1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקש ביום 01.07.2012 בהיעדר התייצבות המבקש לדיון (להלן: "פסק הדין").

2. מדובר בגלגול שני של בקשה לביטול פסק הדין, אשר הוגשה על ידי המבקש ביום 22.12.2015 שלוש שנים וחצי לערך לאחר מועד מתן פסק הדין. קדמה לבקשה זו, בקשה לביטול פסק דין שהוגשה על ידי המבקש ביום 26.12.2012 (להלן: "הבקשה הראשונה"). בית המשפט בהחלטתו מיום 06.10.2013 בבקשה הראשונה הורה כי פסק הדין יבוטל כנגד הפקדת המבקש בקופת בית המשפט סך של 2,000 ₪ ותשלום הוצאות המשיב כפי שנפסקו בדיון אליו לא התייצב המבקש בסך של 600 ₪, וכל זאת תוך 10 ימים. עוד קבע המשפט בהחלטתו זו כי פסק הדין לא יבוטל וההליכים לגביו לא יעוכבו כל עוד לא ישלמו הכספים.

המבקש לא מילא אחר החלטת בית המשפט, ולא הפקיד בבית המשפט את הכספים כפי שהורה בית המשפט בהחלטתו מיום 06.10.2013.

3. קדמה להחלטת בית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין הראשונה שהוגשה על ידי המבקש, החלטה מיום 28.12.2012 בבקשה שהגיש המבקש לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל הננקטים על ידי המבקש לביצוע פסק הדין, במסגרתה נקבע כי עיכוב הליכים מותנה בהפקדת המבקש סך של 3,000 ₪ בקופת בית המשפט תוך 10 ימים.

המבקש לא הפקיד את הכספים, ובהחלטה נוספת שניתנה על ידי בית המשפט ביום 06.10.2013, קבע בית המשפט: "אני נעתר לבקשה וזאת בשים לב בין היתר שעד לרגע זה ובחלוף זמן ניכר הנתבע לא טרח לשלם את כספי עיכוב ההליכים שקבעתי. כן, היום ניתנה החלטתי בבקשתו לביטול פסק הדין כך שממילא ככל שישלם פס"ד יבוטל".

4. עתה חוזר המבקש ומגיש בקשה חוזרת לביטול פסק הדין שלוש וחצי שנים לאחר מועד מתן פסק הדין ולמעלה משנתיים לאחר מועד החלטת בית המשפט מיום 06.10.2013 בבקשה הראשונה שהגיש לביטול פסק הדין, שאת תנאיה לא מילא.

5. בבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה ביום 22.12.2015, טוען המבקש כי רק בימים האחרונים נחשף להחלטת בית המשפט מיום 06.10.2013, לפיה פסק הדין יבוטל כנגד הפקדתו סך של 2,000 ₪ ותשלום הוצאות המשיב תוך 10 ימים ולהחלטה הנוספת מאותו המועד לפיה ככל שישלם פסק הדין יבוטל, בעקבות הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדו לביצוע פסק הדין. לטענת המבקש החלטות אלה לא הומצאו לו ובין התאריכים 02.06.2013 ועד 19.11.2013 היה במאסר, ולא היה מודע להחלטות שניתנו.

המבקש טוען כי לפי הנחיית המזכירות הוא נדרש להחלטה אשר תאפשר את הפקדת התשלום על פי ההחלטה מיום 06.10.2013 בבית המשפט, אינו מפרט בבקשה את סיכויי הגנתו וטוען כי מאז שחרורו ממאסר הוא מצוי בתהליך שיקומי ארוך.

6. בהתאם להחלטתי מיום 12.01.2016 הוריתי למבקש להמציא את בקשתו למשיב ולתגובת המשיב תוך 10 ימים. ביום 22.02.2016 הודיע המבקש כי המציא את הבקשה למשיב ביום 31.01.2016. להודעה צורף אישור מסירה על מסירה בדואר רשום למשיב ברח' קדושי קהיר 19/20 חולון. המשיב לא הגיב לבקשה, חרף חלוף המועד לקבלת תגובתו. עם זאת, תגובת המשיב לבקשה הראשונה שהוגשה על ידי המבקש לביטול פסק הדין, ונקיטת המשיב בהליכי הוצאה לפועל ביצוע פסק הדין, מלמדת כי המשיב עומד על הותרת פסק הדין על כנו.

דיון והכרעה

7. תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז -1976 (להלן: "תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)" קובעת כי יש להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד תוך שבעה (7) ימים מיום המצאתו למבקש הביטול. לגבי בקשה המוגשת בחלוף מועד זה, ככל מועד הנקבע בחיקוק, יש להצביע על קיומו של "טעם מיוחד" לאי עמידת מבקש הביטול פסק הדין במועד להגשת בקשתו, כמצוות תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי. (ראו לעניין זה ת"ק (ת"א) 9010-08-08 גדפור נ' לייטנר (1.2.2015) (להלן: "עניין גדפור"); רת"ק (מחוזי- י-ם) 32288-09-13 איזוטסט בע"מ נ' כהן (23.10.2013)).

הבקשה לביטול פסק הדין, בגלגולה השני, הוגשה ביום 22.12.2015 כשלוש וחצי שנים לאחר מועד מתן פסק הדין שביטולו מבוקש, שלוש שנים לאחר המועד בו המבקש הגיש בקשה ראשונה לביטול פסק הדין ולמעלה משנתיים מהמועד בו ניתנה החלטת בית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין הראשונה, שאת תנאיה לא מילא המבקש. המבקש ידע על פסק הדין שניתן נגדו, למצער, סמוך לפני המועד בו הגיש את הבקשה הראשונה לביטול פסק הדין ביום 26.12.2012. כך שחלף ועבר לו המועד הקבוע בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) לביטול פסק הדין.

8. לגבי בקשה לביטול פסק דין המוגשת בחלוף המועד, ככל מועד הנקבע בחיקוק, יש להצביע על קיומו של "טעם מיוחד" לאי עמידת המבקש במועד עליו הורה בית המשפט, כמצוות תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי. המושג "טעם מיוחד" כאמור בתקנה 528 סיפא להארכת מועד שנקבע בחיקוק ותקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) בכלל זה, הוא מושג שסתום שיש לצקת לו תוכן בהתאם לשיקולי מדיניות ותוך איזון בין עקרון ברור הסכסוך לגופו אל מול עקרון סופיות הדיון.

שיקולים אלה ואמות המידה ליישומן כפי שנקבעו בבר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (פסקה 9) (10.12.2013) ובעניין גדפור, ובכללם מהות העניין העומד לברור, סכום פסק הדין, מידת האיחור, האם הצד השני שינה את מצבו לרעה ועוד, אינם מצדיקים בנסיבות העניין להיעתר לבקשה.

9. העדפת בירור המחלוקות לגוף העניין היא דרך המלך, כאשר את מחדליו הדיוניים של בעל דין ניתן לרפא באמצעות חיוב בהוצאות. ואולם, מקרה זה נמנה על אותם המקרים בהם יש לראות בהתנהגותו של המבקש, ובהשתהותו הניכרת במילוי החלטות בית המשפט בבקשות שהגיש, כדי זלזול בהליך המשפטי ובמשיב, עד כי יש לנקוט בסנקציה חמורה יותר כלפיו ולהותיר את פסק הדין על כנו (ראה למשל רע"א 5673/11 רגבי נ' כחלה (20.12.2011)).

10. גם אם אניח, שהבקשה שלפניי היא בקשה להארכת מועד להפקדת התשלום עליו הורה בית המשפט ביום 06.10.2013 כתנאי לביטול פסק הדין, המסורה לשקול דעת בית המשפט ואינה מחייבת קיומו של טעם מיוחד, אין מקום להיעתר לבקשה.

החלטת בית המשפט מיום 06.10.2013 התנתה את ביטולו של פסק הדין בהפקדת המבקש כספים ותשלום הוצאות המבקש תוך 10 ימים. המבקש לא מילא אחר החלטת בית המשפט, לא הפקיד את הכספים ולא שילם את ההוצאות שנפסקו למשיב. ההחלטה מיום 06.10.2013 ניתנה בעקבות הבקשה הראשונה של המבקש לביטול פסק הדין, ושומה היה על המבקש לדאוג לברר את ההחלטה שניתנה בבקשתו ולא להמתין למעלה משנתיים לאחר מועד ההחלטה ולבקש באיחור ניכר, להפקיד כיום כספים שהיה עליו לשלם ולהפקיד עוד בחודש אוקטובר 2013.

11. המבקש טוען כי לא היה מודע להחלטת בית המשפט מיום 06.10.2013, שלא הומצאה לו ומצרף לבקשה אישור בדבר היותו במאסר מיום 02.06.2013 ועד ליום 19.11.2013. אלא שחלפה תקופה של למעלה משנתיים מאז שחרורו של המשיב ממאסר ועד שפנה בבקשה להפקיד את הפיקדון. למעט טענה להליך שיקומי ארוך ומייגע אותו עובר המבקש, על פי הנטען בבקשה, מאז שחרורו מהמאסר, אין בבקשה כל הסבר למחדלו של המבקש שלא טרח כל אותה העת מאז שחרורו ממאסר להסדיר את התשלום עליו הורה בית המשפט בשנת 2013 כתנאי לביטול פסק הדין ולא סיפק הסבר לכך.

12. יתרה מזו, נסיבות מקרה זה אין אף בהן להצדיק ביטולו של פסק הדין והארכת המועד להפקדת התשלום עליו אותו היה על המבקש להפקיד בשנת 2013, כתנאי לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות עוד ביום 01.07.2012.

התביעה בתיק זה עניינה טענת המשיב לתרמית ואי סדרים בכל הקשור להסמכתו כמפעיל "עגורן צריח". המשיב טוען כי התקשר עם המשיב לקבלת ההסמכה ושילם בגין כך כספים, אלא שלא בוצעה לו הסמכה. למבחן העיוני ניגש המשיב לאחר שנמסרו לו השאלות והתשובות מבעוד מועד ואת המבחן המעשי עשה במקומו המבקש. המשיב טוען כי המבקש לא הכשירו לתפקיד והוא תובע את הכספים ששילם בגין ההסמכה שלא בוצעה, בסך של 6,500 ₪ ,בתוספת הפסד שכר מינימום בגין ארבעה חודשי עבודה בהם המתין לביצוע ההכשרה שלא ניתנה לו ובגין עוגמת נפש.

13. כנגד המבקש ואחרים ננקטו הליכים פליליים בגין מסירת תעודת הסמכה כמפעיל "עגורן צריח" למספר אנשים, ובכללם המשיב. בהתאם לכתב האישום בת.פ. 22567-07-11 ולהכרעת הדין שניתנה בו (סומנו ת/1) הורשע המבקש, על פי הודאתו, בקשירת קשר לביצוע פשע, ב- 9 עבירות סיוע לזיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר וב-8 עבירות של סיוע לשימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, בין היתר, בגין תעודת ההסמכה והעובדות נשוא כתב התביעה בתיק זה.

המבקש הודה בעובדות כתב האישום, בין היתר, בסיוע לקבלת תעודת הסמכה מזויפת עבור המשיב, כי המשיב שילם למבקש, יחד עם הנאשמים האחרים, סך של 6,500 ₪, כי זויפה לגבי המשיב תעודה על לימודים עיוניים, לא הועברה למשיב הכשרה וכי המבחן המעשי בוצע במקום המשיב. כאמור, המבקש הורשע על פח הודאתו.

14. המבקש לא פרט בבקשות שהגיש את טעמי הגנתו מפני התביעה ולמעשה את סיכוייו להצליח בהדיפת התביעה הכספית נגדו. זאת, נוכח הרשעתו, על פי הודאתו, בכתב אישום שהוגש נגדו בין היתר באותה מערכת העובדות המפורטות בתביעה. טענות המבקש בכתב ההגנה כי חברה שהייתה בבעלותו קיבלה מהמשיב חלק מהכספים הנתבעים בכתב התביעה וכפירתו בטענה שלא סופקה למשיב הכשרה, נסתרת אל מול עובדות כתב האישום בהן הודה המבקש והורשע על פי הודאתו.

15. לכך יש להוסיף כי פסק הדין ניתן ביום 01.07.2012 כשלוש שנים לפני הגשת הבקשה החוזרת. המשיב, כפי שעולה מהבקשה החוזרת שהגיש המבקש, נקט בהליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין והשתהות המבקש לאורך השנים בהפקדת הסכום שהורה בית המשפט ובתשלום הוצאות המשיב, כפי שהורה בית המשפט בהחלטתו מיום 06.10.2013, יש בהם לפגוע במשיב ובעקרון סופיות הדיון ולגרום למשיב עוול והוצאות.

16. תכלית בית משפט לתביעות קטנות הוא ניהול משפטי יעיל, מהיר וזול. ביטול פסק דין בנסיבות אלה חוטא לתכלית שביסוד בתי המשפט לתביעות קטנות ומטה את כף המאזניים נגד קבלת הבקשה.

17. אשר על כן ולאור כל האמור, הבקשה לביטול פסק הדין ולהפקדת התשלום שהורה בית המשפט בהחלטתו מיום 06.10.2013 נדחית. פסק הדין נותר על כנו.

ניתנה היום, י"ח אדר א' תשע"ו, 27 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.