בפני בקשת הנתבע לאפשר לו להביא ראיות נוספות, מעבר לאלו שהובאו על ידו בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 16.1.13 ואשר לקראתה הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית של הצדדים וכן ניתנה לנתבע אפשרות להעיד עד נוסף, שלא הגיש תצהיר.

הראיות הנוספות שמבקש הנתבע להביא הן: דו"ח מד"א המתיחס לארוע נשוא התביעה ועדותו של נהג אמבולנס נוסף שנרשם בדו"ח כי הגיע למקום הארוע.

המחלוקת המרכזית שמתבררת בפני במסגרת הליך ההוכחות (לאחר פיצול הדיון) בתמצית הינה באם התאונה שארעה לתובע ביום 15.8.05 ארעה בעת שהלה עבד בשירות הנתבע ונפל מקיר שעסק בבנייתו, או שמא, כטענת הנתבע, התאונה ארעה כתוצאה מנפילת התובע מטרקטור שנהג בו, שלא במהלך עבודה אצל הנתבע.

התובע מסתמך, מעבר לעדותו הוא, על הודעת הנתבע בפני המוסד לביטוח לאומי, בה ציין הלה כי הודע לו שהתובע נפל מקיר במהלך עבודתו אצלו.

מנגד, הנתבע טוען כי הודעתו בפני המוסד לביטוח לאומי אינה משקפת את המציאות וכי טענתו כי התאונה ארעה בעת נפילה מטרקטור נתמכת במספר עדויות, לרבות דו"ח מד"א.

לישיבת ההוכחות קדמה הוראה להגשת תצהירים, כאשר בתחילה הגיש הנתבע תצהיר שלו ושני תצהירים נוספים. בישיבת קדם המשפט מיום 6.6.12 (לאחר חלוף המועד להגשת התצהירים) הודיע ב"כ הנתבע כי בכוונתו להגיש תצהירים של שני עדים נוספים אשר שמם ננקב על ידו, ואכן תצהיר אחד מאלו הוגש, ואילו לגבי השני, הוא נהג האמבולנס, הוגשה בקשה לפטור מהגשת תצהיר, בקשה שקיבלתי מנימוקיה.

בחלוף שלושה חודשים נוספים הוגשה בקשה להגיש תצהיר של עד נוסף שנטען כי דבר קיומו נודע לנתבע רק חודש לפני הגשת הבקשה. חרף התנגדות התובע, התרתי את הגשת התצהיר מהנימוקים שפורטו בהחלטתי מיום 25.11.12, תוך שהדגשתי כי הנתבע מיצה את כל "לפנים משורת הדין", ולא אתיר הגשת תצהירים נוספים.

בפתח ישיבת ההוכחות ציין ב"כ הנתבע כי יומיים לפני המועד, בעת ששוחח עם נהג האמבולנס לקראת עדותו, התברר לו, לראשונה, כי קיים דו"ח מוקד של מד"א ממנו עולות עובדות רלבנטיות ביחס לסוג התאונה עליה דווח וכן כי קיים נהג אמבולנס נוסף שהוזעק למקום התאונה. לאחר השלמת שמיעת עדי הצדדים, ולאחר שלא התרתי הגשת הדו"ח באמצעות נהג האמבולנס שאין לו יד ורגל בעריכתו, הועלתה בקשתו להתיר לו הבאת ראיות נוספות שהם: הגשת דו"ח מוקד מד"א באמצעות עורכו, לרבות הקלטת השיחה הטלפונית למוקד ככל שזו קיימת, וכן העדת נהג האמבולנס הנוסף.

ב"כ התובע מתנגד לבקשה בעיקר לאור האמור בהחלטתי מיום 25.11.12 והתחושה שהנתבע בונה את הגנתו בצורה "מתגלגלת" מבלי שטרח לאסוף את מלוא הראיות הרלבנטיות במהלך התקופה הארוכה שקדמה לישיבת ההוכחות. התובע מדגיש את חשיבות הוראות סדרי הדין והבאת הראיות, ואת המשמעות של עיכוב נוסף בניהול ההליך תוך נסיון הנתבע "לדחות את הקץ".

מנגד, הדגיש ב"כ הנתבע, כמובן, את חשיבות גילוי האמת, ואת העובדה כי קיומה של הראיה הנוספת נודעה לו ר בסמוך לישיבה לאור סירוב נהג האמבולנס לתת תצהיר מטעמו.

אכן מסכימה אני עם ב"כ התובע כי על בית המשפט לקבוע גבולות להתנהלות בעל דין בהבאת ראיותיו, וכי החלטתי מיום 25.11.12 היתה צריכה להציב גבול ברור להבאת ראיות מטעם הנתבע, גבול שאין לחצותו, אף לא מטעמים של "גילוי האמת" כנטען על ידי הנתבע. כאשר בעל דין אינו פועל בשקידה סבירה לאסוף ראיות רלבנטיות, אין לאפשר לו לעשות כן בתום שמיעת הראיות.

אלא שבמקרה דנן, חרף החלטתי הנ"ל, אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה וזאת לאור משקלה הרב של הראיה הנוספת שמבקשים להציגה, דו"ח מוקד מד"א. המדובר בראיה שלכאורה נערכה על ידי אדם שאין לו כל נגיעה לעדים או לארוע עצמו (מוקדנית שקיבלה הודעה הזעיקה אמבולנסים וערכה דו"ח בהתאם) ומשכך, הינה ראיה אוביקטיבית הרבה יותר מהעדויות שנשמעו בפני. יתירה מכך, באם אכן יתברר כי יש הקלטה של השיחה למוקד, בודאי שמדובר בראיה משמעותית מעין כמוה המשקפת את המציאות ב"זמן אמת" ביחס לתוכן ההודעה שנמסרה למוקד.

כך גם לגבי עדותו של נהג האמבולנס השני שחלקו באירוע וידיעתו אודות נסיבותיו יכולים להיות בעלי משמעות לא מועטה.

נכון הדבר כי הנתבע לא שכנעני כי פעל ב"שקידה סבירה" לאיסוף ראיות אלו קודם לישיבה, וברור לי לחלוטין כי ב"כ הנתבע בא בדברים עם נהג האמבולנס לפני הישיבה, כך שיכול וצריך היה לדעת אודות קיום דו"ח מוקד מד"א וקיום נהג אמבולנס שני. אין מדובר בעד שהוזמן בצורה בלתי תלויה אלא בנהג אמבולנס שהוא גם בעל הבית שבסביבתו טען התובע כי ביצע את העבודות להקמת הקיר ממנו נפל, שהוזמן ללא תצהיר רק מהטעם שקיימת הוראה של מד"א האוסרת עליו ליתן תצהיר. בנסיבות אלו יכול היה הנתבע לברר את מלוא ידיעותיו של הנהג לא יומיים לפני הדיון, אלא חודשים לפני כן, כשפנה אליו לקבלת התצהיר....

בכל מקרה, דו"ח מד"א הינו מסמך מהותי בתיקי נזקי גוף שכן לעיתים יש בו להעיד על דברים שנמסרו בזמן אמת, לרבות ביחס לנסיבות התאונה, ומשהתובע לא מצא לנכון להגישו, צריך היה הנתבע לפעול לאיתורו וגילוי תוכנו והסבריו מדוע לא עשה כן, אינם מספקים אלא מעידים אכן על התנהלות "מתגלגלת" מצד הנתבע בניהול הגנתו בתיק.

יחד עם זאת, גם מלאכתו של בית המשפט בהתווית סדרי הדין איננה טכנית, ובשקילת האחד מול השני, דהיינו משקלן האפשרי של הראיות הנוספות, אל מול המחדל בהתנהלות הנתבע, אני סבורה כי יש להעתר לבקשה אולם זאת בכפוף לתשלום הוצאות התובע בגין הישיבה הנוספת, בסך כולל של 2,000 ₪, כתנאי להעתרות לבקשה.

על הנתבע לשלם סכום זה לתובע, באמצעות ב"כ, בתוך 15 יום ולהמציא לתיק בית המשפט אישור המעיד על ביצוע התשלום, ובכפוף לביצועו תינתנה הוראות באשר להגשת הראיות הנוספות.

ניתנה היום, ט' שבט תשע"ג, 20 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.