על רקע טענות הנושה נגד ההסכמה שבין הנאמן וישראל חנוכה (להלן: "חנוכה" ו/או "צד ג'"),בדבר תשלום של 85,000 ₪ לפידיון חלקו של החייב בעיזבון אביו המנוח (להלן: "המנוח"), בפני הודעה ובקשה מטעם הנושה, במסגרתה טענה כי לאחר שקיבלה את המסמכים המגבשים את טענות אחות החייב, תמי חנוכה ז"ל (להלן: "המנוחה") ולאחר עיון בהם לא הוכיחה המנוחה את חובות העיזבון להם טענה. לפיכך, עתרה הנושה במסגרת אותה הודעה בבקשה למתן הוראות ליורשי המנוחה ולאחרים להגיש תצהירים בעניין עיזבון המנוח ולהציג מסמכים שונים.

רקע וטענות הצדדים

1. ביום 1.7.10 הגיש החייב, חיים אבוטבול (להלן: "החייב") בקשה למתן צו כינוס לנכסיו והכרזתו כפושט רגל בגין חובות בסך כולל של כ-99,000 ₪. ביום 30.8.10 ניתן צו כינוס לנכסי החייב והמנהל המיוחד נתמנה על ידי הכנ"ר.

2. ביום 4.5.11 הכריז כב' השופט מנהיים על החייב כפושט רגל ועו"ד רונן בצלאל, מונה כנאמן על נכסי החייב (להלן: "הנאמן").

3. מדו"ח הנאמן שהוגש במסגרת בקשת החייב לקיים דיון הפטר עלה כי אביו של החייב נפטר ביום 24.11.11 והותיר אחריו עיזבון של חובות רבים מצד אחד ובית מגורים ממשוכן ומעוקל מצד שני (ברח' סטפן וייס 27 בחיפה, גוש 10804, חלקה 70, תת חלקה 1 (להלן: "הנכס")). אביו של המנוח הותיר אחריו 6 ילדים וכולם, למעט החייב, הסתלקו לטובת אחות החייב, תמי חנוכה ז"ל (לעיל: "המנוחה") שסעדה את האב המנוח ותמכה בו כלכלית כולל מכירת דירתה להחזר חלק מחובותיו. המנוחה הציעה לפדות את חלקו של החייב בנכס בתמורה לסך של 85,000 ₪, והכל בשל מסמכים שהציגה לנאמן אודות חובות בגין הלוואות שהעניקה למנוח. לאחר מותה, מר חנוכה, בעלה (לעיל: "חנוכה" ו/או "צד ג'"), עמד אחרי הצעת אלמנתו והציע את אותה הצעה של פדיון זכויות החייב בנכס בתמורה לסך של 85,000 ₪.

4. ביום 15.6.14 התקיים דיון בבקשת הפטר שהגיש הנאמן עקב גיבוש מתווה לסיום תיק הפש"ר על דרך ההפטר כאשר בני המשפחה, הסכימו לשלם סכום כסף לסיום כלל המחלוקות בתיק כאמור לעיל. ב"כ הנושה, מרגלית צלגוב (להלן: "הנושה") התייצבה לדיון והביעה הסתייגויותיה מהמתווה הנ"ל.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ניתנה החלטה לפיה, זכותה של הנושה למצות את הבירור בעניין. משכך, הוריתי לנאמן להזמין חוו"ד שמאית נוספת לגבי הנכס (כשהכנ"ר יקבע את זהות השמאי) ולאחר מכן לבוא בדברים עם יורשיה של המנוחה לאור המסמכים וחוות הדעת השמאית העדכנית לגבי גובה הסכום בו תפדה המשפחה את חלקו של החייב בנכס. כן ציינתי בהחלטתי זו כי היה והנושה תהא מעוניינת לפנות לבית המשפט לפי סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 (להלן:"הפקודה") עליה להגיש בקשה מתאימה תוך 30 ימים מיום קבלת הדו"ח.

5. ביום 7.7.14 הגישה הנושה בקשה לקבל לידיה מידע ומסמכים מהנאמן לצורך בחינת ערעור על החלטותיו.

6. ביום 1.9.14 הגיש הנאמן דו"ח מעודכן ובו פירט כי קיים את החלטת בית המשפט מיום 15.6.14. הנאמן הודיע שלאחר הדיון פנה אל הכנ"ר וקיבל הסכמתו למנות את השמאי אלי סידאוי לבדוק את הנכס. ביום 20.7.14 מסר השמאי אלי סידאוי חוו"ד לפיה הנכס שווה בגבולות 1,680,000 ₪ בעת מכירה מרצון, כשבהליך של מימוש מהיר יהיה מקדם הפחתה 15%, דהיינו בגבולות 1,430,000 ₪.

לבסוף ציין הנאמן שמסקנתו נותרה בעיניה ועקב כשלון הצעת ההסדר, יש לקבל הצעת המשפחה לשלם סך של 85,000 ₪ (שהם גם פדיון שווי חלקו של החייב בנכס העזבון וגם תשלום עבור דמי שכירות של משפחת צד ג' מאז פטירת המנוח). מסקנתו הייתה כי יש לסיים את תיק הפש"ר הנ"ל בהפטר מותנה, שתנאי להפטר יהא העברת פדיון נכס הירושה ושכר דירה של צד ג' ובסך הכל 85,000 ₪ לקופת הכנ"ר. עוד ציין הנאמן כי לעניין התנגדות הנושה, לא מצא ממש בטענותיה, לא בעניין חלקו של החייב בנכס המקרקעין, לא בעניין דמי השכירות ולא בעניין כושר השתכרותו של החייב ולכן הוא סבור כי יש להורות על דחיית תביעת החוב שהגישה.

7. ביום 14.12.14 התקיים דיון בנוכחות ב"כ הנושה ובו קבעתי כי ב"כ הנושה תגיע למשרד הנאמן ותצלם את מלוא החומר המצוי במשרדו לגבי הדו"ח שהגיש בנוגע למחלוקת בדבר הסכמת החייב, הנאמן וצד שלישי לגבי תשלום של 85,000 ₪ כנגד חלקו של החייב בנכס. כן קבעתי שלאחר קבלת החומר, תגיש הנושה בקשה המתייחסת לסוגייה הנ"ל וכן קבעתי מועדים להגשת תגובות ותשובה לתגובות. במסגרת אותה ישיבה אף ציינתי במפורש שהנאמן יתייחס בתגובתו גם לנושא משרד בדמי מפתח שעבר למנוחה מעזבונו של המנוח ולשיקולים הכלכליים בעניין.

8. לנוכח החלטתי זו הגישה הנושה ביום 12.1.15 הודעה ובקשה מטעמה, במסגרתה טענה כי לאחר שקיבלה את המסמכים המגבשים את טענות המנוחה ולאחר עיון בהם לא הוכיחה המנוחה את חובות העיזבון להם טענה. כן עתרה הנושה במסגרת אותה הודעה בבקשה למתן הוראות ליורשי המנוחה ולאחרים להגיש תצהירים בעניין עיזבון המנוח ולהציג מסמכים שונים. בהודעה ובבקשה זו התייחסה הנושה למספר סוגיות.

בכל הנוגע לנכסי המנוח טענה הנושה בין היתר כי במכתבי ב"כ המנוחה אין פירוט של נכסי העיזבון ומשכך ביקשה להורות על הגשת תצהיר בו יפורטו נכסי המנוח ולצרף אסמכתאות. באשר לשווי הנכס טענה הנושה כי, יש לפדותו בהתחשב במחיר המלא של הנכס כפי שקבע השמאי ולא במסגרת "מימוש מהיר". עוד הוסיפה כי אין לקבל את טענתו האבסורדית של צד ג' (בעלה של המנוחה) לפיה יש להעמיד את המחיר על 1.43 מליון ₪.

בכל הנוגע לזכויות דיירות מוגנת במשרד, טענה הנושה כי הנאמן לא הציג כל מסמך שממנו ניתן להסיק ש"אין מה לחפש" במשרד כפי שטען במסגרת הדיון ביום 14.12.14. לדידה, ראוי היה להציג מסמכי ההליך המשפטי המתנהל בעניין פטירת המנוחה ולהודיע מי מחזיק במשרד היום. הנושה ביקשה להורות ליורשי המנוחה להמציא תצהיר ובו יפרטו טענותיהם מדוע זכויות הדיירות המוגנת עברו למנוחה ויתמכו טענותיהם באסמכתאות ויבהירו מה עלה בגורל הזכויות לאחר פטירת המנוחה ויצרפו מסמכים מההליך המשפטי.

הנושה הוסיפה כי מאחר וממכתב ב"כ המנוחה עולה כי המנוח היה יועץ מס וכי המנוחה עבדה עמו וקיבלה את זכויות הדיירות המוגנת של האב המנוח במשרד, ראוי היה שב"כ המנוחה ייתן פירוט של לקוחות המנוח ויתייחס לשאלה האם המנוחה קיבלה את הלקוחות ואת ההכנסות מעסקו לפני ו/או לאחר פטירת המנוח. לא ברור על סמך מה ביסס הנאמן מסקנותיו לפיהן "אין מה לחפש שם לגבי התחשבנות..." ומכוון שלא הציג כל מסמך שמבסס מסקנתו זו, ברור שלא ראה מסמך כאמור. הנושה ביקשה להורות ליורשי המנוחה ליתן את הפירוט הנ"ל בתצהיר ולתמוך אותו בכרטיסי הנהלת חשבונות של העסק של יעוץ המס שהתנהל במשרד.

בנוסף, הוסיפה הנושה וטענה כי בישיבת יום 14.12.14 התברר לראשונה שהמנוח עסק גם במתן הלוואות ומן הסתם במועד פטירתו היו אנשים חייבים לו כסף בגין הלוואות שקיבלו. לפיכך התבקש בית המשפט להורות ליורשי המנוחה ליתן את הפירוט הנ"ל בתצהיר ולתמוך גם אותו בכרטסת הנהלת חשבונות של העסק למתן הלוואות. באופן דומה נתבקש גם תצהירם לכלול פירוט של יתר נכסי המנוח, לרבות מטלטלין, כספים וקופות וכיוצ"ב ונכסים אחרים, תוך תמיכה באסמכתאות.

באשר לחובות שחבה האחות לעיזבון המנוח ביקשה הנושה לעניין דמי ההשכירות הראויים, כי בית המשפט יורה לנאמן לפרט על מה התבסס בהנחתו בעניין גובה דמי השכירות החודשיים הראויים. כמו כן, אם יתברר שהמנוחה נטלה לעצמה כספים שהגיעו מלקוחות המנוח, ברור שעליה לשלם לתיק הפש"ר 1/6 ממה שגבתה. כך גם יהא צורך לתמחר את שווי המוניטין של העסקים ולחייב בתשלום לתיק הפש"ר של 1/6 מהשווי. כך גם אם יתברר שהמנוחה החזיקה במשרד בדמי מפתח, למרות שעסקינן בנכס של עיזבון המנוח, יש לחשב דמי שכירות ראויים וגם על כך לחייבה בתשלום 1/6 לתיק הפש"ר. כך גם אם יתברר שהמנוחה החזיקה ביתר נכסי העיזבון, כמו מטלטלין, ראוי יהא לחייבה בתשלום לתיק הפש"ר של 1/6 מדמי השימוש הראויים. יורשי המנוחה התבקשו להמציא את כל המידע הנחוץ לעניין בתצהיר ולתמוך אותו באסמכתאות.

באשר לטענות המנוחה על חובות עיזבון המנוח טענה הנושה, כי החובות הנטענים על ידי המנוחה לא הוכחו. העילה העיקרית למסקנה זו נעוצה בעובדה שלא צורף תצהיר לתמיכה בטענות, לא צורפו מסמכים ופרטים מהותיים וכן התגלו קשיים וסתירות בטענות המנוחה כפי שפורטו בהודעה ובבקשה זו.

הנושה התנגדה לטענה כי המנוח נטל שתי הלוואות מבנק לאומי (בימים 14.1.09 ו- 2.9.11) וכי לאחר פטירתו נותר חוב בסך של 359,221 ₪ וכי המנוחה שלמה סך של 342,610 ₪ מחוב זה של המנוח וטענה בין היתר שלמכתב לא צורף תצהיר ובהעדרו אין להכיר בחוב הנטען. כן הוסיפה טענות הנוגעות לכך שבדפי חשבון הבנק של המנוחה לא נרשם לאיזה חשבון הועברו הכספים ולא צורפו דפי חשבון הבנק של המנוח שיראו שהכספים נכנסו אליו.

הנושה התייחסה גם לטענות בדבר הלוואה של ורד שיטרית מיום 21.7.14 וטענה בין היתר כי, אין מקום להכיר בחוב הנטען וכן ביקשה הבהרות ואסמכתאות שונות בעניין זה. עוד טענה לגבי חישובי ההצמדה וריבית הנטענים בעניין ההלוואות דלעיל כי, נפלה טעות בחישובים וכי אין מקום לערוך חישוב מאמצע התקופה אלא ממועד כל תשלום ותשלום.

גם באשר לעשר הלוואות הנטענות של המנוחה למנוח, טענה הנושה כי אין מקום להכיר בחובות הנטענים משלא צורף תצהיר ונכוח הסתירות בין המכתבים השונים וכן טענה שיש צורך בתצהיר ופרטים נוספים בעניין ואסמכתאות נוספות כאמור בבקשתה.

הנושה התייחסה גם לטענות בדבר חובות המנוח לשי חנוכה ולשלומי חנוכה וטענה שאין להכיר בהם בשל העובדה שלא צורף תצהיר. כן טענה כי החוב של שי חנוכה התיישן וכי לגבי החוב של שלומי חנוכה אין אסמכתה שהכסף הועבר לחשבון המנוח. הסכומים ששנטען התקבלו אינם נכונים ולא הוסבר מדוע חובות העזבון לאחרים אמורים להקטין את הסכום שישלמו יורשי המנוחה לפדיון חלקו של החייב בבית, במיוחד כשהאחרים לא דרשו את החובות הנטענים.

באשר לטענה בדבר חוב פיצויי פיטורין למנוחה, כעובדת שכירה של המנוח, טענה הנושה כי לא הוצגו מסמכים המוכיחים שאכן עבדה עבור המנוח במועד פטירתו וממתי. הטענה גם אינה מתיישבת עם טענתה שזכויות דמי המפתח בנכס עברו אליה. היה ראוי שיוגש תצהיר בעניין. לא הוצגו אסמכתאות וראיות על הסכומים שנצברו לזכות המנוחה בקופת הפיצויים. גם החישוב בתוספת ריבית והפרשי הצמדה שגוי.

באשר לטענה בדבר חובות המנוח לשוק האפור, לא צורף תצהיר ואין מקום להכיר בחובות הנטענים. לא נטען שהמנוחה שילמה החובות הנ"ל ולכן אין מקום להפחיתם מפדיון חלקו של החייב. גם כאן הסכום שהתקבל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית שגוי.

באשר לטענה בדבר הוצאות רכישת קבר, מצבה, שלט זכרון בבית הכנסת והוצאות אבל, גם כאן לא צורפו תצהיר, קבלות ולא הוכח מקור הכספים ואין מדובר בחוב של המנוח ואין מקום לחייב את החייב ב-1/6 מהם. גם במקרה זה לטענתה, הסכום שהתקבל לאחר תוספת הפרשי ריבית והצמדה אינו נכון.

באשר לטענה על ההלוואות המסתכמות בסך של 50,000$, לא צורף תצהיר ולכן אין מקום להכיר בחוב הנטען. לא צורף כל מסמך לתמיכה בטענה, לא ניתן פירוט מועד ההלוואות, מדובר בטענות חסרות היגיון והחישוב תמוה בהתחשב בכך שאין סכומים ואין מועדים כאמור.

טענה אחרונה שהעלתה הנושה בהודעה ובבקשה הייתה לגבי הוצאות שיפוץ ואחזקה שוטפת. גם בהקשר זה טענה הנושה שלא צורף תצהיר ולכן לא הוכח החוב. לא צורפו מסמכים לאימות הטענה. לא ניתנו פרטים לגבי הוצאות, סכומן, מועדן וזהות המשלם ומדובר בטענה בעלמא. לא הוסבר מדוע המנוחה הוציאה ההוצאות ולא נטען שההוצאות היו בגדר הלוואה למנוח, בפרט שהמנוחה ומשפחתה התגוררו בנכס.

לסיכום ביקשה הנושה להורות ליורשים להגיש תצהיר שיכלול את כל הפרטים ולצרף אליו את כל המסמכים לתמיכת האמור בו.

בתשובתה לתגובות ציינה הנושה כי הטענה לפיה אין לה מעמד לטעון טענותיה בהיותה נושה ב- 5% בלבד אינה נכונה לגופה ויש בה כדי לחתור תחת החלטת בית המשפט שקבע במפורש את זכותה לעיין במסמכים ולאחר מכן לטעון טענותיה וכך אכן פעלה.

9. הנאמן מתנגד לבקשה, הן מהטעם שאין כלל תביעת חוב של הנושה, שכלל לא ברור אם היא כשירה לנהל את ההליכים הנ"ל בשל מצבה הבריאותי והן משום שתביעת החוב שהוגשה בשמה, לא נערכה לפי הפקודה והתקנות. הנאמן טוען כי הנושה כלל לא מוסמכת לטעון במעמד נושה ובוודאי שלא הסמיכו אותה לטעון בשם נושים אחרים. כל התנהלותה משוללת תום לב וגורמת נזקים כלכליים וכספיים לקופת הפש"ר, לבעלי התפקיד ולנושים אחרים. הנאמן מוסיף כי אינו יכול לקבל התערבות נושה שגובה נשייתה הוא 5% בלבד בחקירות שהן בסמכות בית המשפט, הכנ"ר והנאמן. אין לנושה כל סמכות להתערב בחקירה, לחבל בה או לפגוע בהישגיה, תוצאותיה ומסקנותיה.

לגופו של עניין טוען הנאמן כי נושא הנכס נקבע בחוות דעת שמאי, נוהל מו"מ בין הצדדים ויש הסכמות שגובשו בין הנאמן, ב"כ עזבון המנוחה, ובהסכמת הכנ"ר.

באשר לדיירות מוגנת, מדובר בזכות אישית שאינה ניתנת להעברה, החוק קובע המשכיות מסויימת לדייר שהתגורר עם המנוח, ברי כי החייב לא התגורר עם המנוח. באשר לעסק של ייעוץ מס או מתן הלוואות, הן הנאמן והן הכנ"ר בדקו את כל ההיבטים ונראה נכון וצודק בנסיבות לסיים התיק בפשרה, חלף ניהול הליכים מייגעים נגד המשפחה, דבר שאין בו תוצאות מעשיות, שהרי מדובר בצד ג' עם נסיבות טראגיות, משפחה שכולה שקועה בחובות כאשר הניירת של עסקו של המנוח אינה מסודרת בלשון המעטה וקשה עד בלתי אפשרי להתחקות אחריה. המשאבים שיושקעו במעקב ניירות העסק אינם שווים את התוצאה האפסית הצפוייה. בכל הנוגע לנכסים נוספים, כמפורט בדו"ח הנאמן מיום 1.9.14, המנוח היה חייב כספים רבים הן לילדיו והן לאחרים, העסק לא היה רווחי, זאת למדו הנאמן והכנ"ר מעיון במסמכים ובניירות "המרופטים". בכל הנוגע לדמי שימוש ראויים, המנוחה התגוררה עם המנוח וסעדה אותו, ולא מצאו לנכון לתקוף בחזית זו. נוכח הוראת בית המשפט, נעשה חישוב סביר בדו"ח הנאמן מיום 1.9.14 ונמצא כי דמי השימוש בנכס כלולים בהצעת המשפחה לפשרה. בכל הנוגע לחובות נוספים הוסיף הנאמן וטען כי לא מצאו לנכון לחקור בכיוון זה כי הניירות והמסמכים הוכיחו סיכויי גבייה אפסיים. הרשימות עם שמות החייבים לכאורה אינן ברורות, פרטי החייבים לכאורה אינם ברורים, לא ברור אם פרעו החובות ויהיה קשה לנהל עימם מערכה משפטית בשל העדר ידיעה והוכחות. באשר להלוואות שונות שניתנו, המסמכים שהוצגו לנאמן ולכנ"ר הראו שהמנוח היה חייב כספים רבים לילדיו, הן למנוחה והן לילדיו האחרים. להיכנס לסאגה משפחתית שכזאת, לא ראה הנאמן עניין כאשר סיכויי הליכים שכאלו אפסיים לדעתו וכך סבר גם הכנ"ר. בכל הנוגע לפיצויי פיטורין הנאמן קיבל טענת המשפחה אודות חובות מתחום דיני העבודה של המנוח למנוחה. לגבי הוצאות קבורה, הנאמן לא ראה לנכון להרהר אחר דיווחי המשפחה, הניירות והטענות נראו נכונות ולכן התקבלו. בכל הנוגע להוצאות שיפוץ ואחזקה שוטפת, קיבל הנאמן את טענת המשפחה על הוצאותיהם לתחזוקת הנכס, באשר מצב הנכס הצריך שיפוץ, השמאים קבעו כך וגם האסמכתאות נראו סבירות ולכן הנאמן קיבל טענות אלו. עוד הוסיף הנאמן בתגובתו כי הנושה מכבידה וטוענת על זוטי דברים, שאינם מקובלים בחקירות נאמן וכנ"ר בתיקי פש"ר. תפקיד הכנ"ר והנאמן מחייב הגינות והוגנות כלפי צדדי ג' ונסיונות נושים בעלי נשייה של 5% "לטרטר את הנאמן ולשלוח אותו לרחובות ללא מוצא או לטייל ולחפש מטמונים בראשי ההרים", אינם מעשיים, אינם סבירים, עולים כספים רבים לקופת הפש"ר ונוגדים עקרון כינוס נכסי החייב ביעילות, במהירות ובהוצאות סבירות. הנאמן מציין בתגובתו כי הנושה אינה מציעה תכנית חלופית מעבר להכבדה. הנושה מחפשת אמתלות לעכב את ביצוע ההסדר המועיל לתיק הפש"ר בנסיבותיה של המשפחה דנן. דחיקת הקץ מצידה של נושה של 5% מעלה את הוצאות ההליך בצורה משמעותית ופוגעת ביתר הנושים.

10. גם חנוכה הגיש התנגדותו לבקשה והצטרף לתגובת הנאמן. לשיטתו, מטרתה של הבקשה היא לגרור את ההליך ולבזבז את זמנו היקר של בית המשפט והמעורבים בעניין. החוב לנושה מגיע לכדי 5% מסך חובות החייב ואין ליתן לה יד לעשות כרצונה בהליך בו חלקה היחסי כה קטן. גם אם הקופה תגדל בסכומים כמבוקש על ידה, חלקה כמעט ולא ישתנה. טענותיה נגד הדו"ח שהגיש הנאמן גורפות, כוללניות ופוגעניות בין היתר בזכר המנוחה וניכר בהן שלא היה לנושה רצון לבדוק רשימת החובות והזכויות של העיזבון באופן משפטי, ענייני ואנושי. הנושה מתעלמת מכך שחנוכה הגיש תצהיר בו התייחס באופן מפורש לרשימת הזכויות והחובות. ביום 8.12.14 הגיש חנוכה בקשה למתן הוראות אליה צרף תצהיר שאישרר את פניות המנוחה. גם עניינית אין בסיס מציאותי או עובדתי לטענות הנושה. בהתאם למסמכים שצורפו לפניות לכנ"ר ולנאמן, החובות לעיזבון, מקורם וגובהם ופרעונם על ידי המנוחה וחנוכה וכן זכויותיו, הוכחו במלואם. המנוחה ניהלה בשנים האחרונות ולאחר מותה המשיך חנוכה לנהל מו"מ מתמשך עם הכנ"ר והנאמן ובו שבו והוכיחו חובות המנוח כלפי המנוחה. דרישת הנושה שישוב ויוכיח את שכבר הוגש והוכח אבסורדית. טענות הנושה נענו במלואן במכתבים ובמסמכים שהועברו לבאת כוחה. לגופו של עניין, בכל הנוגע לטענות בדבר זכויות המנוחה במשרד שהחזיק המנוח טענה הנושה טענות שונות בהתעלמות מהוראות חוק הגנת הדייר [נוסח חדש] תשל"ב-1972 בנושא זה (סעיפים 26-23). בפניותיו הקודמות הפנה הח"מ את תשומת הלב לחוק זה, אך לשווא. חנוכה מפנה בתגובתו לכתב התביעה שהוגש נגד בנה של המנוחה המחזיק בדירה, ממנו עולה שבעל הבית הכיר בזכות המנוחה כדיירת מוגנת וממילא אין הזכות הזו מהווה חלק מהעיזבון. הנושה מתעלמת מכך שמערכת היחסים בין המנוח למנוחה הייתה חמה ואוהבת במסגרתה סייעו השניים האחד לאחר. המנוחה טיפלה במשך שנים במנוח שהיה חולה שהזמין אותה לגור בביתו ולנהל משק הבית והחזקתו וכך עשתה על חשבון חיי המשפחה הגרעינית שלה. לא עלה בדעתה לדרוש מהמנוח תשלום בגין העזרה. על רקע זה הטענה לפיה עליה לשלם דמי שכירות בגין מגוריה בדירה החל המיום שעברה לגור בה מקוממת ביותר, וכך גם הדרישות להוכיח את ההוצאות בגין השבעה והקמת המצבה.

11. הכנ"ר הצטרף גם הוא לעמדת הנאמן וציין בתגובתו כי העניינים עליהם הצביעה הנושה נחקרו ועניין זה מוצה. משכך נראה לו כי אין בסיס לטענה כי יש עילה לחקירות נוספות והוא מצטרף לעמדת הנאמן כי דין הבקשה להידחות.

ד י ו ן והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובתשובה, לרבות בנספחים שצורפו למכתב ב"כ צד ג' מיום 27.11.13, סבור אני שדינה להידחות וכי יש לאשר את ההסדר בין צד ג' לנאמן בהסכמת הכנ"ר בדבר פדיון זכויות החייב בנכס לרבות בגין חלקו בדמי השכירות של משפחת חנוכה מאז פטירת המנוח כנגד סך של 85,000 ₪.

יש לבחון את המחלוקת על פי הטענות והמסמכים שהוגשו. לפי טענות הנאמן וכן מעיון במסמכים שהוגשו בתיק זה עולה התמונה לפיה הנאמן והכנ"ר בחנו את הזכויות והטענות השונות לגופן.

תחילה יצויין שהנאמן לא קיבל את מלוא טענות צד ג' כי חובות המנוח עמדו על 1,279,567 ₪ והכיר, בהסכמת הכנ"ר, בחובות של המנוח בסך כולל של 899,793 ₪ בלבד הכוללים סך של 406,220 ₪ המובטחים במשכנתא על הנכס.

טענות הנושה בדבר שווי הנכס אינן מקובלות עלי. הנושא נדון במסגרת חוות דעת השמאי שזהותו הוסכמה על הכנ"ר וכן גובשו הסכמות שונות במסגרת המו"מ בין הצדדים, הסכמות שאושרו גם על ידי הכנ"ר. לא מצאתי לנכון להתערב בקביעות אלו הנראות כסבירות והגיוניות בנסיבות. גם בכל הנוגע לזכויות הדיירות המוגנת במשרד לא מצאתי להתערב נוכח כך שהמנוחה עבדה במשרד עם אביה המנוח ומתוקף כך נהפכה לדיירת מוגנת לאחר שקבלה את הזכויות הנ"ל במשרד מאביה המנוח שהיה הדייר המוגן המקורי (ראה העמוד הראשון לכתב התביעה שצורף כנספח לתגובת חנוכה).

הטענות בדבר עסקי המנוח בייעוץ מס ומתן הלוואות נבדקו על ידי הנאמן והכנ"ר. הנאמן בתגובתו הסביר כי הניירת אינה מסודרת וקשה עד בלתי אפשרי להתחקות אחריה ומשכך בקשות הנושה לקבל כרטיסי הנהלת חשבונות אינן רלוונטיות. במיוחד כאשר עסקינן במקרה בו מי שיכלו לשפוך אור ולהעיד על התנהלות העסק (בהליכים כאלה ואחרים) שהם המנוח ובתו המנוחה נפטרו.

כך גם לא מצאתי פגם בהחלטת הנאמן לעניין טענות המנוחה על חובות עיזבון המנוח. הנאמן הבהיר בתגובתו שהמסמכים שהוצגו הראו כי המנוח היה חייב כספים רבים למשפחתו לרבות המנוחה וכך גם אני התרשמתי מהמסמכים שצורפו למכתב המפורט מיום 27.11.13. בנוסף, צד ג' מסר תצהיר בעניין שנחתם ביום 7.12.14 בו התייחס למחלוקת, למכתבי המנוחה ולחובות של המנוח. הנאמן הכיר רק בחלק מהחובות שנטענו והבהיר שלא מצא לנכון להיכנס לנושא זה מעבר לכך, לאחר שהעריך שסיכויי הליך שכזה אפסיים. קראתי בעיון את טענותיה של הנושה ואיני סבור שיש מקום להגשת תצהירים ומסמכים נוספים מעבר לאלה שהוצגו לנאמן ולכנ"ר, ובפרט בהתחשב בעובדה שהן המנוחה והן המנוח אינם יכולים ליתן עדות ולשפוך אור על הנושא.

בסוגיות פיצויי הפיטורין והוצאות קבורה, עיינתי באסמכתאות והן מספקות וגם כאן אני מקבל את עמדת הנאמן שבדק סוגיות אלה.

בסוגיית דמי השכירות, משנראה על פי הטענה שהמנוחה עברה להתגורר עם המנוח כדי לטפל בו, דרישת דמי שכירות בגין התקופה בטרם פטירת המנוח אינה במקומה. המנוחה לא דרשה שכר בגין הטיפול באביה המנוח ואין להתעלם במסגרת הדיון במחלוקת מכך שמדובר באב ובת (שניהם מנוחים) ושאין למדוד כל דבר במשקפיים תועלתניות כספיות בלבד. מעבר לכך, קביעת הנאמן בדבר דמי השכירות בגובה 4,000 ₪ לחודש בהתחשב בשווי הנכס נראית על פניה סבירה.

טענות הנושה לגבי דמי שימוש ראויים כפי שהבהיר הנאמן כלולים בהצעת הפשרה וכן אני מקבל את עמדת הנאמן באשר לחובות הנוספים שנטענו.

באופן כללי הוצגו אסמכתאות רבות לגבי חובות המנוח ועזבונו (לאחר פטירתו) ואיני סבור שיש לדרוש מצד ג' אסמכתא לגבי כל סכום ו/או תשלום בהתחשב בנסיבות כאשר לא נראה שקיימת מחלוקת בין בני המשפחה ולמעשה המחלוקת התעוררה ממקום לא צפוי הקשור לתיק פשיטת הרגל של החייב.

נחה דעתי כי ההסכם בין צד ג' לנאמן בהסכמת הכנ"ר בכל הנוגע לפדיון זכויותיו של החייב בנכס בהתחשב במכלול הטענות וחובות המנוח הוא סביר ומשרת גם את האינטרס של נושי החייב. ברור גם שניהול הליכים נוספים בסוגיה זו יביא לסרבול, יגרום להוצאות משפטיות רבות ולעיכוב ממשי בהליך ואין בכך טעם כאשר אין צפי לתועלת של ממש מכך לשיטת הנאמן והכנ"ר.

בהתחשב בכל האמור לעיל, בעובדה שהמעורבים הראשיים נפטרו והן בעמדת הנאמן והכנ"ר שבחנו את המסמכים והטענות, ניהלו משא ומתן שבסיומו הוצע סכום מוסכם בגין פדיון הזכויות וזאת כאשר גם מונה שמאי נטרלי שקבע ובחן את הזכויות בנכס מהן נגזר הסכום לפדיון, סבור אני שדין הבקשה להמצאת תצהירים ומסמכים נוספים להדחות ואני מאשר את ההסכמה בדבר פדיון חלקו של החייב בנכס תמורת סך של 85,000 ₪ שישולם לקופת הכינוס.

זכותה של הנושה לחלוק על עמדת הנאמן ועדיין אין להתעלם מכך שמדובר בנושה שחלקה בסכום הנשייה עומד על כ - 5% מהנשיה הכוללת.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

סוגית ההפטר תיבחן במועד הדיון בהפטר ועל החייב להמשיך ולעמוד במלוא חובותיו בהליך.

החייב יסלק תוך 30 יום מלוא פיגוריו בהליך, ככל וקיים חוב פיגורים.

דיון בבקשה להפטר נקבע ליום 10.4.16 שעה 12:30.

תוך 14 יום יגיש הנאמן רשימת נושים הכוללת את הפרטים שבתקנה 42 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 (להלן: "התקנות").

הכנ"ר ידאג לזמן את הנושים לדיון שנקבע לעיל, לפי טופס 18 לתקנות.

הנאמן יגיש תסקיר עד 25 יום לפני מועד הדיון שנקבע.

הכנ"ר יגיש תסקיר כמפורט בתקנה 44 לתקנות, עד 15 יום לפני מועד הדיון הקבוע.

תשומת לב החייב לתקנה 45 לתקנות.

תשומת לב הנושים המתנגדים להפטר לתקנה 46 לתקנות.

678313

ניתנה היום, י"ד אלול תשע"ה, 29 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.