1. זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (לפי פקודת מס הכנסה) שהתכנסה ביום 14.7.09, וקבעה למר מוריס קסיס (להלן: "המערער") נכות יציבה ומשוקללת בשיעור של 88.06% החל מיום 1.2.02.

2. ועדת העררים מיום 14.7.09, התכנסה למעשה בעקבות מכתבה מיום 19.5.09 של גב' מרגלית דיין, מנהלת תחום ארצי – ועדות רפואיות בחטיבת שומה וביקורת במדינה, שלטעמה היה מקום להחזיר את עניינו של המערער לועדת העררים שהתכנסה קודם לכן בתאריכים 16.1.08 ו- 3.3.09, זאת על מנת שהועדה תפעל כדלקמן:

"ועדה רפואית לעררים קבעה לנ"ל נכות בשיעור 88.06 צמיתה החל מה- 1.2.02.

1. בערעורו של הנ"ל באמצעות עו"ד רינפלד יצחק, הודע לועדה כי על ידי הועדה הרפואית לנפגעי עבודה מיום 27.3.73 לנ"ל נקבעו 50% נכות רפואיים בגין קטיעת האגודל ואצבע II ורק במועד מאוחר יותר נקבע על ידי הועדה מדרג ראשון עבור ניוון שורש יד ימין 10% נוספים. ואילו הועדה הרפואית לעררים, לצורך מס הכנסה, קבעה לנ"ל 40% נכות בגין קטיעת שתי האצבעות ומבלי להתייחס לפגיעה אחת של למעלה ממחצית כף יד ימין, כולל השתלות וניורומה וכאבי פאטום. כמו כן לא היתה התייחסות בחוות דעת ד"ר בצלאל פסקין, מנתח כירורגיה אורטופדית במרכז רפואי רמב"ם מיום 13.4.04.

2. בגין צלקות לפי סעיף 75: הנ"ל עבר מספר ניתוחים ביד שמאל וביד ימין וכן צלקת והשתלה שנלקח מירך שמאל. בצוואר צלקת ארוכה של ניתוח קרוטיס.

הועדה מתבקשת להתייחס לסעיף 75 (1)(ב) צלקות בגוף "מכאיבות או מכערות."

3. הגבלות בתנועה ברגל ימין – הועדה לא התייחסה לקביעתו של ד"ר אושרוב יבגני,אורטופד, מרכז רפואי זבולון קריון. יש לציין בועדה הרפואית לנכות כללית מיום 2.3.05, לנ"ל נקבעה נכות 10% מ- 23.11.02.

הועדה הנכבדה מתבקשת לעיין מחדש בתיק ולתת החלטתה."

3. דומה, כי שני הצדדים מסכימים על כך, שהיה על ועדת העררים מיום 14.7.09, לפעול כאמור במכתבה מיום 19.5.09, של גב' מרגלית דיין – מנהלת תחום ארצי ועדות רפואיות.

4. ועדת העררים אכן התכנסה ביום 19.5.09, וזאת בנוכחות המערער ועו"ד שירי פסקל שהתייצבה מטעמו.

הועדה רשמה את תלונותיו של המערער לגבי צלקת בכף ידו הימנית "שבכל נגיעה "מקפיצה" אותו" וכן נרשמו תלונותיו לגבי צלקת בצוואר, צלקות בכף היד הימנית, צליעתו ברגל ימין ותלונתו לגבי חוסר מוחלט של תפקוד ידו הימנית.

בעמ' 2 לפרוטוקול נרשמו ממצאי, אבחנות וסיכום מסקנותיה של אותה ועדה לעררים מיום 14.7.09 שהותירה את הנכות המשוקללת והיציבה בשיעור של 88.06% החל מיום 1.2.02.

5. באת כח המערער מעלה השגותיה במסגרת הערעור בבית הדין תחת שלושה ראשי פרקים, בכל אחד מהם נדון בנפרד.

נושא הצלקות

6. בסעיף 5 לפרוטוקול הועדה מיום 14.7.09, פורטו תלונות המערער לענין הצלקות כדלקמן:

"צלקת בכף יד ימין שבכל נגיעה "מקפיצה" אותו, צלקת בצוואר, צלקת בכף היד הימנית, צלקת השתלת עור מירך שמאל..."

7. בדיון שקיימה הועדה מיום 14.7.09, בנושא הצלקות היא ציינה, כי בועדה מיום 16.12.08, תוארו הצלקות כשהיה חסר התיאור של הצלקת הניתוחית בצוואר מימין. הועדה ציינה, כי אותה צלקת הניתוחית בצוואר מימין הגלידה היטב, לא רגישה וכל הצלקות "לא מהוות גורם כיעור המקנה אחוז נכות, הן לא רגישות וכשלעצמן לא מגבילות בתנועה ולכן הועדה חוזרת על קביעתה של סעיף 75(1)א' בשיעור 0%."

8. עיון בפרוטוקול הועדה מיום 16.12.08, מעלה, כי הצלקות תוארו כדלקמן:

"בשורש כף יד ימין מספר צלקות קטנות שהגלידו היטב. בשורש כף היד בהיבט הכפי צלקת שטוחה לאחר השתלת עור צלקת באמה השמאלית עדינה. שינויים קלים באזור תורם בירך שמאלית."

9. אין מחלוקת עם טענת ב"כ המשיבה לגבי סמכותה המקצועית/רפואית של הועדה הרפואית לקבוע למערער את הנכות בגין הצלקות ועליה לעשות כן בהתאם למומחיותה.

אך יחד עם זאת, כאשר בית הדין מעביר תחת שבט בקורתו את החלטת הועדה, הוא צריך לדעת כמה צלקות יש למערער? מיקומן בגוף? אורכן, רוחבן וצבען? האם הן מכאיבות או מפריעות?

באופן הזה, ניתן יהיה לבחון את סבירות החלטת הועדה לרבות מסקנותיה לגבי הסוגיה האם מדובר בצלקות מכערות או אם לאו.

10. עיון הן בפרוטוקול הועדה מיום 14.7.09 והן בפרוטוקול הועדה מיום 16.12.08, מעלה חסר באופן בו תארה הועדה את צלקות המערער וההנמקה שהיא נתנה בנושא זה בקביעת דרגת הנכות, אינה מספקת.

כאשר הועדה דנה בצלקת הניתוחית בצוואר מימין, היה עליה לציין את אורכה, רוחבה וצבעה – פירוט שאינו מופיע בפרוטוקול.

11. משכך, בנושא הצלקות, דינו של הערעור להתקבל.

כאבי פנטום

12. לענין כאבי הפנטום רושמת הועדה את הדברים הבאים:

"לענין הכאבים בעקבות הקטיעות הועדה קובעת שכאבים אלו כלולים בנכות הקטיעות..."

בגין הקטיעות קובעת הועדה נכויות למערער בהתאם לסעיפים 43 (1)(א) קטיעת אגודל עם עצם המסרק או חלק ממנה ובהתאם לסעיף 43 (2)(א) קטיעת אצבע שתיים עם עצם המסרק או חלק ממנה.

13. יש לזכור, כי המערער יליד שנת 1948, ידו הדומיננטית היא יד ימין וביד זו הוא עבר בשנת 1965 תאונת עבודה כתוצאה ממנה נקטעו אגודל ואצבע שניה בכף יד ימין. (ראה חוות דעתו של ד"ר פסקין מיום 28.5.03).

14. בועדה מיום 16.12.08, התלונן המערער על "כאבים בכף יד ימין מרגיש כמו נשיכות בכף יד ימין."

גם לאחר שמעיינים בפרוטוקול הועדה מיום 14.7.09, אין זה ברור האם בכלל סובל המערער מאותה תסמונת של כאבי פנטום או אם לאו.

לכן, שוכנעתי, כי יש מקום להשיב את עניינו של המערער שוב לועדה שתרשום באופן ברור ותקבע אם המערער סובל מתסמונת פנטום, כאשר קביעתה זו צריכה להיות מנומקת.

במידה והמערער אכן סובל מכאבי פנטום, תשקול הועדה קביעת נכות נפרדת בגין כאבים אלו, אך אם תסבור הועדה שאין מקום לקבוע נכות באופן נפרד בגין כאבי הפנטום, עליה לנמק האם זה סביר ששני אנשים אשר סובלים מאותה קטיעה ומצבם האורטופדי מתאים לפריט 43(1)(א) או פריט 43(2)(א) בעוד שאחד סובל מכאבי פנטום והשני אינו סובל מתסמונת זו, יקבלו את אותה נכות?

המחלוקת לגבי תחשיב אחוזי הנכות

15. ב"כ המערער טוענת, כי מאחר ושתי ידיו של המערער פגועות כך שמדובר באיברים זוגיים, היה על הועדה לבצע חישוב אריטמטי תוך שהיא מפנה להסכמי פשרה בבג"צ 2268/95 ו- 2350/01.

16. בחינת טיעוניה של ב"כ המערער לענין חישוב אחוזי נכותו של המערער מעלה, כי גם אם מחשבים את הנכות בגין הידיים באופן אריטמטי ולא באופן משוקלל, אזי לכל היותר נגיע לנכות בשיעור של 56% בגין שתי הידיים ולא בשיעור של 60% כפי שטוענת ב"כ המערער.

17. למערער נקבעו הנכויות הבאות בגין יד ימין:

25% לפי פריט 43 (1)(א) – קטיעת אגודל עם עצם המסרק.

15% לפי פריט 43 (2)(א) – קטיעת אצבע שתיים או חלק ממנה.

10% לפי פריט 41 (10)(ה) – בגין שורש כף יד ימין.

למערער נקבעה נכות בגין יד שמאל בשיעור של 10%.

לכן, אם נחבר באופן אריטמטי את הנכויות בגין הקטיעות ביד ימין, 10%+25% נקבל 40%. נכות זו יש לשקלל עם הנכות בשיעור של 10% בגין שורש כף יד ימין, יוצא אם כן, 46% בגין יד ימין ולנכות זו נוסיף באופן אריטמטי 10% נכות בגין יד שמאל, כך שלכל היותר מגיעים אנו לתוצאה של 56% נכות בגין הידיים ולא 60% כפי שטוענת ב"כ המערער. (ראה סעיף 5 לטיעוני ב"כ המשיבה מיום 5.3.12).

18. למעלה מן הצורך אוסיף, כי מקובלת עלי טענתו של ב"כ המדינה לפיה פריט 40(15) מקנה נכות בשיעור של 60% בגין אובדן כל היד בשורש, מכאן לפי תקנה 11(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) לא ניתן לקבוע לפגימות בגין יד ימין יותר מ- 60% נכות. בעוד שאדם שנקטעו כל אצבעותיו לפי החישוב של ב"כ המערער, אם נוסיף אריטמטית את הנכויות בגין כל קטיעה וקטיעה של כל אצבע בנפרד, נקבל 75%.

סוף דבר

19. הערעור מתקבל באופן הבא:

עניינו של המערער מוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב.

הועדה תזמן את המערער גם באמצעות באת כוחו ותפעל כדלקמן:

א. לענין הצלקות – הועדה תפרט כמה צלקות יש למערער, מיקומה של כל צלקת, אורכה, רוחבה וצבעה של כל אחת מהצלקות.

הועדה תציין לגבי כל צלקת האם היא מכאיבה, מפריעה ו/או מכערת.

החלטת הועדה תהיה מנומקת.

ב. לענין כאבי הפנטום – הועדה תציין באופן ברור ותקבע האם סובל המערער מתסמונת פנטום או אם לאו , כאשר קביעתה תהיה מנומקת.

במידה והמערער אכן סובל מכאבי פנטום, תשקול הועדה קביעת דרגת נכות נפרדת בגין כאבים אלו, אך אם תסבור הועדה שאין מקום לקבוע נכות באופן נפרד בגין כאבי הפנטום, עליה לנמק האם זה סביר ששני אנשים אשר סובלים מאותה קטיעה ומצבם האורטופדי מתאים לפריט 43(1)(א) או פריט 43(2)(א) בעוד שאחד סובל מכאבי פנטום והשני אינו סובל מתסמונת זו, יקבלו את אותה דרגת נכות?

ג. לענין התחשיב של אחוזי הנכות בידיים – הוא יבוצע כאמור בסעיף 17 לעיל.

20. המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ג, 09 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.