משמעות תפקודית. לצורך קביעת שיעור הנכות התפקודית יש להביא בחשבון את עיסוקו של הנפגע קודם לתאונה, את מידת יכולתו להמשיך ולעסוק בכך לאחר התאונה, גילו של הנפגע, השכלה ונסיבות אישיות שונות.

"להבדיל אפוא מ"נכות רפואית" ומ"הפסד כושר השתכרות", אשר קביעתם נדרשת לצורך קביעת הפיצויים בתביעה כמו זו שבענייננו – תביעה בגין נזקי גוף בתאונת דרכים – אין הכרח לקבוע את שיעורה של "הנכות התפקודית". בית-המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות בלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים שיבואו בפני בית-המשפט, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית. אך קביעת שיעור הנכות התפקודית יכול שתשמש כלי עזר לקביעת הפסד כושר ההשתכרות. ובמקרים רבים, היא משמשת מודד לקביעתם".

(ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב(3) 792).

בפסיקה נקבע כי בהיעדר ראיות אחרות יקבל בית המשפט, במרבית המקרים, כי שיעור הנכות התפקודית זהה לשיעור הנכות הרפואית, אך כאמור, בית המשפט הוא הפוסק בשאלת הנכות התפקודית וזאת על פי הראיות שהובאו בפניו ובשים לב למכלול הנסיבות לנפגע הספציפי בתיק.

נכותו הרפואית של התובע בענייננו, מורכבת מנכות אורטופדית בגין מגבלה בכתף בשיעור 15%, נכות א.א.ג בשיעור 10% בגין טנטון ו- 5% בגין פגיעה קלה בשמיעה ונכות נוירולוגית בשיעור 2.5%.

הנכות הרפואית המשוקללת עומדת על 29.15%.

לאחר ששמעתי את עדות התובע ובחנתי את הראיות שהוצגו בפניי, הגעתי למסקנה כי התובע עובד ומתפקד וכי הנתונים אותם מסר ביחס לעבודה חלקית משך 4 שעות ביום כשכיר בשליחות אחיו, אינם משקפים את תפקודו כיום, אם בכלל שיקפו תפקוד בעבר.

תפקודו של התובע כיום אינו בשיעור 70%, בהתאמה לנכות הרפואית המשוקללת, אלא תפקודו הוא טוב יותר ועל כן, יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית על שיעור נמוך מזה שנקבע לנכות הרפואית המשוקללת.

משעה שהתובע מסר גרסה אודות תפקוד חלקי ביותר וגרסה זו התבררה כלא נכונה, אין בפניי גרסה אמיתית בדבר תפקוד התובע, אלא אך ורק כל מה שעלה בחקירתו הנגדית של התובע והתרשמותי מן החקירה ומן הראיות.

יושם אל לב, כי הנכות הרפואית משוקללת ומורכבת ממספר נכויות שנקבעו לתובע. אין המדובר בנכות משמעותית בתחום אחד ויחיד, אלא בשילוב של מספר נכויות בתחומים שונים, כאשר כל אחת ואחת מן הנכויות אינה בשיעור גבוה.

דומה כי לנכות האורטופדית המשקל הרב ביותר וגם זו, מעיון בחוות הדעת ביחס לממצאי המומחה ולמהות המגבלה שמצא, אינה מונעת מן התובע לעבוד ואינה עומדת לכן על שיעור זהה לנכות הרפואית. עבודתו של התובע בקונדיטוריה מלמדת על יכולתו לעשות שימוש בידיו, עד כדי סידור מדפים וגם מעדות המומחה בתחום האורטופדי עלה כי לתובע אין מגבלה ממשית בהרמת היד. המגבלה התפקודית בתחום האורטופדי היא נמוכה מזו הרפואית, על כך מלמד תפקודו היומיומי של התובע בעיסוקיו השונים.

הנכויות בתחום א.א.ג מורכבות מנכות בגין טנטון ומנכות בגין ליקוי שמיעה קל בתדירויות הדיבור. נכויות אלו, אף הן, אינן באות לידי ביטוי באופן מלא כנכות תפקודית, זאת לאור מהות הנכות ושיעורה כפי שנקבעה וכאמור, בהתאם לתפקוד התובע. לאור אופי עבודותיו של התובע כפי שהוצגו, מצאתי כי לנכויות אלו בתחום א.א.ג. אין השלכה של ממש על תפקוד התובע.

כאשר באה אני לשקול מהי נכותו התפקודית של התובע, ובשים לב לעובדה שהלה מנהל חיי עבודה ועסקים, גם אם על שמה של אשתו, אני מוצאת להעמיד את נכותו התפקודית הכוללת של התובע על שיעור של 15%.

האירוע משנת 2000

1. הנתבעת טענה כי התובע סובל מנכות נפשית משמעותית אשר נובעת מאירוע טראומתי בו היה התובע מעורב בשנת 2000 ואשר בגינו הגיש התובע תביעה נזיקית לפתחו של בית המשפט השלום בבית שאן (ראו ת.א 5836-11-09 (להלן: "התיק בבית שאן")). בכתב התביעה בתיק בבית שאן נטען על ידי התובע כך:

"ביום 18.2.00, עת שנהג התובע במשאית עמוסה אשכוליות, דרך הפרדסים בהם הוא עובד, בין בית שאן לכיוון הבקעה, עקף אותו ג'יפ צבאי שהיה נהוג ע"י הנתבעים 1 ו- 2 אשר נסעו במהירות ועצרו את התובע ע"י חסימת הדרך באמצעות רכבם.

התובע המבוהל עצר את משאיתו, עצירה מוחלטת תוך ניסיון להבין את המתרחש ומדוע נחסם ע"י הג'יפ הצבאי, בעודו מבחין בנתבעים 1 ו- 2 צועדים לעברו בצורה מאיימת ותוקפנית כשבידיהם נשק המכוון על פניו.

התובע נתקף במתח רב ופחד בלתי יתואר וחש כי הוא בסכנת מוות ממשית עד כדי שבאותם רגעים ממש ראה את חיו חולפים על פניו.

.....

התובע, מפוחד, ברח ממשאיתו לעבר שדה אבטיחים סמוך: או אז ירה אחד הנתבעים הנ"ל מנשקו לעבר התובע.

מעסיקו של התובע מר ... שעבר במקום, מצאו מסתתר בשדה, הרגיעו מעט והחזירו למקום האירוע, שם הושארה המשאית בה נהג התובע.

למקום האירוע הגיעה ניידת של משטרת ישראל, אשר ביקשה מן המעורבים כולם... להתלוות אליהם לתחנת המשטרה שם נגבו הודעות המעורבים... .

ביום 16.9.09 נתנה חוות דעתו של ד"ר תאופיק אבו נסרה כדלקמן:

"בתאריך 18.02.00 עבר חוויה טראומתית בה... הנ"ל חווה את האירוע בצורה של דחק חזק שהוא מחוץ לטווח ההתנסויות הרגילות שגרם לו לסבל רב נפשי כפי שהתבטא במתח ובפחד מחיילים, נדודי שינה וסיוטים בלילות בעלי תוכן של רדיפה, הימנעות מלהיפגש במקומות התקהלויות בהם יש חיילים. לא חזר למקום האירוע. גילה הצפת רגשות ומצוקה כולל רעד בגוף, דפיקות לב מהירות, הרגשת חנק. ...

לדעתי מצבו הנוכחי טוב יותר... אך זקוק להמשך טיפול ומעקב פסיכיאטרי.

מצבו הנפשי הנוכחי קשור לאירוע הטראומתי שחווה ומוערך כ- 20% נכות לצמיתות ..." (ראו נ/13, סעיפים 4-19 לכתב התביעה בתיק בבית שאן)

1. בסעיף 18 לכתב התביעה בתיק בבית שאן נכתב כי בתאריך 19.12.04 בשל מצוקה כלכלית חזר התובע לעבודה כנהג משאית אולם לאחר זמן קצר היה מעורב בתאונה מושא התיק כאן ומאז מצוי במעקב נוירוכירורגי וא.א.ג.
2. הנתבעת מפנה בסיכומיה לתצהיר שהגיש התובע בתיק בבית שאן וכן לעדותו שם, במהלכה מסר כי על האירוע הטראומתי משנת 2000 חושב כל יום במשך כל היום ואילו תאונת הדרכים משנת 2004 היתה במחשבותיו במשך שנה בלבד (ראו נ/12 בעמ' 13 ש' 29-33).

כאשר נשאל בהמשך חקירתו בבית שאן האם דיווח בתיק כאן על האירוע משנת 2000 השיב כי אינו זוכר (ראו נ/12 בעמ' 15 ש' 6-9) עוד עולה כי התובע נוטל תרופות פסיכיאטריות באופן קבוע וכי הנו תלוי בהן (ראו נ/12 בעמ' 12 ש' 1-4).

1. הנתבעת טוענת כי הדברים האמורים לא זו בלבד כי אינם מוצאים ביטוי בתצהירו של התובע בתיק כאן, אלא שהוא הסתיר את האירוע משנת 2000 ולא השיב אמת על שאלות המתייחסות לעברו הרפואי כך למשל כאשר נשאל על מצבו הרפואי ערב התאונה, השיב "תקין" (ראו נ/14 שאלה 10) בשאלה 11 התבקש התובע להשיב האם היה מעורב בתאונה כלשהי עובר לתאונה והתובע השיב "לא" (ראו נ/14 שאלה 11).

התובע מחוייב להעיד אמת, הוא מחוייב לגרסה שאותה מסר ואין הוא יכול לבחור היכן לומר דברים כאלה והיכן לומר דברים אחרים.

דברים אלו אינם בעלי משמעות לגבי הנכות, אולם יש לכך משמעות לשאלת מהימנות התובע. הסתרה, התחמקות ומניפולטיביות מאפיינים את התנהלות התובע בהליכים השונים. מתן תשובות סותרות ע"י התובע והסתרת עובדות כאלה או אחרות, פוגמות קשות במהימנות התובע.

הנזק

שכרו של התובע ערב התאונה

1. התובע טוען כי את בסיס השכר יש להעמיד על סך של 9,827 ₪ אותו ניתן ללמוד מהשכר הרבעוני כי שנקבע על ידי המל"ל.

הנתבעת טענה כי יש לחשב את שכרו של התובע ערב התאונה לפי שכרו בשנת 2003 אשר משקף בצורה מהימנה יותר את פוטנציאל השתכרותו ואשר עומד על סך של 4,400 ₪.

לכך יש להוסיף את העובדה כי תלושי השכר בעבודתו בחברת בני ג'אלב הופקו במועד מאוחר יותר ובכלל זה, המדובר בשלושה חודשי עבודה בלבד אשר אינם משקפים נכונה את פוטנציאל השתכרותו השנתי של התובע.

1. עיון בראיות מלמד כי בחודשים יולי – אוגוסט 2004 נטל התובע חלק בקורס הכשרה מקצועית מטעם משרד העבודה לצורך קבלת רישוי לנהג משאית. בחודש אוקטובר 2004 החל לעבוד בחברת בני ג'אלב שם עבד עד למועד התאונה בחודש דצמבר 2004.

בין החודשים 1/2004- 8/2004 התבססה הכנסתו על המוסד לביטוח לאומי (אבטלה, הבטחת הכנסה וכאמור, הכשרה מקצועית).

יוצא כי שכרו הרבעוני של התובע לפיו נעשה החישוב במל"ל, מבוסס על תקופה קצרה של עבודה.

שקלתי האם נכון לקבוע את בסיס שכרו של התובע, כפי עתירתו, על סכום זה, או שמא, בהתאם לטענת הנתבעת, יש לקבוע את בסיס השכר נמוך מכך, בהתאם להכנסותיו בתקופה ממושכת יותר קודם לתאונה.

אכן, ברגיל, בנסיבות שכאלה, כאשר יש פער כה משמעותי בשכר החודשי, יכול שנכון היה ליטול בחשבון פרק זמן ממושך יותר על מנת שבסיס השכר ישקף את יכולתו האמתית של הנפגע.

ואולם, בענייננו אנו, ניכר כי התובע, קודם לתאונה, עשה מאמץ משמעותי לשפר את הכנסותיו ולהתקדם מקצועית. הכשרתו במסגרת משרד העבודה אכן קידמה אותו בשכרו, כפי שבא לידי ביטוי בחודשים הבודדים בהם עבד כנהג משאית. התובע היה כבן 31 בעת התאונה, כך שהגם שהיה כבר בשוק העבודה מספר שנים, ניתן לקבל את הטענה כי היה עדיין בתקופה הראשונה שלו בהיותו עובד ופעל לשם שיפור שכרו, אשר אכן, לאחר סיום ההכשרה ותחילת העסקתו בהובלות, עלה משמעותית. במצב דברים זה, נחה דעתי כי בסיס שכרו של התובע ראוי שיועמד על שכרו באותה תקופה סמוכה למועד התאונה.

סבורה אני כי שכר זה משקף נכונה את כושר השתכרותו של התובע ערב התאונה.

לפיכך, בסיס שכרו החודשי של התובע יעמוד על סך של 8,769 ₪, כאשר סכום זה נסמך על השכר הרבעוני מחולק לשלושה, בניכוי מס הכנסה משוערך כחוק להיום.

על מנת שלא להתעלם מעברו התעסוקתי הבעייתי של התובע, במובן של העדר רצף בעבודה ותקופות ממושכות של העדר תעסוקה, יינתן לכך משקל בעת קביעת הפיצוי לעבר ולעתיד.

הפסד השתכרות בעבר

1. התובע טען כי יש לחלק את הפסדיו בעבר ל-3 תקופות:

תקופה ראשונה- מיום התאונה 19.12.04 ועד ליום 20.6.05 -תקופה של 3 חודשים בה היה התובע מצוי באובדן כושר עבודה מלא.

תקופה שנייה-מיום 21.3.05 ועד ליום 6.4.06 – מועד מתן חוות דעתו של פרופ' צינמן אשר גם במהלכה לא עבד התובע בעבודה כלשהי, לפיכך טען כי גם תקופה זו יש לחשב כאובדן כושר עבודה מלא.

תקופה שלישית- החל מיום 7.4.06 ועד ליום 1.7.09- מועד שובו לעבודה לפי אובדן כושר עבודה בשיעור של 30%.

1. הנתבעת טענה כי יש לחשב את הפסד שכרו בראש נזק זה לפי התקופות הבאות

תקופה ראשונה- 3 חודשים לפי הפסד השתכרות מלא.

תקופה שנייה- 124 חודשים לפי 10% נכות בלבד.

1. הפסד השתכרות בעבר הוא נזק מיוחד שעל התובע להוכיחו במסמכים ובראיות (ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי פ"ד לט(1)477) שהרי לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, ועל התובע חלה החובה להביא נתונים אלה.

כאמור, התובע לא הוכיח רצף תעסוקתי עובר לתאונה.

לא זו אף זו, גם לאחר התאונה, התובע לא מסר נתונים מדויקים וברורים אודות עיסוקיו וגם כאשר העיד ומסר פרטים על פי שאלות ב"כ הנתבעת, נדמה היה כי התובע מגלה טפח ומכסה טפחיים. לאור הדברים שנדונו בהרחבה לעיל, קשה עד מאד להסתמך על טענות התובע כבסיס לחישוב הפסד ההשתכרות לעבר. עם זאת, לאור מורכבות פציעתו של התובע, הרכב הנכויות הרפואיות אשר נותרו לו ומכלול נסיבות הפציעה ומהלך ההחלמה, אני סבורה כי זה המקרה לקבוע הפסד שכר גלובאלי לעבר, דרך שהכירה הפסיקה במקרים שעולה לכאורה שהיה הפסד שכר:

"נראה, אפוא, שהשיטה הגלובלית השפיעה את השפעתה גם באשר לפסיקת ה"נזק המיוחד", ובנוסף לאימפקט שלה על פסיקת ה"נזק הכללי", בגין הפסד כושר השתכרות.

ובכל אותם מקרים שבית המשפט מתקשה בקביעת הפיצוי, הן בשל העדר פרטים מספיקים, והן בשל נסיבות אחרות המכבידות על חישוב מפורט, ניתן לפסוק, בשל "נזק מיוחד" בגין הפסד השתכרות, סכום גלובלי. כך הצדיק בית המשפט העליון פסיקת פיצוי בגין "נזק מיוחד" בסכום גלובלי במילים אלו: "(...) נראה לנו כי השופטת המלומדת צדקה בכך שבחרה בדרך חישוב זו, שכן ככל שמדובר בעבר, הנתונים הדרושים לחישוב מדוייק יותר לא היו ברורים וחד משמעיים, וכל נסיון לחשב את הנזק באופן מדוייק יותר לא היה יכול להיות מבוסס דיו. נראה לנו כי גם הסכום שנפסק הוא סביר ומתאים, ואין מכל מקום עילה ראויה להתערב בו"98"

(דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית תשס"ג – 2003, כרך א' בעמ' 411-412 וראו דוגמאות לכך בת.א. (מחוזי ת"א) 1714/04 עזבון המנוח תומר נעים ז"ל נ' קיינר יזהר (18.11.09); וראו גם רע"א 6423/12 אדוארד אוסטרובסקי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (19.12.12) וע"א 718/06 אליהו סתחי נ' מדינת ישראל (30.10.07) בהם אושרה פסיקת הפסד שכר גלובלי לעבר).

אני ערה לכך שעתים, הסתרת מידע על ידי התובע הובילה גם לדחיית תביעתו לפסיקת פיצוי בראש נזק זה אשר כאמור, טעון הוכחה מפורשת (כך לדוגמא בע"א (מחוזי ת"א) 37453-01-13 ע.נ. בית נוי בע"מ נ' אהרון אבולוף (11.6.14)) אולם בענייננו כאן, סברתי כי מן הראיות עולה כי נגרם לתובע הפסד שכר, גם אם לא הוכח בדיוק היקפו ועל כן, אין הצדקה לשלול מן התובע באופן מוחלט פיצוי לעבר.

לפיכך, לאחר שהיו לפניי דו"ח הרציפות במל"ל וטענות התובע להעדר פרנסה בתקופה שמאז לתאונה ועד היום, בשים לב לנכות הרפואית שנקבעה לתובע, אך מנגד לאחר ששמעתי כי לפחות במהלך חלק מן השנים, הפעיל התובע שני עסקים פרטיים, קונדיטוריה ועסק לתפעול לולים, אולם נתונים כספיים אודות הכנסותיו מעסקים אלו – אַין, אני מוצאת לקבוע הפסד גלובלי לעבר.

סכום הפיצוי שלהלן נוטל בחשבון תקופת אי-כושר מוחלט למשך 3 חודשים כפי שהוכח בפניי וכן הפסדים נוספים לאורך התקופה שמאז ועד היום, אשר בהם נלקח בחשבון, מחד, נכות תפקודית בשיעור הקבוע לעיל, מאידך, העדר ראיות ביחס לפגיעה בשכר בפועל.

בהתאם לאמות המידה האמורות, אני מעריכה את נזקו של התובע בגין הפסד השתכרות בעבר (ממועד התאונה ועד היום) על סך של 90,000 ₪.

הפסד פוטנציאל השתכרות בעתיד

1. התובע טוען כי יש לחשב את הפסדיו לפי שכר של 10,000 ₪ שמהווה את שכרו ערב התאונה בשערוך להיום למשך 25 השנים שנותרו לו עד הגיעו לגיל פנסיה ולפיכך לחייב את הנתבעת לשלם לתובע בראש נזק זה סך של 632,320 ₪.
2. הנתבעת מתנגדת לחישוב שערך התובע אשר לטענתה כלל אינו תואם לראיות אשר הוצגו. הנתבעת טענה כי התובע הקים עסק לקונדיטוריה ואף עבד במשותף אל אחיו בלולים אשר בבעלותם והיה שותף לעבודה בלולים שניהלה אשתו, כטענתו, כל זאת מעיד על פוטנציאל השתכרות שאינו עולה בקנה אחד עם הטענות של התובע לכך יש להוסיף את הנכות הנפשית שהותיר האירוע משנת 2000 אשר לטענת הנתבעת "בולעת" את הנכות הרפואית אשר נגרמה לו בתאונה המאוחרת, התאונה מושא תיק זה. לכך יש להוסיף, כך לטענת הנתבעת, את מרכיב קיצור תוחלת חיו הצפויה של התובע בהתבסס על חוות דעתו של פרופ' אורן ועל החמרה במצבו הרפואי בכל הקשור בתפקוד הכבד אשר יכול ותהיה לו השפעה ישירה על פוטנציאל השתכרותו תפקודו בעתיד. בסיכומם של הדברים הציעה הנתבעת לפצות את התובע בראש נזק זה בסך של 90,000 ₪ באופן גלובאלי.
3. בחנתי את מכלול הראיות אשר הוצגו לפני ונטלתי בחשבון את הראיות שהובאו בפניי מהן עולה כי התובע משתכר במומו, אך בעקבות התאונה מושא תיק זה נגרמת לו נכות, ועסקינן בנכות שהיא תפקודית בשיעור 15%, אשר מגבילה ותגביל אותו גם בעתיד.

שקלתי גם את נכותו הנפשית של התובע בעקבות אירוע קודם, אך איני מקבלת את טענת הנתבעת כי נכות זו "בולעת" את הנכות שנותרה לו בגין התאונה מושא תיק זה. הרכב הנכויות אשר נקבעו כנובעות מן התאונה כאן בפניי אין לו קשר לנכות הפסיכיאטרית וזו גם לא הפריעה לתובע, קודם לתאונה מושא תיק זה, לעבוד כנהג משאית ולהתפרנס כראוי.

לאור גילו של התובע, בסיס שכרו אשר נקבע לעיל, הנכות התפקודית אשר הועמדה כאמור על 15% אני פוסקת לתובע פיצוי בראש נזק זה בסך של 280,000 ₪ (במעוגל).

הפסד זכויות סוציאליות

1. התובע טען להפסד פנסיה החל ממועד הפגיעה ואילך.

התובע לא הציג נתונים מדוייקים אודות הפגיעה בראש נזק זה, אלא טען, באופן כללי, כי הפנסיה שלו עתידה לעמוד על 70% מן השכר ועל כן ערך חישוב של 30% הנכות התפקודית לשיטתו, על יסוד 70% מבסיס השכר וזאת עד לגיל פנסיה.

1. בהעדר ראיות כנדרש, אין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה ממועד התאונה ועד ליום 1.1.08. החל מיום 1.1.08, בהתאם לצו ההרחבה אשר נכנס לתוקף ובהתאם לפסיקה, יש לערוך חישוב לפי 10% והחל מיום 1.1.14 החישוב הוא לפי 12% ולהמשך.

(ראו ע"א 1896/15 פלוני נ' כמיל ג'ועיה (8.12.15).

1. לפיכך, תוך מתן משקל לסכומי הפיצוי בראש הנזק לעבר ולעתיד ובשים לב לאמור בסעיף 39 מעלה, יעמוד הפיצוי בראש נזק זה על 38,000 ₪ (במעוגל).

הוצאות נסיעה

1. התובע עתר בסיכומיו לפיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין הוצאות הנסיעה שנאלצו להוציא בני משפחתו בתקופת אשפוזו בבית החולים ובגין נסיעותיו לקבלת טיפולים רפואיים בתקופה שלאחר אשפוזו.
2. הנתבעת טענה כי לתובע אין כל מגבלת ניידות המצדיקה פיצוי כלשהו, גם הסרטון של החוקר מראה כי התובע נייד ופעיל לחלוטין וככל שהתובע לא הוכיח טענתו זו שברפואה באמצעות מומחה רפואי כי הינו מוגבל בניידות, אין לזכותו בפיצוי בראש נזק זה. כמו כן טענה הנתבעת כי מאחר והתאונה הוכרה כתאונת עבודה, היה על התובע לפנות אל מחלקת ניידות במל"ל לקבלת זכאות לקצבת ניידות ככל שמצבו מצדיק זאת.
3. מקובלת עלי עמדת הנתבעת לפיה ללא פגיעה המוכחת באמצעות מומחה רפואי אשר יקבע כי התובע מוגבל בניידות, אין לפצות את התובע בראש נזק זה, אולם הוצאות הנסיעה לטיפולים רפואיים יבואו ליידי ביטוי בסעיף ההוצאות של התובע.

עזרת הזולת

1. התובע טען בסיכומיו כי "נפגע קשות בחלקים שונים בגופו לרבות פגעיה קשה בראש ובכתף שמאל" (ראו בסעיף71) אשם בגינם נזקק במהלך השנה הראשונה לאחר התאונה, לעזרה מוגברת מעבר לעזרה המושטת המקובלת מבני המשפחה והפנה לפסיקה התומכת בפסיקת פיצויים בראש נזק זה גם ללא הוכחת תשלום בפועל לעזרה מגורם חיצוני ועתר לפיצוי בסך של 50,000 ₪.
2. הנתבעת טענה בסיכומיה כי העזרה אשר קיבל התובע אינה חורגת מהעזרה המושטת כדרך הטבע על ידי בני משפחה ובכלל זה הפנתה לפסיקה יש לפסוק פיצויים בגין עזרה לזולת בהתאם לתשתית הראייתית אשר הניח התובע ואולם כאן, התובע לא הביא בדל של ראיה לקבלת עזרה בשכר בשלב כלשהו.

עוד טענה הנתבעת כי מאחר ומדובר בתאונת עבודה, היה על התובע לממש את זכאותו לעזרה מול המל"ל וקופת החולים, לפיכך טענה כי אין לפצות את התובע בראש נזק זה.

1. נטלתי בחשבון את פרק הזמן שבו שהה התובע באי-כושר ואת המגבלות מהן סבל וסובל.

התובע לא הציג ראיות של ממש להוצאות כספיות בגין עזרת צד ג', אלא התבסס על עדותו היחידה ביחס לסיוע אשר ניתן לו על ידי בני המשפחה, לאחר התאונה. עם זאת, ברור, שבמצב הדברים, בנסיבות תיק זה ובשים לב לאופי פגיעתו של התובע, נדרש הוא לעזרה בעיקר בסמוך לאחר התאונה.

1. לאחר ששקלתי את הראיות בדבר מצבו של התובע לאחר התאונה ותקופת ההחלמה והטיפולים הממושכת, מכלול נכויותיו והמגבלות אשר נגרמו לו, מצאתי לקבוע פיצוי בראש נזק זה, פיצוי גלובאלי אשר יעמוד על 10,000 ₪ סכום זה הינו לתקופת העבר והעתיד, בין היתר בשים לב לחוות הדעת הרפואיות השונות אשר ניתנו בעניינו של התובע.

הוצאות

1. התובע עתר לפיצוי גלובאלי, לעבר ולעתיד, בסך של 10,000 ₪

הנתבעת טענה כי המדובר בראש נזק הדרוש הוכחה בראיות מתאימות, אלו לא הובאו על ידי התובע. עוד טענה הנתבעת כי המדובר בתאונת עבודה אשר מזכה את התובע בהחזר בגין כל הוצאותיו הנובעות מהתאונה, לפיכך היה על התובע לפנות לקבלת החזר בגין הוצאותיו אלו והיפנה להלכת אלחדד (ראו: ע"א 5557/95 סהר חברה לבטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724).

1. אכן כטענת הנתבעת הנובעת מהלכת אלחדד זכאי התובע לקבלת הטיפולים הרפואיים, ככל שנדרשים, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר ובהתאם לסל הבריאות ואף סעיף 41ב לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו 2010) תשס"ט – 2009, העביר את האחריות למימון טיפול רפואי בנפגעי תאונות דרכים מהמבטחים לקופות החולים.
2. עם זאת, ברי כי התובע נדרש בעבר ועלול להידרש בעתיד להוצאות רפואיות מסוימות, לרבות תשלום דמי השתתפות לצורך קבלת טיפול רפואי וייתכנו אף הוצאות מעבר להוצאות המוכרות. על כן, לאחר ששקלתי בדבר, אפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בראש נזק זה, לעבר ולעתיד ראוי והולם את הנסיבות, בסך 10,000 ₪.

נזק לא ממוני

1. התובע יליד 1973, לתובע נקבעה נכות רפואית משוקללת בשיעור של 29.15%. התובע היה מאושפז בעקבות התאונה הנדונה תקופה של 8 ימים.

כפועל יוצא, ובהתאם ל"תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים" (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976, זכאי התובע לפיצוי כספי בסך 67,852 ₪ בראש נזק זה, נכון להיום.

ניכויים

1. מהסכומים שפורטו יש לנכות תשלומים תכופים ששולמו על ידי הנתבעת בתאריכים שונים כדלקמן:
2. תשלום ראשון מתאריך 2.6.05 בסך של 16,500₪
3. תשלום שני מתאריך 24.1.06 בסך של 11,000₪
4. תשלום שלישי מתאריך 19.10.06 בסך של 10,000 ₪

סכומים אלו יש לנכות, כאשר מתווספים אליהם הפרשי הצמדה וריבית ממועד בו שולמו ועד למועד התשלום היום בפועל.

1. כמו כן, יש לנכות מן הסכומים האמורים את תגמולי המל"ל לתובע בגין דמי פגיעה משנת 2005 וגמלת נכות מעבודה לשנים 2006-2009, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד בו קיבלם התובע ועד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר

1. להלן ריכוז ראשי הנזק השונים:

א. אבדן הכנסה לעבר – 90,000 ₪.

ב. הפסד פוטנציאל השתכרות לעתיד- 280,000 ₪.

ג. הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות לעבר ולעתיד- 38,000 ₪

ד. הוצאות בגין עזרת זולת לעבר ולעתיד- 10,000 ₪.

ה. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד- 10,000 ₪.

ו. נזק לא ממוני- 67,852 ₪.

סכום הנזק הכולל עומד על הסך של 495,852 ₪.

מסכום זה יש לנכות את התשלומים התכופים וכן את תגמולי המל"ל כאמור מעלה ולהוסיף על היתרה שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ.

כמו כן, תישא הנתבעת באגרות המשפט אשר שולמו על ידי התובע, משוערכות למועד התשלום.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ו, 20 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.