בפני תביעה ע"ס 54,953 ₪ שנדונה בסדר דין מהיר.

עפ"י תק' 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על פסה"ד להיות מנומק באופן תמציתי.

בכתב התביעה טוענת התובעת, בין היתר, כדלקמן:

1. כי היא עוסקת ביבוא והפצת ציוד משרדי, מוצרי פרסום ומתנות.

2. כי עפ"י הכרטסת של התובעת, יתרת חובה של הנתבעת נכון ליום 5.10.08 עמדה בסך של 54,953 ₪ הנובעת מהזמנות סחורה של הנתבעים, שלא שילמו עבורה.

3. כי נתבעים 2-3 חתמו על כתב ערבות המחייב אותם ביחד ולחוד כלפי התובעת לפרעון מלא של חובות הנתבעת 1.

4. כי כל פניות התובעת לפירעון יתרת החוב עלו בתוהו.

הנתבעים 1 ו- 3 הגישו בקשת רשות להתגונן בה טענו, בין היתר, כדלקמן:

1. כי הנתבע 3 לא חתם מעולם על כתב ערבות לתובעת.

2. כי חתימתו של הנתבע 3 על גבי כתב הערבות אינה חתימתו והיא זויפה וגם מספר הזהות הרשום שם אינו מספר זהותו וגם כתב היד אינו כתב ידו.

3. כי כתב הערבות אינו מחייב את הנתבע 3 אשר גם אינו חייב מאומה לתובעת.

4. כי הנתבע 2 ניהל את הנתבעת 1 בפועל שהוא רו"ח וגן היה מנכ"ל, הוא ניהל את העניינים מול הספקים לרבות התובעת ולמיטב ידיעתו של הנתבע 3 כתב היד על גבי כתב הערבות דומה מאד לכתב ידו של הנתבע 2 ויכול להיות שהוא שזייף חתימתו של הנתבע 3 וחתם בשמו ושמסר פרטיו לתובעת.

5. כי הכרטסת שצורפה לכתב התביעה אינה יכולה להוות ראיה בכתב בסדר דין מקוצר והנתבעת 1 אינה חתומה עליה ואינה מאשרת את תוכנה. כי יש לבדוק את תעודות המשלוח על מנת לברר את הטענות. בספק רב אם הסחורה סופקה במלואה או בחלקה לנתבעת 1.

6. כי התביעה טורדנית וקנטרנית וחסרת כל בסיס.

7. כי התובעת מסתמכת על תעודות משלוח שאינן חתומות כדין.

הנתבע 2 הגיש בקשת רשות להתגונן, בה הוא טוען, בין היתר, כדלקמן:

1. כי בעבר היה אחד מבעלי המניות בנתבעת 1 ביחד עם הנתבע 3, עו"ד במקצועו.

2. כי במסגרת פעילותה העסקית הנתבעת 1 רכשה סחורה מהתובעת.

3. כי ביום 14.12.06 חתם עם הנתבע 3 על כתב ערבות בהתאם לדרישת התובעת להבטחת מתן אשראי לנתבעת 1 וערבות לחובותיה.

4. כי בחודש 12/07 סוכם עם הגב' גילה גולן, מטעם התובעת, כי כתב הערבות בטל ומבוטל.

5. כי לאור חילוקי דעות בינו לבין הנתבע 3, ביום 22.11.07 נערך הסכם פירוק שותפות לפיו הועברו המניות של הנתבע 2 לנתבע 3 והנתבע 3 התחייב לשאת בכל ההתחייבויות והחובות של הנתבעת 1 לרבות לחובות לתובעת.

6. כי לאחר חתימת הסכם הפירוק, הודיע על כך לתובעת ושלח גם הודעה בכתב.

7. כי הודיע לתובעת שערבותה בעניין חובות הנתבעת 1 בטלה ומבוטלת וביקש מהם להפסיק לתת אשראי לנתבעת 1 ושלא לספק לה סחורה, כי אינו אחראי יותר על ההזמנות בעתיד והזהיר את התובעת מהמשך אספקת סחורה לנתבעת 1 והמשך עסקים עם הנתבע 3 שכן מדובר בסיכון.

8. כי לאחר מתן ההודעה ולאחר התחייבות הנתבע 3 לשלם את חובות הנתבעת 1 לספקים ככל שקיימת יתרת חוב, וכתנאי לביטול ערבותו כלפי התובעת, התחיל לרכוש סחורה מהתובעת באמצעות חברת קסטנא מוצרי פרסום בע"מ (להלן – "קסטנא") שהוא מנהלה ובעל מניותיה.

9. כי במהלך התקופה חובותיה של הנתבעת 1 שולמו והוסדרו כך שדאג שלא יהיו על שמה של הנתבעת 1 חובות כלשהם נכון למועד פירוק השיתוף עם הנתבע 3. יתרת חובה של הנתבעת 1 היה 20 ₪ ליום 3.1.08.

10. כי קסטנא החלה לרכוש סחורה מהתובעת החל מיום 5.12.07 בעשרות אלפי שקלים ובסך של 85,000 ₪ בשנת 2008.

ישיבת ההוכחות נקבעה בפני ליום 1.7.14 בה העידו בפני הגב' גילה גולן מטעם התובעת ושני הנתבעים.

לאחר שמיעת העדויות סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בע"פ.

הכרעה

טענות ההגנה מחולקות למעשה לכמה מישורים.

טענה אחת מרכזית הינה כי אין כל חוב לתובעת, הרשום בכרטסת אינו נכון ותעודות המשלוח אינן חתומות.

טענה נוספת מפי הנתבע 2 היא כי ערבותו לתובעת בטלה לאור הודעה שמסר לה, לאור הסכם פירוק שיתוף שערך עם הנתבע 3 והסכמה שקיבל מהתובעת.

וטענה נוספת מפי הנתבע 3 היא כי מעולם לא ערב לחובות התובעת ולא חתם על כתב הערבות אלא חתימתו שם זויפה, כנראה ע"י הנתבע 2.

אדון בטענות אלה אחת לאחת.

קיומו של חוב לתובעת

ברי כי חיובם של הנתבעים 2-3 יכול לקום, אם בכלל, לאור העילה, רק לאחר הוכחת קיום חוב של הנתבעת 1 לתובעת.

התובעת מבקשת לבסס טענתה לגבי קיומו של חוב על כרטסת ועדותה של הגב' גילה גולן.

הנתבע 3 מכחיש את החוב עפ"י הכרטסת וטען כי יש להציג תעודות משלוח חתומות.

לאחר שמיעת הראיות הגעתי למסקנה כי איני מקבל את טענות הנתבעים.

צירוף הראיות מטעם התובעת, הכרטסת המהווה רשומה מוסדית, כהגדרתה בסימן ה' לפקודת הראיות ועדותה של הגב' גילה גולן, כאשר ראיות אלה לא נסתרו וכל שנטען כלפיהן הן טענות בעלמא, הביאו אותי למסקנה כי אכן קיים חוב לנתבעת 1, כמפורט בכרטסת שהוצגה.

אמנם הנתבע 3 מכחיש את קיומו של החוב וטוען כי על התובעת היה להציג תעודות משלוח חתומות אך בתצהירו שצורף לבקשת הרשות להתגונן, שהוגשה מטעמו ומטעם הנתבעת 1, הטענות נשמעות רפות ביותר:

1. הנתבע 3 טוען כי לא הוא שניהל את הנתבעת 1, כי הנתבע 2 הוא זה שניהל את העניינים מול הספקים לרבות התובעת, הוא שחתם על ההסכמים, ועוד... (סע' 10 לתצהיר).

למעשה בכתב הגנתו (התצהיר שהפך לכתב הגנה עפ"י התקנות) מרחיק עצמו הנתבע 3 מכל מעורבות ומכל ידיעה, ועל כן כל טענה לידיעה ממשית בדבר קבלת או אי קבלת סחורה תהווה שינוי חזית.

2. כי עיון בתעודות המשלוח מעיד על כך שהסחורה לא נמסרה לנתבעת 1 ואינן חתומות ע"י המזמין.

הנתבע 3 מצהיר כי עיין בתעודות המשלוח, כך שטענתו כי תעודות המשלוח לא הוצגו סותרת את טענתו בכתב ההגנה ומהווה גם היא שינוי חזית.

3. כי קיים ספק רב אם הסחורה סופקה במלואה או בחלקה לנתבעת 1.

הנתבע 3 אינו טוען מפורשות כי הסחורה לא סופקה, כפי שטוען לאחר מכן, טענה המהווה שינוי חזית, אלא מביע רק ספק בכך.

הנתבע 3 כבעלי הנתבעת 1, יכול היה על נקלה לבדוק בכרטסת הנתבעת 1 וביתר מסמכיה או עם עובדיה, האם הסחורה הנטענת בכרטסת התובעת אכן נמסרה לנתבעת 1 ולהביא ראיות הסותרות הכרטסת אך הנתבעים 1 ו- 3 לא עשו מאומה, לא הביא כל ראיה סותרת והסתפקו בעדותו בעלמא אשר נסתרה, כאמור להלן, של הנתבע 3.

כמו כן לא מצאתי להאמין לעדותו של הנתבע 3:

1. הנתבע 3 טוען כי חתימתו על גבי כתב הערבות זויפה וכי הגיש תלונה למשטרה, אך דע עקא כי הנתבע 3 לא צירף אישור על הגשת תלונה והנתבע 2 שנטען כי הוא שזייף את החתימה כלל לא נחקר במשטרה, כך מסר וגרסתו לא נסתרה.

אישור על הגשת התלונה למשטרת ישראל היה חייב להיות מצוי בידיו של הנתבע 3 אשר יכול היה על נקלה להציגו, על מנת להוכיח כי אכן הגיש את התלונה. אי הצגת האישור מביאה אותי למסקנה כי קיים ספק רב אם אכן תלונה כזו הוגשה.

2. כי לא חתם מעולם לתובעת על ערבות כלשהי (סע' 7 לתצהיר), כי הנתבע 2 מגלגל האחריות עליו על מנת להתנער מהתחייבויותיו וכי הצהרת הנתבע 2 אינה נכונה (עמ' 13 לפרוטוקול בשורות 6-8) אך דע עקא כי בין הנתבעים נחתם הסכם ביום 22.11.07 להעברת הזכויות בנתבעת 1 לידי הנתבע 3 כאשר בסע' 8 להסכם התחייב הנתבע 3 לעמוד בהתחייבויות הנתבעת 1 כלפי הספקים לרבות התובעת.

הנתבע 3 אינו מזכיר הסכם זה שהוצג והוגש לבית המשפט ואינו מזכיר את חתימתו עליו.

הכיצד ניתן לטעון שהנתבע 2 מגלגל האחריות על הנתבע 3 בזיוף החתימה על כתב הערבות כאשר קיים הסכם חתום בכתב האומר מפורשות כי כל האחריות לחובות הנתבעת 1 עוברת לכפתי הנתבע 3??? ובכן, לנתבע 3 הפתרונים לכך.

3. הנתבע 3 עו"ד במקצועו, נשאל על ידי למהות ייצוגו את הנתבעת 1, חברה בע"מ, והנתבע 3 השיב כי קיים ייפוי כוח והציג אותו בפני. הנתבע 3 אישר כי על ייפוי הכוח חתם הוא בעצמו עם חותמת הנתבעת 1, כמורשה חתימה מטעמה והוסיף כי עוה"ד שאישר את חתימתו היה הוא עצמו.

לשאלתי האם לא קיימת בעיה שהוא עצמו אישר את חתימתו, השיב שלא סבור כי קיימת בעיה.

ובכן טעות בידו של הנתבע 3. אדם אינו יכול לאמת חתימתו שלו עצמו ונראה כי ייפויי הכוח שהוצג אינו מהווה יפוי כוח כדין, אך מכיוון שהנתבע 3 הינו בעל מניות בנתבעת 1, לא ראיתי לקבוע כי לנתבעת 1 אין ייצוג ו/או הופעה בדיון בפני אלא אתייחס לשאלת האופן בו בחר הנתבע 3 להכין ולהציג את ייפוי הכוח, לשאלת המהימנות שעלי לייחס לו.

4. הנתבע 3 טוען כי הסחורה שהוזמנה, הוזמנה למעשה ע"י קסטנא ונרשמה לחובת הנתבעת 1. מחד, טענה זו לא עלתה בכתב הגנתו ומהווה שינוי חזית ומאידך, טענה זו נטענה בעלמא ומבלי שהנתבע 3 הציג ולו מקרה אחד ו/או אסמכתא למקרה כזה, שהדבר ארע כפי שהוא טוען.

מנגד, עדותה של הגב' גולן, מטעם התובעת, היתה סדורה ולא נסתרה.

לאור האמור לעיל אני קובע כי הוכח בפני כי אכן קיים חוב לתובעת כאמור בכרטסת שהוצגה.

כך שהתביעה כנגד הנתבעת 1 דינה להתקבל במלואה.

התביעה כנגד הנתבע 2

אין חולק כי הנתבע 2 חתום על גבי כתב הערבות ולכאורה כי הוא חב בחיובי הנתבעת 1.

הנתבע 2 מודה כי חתם, אך טוען כי לאחר שהעביר המניות בנתבעת 1 לנתבע 3 סוכם עם התובעת כי ערבותו הסתיימה.

הגב' גולן, העדה מטעם התובעת, הודתה בחקירתה בפני בטענה זו של הנתבע 2:

כך אומרת הגב' גולן:

"ש. את מאשרת שהנתבע 2 סיכם איתך שהערבות שלו מסתיימת.

ת. בטלפון, כן".

(עמ' 10 לפרוטוקול בשורות 19-20).

הגב' גולן מאשרת כי הוסכם עם הנתבע 2 על ביטול וסיום אחריותו לפי כתב הערבות ועל כן לא ברור מדוע התובעת הגישה את התביעה גם כנגדו.

בנסיבות אלה דין התביעה כנגד הנתבע 2 להידחות.

התביעה כנגד הנתבע 3

כפי שציינתי לעיל לא מצאתי להאמין לגרסתו של הנתבע 3.

הוכח בפני כי הנתבע 3 חתם על גבי כתב הערבות: זאת, מעדות הגב' גולן על כיצד הדברים מתנהלים, מעדותו של הנתבע 2 שציין מפורשות את חתימתו של הנתבע 3 על גבי כתב הערבות, מקיומו של ההסכם בין הנתבעים 2-3 ומחויבות הנתבע 3 עפ"י הסכם זה וכן מעצם העובדה כי אין כל הגיון בטענה של הנתבע 3 כי הנתבע 2 זייף חתימתו של הנתבע 3 על גבי כתב הערבות על מנת לחייב את הנתבע 3 כאשר הנתבע 2 גם הוא מצוי שם בחיוב של "ביחד ולחוד". לו חפץ הנתבע 2 לזייף חתימת הנתבע 3 על מנת לחייבו בסכומים הנטענים סביר כי רק חתימתו של הנתבע 3 היתה מתנוססת על גבי כתב הערבות.

לאור האמור לעיל אני קובע כי ערבותו של הנתבע 3 שרירה וקיימת ודין התביעה כנגדו להתקבל.

סוף דבר

התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 3 מתקבלת במלואה.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 3 ביחד ולחוד לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 54,953 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל וכן בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

התובעת תשלם לנתבע 2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ד, 06 יולי 2014, בהעדר הצדדים.