לפניי בקשה למחיקת התביעה על הסף.

טענות המבקש:

חרף החלטת בית המשפט מיום 5.1.11, הגישה המשיבה תצהיר עדות ראשית מטעמה רק ביום 5.10.11 מבלי שהוגשה בקשה מתאימה להארכת מועד ובכך פעלה בניגוד להוראות תקנות 214ב1, 214ג' ו-2124ח' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות).

יתרה מכך, מדובר בתצהיר לאקוני המתייחס לאדם אחר בכלל ולא לנתבע.

עוד נטען, כי המשיבה פעלה בניגוד להוראות תקנה 109ז'(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם, 1979 (להלן: תקנות ההוצל"פ) בכך שלא הודיעה בתוך 30 ימים ממועד קבלת הרשות להתגונן על רצונה להמשיך בתביעה.

מלבד האמור לעיל, מבקש המבקש להורות על מחיקת התביעה אף מן הטעם שההליך דנן נפתח בניגוד לעקרון חוקיות המינהל ובחוסר סמכות תוך הפרת הוראותיו של סעיף 29(ב) לחוק רשות השידור, התשכ"ה- 1965 (להלן: החוק) הקובע כי המשיבה יכולה לגבות חובותיה רק באמצעות פקודת המיסים (גביה).

טענות המשיבה:

התביעה דנן נפתחה כתביעה לסכום קצוב והועברה לבית המשפט לאחר שהוגשה התנגדות והצדדים הגיעו להסכמה לפיה תינתן למבקש רשות להתגונן.

בנסיבות אלה, הרי שאין ממש בטענת המבקש לפיה המשיבה לא פעלה בהתאם להוראות תקנה 109ז(ב) לתקנות ההוצל"פ שעניינה במצב דברים בו מחליט ראש ההוצל"פ על העברת התביעה לבית המשפט מחמת אי קיום תנאים.

לעניין טענת המבקש בדבר האיחור בהגשת תצהיר עדות ראשית מטעמה טענה המשיבה, כי האיחור נבע מניהול מו"מ בין הצדדים לצורך סיום ההליכים בפשרה אך הדבר לא צלח.

התצהיר הומצא לידיו של המבקש כבר ביום 30.10.11 ומשכך לא ברור מדוע בחר המבקש להעלות טענתו לעניין זה רק בסמוך למועד שמיעת הראיות.

המשיבה אישרה כי נפלה טעות סופר בתצהיר ואולם הדגישה כי תוכן התצהיר וכן המסמכים שצורפו אליו מתייחסים כולם לנתבע.

לעניין טענת המבקש לפיה יש להורות על מחיקת התביעה מחמת העדר סמכות עניינית, טוענת המשיבה כי דינה להידחות הן מן הפן הפרוצדוראלי שכן לא הועלתה בהזדמנות ראשונה, והן מן הפן המהותי בין היתר מהטעם שלפי הוראת סעיף 5 לחוק רשות השידור, המשיבה הינה תאגיד הכשר לכל חובה, זכות ופעילות משפטית, ובכלל זה יש לקרוא גם הגשת תובענות אזרחיות. בנסיבות אלה יש לראות בהוראת סעיף 29(ב) לחוק ככזו הבאה להוסיף ולא לגרוע.

טעם נוסף הינו שנקיטת הליך אזרחי לצורך גביית האגרה עדיפה עבור החייב מאשר גבייה בהתאם להוראות פקודת המיסים (גבייה) ועל כן מתיישבת יותר עם הוראות חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו"

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני דוחה את הבקשה.

ראשית אציין, כי לעיקר טענות הצדדים בנוגע לסוגיית הסמכות להגשת תביעה בהליך אזרחי נדרשתי בהרחבה במסגרת החלטתי מיום 13.1.13 בתא"מ 15450-10-10 רשות השידור/ המשרד הראשי נ' אמונה (פורסם במאגרים המשפטיים).

בתמצית יאמר כי בהעדר איסור מפורש בהוראות החוק, הרי שאין להגביל את המשיבה לפעולה אך בהתאם לפקודת המיסים (גביה), וכי למעשה עומדת בפני המשיבה האפשרות לבחור באיזה הליך לנקוט לצורך גביית החוב.

כן נתקבלה טענת המשיבה כי גבייה בדרך של תובענה אזרחית עדיפה במסגרת הליך זה, על פני גבייה בהתאם להוראת פקודת המיסים (גבייה).

בנוסף נדחתה במסגרת אותה החלטה הטענה לפיה יש להורות על מחיקת הבקשה בהתאם להוראות תקנה 109ז(ד) לתקנות ההוצל"פ, שכן הדיון בתביעה הועבר לבית המשפט מכוח הגשת התנגדות לביצוע תביעה בהתאם להוראות תקנה 109ח ולא מכוח תקנה 109ז לתקנות ההוצל"פ.

ולגופו של הליך זה –

הגם שהמשיבה לא הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה במועד הרי שאין במחדל זה לבדו להביא לסילוק התביעה על הסף.

טענתו של המבקש לעניין זה הועלתה באיחור (התצהיר הוגש ביום 5.10.11) ואילו המבקש העלה טענתו לעניין זה רק במסגרת בקשתו נשוא החלטה זו אשר הוגשה ביום 1.1.12.

בין כך ובין כך, המדובר במחדל דיוני אשר ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות.

לנוכח ההסבר אשר סיפק ב"כ המשיבה לעניין טעות הסופר בתצהיר, הרי שלא מצאתי כי יש לקבל את טענות המבקש גם לעניין זה ובכל אופן דין טענות אלה להתברר במסגרת ההליך.

לסיכום – הבקשה נדחית.

אני קובעת את שמיעת הראיות והסיכומים ליום 4.6.13 שעה 11:00

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ג, 28 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.