<#2#>

נוכחים:

התובעת עו"ד רויטל גרמה

הנאשם בעצמו

ב"כ הנאשם עו"ד שי אורן

<#3#>

הכרעת דין

1. אומר כבר בפתח הדברים, כי הגעתי לכלל מסקנה כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

מבוא

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על פי כתב האישום, ביום 12.8.2009 סמוך לשעה 00:05, במסגרת מילוי תפקידו, הגיע השוטר עידו אוזן לדירת הנאשם, לאחר ששכניו הזמינו משטרה למקום, מאחר שהנאשם ערך שיפוצים קולניים בשעת לילה מאוחרת, אשר הפריעו את מנוחתם.

לאחר שהשוטר הסביר לנאשם כי אסור לו לבצע בבית שיפוץ בשעות אלו, והחל עורך לו דו"ח מטעם המשרד לאיכות הסביבה, תקף הנאשם את השוטר בכך שדחפו בידו לאחור. לאחר שהשוטר הודיע לנאשם שהוא עצור, אחז בחולצתו, הצמידו לקיר והורה לו לזוז לאחור. הנאשם אז תקף את השוטר שנית בכך שדחפו ונצמד אליו.

1. לטענת הנאשם לא דחף את השוטר, אלא השוטר הוא זה שתקף אותו בדחיפות ומכות אגרוף והוא אך ניסה להדוף את השוטר לשם הגנה עצמית.

ראיות התביעה

1. באמצעות השוטר עידו אוזן (להלן: "השוטר"), הוגשו דו"ח פעולה שכתב אודות האירוע (ת/4), דו"ח מעצר של הנאשם (ת/3) והודעתו במחלקה לחקירות שוטרים (להלן: "מח"ש") (ת/5).

בדוח הפעולה (ת/4) כתב השוטר כי הגיע לבניין, ומיד עם יציאתו מהניידת, שמע רעש חזק של דפיקות מהקומה השלישית. המודיע הגיע אליו ואמר לו שכל לילה עושה השכן את הרעש הזה. הוא עלה לקומה שלישית והרעש של הדפיקות המשיך להישמע. תוך כדי כך שעלה במדרגות, יצאו אליו שכנים מהקומה השנייה והשלישית וביקשו להפסיק את הרעש. הוא דפק בדלת ממנה נשמע הרעש, ופתח לו את הדלת בעל הבית, הנאשם, אשר עליו היו סימני אבק רבים. השוטר שאל אותו מדוע הוא משפץ בשעה הזו, והנאשם השיב שהוא רשאי לעשות כן. התפתח דין ודברים ביניהם בעניין זה. השוטר ביקש מהנאשם את תעודת הזהות שכן בכוונתו לכתוב לו דו"ח של איכות הסביבה. או אז, לדברי השוטר, דחף אותו הנאשם בידו והוא עף לאחור. השוטר מיד אמר לו שהוא עצור, תפס אותו בחולצה והצמיד אותו לקיר. הנאשם ניסה להתנגד, ואז הילד שלו הגיע מהחדר, דחף אותו ואמר לו לעזוב את הנאשם. השוטר אמר לו לזוז לאחור, והוא דחף אותו פעם נוספת ונצמד אליו. השוטר הדף אותו לאחור על מנת שלא ימשיך לתקוף אותו וביקש סיוע של ניידות. בכל הזמן שהוא תפס את הנאשם, נצמדו אליו אשתו ובנו של הנאשם, צעקו ולא נתנו לו לכבול אותו. השוטר ציין כי הם לא כבלו את הנאשם באזיקים, מאחר ולא רצו להתסיס את האירוע והנאשם התלווה אליהם לתחנת המשטרה בצורה יפה.

בהודעתו במח"ש (ת/5) הוסיף השוטר כי כאשר אמר לנאשם כי בדעתו לכתוב לו דו"ח, התקדם הנאשם לעברו בצעד הודף, כשהוא לוקח תנופה, ודחף אותו.

כאשר נשאל השוטר בעדותו אם המודיע היה עימם כאשר הנאשם פתח להם את הדלת, השיב כי המודיע עזב לכיוון הבית שלו, וברגע שהתחיל הבלגן והוא שמע צעקות הוא שב למקום. כאשר יצא ראה אותו במקום פעם נוספת. לטענתו, המודיע לא ראה את החשוד דוחף אותו.

בעדותו השיב השוטר לשאלת התובעת כי במהלך האירוע הוא עמד מול הנאשם בדלת ולצידו ואולי מעט אחוריו עמדה אנג’ליקה. השוטר השיב כי לא התלווה אליו המודיע או שכנים אחרים כאשר עלו לדירת הנאשם וכי לא היו לצידם אנשים נוספים במקום במהלך האירוע.

1. חנוך גבי, שכנו של הנאשם, העיד כי במשך תקופה ארוכה עובר לאירוע נשוא כתב האישום, הנאשם ביצע שיפוצים בכל שעות היום, כולל שעות הלילה, תוך הקמת רעש חזק מאד באמצעות כלים כבדים כגון קונגו ופטישונים, ופגע מאד בשלוות נפשם של השכנים.

ביום 11.8.2009, הגיעו השכנים "לנקודת רתיחה" בעניין זה, כדברי העד, והם החליטו לקרוא למשטרה פעם נוספת, לאחר מספר פעמים קודם לכן בהם הזמינו משטרה. לדבריו, בתחילה הגיעו למקום שני שוטרים, שוטר ושוטרת. הם שמעו שהוא עובד עם כלים כבדים, וראו אותו לובש גופייה ומאובק מהשיפוצים. גבי ציין כי הוא ליווה את השוטרים לדירתו של הנאשם, ועמד לצידם כאשר הם ביקשו מהנאשם לפתוח את הדלת. גבי ציין כי ככל שזכור לו אשת הנאשם פתחה את הדלת. מיד לאחר מכן ניגש הנאשם לדלת. גבי ציין כי הוא חושב שהנאשם היה בגילופין. השוטרים ביקשו מהנאשם תעודת זהות והוא השיב להם "מי אתם ומה אתם בכלל שתבקשו", כאשר תנועותיו מאד מאיימות ושפת גופו אלימה, על אף שהוא לא נגע בהם. בשלב זה השוטרים ביקשו מהשכנים להישאר בחוץ, והם נכנסו עם הנאשם לתוך ביתו. לשאלות התובעת, אשר שאלה אותו פעמיים בעניין זה, מה השוטרים עשו לפני שנסגרה הדלת השיב גבי, שהם רק ביקשו ממנו להפסיק את השיפוצים ולאחר מכן ביקשו את תעודת הזהות.

ואלה, בין היתר, דבריו בעניין זה:

ש. במה שאתה ראית, טרם נסגרה הדלת, מה השוטרים עשו לנאשם, אם עשו לו, מעבר למה שנאמר?

ת. ביקשו ממנו להזדהות. לפני זה, בכלל ביקשו ממנו להפסיק את השיפוצים ובקשו ממנו אחר כך תעודת זהות".(עמ' 2, שורות 16-18)

וכן:

"ש. ממה שאתה ראית, כשהשוטרים הגיעו מעבר מלבקש ממנו תעודת זהות ולהזדהות, אתה אומר שהנאשם לא נתן תעודת זהות, מה עוד הם עשו?

ת. בקשו ממנו להפסיק את השיפוצים ושיזדהה. זה הכל. (עמ' 2, שורות 28-30).

לאחר שנכנסו השוטרים והנאשם לדירה, הדלת נסגרה וגבי הדגיש כי משלב זה לא ראה את שמתרחש, ורק שמע את הדברים. כך, שמע את בנו של הנאשם בלאי הקטין, אומר לשוטר "מי אתה בכלל" ואז התחילה מהומה. לדבריו, שמע מעבר לדלת גידופים, שפה אלימה, וצעקות. לדבריו, ככל הנראה הייתה בתוך הדירה תקיפת שוטר, שכן לא ראה את הדברים, אלא רק שמע מהומה, תנועות, רעשים וצעקות והשוטר קרא לתגבורת.

גבי ציין כי השוטרים שהגיעו למקום נהגו בדרך ארץ, בנימוס וכיבדו את כולם. בחקירה נגדית השיב כי לא ראה את השוטר תופס בצווארו של הנאשם כאשר נכנסו לדירה.

1. השוטרת אנג'ליקה אהרון העידה כי במועד האירוע נשוא כתב האישום הייתה חניכה בקורס. ביום האירוע, הגיעה עם השוטר עידו אוזן לאירוע של הפרעת מנוחה. לאחר שהגיעו למקום, התחברו למודיע שמסר שמשפצים בדירה בבניין והוא הראה להם את הדירה האמורה. הם דפקו בדלת ופתח להם את הדלת אדם שאמר שהוא לא שיפץ, אולם היה מכוסה כולו באבק ואף כל שיערו היה מכוסה באבק.

אנג’ליקה העידה כי היא ידעה שאותו אדם משפץ לא רק מכך שהמודיע אמר לה זאת, אלא משום שהם שמעו דפיקות של שיפוצים מפטיש מהדירה. לאחר שדפקו בדלת והנאשם יצא מכוסה אבק, אמרו לו שאסור לו לשפץ בשעות אלה והוא אמר שהוא לא שיפץ. הם ביקשו ממנו תעודת זהות, כאשר לדבריה אינה זוכרת אם היא או השוטר ביקשו זאת. הנאשם סירב לתת את תעודת הזהות, נתן דחיפה לשוטר, ועל מנת להרגיעו הכניסו אותו לתוך הבית. אנג'ליקה הבהירה כי היא זוכרת טוב מאד את הדחיפה גם כיום, וכי כתוצאה מהדחיפה הכתף של השוטר נהדפה כלפיה.

אנג'ליקה ציינה כי באותה עת השוטר עמד מול הדלת, היא הייתה לצידו מאחוריו, כאשר היא אינה זוכרת היכן היה המודיע באותה עת.

לאחר שהשוטר נדחף הוא הצמיד את הנאשם לקיר כדי להרגיע אותו. בהמשך מסרה שהשוטר עשה זאת בתוך הדירה וכי הנאשם ניסה לתקוף אותו והשתולל כדי שהשוטר יעזוב לו את היד.

בתוך הבית קפץ עליהם ילד. השוטר הזיז אותו והיא ניסתה שהוא לא יגיע לכיוון שלהם. לאחר מכן בקשו סיוע מניידת שהגיעה למקום.

על אף שאנג’ליקה ציינה כי היא זוכרת כיום היטב את הדחיפה של הנאשם, לרובן ככולן של השאלות בחקירה נגדית השיבה כי היא איננה זוכרת את התשובה (ראו עמודים 18-20). בשל כך שלא זכרה כל כך הרבה פרטים אף השיבה לסנגור כי היא סובלת מבעיה של קשב וריכוז וכן מבעייה של טווח זכרון קצר (עמ' 18, שורות 10-11 ועמ' 21, שורות 12-13).

ראיות ההגנה

1. הנאשם העיד כי במועד האירוע ישב בביתו ולמד תורה עם אשתו בסלון, בעוד הילדים ישנו. הוא שמע דפיקות בדלת וראה אדם עומד בדלת. אותו אדם ביקש ממנו תעודת זהות. לדברי הנאשם, שאל את אותו אדם מדוע שייתן לו תעודת זהות, ולאחר שהוא השיב לו כי הוא שוטר אמר לו הנאשם "אם אתה שוטר תיקח אותי לתחנת משטרה רחובות ואתן שם בתחנה". השוטר אמר לו שיביא לו באותו רגע את תעודת הזהות ולאחר שהנאשם אמר לו שלא ייתן, תפס אותו השוטר בחולצה, נתן לו אגרוף בחזה מצד שמאל, וכתוצאה מכך, משקפיו שהיו בכיס חולצתו, נשברו. הוא ניסה להתרחק ולהציל את עצמו ונפל לאחור על ספה שהייתה בסלון. בעת ששכב בספה בסלון, תפס אותו השוטר והמשיך להכותו אותו. בני משפחתו שהיו במקום ניסו לסייע לו, וכאשר הוא ניסה להשתחרר מהשוטר, הגיעה גם השוטרת ותפסה את ידו. שוטרים נוספים הגיעו למקום ואז עזב אותו השוטר. הוא חש כאבים רבים, ניגש למחרת להגיש תלונה ולאחר מכן הלך לבית חולים קפלן. תעודה רפואית מיום 12.8.2009 הוגשה מטעמו (נ/1).
2. הודעתה של ווסה דינה במח"ש, הוגשה כתחליף חקירה ראשית (נ/2).

בהודעתה מסרה דינה, כי היא שכנתו של הנאשם, ומתגוררת קומה מתחת לדירתו, בקומה שנייה. במועד האירוע, ביצע הנאשם שיפוצים בדירתו ובכך גרם לרעש רב, אשר מנע מילדיה לישון. גבי השכן שלהם הזמין משטרה, לאחר שהיא ביקשה ממנו לעשות כן. הגיעו שני שוטרים, והיא, גבי ושכנים נוספים עלו לדירתו של הנאשם עם השוטרים. כן היה שם ברוך, השכן שגר דלת ליד הנאשם. השוטרים דפקו בדלתו של הנאשם, כאשר גבי והיא עומדים עם השוטרים. הנאשם פתח את הדלת ואמר לשוטרים כי הוא לא עשה דבר. השוטרים אמרו לו שהם שמעו אותו מרעיש באותה עת, והוא השיב כי מי שעושה את הרעש הוא שכן אחר. התקיים דין ודברים ביניהם, והשוטרים נכנסו לתוך דירתו של הנאשם וסגרו את הדלת. דינה ציינה כי אשת הנאשם יצאה וקיללה אותה. לשאלת החוקר השיבה דינה כי לא ראתה דחיפות בין השוטרים לנאשם או מי ממשפחתו. לשאלה נוספת השיבה כי לא ראתה את הנאשם דוחף את השוטרים או את השוטרים דוחפים אותו. כן ציינה כי לאחר שהשוטרים סגרו את הדלת היא שמעה בתוך הדירה צעקות ואמרו לה כי בנו של הנאשם הרים יד על השוטרים. כן שמעה מהדלת את הנאשם אומר לאשתו שתזמין משטרה ועיתונאים.

בהמשך השוטרים שהגיעו ראשונים הזמינו שוטרים נוספים ולקחו את הנאשם ואת בנו לתחנת המשטרה.

דינה סיפרה עוד כי לאחר האירוע, ביקשה מהשוטרים להיכנס לביתה בכדי לראות את הנזק שנגרם לה כתוצאה מהשיפוצים של הנאשם.

בעדותה, כאשר נשאלה על מערכת היחסים בינה לבין הנאשם ובני משפחתו, השיבה כי נגרם לה נזק בבית. לשאלת הסנגור השיבה כי גם בעבר גרם לה לנזק, תיקן, ועתה שב הנזק.

בחקירה נגדית השיבה דינה כי כשהשוטרים עלו לא היה איתם אף אחד, אולם בחקירה חוזרת השיבה כי גבי והיא היו עם השוטרים, וכי שניהם ראו את השוטרים דופקים בדלת. כן ציינה כי ברוך השכן שגר דלת ליד הנאשם היה במקום כאשר השוטרים דפקו בדלת וגם כאשר נכנסו לדירה.

לשאלת התובעת ציינה והדגימה דינה כי עמדה בסמוך מאד לדלת של הנאשם כאשר השוטרים דפקו בדלת.

1. אף עדותו של ברוך צגהו במח"ש, הוגשה כתחליף חקירה ראשית (נ/3). בהודעתו מסר ברוך, כי במועד האירוע, בעת שהיה בביתו, אמרה לו אשתו כי המשטרה הגיעה וכי הם דפקו בדלתו. הוא אמר לאשתו שלא לפתוח את הדלת ואז שכנו גבי דפק בדלת והוא יצא לחדר מדרגות. הוא הסביר כי דלת דירתו היא ליד דלת דירתו של הנאשם. השוטרים דפקו על דלתו של הנאשם ואשתו פתחה את הדלת ושאלה את השוטרים מה קרה. השוטרים שאלו אותה היכן בעלה והיא קראה לנאשם. השוטרים אמרו לנאשם שלום, ושאלו אותו מה הוא עושה בשעה כזאת. הוא השיב להם שהוא לא עשה דבר והם אמרו לו כי הם שמעו שהוא משפץ. הוא השיב ששכן אחר משפץ. השוטרים ביקשו מהנאשם את תעודת הזהות שלו והוא השיב להם "מי אתם אני לא מכיר אתכם" או אז נכנסו שני השוטרים לביתו, סגרו את הדלת ונשמעו צעקות ורעש מתוך הדירה. לאחר 5 דקות הגיעו שוטרים נוספים, דפקו בדלת ונכנסו לדירה. לאחר מכן השוטרת שהייתה בתוך הדירה אמרה להם להיכנס לתוך הדירה.

כאשר נשאל אם לפני כניסת השוטרים לתוך הדירה היה שימוש בכוח מצד השוטרים או מצד הנאשם, השיב ברוך כי לא ראה דבר כזה. הוא השיב כי ראה קצת מהאירוע, אך כאשר נשאל אם הנאשם היה דוחף את השוטר אם היה רואה זאת, השיב שהיה רואה זאת, אולם הנאשם לא דחף אותו אלא ביקש שלא ייכנסו לבית שלו. כאשר נשאל אם שמע את השוטרים אומרים לנאשם כי הוא עצור על תקיפת שוטרים השיב ברוך כי לא שמע זאת, אלא רק שמע את השוטרים מבקשים מהנאשם תעודת זהות. כן השיב כי ראה בעיניו את השוטרים נכנסים לביתו של הנאשם. ברוך הוסיף כי שמע מתוך הבית את הנאשם צועק "אל תיגע בי".

בעדותו בבית המשפט ציין ברוך כי הוא חברו ושכנו של הנאשם. כן ציין כי דבריו בהודעתו הינם אמת וכי הוא ראה את כל האירוע.

בחקירה נגדית הבהיר כי דלתו הינה לצדה של דלת הנאשם, ולא מולה. ברוך נשאל שאלות רבות על ידי התובעת בנוגע לשדה הראייה שלו במהלך האירוע, והוא השיב בביטחון, תוך שהוא גם מדגים, פעם אחר פעם, כי ראה את האירוע, כי השוטרת לא הסתירה לו את האירוע, כי שמע את כל הדברים שנאמרו וכי לא ראה את הנאשם דוחף את השוטר על אף שהסתכל על שהתרחש ולא על דברים נוספים. בחקירה חוזרת, לאחר תרגום השאלה השיב בביטחון כי אם הנאשם היה דוחף את השוטר היה רואה זאת.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את העדים שהעידו בפניי, עיינתי במוצגים שהוגשו לעיוני ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
2. שמעתי שישה עדי ראייה למרבית האירוע נשוא כתב האישום.

שלושה עדים מתוך עדי הראייה, אשר אחד מהם זומן על ידי התביעה, ואשר אין להם אינטרס ישיר בעניין האירוע נשוא כתב האישום, ובוודאי שלא אינטרס הפועל לטובת הנאשם, העידו כי על אף שהיו עדים לכל האירוע שהתרחש מחוץ לדירת הנאשם, שם לטענת השוטרים אירע אירוע הדחיפה המיוחס לנאשם בכתב האישום, לא ראו את הנאשם דוחף את השוטר ומודיע לו כי הוא עצור. די בעדותם של עדים אלה כדי לטעת ספק בגרסת התביעה.

1. עדותו של גבי הייתה אמינה מאד, מאוזנת, עקבית ומפורטת. ניכר היה כי הוא איננו מנסה לסייע לנאשם כלל, ובמהלך עדותו מסר פרטים רבים הפועלים לחובתו של הנאשם.

כך, גבי תיאר בהרחבה כיצד הנאשם גרם לרעש והפריע לכל השכנים תקופה ארוכה, מבוקר ועד ערב, קודם לאירוע, עד שזה הגיע "לנקות רתיחה" (עמ' 1, שורות 15-19); השיב ללא היסוס לשאלת התובעת כי אם הנאשם אומר שהשוטרים תקפו אותו לפני שנכנסו לדירה, הוא אינו דובר אמת (עמ' 2, שורות 31-32); תיאר כי הנאשם היה ככל הנראה בגילופין במהלך האירוע (עמ' 2, שורה 7); תיאר כיצד דיבר הנאשם באופן מאיים ובתנועות גוף מאיימות כלפי השוטרים, בתנועות תזוזתיות "כאילו הוא הולך לדחוף" (עמ' 2, שורות 3-15); כי הנאשם גידף את השוטרים (עמ' 2, שורה 10); בהמשך ציין פעם נוספת כי הנאשם נהג בשפת גוף מאד בוטה ומאיימת (עמ' 3, שורה 20); כי הנאשם לא נתן לשוטרים את תעודת הזהות על אף שביקשו ממנו (עמ' 2, שורות 14-15); וכי יצא מהדירה כשכולו מכוסה אבק והשוטרים תפסו אותו "על חם" (עמ' 1 שורה 27 עד עמ' 2, שורה 4). גבי אף תיאר מיוזמתו כי לאחר האירוע הנאשם תפס אותו במדרגות ואיים עליו כי יערוף את ראשו ויזרוק אותו לפח האשפה, וגם את ראש השוטר שהיה מעורב (עמ' 3, שורות 10-12).

כן מסר כי ככל הנראה, על אף שהוא לא ראה זאת, בתוך הדירה הייתה תקיפה כלפי השוטר. עוד שיבח גבי את התנהגות השוטרים במהלך האירוע בציינו כי הם נהגו בדרך ארץ, בנימוס וכיבדו את כולם.

כל אלה מלמדים על כך שגבי לא ניסה לסייע לנאשם בעדותו, שאחרת לא היה מוסר פרטים כה רבים כנגד הנאשם, שחלקם אף בגדר השערה כי השוטר הותקף בתוך הדירה. לפיכך, יש ליתן משקל רב לכך שגבי חזר ואמר, מספר פעמים, מיוזמתו ובתשובה לשאלות, כי על אף שראה את כל האירוע שהתרחש מחוץ לדירת הנאשם, ושמע את כל חילופי הדברים ביניהם, לא ראה את הנאשם דוחף או אף נוגע בשוטר, ולא שמע את השוטר מודיע לו שהוא עצור. כך, כאשר תיאר את תחילת האירוע הקפיד להדגיש מיוזמתו, כי על אף שהנאשם דיבר באופן מאיים ובתנועות גוף אלימות כלפי השוטרים, הוא לא נגע בהם: "התנועות שלו, היו אותן תנועות מאד מאיימות. הוא דיבר איתם בשפת גוף אלימה, לא נגע בהם, כמו שהוא דיבר לכל שאר השכנים" (עמ' 2, שורות 8-9). בהמשך ציין פעם נוספת כי כאשר השוטרים ביקשו את תעודת הזהות הוא לא נגע בהם ו"אף אחד לא נגע" (עמ' 2, שורה 10). אף לשאלת הסנגור השיב כי לפני שנכנסו לדירה הנאשם לא דחף את השוטר (עמ' 6, שורות 10-11).

ואלה, כאמור, בין היתר, דבריו בעניין זה:

ש. במה שאתה ראית, טרם נסגרה הדלת, מה השוטרים עשו לנאשם, אם עשו לו, מעבר למה שנאמר?

ת. ביקשו ממנו להזדהות. לפני זה, בכלל ביקשו ממנו להפסיק את השיפוצים ובקשו ממנו אחר כך תעודת זהות".(עמ' 2, שורות 16-18)

וכן:

"ש. ממה שאתה ראית, כשהשוטרים הגיעו מעבר מלבקש ממנו תעודת זהות ולהזדהות, אתה אומר שהנאשם לא נתן תעודת זהות, מה עוד הם עשו?

ת. בקשו ממנו להפסיק את השיפוצים ושיזדהה. זה הכל. (עמ' 2, שורות 28-30).

בכנות רבה ציין גבי בנוסף לכך, כי גם לא ראה את השוטרים תוקפים את הנאשם באותו מועד, על אף שנטען בפניו כי הנאשם טוען כי עשו זאת (עמ' 2, שורות 28-32).

עדותו של גבי הייתה אמינה מאד גם בשל כך שהתרשמתי שהוא מקפיד מאד לדייק, להדגיש מה הוא זוכר ויודע ומה איננו יודע ומשער, מה הוא ראה בעיניו ומה הוא שמע.

כך, ציין שהוא חושב אך לא בטוח שאשתו של הנאשם פתחה את הדלת כאשר השוטרים הגיעו (עמ' 2, שורות 5-6); ציין שהוא מעריך, אך לא בטוח שהנאשם היה בגילופין במהלך האירוע (עמ' 2, שורה 7); הדגיש כי איננו מבין את השפה האמהרית כאשר ציין כי הנאשם גידף את השוטרים (עמ' 2, שורות 9-10); הקפיד להדגיש מה רק שמע ולא ראה על מנת שיובן נכון "הדלת נסגרה, והבן שלו, שהוא קטין, בלאי, ניגש... מה זה ניגש, אני אומר עכשיו מה שאני שומע, ולא מה שאני ראיתי כי הדלת הייתה סגורה" (עמ' 2, שורות 19-21); ציין כי איננו רוצה לשער דבר מה או "להגיד סתם" כאשר לא היה בטוח בדברים (עמ' 2, שורה 25).

כאשר נשאל בחקירה נגדית אם כל השכנים לא אוהבים את הנאשם, דייק באומרו שהוא לא אמר את זה אלא אמר שכל השכנים נזהרו מהנאשם (עמ' 3, שורות 29-30). כן השיב כי הנאשם מקובל על ידי חלק מהשכנים, וכי הוא ביחסי שכנות טובה עם השכנים המתגוררים בקומה השנייה (עמ' 3, שורות 31-32).

ציין כאשר לא היה בטוח מי מהשכנים הובילו עימו את השוטרים לדירת הנאשם (עמ' 4, שורות 10-12). הדגיש לזכות הנאשם כי הפסיק לשתות אלכוהול בעבר (עמ' 4, שורות 24-25).

1. עדותם של ברוך ודינה חיזקו אף הם את עדותו של גבי ואת הספק בגרסת המאשימה. שניהם העידו כי היו עדים לכל האירוע שהתרחש מחוץ לדירת הנאשם, בו נטען על ידי השוטר ואנג’ליקה כי הנאשם דחף את השוטר בעוצמה כה גדולה עד שהוא נהדף לאחור לאנג’ליקה, ועל אף שהם תיארו את האירוע באופן מפורט ביותר, כולל את חילופי הדברים שנאמרו על ידי הצדדים, באופן דומה למתואר על ידי גבי, אמרו שניהם בביטחון כי הנאשם לא דחף את השוטר לפני שנכנסו לדירה, וכי השוטרים נכנסו לדירה לאחר שביקשו מהנאשם את תעודת הזהות והוא השיב להם בבוטות ולא נעתר לבקשתם. אף עדים אלה תיארו כיצד הנאשם הפריע למנוחתם, ודינה אף כעסה כל כך על הנאשם עד כי ביקשה מהשוטר, לאחר האירוע, להיכנס לדירתה ולראות את הנזק הרב שנגרם לה כתוצאה ממעשי הנאשם (ראו גם בעניין זה את דו"ח הפעולה של השוטר (ת/4 עמ' 3).
2. לא ניתן לקבל את טענת המאשימה כי שלושה עדים, שאחד מהם אף הובא מטעם התביעה, והמאשימה התבססה על גרסתו, בדרך מקרה, לא ראו את הדחיפה בעלת העוצמה, כפי שתוארה על ידי השוטר ואנג’ליקה, על אף שהיו עדים לכל האירוע ועמדו בסמוך מאד למקום התרחשותו. מעבר לכך אציין, כי קיים גם קושי בטענתו של השוטר כי לא הגיעו עימו שכנים לדירת הנאשם ולא זכור לו כי נכחו במקום לא נכחו במקום (עמ' 24, שורות 21-22, עמ' 25, שורות 14-16, עמ' 28, שורה 11). גרסה זו אינה מתיישבת גם עם דברי אנג’ליקה אשר מסרה בעדותה (עמ' 14, שורה 21 עד עמ' 15 שורה 10) ובהודעתה במח"ש, כי השכנים ליוו אותם לדירת הנאשם (ת/12, שורות 8-11).

כן אציין לעניין גרסתה של אנג’ליקה, אשר לא כתבה דו"ח פעולה לאחר האירוע, כי היא לא זכרה פרטים רבים במהלך עדותה, וכי על אף שהיא ציינה כי היא זוכרת היום היטב את הדחיפה של הנאשם, לרובן ככולן של השאלות בחקירה נגדית השיבה כי היא איננה זוכרת את התשובה (ראו עמודים 18-20). בשל כך שלא זכרה כל כך הרבה פרטים, אף השיבה לסנגור כי לא ניתן לסמוך על זיכרונה שכן היא סובלת מבעיה של קשב וריכוז וכן מבעיה של טווח זיכרון קצר וכי היא אף אינה זוכרת מה היה בחתונתה (עמ' 18, שורות 10-11 ועמ' 21, שורות 12-13).

1. אציין, כי לא מצאתי את גרסתו של הנאשם אמינה. בעדותו התגלו סתירות למול הודעות קודמות שמסר, ואף גרסתו נסתרה על ידי השכנים שמצאתי.

כך, טענתו כי לא ביצע שיפוצים נסתרת על ידי כל העדים, אשר תיארו כי הרעש הגיע מדירתו, וכי הוא פתח את דלת דירתו כאשר הוא כולו מכוסה אבק.

בנוסף, פרטים רבים שמסר בעדותו היו מופרזים ולא נמסרו קודם לכן בהודעותיו. כך, בעדותו אמר לראשונה שלמד תורה במועד האירוע (עמ' 30 שורה 10) דבר שלא אמר קודם לכן בהודעותיו במשטרה או במח"ש.

בנוסף, בעדותו מסר שבהיותם בניידת בדרך לתחנת המשטרה, עצר השוטר בפרדס, אמר לו "מה יש לך להגיד לי?" ונשאר עימו בפרדס למשך 30- 40 דקות לערך (עמ' 36, שורות 19-29). אף דברים אלה לא נאמרו בהודעותיו במשטרה ובמח"ש.

כן טען בבית המשפט שהשוטר הכה אותו ביותר מעשרה אגרופים (עמ' 39, שורות 27-28), בעוד במשטרה טען כי השוטר דחף אותו, משך אותו בצווארו, זרק אותו על הספה ונתן לו רק מכה בידיים (ת/9 שורות 10-12) ובמח"ש טען כי נתן לו 3-5 אגרופים (ת/10 שורות 13-14).

יחד עם זאת, אין בכך כדי להסיר את הספק שעולה כ הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום נוכח דברי שלושת העדים שפורטו לעיל.

1. נוכח כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום, ולפיכך יש לזכות מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

סוף דבר

1. אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ז' טבת תשע"ד, 10/12/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי לימור שאער