<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד שני קופנהגן
הנאשם בעצמו
ב"כ הנאשם עו"ד הגר אמר מטעם הסניגוריה הציבורית

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

הגענו להסדר טיעון, לפיו כתב האישום יתוקן, הנאשם יבקש לחזור בו מכפירתו, יודה ויורשע בכתב אישום מתוקן. מגישה כתב אישום מתוקן.

הצדדים יעתרו במשותף למאסר מותנה ארוך ומשמעותי שלא יעבור על עבירה של הפרת הוראה חוקית. באשר לרכיב הכספי המאשימה תעתור לקנס ואילו ההגנה תעתור להסתפק בהתחייבות.

ב"כ הנאשם:

מאשרת את הסדר הטיעון.

הנאשם:

קראתי את כתב האישום המתוקן, הבנתי את תוכנו ואני מודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

כן היו הפרות מצידי מבחינת הסדרי הראייה אבל היו סיבות שארצה להתייחס אליהן בהמשך.

אני מבין את פרטי ההסדר ואני מבין שביהמ"ש לא כפוף להסדר הטיעון.

<#4#>

החלטה

כתב האישום המתוקן מתקבל.

המזכירות תסרוק העתק כתב האישום המתוקן.

אני מתירה לנאשם לחזור בו מכפירתו.

#3#>

ניתנה והודעה היום י"ג שבט תשע"ד, 14/01/2014 במעמד הנוכחים.

<#5#>

הכרעת דין

על סמך הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום אני מרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום:

8 עבירות של הפרת הוראה חוקית – עבירה לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין – התשל"ז – 1977

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ג שבט תשע"ד, 14/01/2014 במעמד הנוכחים.

התובעת טוענת לעונש:

הנאשם יליד 1974, לחובתו רישום ללא הרשעה בעבירה של הפרת צו בית המשפט עבירה עצמה קודמת לכתב האישום וגם הרישום קודם. מגישה מוגש ומסומן תע/1. לצורך ההסדר תוקן כתב האישום.

בתיק עלו קשיים הן משום השיהוי המסוים בהגשת כתב האישום, ונאמר שלא מדובר על שיהוי ביחס לעבירות אלא מהזמן שחדלו לחקור בעניין וגם לאור טענות של הנאשם שבמישור הזה חשוב לציין ולהדגיש כל הטענות של הנאשם בדבר התעללות נבחנו על ידי מספר מותבים נבחנו גם בכובד ראש על ידי פקידות סעד וגורמי רווחה, נבחנו גם בבדיקות רפואיות, התוצאה היתה וההמלצה היתה גם של בתי המשפט וגם של פקידות הסעד כי לא עולה דופי בהתנהגות המתלוננת עם הקטין, ואין משהו שמצדיק התערבותם מדובר בחבלות יחסית לילד קטן שמשתולל.

נכון שגם המתלוננת הפרה את ההוראה החוקית כ- 4 פעמים אם אינני טועה אך מדובר בהפרה של דקות בניגוד לשעות ממושכות שהיו לנאשם ואף הפרות שנבעו מטעות כאשר המתלוננת סברה כי כתב ההגנה עומד בתוקפו בשל טעות בתאריך כפי שזכרה אותו ואחר כך באמת משהובררה לו הטעות האריכה את צו ההגנה.

מדובר בהפרות שונות לחלוטין מההפרות שביצע הנאשם ששיא השיאים, היתה הפרה המתוארת באישום התשיעי. בית משפט חייב להבין וזה גם הבסיס אולי לעתירה שלנו לקנס כספי . למעשה מדובר בהפרה של כ- 52 שעות במהלכן כל הגורמים השונים היו מעורבים יום ולילה ברציפות, המתלוננת אובדת עצות דואגת פנתה לגורמי הרווחה וגורמים בריאותיים ובתי משפט שונים התרוצצה בליווי גורמי הרווחה כפי שבית המשפט שמע ממנהלת האגף ומהחוקר, המשטרה הקימה צוותים שיצאו לבתי משפט שונים ראשון תל אביב רחובות בית הורי הנאשם, בית הנאשם ואחותו כדי לנסות ולאתר את הקטין או לקבל רמז מה קורה איתו, באותה שעה הנאשם לא השיב לטלפון שלו, בני המשפחה שלו לא ענו וכשענו ניתקו את הטלפון סירבו לשתף פעולה עם כל הגורמים. עצם המשאבים שהושקעו כאן כדי לנסות ולגלות מה קורה עם הקטין הם חריגים במיוחד שלא לדבר על עוגמת הנפש והבהלה שאחזה בכל הגורמים נוכח נסיבות אישיות כאלה ואחרות של הנאשם.

בית המשפט גם צריך לקחת בחשבון את מספר הפעמים הרב בהם המתלוננת נדרשה לחדול מעיסוקיה השוטפים להתלונן שהנאשם לא משיב מספר שעות את הילד. הפעמים שהיא נדרשה לפנות לבית המשפט לבקשת צו הגנה או דיונים שיזם הנאשם – מדובר על אובדן רב של ימי עבודה המתלוננת מתניידת בתחבורה ציבורית ממקום מגוריה שאינו באזור וחסוי בשל צו הגנה שיש לה מהנאשם ובכל פעם מדובר במספר שעות של הגעה והחלפה של תחבורה ציבורית בוודאי דרך לא קלה.

בשים לב לכל האמור ולחלוף הזמן מאת ביצוע העבירות, ואולי נאמר כאן שהנאשם על פי דברי המתלוננת לא רואה את הילד מספר שנים, כיון שהוא מסרב לתנאים שהציבו פקידות הסעד ואולם ביניהם יש עדיין דיוניים משפטיים וגורמי חיכוך בסוגיה הזו – אנחנו סבורים שמדובר בהסדר חריג אבל שלוקח בחשבון את מגוון השיקולים, נבקש להשית מאסר מותנה ארוך ומשמעותי נוכח העובדה שעדיין לא הסתיים גורמי החיכוך בין בני הזוג בעיקר לעניין הסדרי הראיה ומבקשת קנס יקח בחשבון את המשאבים שנלקחו פעם אחר פעם בעיקר באישום התשיעי.

ב"כ הנאשם טוענת:

מבקשת לכבד את ההסדר ולהטיל התחייבות בלבד ללא קנס.

מדובר בכתב אישום ישן עבירות שרובן משנת 2007 ורק אחת משנת 2008 מדובר בחלוף זמן משמעותי, חברתי אמרה שהסכסוך בין השניים לא הסתיים עם זאת הנאשם לא רואה את בנו הקטין, הדבר מקשה עליו עד מאוד הוא נמצא במצב נפשי מאוד קשה בעקבות העובדה שלא רואה אותו וזאת בעקבות התנאים שהוצבו לו הן מבחינת פקידות הסעד ובתי המשפט לכך שהוא אמור לראות את בנו במרכז קשר בלבד. ניתן לומר שהנאשם חווה טראומה בכל הקשור למרכזי קשר ופקידות סעד ולכן בחר שלא להיכנס לשם יותר גם אם זה עולה לו במחיר שלא לראות את בנו.

לעניין כתב האישום, זה למעשה משליך על העובדה שיתכנו ולא יהיו הפרות בעתיד. אולי יש סכסוך בבית המשפט אבל זה רק שם, הנאשם לא רואה את המתלוננת לא יודע היכן היא נמצאת וזה גם לא ממש מעניין אותו ולא תיתכן הפרה בעתיד.

מלבד העובדה שיש פה חלוף זמן משמעותי, יש את העניין שהנאשם גם הגיש תלונות הדדיות בגין הפרות נגד המתלוננת במספר הזדמנויות, גם כפי שטענתי בגין הפרות ונראה כי העניין עם התלונות האלה לא מוצה עד תום ויש לקחת בחשבון בבוא בית המשפט לגזור את הדין. אציין ואומר, שלנאשם למעשה אין הרשעות קודמות רק רישום ללא הרשעה אחד וזאת גם נסיבה לקולא. חברתי טענה לעניין האישום התשיעי שזה החמור ביותר, ראשית הרקע להפרות שמצוינות בכתב האישום וכמובן אישום התשיעי זה החשש ההולך ומתגבר של הנאשם לכך שבנו הקטין נפגע על ידי המתלוננת. כמו כל אב מודאג היו פעמים שהנאשם רץ עם בנו למרפאות לבתי חולים, לבדוק האם התקיימה פגיעה בבנו.

לגבי האישום התשיעי אני מציגה אישור לכך שאכן הבן ביקר עם הנאשם אביו במרפאה.

אומנם נכון שהאישור הרפואי שהצגתי לבית המשפט של הקטין הוא נכון ליום 11.2.08, שעה 12:00 עד 13:00 עם זאת מציגה לבית המשפט. המסמך מוגש ומסומן נ/1.

אציין ואומר שיום למחרת ביום 12.2.08 הנאשם הגיע לבית המשפט השלום בתל אביב לכב' השופטת ריבה בניסיון לקבל צו הגנה על הקטין וזאת עוד פעם מתוך דאגה וחשש לשלומו וזה למעשה למה האישום התשיעי מגלם שעות על גבי שעות בהן הקטין לא הוחזר לחזקת אימו, למעשה הנאשם כן הלך לרופא כן ניסה למצוא מענה בבית המשפט אומנם ללא הצלחה אך ניסה לעשות כל מה שביכולתו על מנת לדאוג לכך שבנו הקטין לא ייפגע אם אכן הוא חשש שהיתה פגיעה כזאת.

לעניין נסיבות אישיות, הנאשם לא עובד. כפי שבית המשפט יכול לראות לנאשם יש אחוזי נכות מביטוח לאומי, הוא עבר תאונה מאוד קשה בשנת 95, תאונת אופנוע בעקבות התאונה הוא חווה מוות קליני, אציין ואומר שהתאונה קרתה לקראת סוף שירותו הצבאי, הנאשם שירת כלוחם קרבי בצה"ל וכמובן התאונה גדעה את שירותו הצבאי, אומנם בסוף השירות אבל כתוצאה מכך הוא גם נפגע קשות בידו.

לאור כל האמור ולאור הנסיבות המיוחדות של התיק וחלוף הזמן – אני סבורה שניתן להסתפק בתיק זה בהטלת התחייבות בלבד ולא עונש של קנס שיפגע בכיסו של הנאשם שכפי שציינת אינו עובד.

ב"כ המאשימה:

מבקשת להביע הסתייגות מהאישור הרפואי מדובר בשעה 13.00 ולא ניתן להסביר את היומיים הבאים אחריה. מה גם שמדובר בביקור חוזר לבדיקה שנערכה ביום 8 לחודש, מבלי לחשוף את כל הפרוטוקולים בהליך הרי שהמשטרה חיפשה את הקטין באותו מעמד בבית משפט בתל אביב הקטין לא היה, הנאשם לא רצה לומר איפה הוא, וגם בית המשפט לא נעתר לבקשת הנאשם אלא ביקש שהדיונים יושבו למותב שבדן בתיק. כך שאין ממש בטענות הנאשם בוודאי לא לשיתוף הפעולה עם המשטרה וגורמי הרווחה.

הנאשם:

אני רוצה להתנצל בפני בית המשפט על ההתנהלות שנגרמה אבל אני מבקש מבית המשפט להגיע לעומק הדברים ולהבין שמדובר בנושא רגיש של הבן שלי שנלחמתי עליו והגעתי עם הפעילות הזו אפילו לכנסת שבמסגרתה ביקשתי להגיש שאילתא מדוע לא חוקרים פקידי סעד במשטרה הבסיס להכל.

אני ראיתי את הבן שלי וראיתי פגיעות כוויות וחבלות שנעשו על ידי הגרושה בזמן שאני רואה את הבן שלי שעה בשוע ואין לי קשר פיזי אחר איתו. כל הפגישות עם פקיד הסעד תיעדתי ויש לי את המסמכים פה והם הסתירו באופן מפורש. בגלל שזה לא ההליך ולא המקום, ואני לא רוצה להפוך את הנושא הזה לדיון הוכחות אין בו מקום לנושא המורכב הזה, אני בא לקראת בית המשפט כי יש לי הוכחות מפורשות של הקלטות ותמלולים תעוד של פקידת סעד של פשעים שנעשו בילד כוויות להביא את הילד עם סרחון של צואה, זה מוקלט ועו"ס אחרת מאשרת את הדבר ופקידת סעד אחראית על התיק מציגה את האם כנפלאה מסתירה את הדברים וכל אלה מוכחים אחד לאחד ויובאו בערכאה אחרת.

עד היום במסגרת ההליכים לא נעשה שום דיון הוכחות שיכולתי להציג את ההוכחות וכל הטענות שנערכו כלפיי אם זה על ידי פקידת סעד אני לא הוכחתי את הטענות שיש לי וחלקן הוצגו בפני כב' השופטת שטמר בזמנו שהיא בעצמה הזדעזה מהמקרים והורתה למשטרה לחקור וזה לא נעשה.

בעקבות הדברים האלה היו אי הסדרים בתנהלות מולי מול פקידת הסעד והמערכת שגרמו לכך שהתחשבתי במצב הנפשי של הילד ולא נפתח את זה, התבטאו לפעמים על ידי ביקורים בקופת חולים וכאב נוסף של הילד שלא נלקח על ידי פקידת הסעד בטענות שהצגתי וזה הביא לכך שפעמים היו איחורים אבל לא כפי שהגרושה מציגה.

לעניין האישום האחרון באותו היום בגלל שזה היה לקראת אחר הצהיריים אני הייתי בקשר קבוע עם קצין המשטרה של רחובות הלכתי בלילה הראשון לבית משפט השלום בראשון לציון הבית משפט היה סגור השומרים פתחו לי ומתוך בית המשפט פקססתי אישור לקצין החקירות על כך שהייתי בקופת חולים ואמרתי לו שאני מתכוון למחרת לגשת לבית המשפי. הילד היה עם ראש חבול ועם חתך של סכין ביד. באותו זמן היו שני צווי הגנה של כוויה חמורה ביד ועוד חתך אחר שלא הסתיימו. הנושא נמשך ליום שני בגלל שכב' השופטת ריבה שהודאתי בפניה שנגרם הפרה של צו בעקבות הצורך להגיע לבית המשפט בגלל חוסר הפעילות של פקיד הסעד ורק שעשיתי את זה הם קמו ולא ראו את טובת הילד. כב' השופטת ריבה הפנתה את ההליך לבית שמפט בענייני משפחה ברמת גן ושם ראתה שהיו שני צווי הגנה לגבי כוויות וחבלות שלא הובאו לסיום וטיפול, וזה מה שגרם לשהות הארוכה עם הילד ולא משהו אחר לא זלזול בחוק חס וחלילה לא ברחתי עם הילד ולא נהנתי. לא היתה מטרה אחרת ולא היתה עשייה אחרת.

אני חי מדמי ביטוח לאומי ואני לא עובד מבקש מבית המשפט לבוא לקראתי לעניין הקנס.

<#8#>

<#9#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן בביצוע 8 עבירות של הפרת הוראה חוקית.

בעיקר העבירות מדובר בהשבתו של הנאשם את בנו בשעה מאוחרת יותר מאשר הוא אמור לעשות כן במסגרת הסדרי הראיה כאשר באישום אחד הוא לא השיב את הילד ובמשך כ- 52 שעות ניסו למוצאו רשויות הרווחה והמשטרה עד שהוא נמצא על ידם.

לחומרה יש לשקול את ריבוי העבירות ובעיקר את חומרת העבירה באישום התשיעי אשר בה לא הושב ילדו, דבר שגרם לכך שרשויות שונות חיפשו אותו ולא עלה בידם למוצאו זמן רב.

אין צורך להכביר מילים לעניין חומרת עבירות אלה, ובעיקר כאמור בנוגע לאישום התשיעי.

כן יש לשקול לחומרה את העובדה שלנאשם רישום של אי הרשעה בעבירה דומה אשר בוצעה זמן מה לפני העבירות נשוא תיק זה.

עם זאת, קיימים שיקולים רבים לקולא. ראשית חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות כאשר העבירות בוצעו במהלך השנים 2007 ו- 2008. בנוסף, מדברי הנאשם עולה כי הסיבה שבשלה ביצע את העבירות ובעיקר העבירה נשוא האישום התשיעי נבעה מאמונתו כי בנו נפגע וכאשר במהלך זמן זה, עשה ניסיונות על מנת לוודא שבנו לא ייפגע פעם נוספת. זאת על ידי פנייה לקבלת טיפול רפואי ולבית המשפט.

מובן כי אין באמונתנו של הנאשם כי בנו נפגע כדי להביא לביצוע העבירות אותן ביצע ובעיקר עבירה נשוא האישום התשיעי, כאשר אם הנאשם חושש לכך שבנו נפגע, עליו לפעול בדרכים אחרות כפי שהוא טוען שאכן עשה, ולא לעשות דין לעצמו ולהפר את החוק באופן שיגרום נזק רב הן למתלוננת לקטין והן לרשויות השונות.

עם זאת, בשל כך שהוא איננו רשאי לעשות כן הוא הורשע בביצוע עבירות אלה ואולם יש ליתן משקל לקולא לעניין העונש לאמונתו בעניין זה, אשר נתמכת בפעולות שהוא עשה.

כן יש לשקול לקולא את הודאתו של הנאשם לביצוע העבירות, את העובדה שהמתלוננת אף היא הפרה את הסדרי הראייה, אף אם מדובר בהפרות מועטות יותר ונסיבות אחרות שבשלהן לא הוגש נגדה כתב אישום וכן יש לשקול לקולא את נסיבותיו האישיות של הנאשם אשר הוא בעל אחוזי נכות הוא נפגע בתאונת דרכים ומצבו הכלכלי הקשה.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים המפורטים לעיל, אינני סבורה כי ניתן במקרה זה להסתפק בהתחייבות בלבד אלא שכן על הנאשם להבין כי עליו לשמור על הוראות החוק בקפידה ולא להפר אותן אף מתוך הסיבות שהוא פירט.

יחד עם זאת, בשל השיקולים לקולא, הקנס לא יהיה גבוה ואחלקו לתשלומים על מנת להקל על הנאשם בתשלומים.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור עבירה כפי זאת שבביצועה הורשע בתיק זה.

2. הנאשם ישלם קנס בסך 1500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב- 5 תשלומים שווים ורצופים. התשלום הראשון יבוצע עד ולא יאוחר מיום 15.2.2014 ויתר התשלומים יבוצעו ב- 15 לכל חודש קלנדרי לאחר מכן.

לא ישולם איזה מן התשלומים במועדו, תעמוד מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#10#>

ניתנה והודעה היום י"ג שבט תשע"ד, 14/01/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

מבקשת לפסוק למתלוננת את הוצאותיה שהגיעה בשעה 8.30 לבית המשפט השעה כעת 11.00.

<#11#>

החלטה

אני פוסקת לעדה הגב' תמר עמרם את הוצאותיה בסך של 100 ₪.

העדה התייצבה בשעה 8.30 בבית המשפט והשעה כעת 11:02.

<#12#>

ניתנה והודעה היום י"ג שבט תשע"ד, 14/01/2014 במעמד הנוכחים.

קלדנית: טובה

הוקלד על ידי טובה ממן