לפניי בקשת הנתבעת לדחות את התביעה על הסף, בהתאם להסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה מאת כב' השופטת נ' מוניץ, בעוד ההליך מתברר בבית המשפט המחוזי בנצרת.

באותה הסכמה נקבע כי ניתנה לתובעים ארכה אחרונה להשלים הליכים מסוימים עד יום 15.4.12, שאם לא כן – תידחה התביעה. ההליכים האמורים לא בוצעו, ולפיכך דין התביעה להידחות.

כמו כן, לא קוימה החלטת כב' השופטת מוניץ, שאושרה בבית המשפט העליון, בדבר הפקדת ערובה להוצאות. דין התביעה לדחייה על הסף גם מטעם זה.

למעשה, בקשת המדינה לדחיית התביעה על הסף מבוססת על עילות שהתגבשו זה מכבר בהתאם להחלטות קודמות. אין עוד מקום לבקשות חדשות מצד התובעים, הנסמכות על עילות חדשות.

גם לגוף הבקשה להפחתת הערובה – שאינה מתייחסת למחדלים הדיוניים הנוספים של התובעים – לא מצאתי לה צידוק, משהנתבעת כבר טרחה בהכנת המענה לתביעה בכללותה עוד בטרם הוברר כי תחילה תידון רק השאלה המקדמית של תחולת הסייג לאחריות בגין 'פעולה מלחמתית'.

לאור המקובץ, התביעה נדחית, והדיון שנקבע בה מבוטל.

הנתבעת תגיש בקשה נפרדת לפסיקת שכ"ט עו"ד ולשומת הוצאות.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ג, 27 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.