1. עניינה של התביעה בנזקי רטיבות שנגרמו לתובע, לטענתו, במחסן המשמש אותו. הנתבעת 1 היא חברת הניהול של כלל היחידות בבית המשותף בו מצוי המחסן. הנתבע 2 הוא מי שמחזיק בפועל בשטח מסוים (המהווה לפי הטענה חלק מהרכוש המשותף) ושלפי הנטען נבעה הרטיבות גם מהשטח האמור. לטענת התובע היה על הנתבעת 1 לפעול לתיקון הרטיבות הנטענת. בכל האמור בנתבע 2, הרי שהתובע ייחס לו בכתב התביעה אחריות בטענה כי מנע מן הנתבעת 1 לפעול לביצוע תיקונים ואיטום בשטח שבו הוא מחזיק ובכך להביא לפתרון הבעיה.
2. התביעה הוגשה לכתחילה לבית המשפט לתביעות קטנות. התובע עתר לפצותו בסך של 5,000 ₪ ולהורות על "הפסקת תשלום האחזקה" המשתלם לנתבעת 1. ההליכים בתביעה התמשכו. מונה מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הגיש מספר רב של חוות דעת. בעקבות חוות הדעת ביצעה הנתבעת 1 מספר לא קטן של עבודות, תיקונים ותיקונים חוזרים במקום, לרבות בשטח המוחזק על ידי הנתבע 2 ובהסכמתו. בשלב מסוים הורה בית המשפט (כבוד השופטת מ' אביב) על העברת התביעה לבית משפט השלום (ראו, החלטה מיום 2.9.12). כתבי הטענות המקוריים, עם זאת, נותרו על כנם ולא תוקנו.
3. התביעה הועברה לטיפולי לפני זמן קצר נוכח צאתה של כבוד השופטת אביב לשבתון ממושך.
4. כיום, אין עוד מחלוקת כי בעיית הרטיבות במחסן התובע נפתרה (ראה הודעת התובע מיום 5.6.14). נותרה על הפרק אך השאלה אם מגיעים לתובע פיצויים והוצאות משפט ובאיזה שיעור.
5. בדיון שנערך היום לפניי, התובע והנתבעת 1 הסכימו והסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה על פי שיקול דעתו, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984, ללא נימוקים, ולאחר שמיעת דברי הצדדים בקצרה. הובהר לצדדים כי בהכרעה מסוג זה רשאי בית המשפט לקבל את התביעה במלואה או לדחות את התביעה במלואה, או לקבלה לשיעורין, הכל על פי שיקול דעת בית המשפט, לרבות משיקולי פשרה וצדק. עוד הובהר כי בנסיבות אלה, הסיכוי לדיון בערעור הוא קלוש.
6. הנתבע 2 ביקש שלא להיות חלק מההסכמה הדיונית האמורה. משכך, ביקשו התובע והנתבע 2 כי ביחסים ביניהם יינתן פסק הדין על יסוד החומרים שבתיק ולאחר שמיעת דבריהם בקצרה.
7. עיינתי במסמכים הרבים, רבים מאד, בתיק בית המשפט. בכלל זה בחנתי את התכתובות שהוחלפו בין הצדדים לפני הגשת התביעה ולאחריה. עיינתי בכל חוות הדעת שהוגשו מטעם המומחה שמונה על ידי בית המשפט לאורך הזמן, בעדכונים שהוגשו על ידי הנתבעת 1, בין היתר, בקשר עם עבודות שביצעה בעקבות חוות דעת ובדיקות המומחה ובהתייחסויות שהגישו כל הצדדים לדברים מעת לעת. שמעתי את דברי הצדדים בדיון שנערך לפניי (שבו נכחו התובע, הנתבע 2 וב"כ הנתבעת 1 – בשונה ממה שנרשם בפרוטוקול, בטעות).
8. באשר לתביעה ככל שהיא מופנית כלפי הנתבעת 1 – נתתי דעתי למכלול הנסיבות. בכלל זה נתתי דעתי לנזקים שלהם טען התובע, לטענות הנתבעת 1 כי הטענות לנזקים נטענו באורח כללי, ללא כל פירוט, וכי הלכה למעשה כלל לא הוכחו. נתתי דעתי לכך שהתובע לא הציג אסמכתאות כלשהן בקשר עם הנזקים שנתבעו, או בקשר עם הוצאות שנגרמו לו או שייגרמו לו בשל הרטיבות הנטענת. גם טענותיו כי נמנע ממנו שימוש במחסן הנדון או בחלק ממנו, שהועלו בדיון היום, נטענו ללא תמיכה ובלא שהובאה ראיה כלשהי בעניין או בקשר עם הוצאות שנגרמו בשל כך, למשל בשל הצורך במקום איחסון חלופי או ביחס לכל פגיעה אחרת שנגרמה לו בשל כך. נתתי דעתי גם לטענות בקשר עם דמי האחזקה ששולמו לאורך הזמן אך גם לכך שאלה נסבים, לפי הטענה, על מגוון שירותים החורג מטיפול בבעיות נושא התביעה. בהקשר זה הבאתי בחשבון גם את השוני בין סעד הפיצוי הנדרש לבין הסעד שנתבקש בכתב התביעה. לצד זאת, הבאתי בחשבון כי הרטיבות הנדונה היתה כרוכה באי נוחות מסוימת, שנמשכה תקופה לא קצרה. בנוסף, שקלתי גם את התמשכות ההליכים שאליהם נדרש התובע, אך גם את העובדה שהנתבעת 1 פעלה משך זמן בעקביות ובהתאם להוראות המומחה שמונה, עד לפתרון הבעיה.
9. במכלול נסיבות העניין, ועל יסוד הסכמת תובע והנתבעת 1 למתן פסק דין על דרך הפשרה ולפי ס' 79א לחוק בתי המשפט, אני מורה כי על הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 4,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
10. באשר לתביעה ככל שהיא מופנית כלפי הנתבע 2 – בחומרים שהובאו לפני בית המשפט קיימות אינדיקציות התומכות בכך שלמצער חלק מהרטיבות במחסן התובע מקורה בבעיות איטום בשטח בו עשה שימוש הנתבע 2 (ראו, למשל, חוות דעתו השנייה של המומחה שמונה, חוות דעת מיום 9.2.11 המתייחס לשטחים המשמשים את הנתבע 2, וכן עדכוני התובע כי בעקבות זיפּוּת החלק שבשימוש הנתבע 2 על ידי הנתבעת 1 חדלה חלק מבעיית הרטיבות). אולם, לשיטת התובע עצמו האחריות לטיפול בשטח הנדון מצוי באחריות הנתבעת 1. התובע ביקש לייחס לנתבע 2 אחריות אך בשל העובדה שהלה מנע, כך לטענתו, מן הנתבעת 1 לפעול לביצוע התיקונים הדרושים. אלא שלא הונחה תשתית מספקת לתמיכה בטענה כי הנתבע 2 הוא שמנע מהנתבעת 1 לתקן את הדרוש תיקון. הנתבע 2 הכחיש כי מנע מנציגי הנתבעת 1 לעשות תיקונים כאמור (ע' 9, ש' 29 לפרוטוקול). גם בדיון הראשון בתביעה העיד כי הוא נתן לנציגי הנתבעת 1 הרשאה להיכנס לשטח הנדון זמן רב לפני התביעה (ע' 2, ש' 14-15 לפרוטוקול, ראו גם נספח 3 לכתב התביעה). התובע עצמו אישר כי אין לו ידיעה אישית כי הנתבע 2 מנע מהנתבעת 1 להיכנס לשטח הנדון (ע' 10, ש' 13-14). מדברי נציג הנתבעת 1 בדיון הראשון בתובענה לא עלתה תמונה חד משמעית בעניין וניכר כי בשלבים מסוימים חשב כי ניתן יהיה לפתור את הבעיה שלא מתוך השטח בו עושה הנתבע 2 שימוש (ע' 1, ש' 22-24 לפרוטוקול). אף לא הוצגה תשתית של ממש לניסיון ממשי כלשהו שעשתה הנתבעת 1 מול הנתבע 2 ועל מנת להיכנס ולבצע תיקונים מהשטח שבשימוש הנתבע 2. יתרה מזו, גם לאחר הדיון הראשון בתובענה, מיום 19.8.10, ולאחר שהנתבע 2 הסכים לכניסת נציגי הנתבעת 1 לשטח הנדון, חלף פרק זמן ממושך מאד – כשנה ומחצה (וראו הודעת התובע מיום 13.2.12) – עד שאותר מקור הבעיה ועד שזו נפתרה. גם בכך יש כדי להקרין על משקלה של הטענה כי הנתבע 2 הוא שמנע את פתרון הבעיה (וראו בהקשר זה גם טרוניות התובע בהודעותיו מימים 11.5.11 ו-17.7.11 המופנות בעיקרן אל הנתבעת 1 לפיהן היא לא פועלת כראוי לתיקון המצב "למרות שנתבע 2 הסכים לכך כבר בדיון..."). בדיון מיום 11.12.11 – היינו למעלה משנה לאחר הדיון הראשון במסגרתו הבהיר הנתבע 2 כי הוא מסכים לכניסת נציגי הנתבעת 1 לשטח – לא העלה נציג הנתבעת 1 טענה כלשהי כאילו התנהלות הנתבע 2 היא שמעכבת את פתרון הבעיה ואף אישר כי הנתבעת 1 פשוט לא מצליחה לשים את האצבע על מקור הבעיה (ע' 6, ש' 9-11 לפרוטוקול). במצב דברים זה, המסקנה היא כי לא עלה בידי התובע להוכיח, ברמה הנדרשת, כי הרטיבות ואי פתרונה נגרמו בשל התנהלותו של הנתבע 2.
11. משכך, דין התביעה ככל שהיא מכוונת כלפי הנתבע 2 – להידחות. בנסיבות העניין, ובשים לב למכלול הנסיבות כמו גם להתנהלות הדיונית – לא ראיתי לעשות צו להוצאות.
12. המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לצדדים גם באמצעות הפקס.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ד, 13 יולי 2014, בהעדר הצדדים.