נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד לירון זרבל קדשאי

הנאשם: הובא וע"י ב"כ עו"ד איאד אבו איסחאק

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ הנאשם: שקלתי אפשרות להפנות את הנאשם לממונה על עבודות השירות בטרם מתן גזר הדין, אולם אנו עומדים על עמדתנו כי יש להטיל עונשים מותנים ופסילה מתחשבת ללא מאסר בפועל כלל ואיננו מעוניינים בחוות דעת ממונה. יחד עם זאת, במידה ובית המשפט סובר כי יש מקום להטלת מאסר בפועל, אבקש שהתקופה תהיה קצרה נוכח הנסיבות של הנאשם והעובדה שיש סיכוי גבוה מאוד שהוא לא יכול לבצע את המאסר בדרך של עבודות שירות לאור מצבו הנפשי והבריאותי. אבקש שעונש המאסר יהיה לתקופה קצרה ושתחפוף כל עונש מאסר אחר שהוא מרצה עתה, לנאשם נותר לרצות בתיק אחר עוד 3 – 4 חודשים.

ב"כ המאשימה: מגישה תיעוד רפואי ביחס לנפגעים שואהנה קאטרין וסעיד עבד אל ראזק בנוסף לטיעוננו לעונש מישיבות קודמות.

<#2#>

גזר דין

1. בתאריך 21/3/13 הודה הנאשם והורשע בכתב אישום מתוקן במסגרתו יוחסו לו עבירות של נהיגה ברשלנות, סטייה מנתיב, גרימת נזק לאדם ולרכוש, אי הגשת עזרה לנפגעים ואי הזעקת שירותי הצלה למקום תאונה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, נהיגה ללא רישיון רכב תקף ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף.
2. על פי כתב האישום המתוקן, ביום 9/3/09 סמוך לשעה 22:30 נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג אופל, בכביש 807 מכיוון צלמון לכיוון כללי טבריה. הנאשם נהג ברכב בהיותו בלתי מורשה לנהיגה ותחת השפעה של תרופות פסיכיאטריות. בהגיעו לקילומטר 4.8 של הכביש, בו קיימת עקומה ימינה בכיוון נסיעתו, איבד הנאשם שליטה ברכבו, סטה לנתיב הנגדי והתנגש ברכב שני שנסע בכיוון הנגדי. כתוצאה מכך, רכב שלישי התנגש בדופן האחורי של הרכב השני. הנאשם המשיך בסטייתו שמאלה עד שירד לתעלה שמעבר לשול השמאלי. לאחר מכן, חזר לכביש ונעצר על השול השמאלי. כתוצאה מהתאונה, הנהגים של הרכב השני והשלישי ואחד הנוסעים ברכב השני נפגעו באורח קל-בינוני ונזקקו לטיפול רפואי. כן ניזוקו שלושת כלי הרכב המעורבים. בזמן התאונה מזג האוויר היה נאה, ראות טובה, והכביש תקין ויבש. הנאשם עזב את המקום מבלי להגיש עזרה לנפגעים ומבלי להזעיק שירותי הצלה למקום.
3. בטיעוניהם לעונש בכתב ובעל פה, עתרו ב"כ המאשימה להטלת ענישה מוחשית בדמות מאסר בפועל שלא בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס. ב"כ המאשימה הפנו לחומרת העבירות, לנסיבות ביצוען, לערך המוגן, לנזק שנגרם והיה צפוי להגרם מביצוע העבירות ולרישום פלילי נשוא פ"ל 22-03-13 אשר לדעת התביעה מלמד על אופיו של הנאשם. ב"כ המאשימה הצביעו על הצורך בהרתעת הנאשם והציבור בכללותו והפנו לפסיקה המציבה מתחם ענישה שבין 3 חודשים לבין 18 חודשי מאסר בפועל, נוסף לפסילה בפועל שבין שנה וחצי לבין שלוש שנים וקנס שבין 2,000-5,000 ₪.

1. ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בהטלת מאסר על תנאי ופסילה בפועל אשר תרוצה בחופף לפסילה שהוטלה בתיק אחר. הסנגור עתר לאי הטלת מאסר בפועל, אך בהגינותו הצהיר כי היה ויוטל מאסר בפועל, אינו רואה אפשרות לריצויו בדרך של עבודות שירות, לאור מצבו של הנאשם, ולכן ביקש הקלה בתקופת המאסר ובחר שלא לבקש חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות. ב"כ הנאשם הפנה להודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, לנסיבותיו האישיות של הנאשם, למצבו הנפשי, לתוצאות התאונה בה לא נגרמו חבלות של ממש, לפרק הזמן שחלף ממועד קרות התאונה ועד להגשת כתב האישום ולכך שמתחם הענישה שצוין בטיעוני המאשימה מבוסס על פסיקה שנסיבותיה שונות מן המקרה דנן. הסנגור טען כי הגיש פסיקה המשקפת ענישה שבין מאסר מותנה לבין עבודות שירות והוסיף כי הנסיבות להן טענה המאשימה בסעיפים 4, 5, 18 אינם מופיעות בכתב האישום ולא הוכחו ומשכך יש להתעלם מכל טענה לגביהן.
2. הנאשם הביע צער על מעשיו.
3. הערך המוגן בעבירות נשוא תיק זה הנו הגנה על שלומם של המשתמשים בדרך ומניעת פגיעות גוף ורכוש בתחום התעבורה.
4. אין צורך להכביר מילים אודות חומרת העבירות דנן. תאונות הדרכים הפכו זה מכבר למכת מדינה. בהתאם להלכה הפסוקה, על בית המשפט לסייע במלחמה בתאונות דרכים באמצעות החמרה במדיניות הענישה (רע"פ 11917/05 סיוון צפריר נ' מדינת ישראל; רע"פ 1848/10 ניצה אלסטר נ' מדינת ישראל – פורסמו במאגרים המשפטיים).

העבירה של נהיגה ע"י נהג בלתי מורשה כונתה ע"י בית המשפט העליון: "איום נע" והובהר כי יאה לה ענישה של ממש, גם לצרכי הרתעה, בעיקר אמורים הדברים כשעבירה זו באה בשילוב עם גרימת תאונת דרכים (רע"פ 3149/11 בראנסי ראסם נ' מדינת ישראל; רע"פ 4477/77 אלי נחמן נ' מדינת ישראל; עפ"ת (חיפה) שעבי נ' מדינת ישראל; ע"פ 5554/12 מדינת ישראל נ' רבינוביץ – פורסמו במאגרים המשפטיים).

בתי המשפט נקטו בגישה מחמירה גם ביחס לעבירה של עזיבת מקום תאונה ללא דיווח וללא הגשת עזרה לנפגעים בתאונת דרכים, שכן תכליתה של עבירה זו הנה הגנה על חייו ובריאותו של נפגע בתאונת דרכים ומניעת פגיעה ביכולת להגעה לחקר האמת (רע"פ 3626/01 שלומי ויצמן נ' מדינת ישראל; ת"פ (מרכז) 35001-07-10 מדינת ישראל נ' אבשלום אטהרי; עפ"ת (חי') 12939-08-09 נימר קארם נ' מדינת ישראל; רע"פ 5705/09 יעקב כהן נ' מדינת ישראל – פורסם במאגרים המשפטיים).

1. למרות מגמת הפסיקה, הקוראת להחמרה בעבירות בהן הורשע הנאשם, מלאכת הענישה הינה אינדיבידואלית וכל מקרה נבחן לגופו ובהתאם לנסיבותיו.
2. במקרה דנן, ביצע הנאשם מספר עבירות שהשילוב ביניהן מגביר את חומרת מעשיו ואת מידת הסיכון שהיוו לשלום המשתמשים בדרך. בעצם נטילת ההגה לידיו מבלי שהוסמך לנהוג, גלומה רשלנות רבתי. הסיכון מנהיגתו ללא הכשרה התממש עת סטה מנתיב נסיעתו וגרם לתאונת הדרכים בה נפגעו שלושה בני אדם וניזוק רכוש. המבקש לא הושיט עזרה לנפגעים ועזב את מקום התאונה ללא הותרת פרטים ומבלי לדווח לכוחות ההצלה. העבירות החמורות בהן הורשע הנאשם והשילוב ביניהן מחייבים הטלת עונש הולם, גומל ומרתיע.
3. מן הפן המקל, לא נגרמו חבלות של ממש לנפגעים בתאונה. לפי כתב האישום שלושת הנפגעים נפגעו באורח קל עד בינוני ונזקקו לטיפול רפואי, אולם מתיעוד רפואי שהונח בפניי היום עולה כי לא נגרמו חבלות של ממש בתאונה דנן.

1. הנאשם צבר לחובתו הרשעות קודמות בפלילים בעבירות של החזקת סכין, הפרעה לשוטר, תקיפת שוטר, איומים, שימוש בסמים לצריכה עצמית, מעשה מגונה בפומבי, התנהגות פרועה במקום ציבורי, תקיפה סתם, העלבת עובד ציבור, קבלת דבר במרמה ועוד.

בשנת 2007 ריצה הנאשם מאסר למשך 80 ימים ובימים אלה מרצה מאסר בפועל בגין עבירות אלימות במשפחה בהיותו תחת השפעת אלכוהול, עבירות אותן ביצע באוגוסט 2013, במהלך שמיעת תיק זה, כעולה מת"פ (טבריה) 15473-09-13, גז"ד מיום 4.11.13.

1. הונח בפניי גליון המרשם התעבורתי של הנאשם וכן גזר דין שניתן בפ"ל (צפת) 22-03-13 ביום 19/3/13, במסגרתו הורשע בעבירות של נהיגה בשכרות (935 מיקרוגרם), נהיגה ללא רישיון נהיגה, ביטוח, אי ציות להוראות שוטר (נמלט משוטרים) ובהסדר טיעון נדון הנאשם למאסר בפועל למשך 32 ימים ל-4 שנות פסילה ועונשים נילווים.

העבירות נשוא פ"ל 22-03-13 בוצעו, ללא כל מורא, במהלך ההליך המשפטי שלפניי. בתיק הנוכחי, נהיגתו ברכב בהיותו בלתי מורשה הסתיימה בתאונת דרכים ובפגיעה בשלושה בני אדם, אך הדבר לא היווה כל הרתעה עבור הנאשם מעלייה להגה פעם נוספת במסגרת פ"ל 22-03-13.

יצוין כי כנגד הנאשם תלוי ועומד כתב אישום נוסף נשוא נ"ב (נצרת) 3536-07-09 בגין עבירות מיום 1.8.08 של נהיגה בידי בלתי מורשה, גרימת תאונת דרכים עקב סטייה מנתיב נסיעה, עזיבת מקום תאונה, עבירות שהנן זהות לעבירות נשוא התיק הנוכחי. ההליכים באותו תיק הותלו לשם איתור הנאשם וחודשו לאחרונה. טרם הסתיימו ההליכים באותו תיק.

1. דפוס ההתנהגות העולה מן העבירות בהן הורשע בתיק הנוכחי, ממעשיו הדומים במסגרת פ"ל 22-03-13 ומחזרתו לפשע כעולה מת"פ (טבריה) 15473-09-13, אף מבלי להתחשב בנ"ב (נצרת) 3536-07-09 שהנו תלוי ועומד, הנו דפוס התנהגות המעיד על מסוכנותו של הנאשם וכי קיים סיכון ממשי להישנות העבירות בעתיד, בהעדר ענישה הולמת ומרתיעה.
2. הנאשם מוכר לשירות המבחן מזה מספר שנים, בגין תיק קודם. מן התסקיר ומחוות הדעת הפסיכיאטרית עולה כי הנאשם מתאשפז משנת 2003, ב"שלוותה", ב"מזרע" ובצפת, לסירוגין, על רקע פסיכיאטרי ובגין הרעלת אלכוהול, שימוש לרעה באלכוהול, אירועי אלימות וניסיונות אובדניים. אשפוזו האחרון של הנאשם היה בשנת 2010. מאז מצוי בצו מרפאתי כפוי במרפאה לבריאות הנפש בכרמיאל. לאורך השנים הציע שירות המבחן לנאשם להשתלב במסגרות שיקומיות, אך הנאשם סירב. קצינת המבחן ציינה כי הנאשם מתקשה להיעזר בגורמי הטיפול לשם שיקום חייו, מצבו אינו יציב והדבר בא לידי ביטוי גם בעבירות בגינן הוא עצור עתה בת"פ (טבריה) 15473-09-13. שירות המבחן העריכו כי הנאשם נעדר כוחות להליך שיקומי במסגרת הקהילה, הליך שימנע הישנות העבירות, ולכן אין בידם לבוא בהמלצה טיפולית אודותיו.
3. עיינתי בתסקיר הראשון שהוגש מטעם שירות המבחן עמ' 3, שם תועדה טענת הנאשם כי נהג כיון שהיה בתקופה רגשית קשה על רקע פטירת אמו כחצי שנה קודם לכן. התקשיתי לקבל טענה זו בדבר כשל חד פעמי עקב פטירת האם, על רקע חזרת הנאשם לנהוג ללא רישיון באירוע נשוא פל (צפת) 22-03-13 ומכיון שרכש רכב (ר' תסקיר) הגם שמעולם לא קיבל רישיון נהיגה. קצינת המבחן הפנתה לחוות דעת פסיכיאטר מ-4/2009 בה תועד תיאור הנאשם ע"י בן משפחתו כאדם בעייתי, אימפולסיבי ותוקפני, הנוהג ברכבו ללא רישיון ותחת השפעת אלכוהול.

1. תסקירי שירות המבחן, ככל שהם מצטרפים לעברו הפלילי של הנאשם, להרשעתו בפ"ל (צפת) 22-03-13 שלעיל ולעבירות בהן הורשע בתיק זה, מלמדים כי אין המדובר בכשל חד פעמי, אלא בדפוס התנהגות חזרתי, המצביע על זילות בחיי אדם ועל העדר מורא חוק. לשם הגנה על כלל הציבור, בראי חומרת העבירות דנן והסיכון להישנות העבירות, ובהעדר חלופה טיפולית, יש להטיל בנדון ענישה הולמת ומשמעותית שתהווה גורם מונע ומרתיע בעתיד.
2. אתחשב לקולה בחלוף הזמן עד למועד מתן גזר הדין, אשר לא נגרם כתוצאה מהתנהלות הנאשם. כתב האישום המקורי הוגש כשנה ו-4 חודשים לאחר קרות התאונה.
3. עוד אתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, כפי שהובאו בפניי ע"י הסנגור המלומד ותועדו בהרחבה גם בתסקירי שירות המבחן. הנאשם בן 27, נשוי ואב לשני ילדים בגילאי שנתיים וארבע, מתגורר בכפר מג'אר. לדברי הנאשם, בנו עומד לעבור ניתוח בעינו. אמו של הנאשם נפטרה לפני כ-3 שנים ולדברי הנאשם פטירתה הביאה להידרדרות במצבו נוכח הקשר ההדוק ביניהם. הנאשם התגייס באוגוסט 2000 ליחידת הגששים, ובמהלך השירות הצבאי היה מעורב באירוע חבלני ולאחריו אובחן הנאשם כסובל מפוסט טראומה. הנאשם מוכר כנכה צה"ל בשיעור 50% לצמיתות בגין הפרעה נפשית עם הגבלה בכושר התפקוד. מטיעוני הסנגור עולה כי במאי 2013 עבר הנאשם ניסיון אובדני שגרם לו לשיתוק חלקי ביד שמאל.
4. מצבו הפסיכיאטרי של הנאשם, והסיבה לו, כפי שתיארו שירות המבחן והסנגור, מצדיקים הקלה מסוימת בעונשו של הנאשם, בעיקר ככל שמדובר בתקופת המאסר בפועל.
5. במסגרת שיקולי הענישה אתחשב בהודאת הנאשם ובחרטתו, אשר חסכו זמן ציבורי יקר.
6. השיקולים לקולה, ובעיקר נסיבותיו האישיות של הנאשם כמפורט בתסקירים, הביאוני למסקנה כי אין למצות את הדין עם הנאשם והדבר יתבטא באורך תקופת המאסר, בעיקר שעה שהסנגור פסל אפשרות לריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות. יחד עם זאת, בנסיבותיו החמורות של תיק זה, כמו גם על רקע תסקירי שירות המבחן, עברו הפלילי של הנאשם והעובדה שלאחר התאונה דנן שב להגה, ביצע עבירות דומות במסגרת פל (צפת) 22-03-13 ובתום מאסרו באותו תיק שב לפשע ולכלא בבצעו עבירות פליליות נשוא ת"פ (טבריה) 15473-09-13, סבורני כי יש להטיל על הנאשם מאסר בפועל, שלא בעבודות שירות, ולו לתקופה קצרה, מאסר אשר ימחיש לנאשם את חומרת מעשיו ואת הפסול שבהם, בתקווה כי בדרך זו ימנע מעליה להגה ללא רישיון ומהפרת חובתו כאזרח לדווח ולסייע לנפגעים בעת תאונה.
7. בחנתי את מתחם הענישה שהוצע ע"י ב"כ המאשימה, של מאסר בפועל שבין 3 חודשים לבין 18 חודשים, פסילה בפועל שבין שנה וחצי לבין שלוש שנים וקנס שבין 2,000-5,000 ₪. עיינתי בפסיקה שאליה הפנתה המאשימה ושעל בסיסה הוצג מתחם הענישה הנ"ל, אך אין לגזור עונשו של הנאשם מפסיקה זו, העוסקת בעבירת הפקרה (אשר נמחקה מכתב האישום המתוקן) ובתאונות דרכים שתוצאותיהן חמורות פי כמה מהמקרה הנדון, בו לא נגרמו חבלות של ממש.

1. הפסיקה שהציג הסנגור אינה מתאימה למקרה שלפניי, שכן במסגרת גזרי הדין שהוצגו בת"ד (חיפה) 7385-03-12 מדינת ישראל נ' עמית אלנקוה, ת"ד (אשקלון) 4274/05 מדינת ישראל נ' ששון מכלוף ות"ד (ב"ש) 8053-06-10 מדינת ישראל נ' אחמד אלאקרע, לחלק מן הנאשמים היה רישיון נהיגה תקף, חלקם לא הורשעו כלל בגרימת תאונת הדרכים אלא בעזיבת המקום בלבד, ורובם בעלי עבר תעבורתי קל עד נקי ועבר פלילי נקי לגמרי. הסנגור הציג, בנוסף, פסיקה לעניין עבירת הפקרה (אשר נמחקה מכתב האישום המתוקן) בה הוטלו עונשים נמוכים פי כמה מן המתחם לו טענה ב"כ המאשימה והמגיעים אף למאסר מותנה ומאסר בעבודות שירות.

1. בהתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, בחומרת העבירות דנן, בדרגת הרשלנות הגבוהה הנובעת משילוב עבירה של נהיגה בידי בלתי מורשה עם גרימת תאונת דרכים ועזיבת מקום תאונה, ובשים לב לתוצאות התאונה בה לא נגרמו חבלות של ממש, כמו גם בהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת, מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם הנו מאסר בפועל לתקופה שבין ללא מאסר בפועל לבין 12 חודשים, פסילה בפועל לתקופה שבין 11 חודשים לארבע שנים, קנס/התחייבות שבין 500 ₪ לבין 4,000 ₪.

1. בהתחשב בעברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם, בהודאתו, בחלוף הזמן ובנסיבותיו האישיות, העונש המתאים לנאשם נמצא במתחם שקבעתי והנני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:
2. הנני דנה את הנאשם לריצוי מאסר בפועל למשך 60 ימים, כשמחצית התקופה תרוצה בחופף ומחציתה במצטבר לתקופת המאסר שהנאשם מרצה עתה.

1. הנני מטילה על הנאשם מאסר לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה ו/או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.
2. הנני מטילה על הנאשם מאסר לתקופה של 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, על עבירה של עזיבת מקום תאונה לפי תקנה 144 (א) לתקנות התעבורה.
3. הנני מטילה על הנאשם פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 24 חודשים.

1. הנני מטילה על הנאשם פסילה מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 8 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.
2. על הנאשם לחתום על התחייבות בסך 2,000 ₪, כי לא יעבור במשך שנתיים מהיום עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה של עזיבת מקום תאונה. הנאשם יחתום על כתב התחייבות כאמור, וזאת תוך 7 ימים, שאם לא כן יאסר למשך 14 ימים ומאסרו יצטבר לכל מאסר אחר שהוטל עליו.
3. בשל העונש שהוטל ועל רקע מצב הנאשם, כפי שהובא ע"י הסנגור המלומד, לא יוטל קנס.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 ימים.

ניתן והודע היום י"ח כסלו תשע"ד, 21/11/2013 במעמד הנוכחים.