תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע כללי

1. התובע יליד 1967, נפגע בתאונת דרכים ביום 25/4/2006. ממקום התאונה פונה התובע לבי"ח שערי צדק, שם נבדק ושוחרר עם המלצות להמשך מעקב וטיפול במסגרת קופת חולים.

הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את הרכב בו נהג התובע בעת התאונה, בביטוח חובה.

אין מחלוקת בשאלת החבות, אלא אך בשיעור הפיצוי לו זכאי התובע.

הנכות הרפואית

1. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה. ועדה רפואית שליד המל"ל קבעה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה, בשיעור 10% בגין פגיעה בברך.

בקשה שהגישה הנתבעת להבאת ראיות לסתור נתקבלה, ומונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופודיה, ד"ר לטווין. בחוות דעתו מציין ד"ר לטווין כי מהתיעוד הרפואי עולה כי התובע סבל בעבר בשנת 2005 מכאבים בברך, ואף עלה חשד לקרע במיניסקוס והומלץ על אטרוסקופיה.

לאור ממצאים אלה ציין ד"ר לטווין כי ברור שלא כל תלונותיו של התובע יש לקשור לתאונה, אולם נראה שהתאונה החמירה את מצבו, ולפיכך העריך ד"ר לטווין את נכותו של התובע ב- 5% לצמיתות, לפי סעיף מחצית סעיף 48 2(ז)(1) לתוספת לתקנות הבטוח הלאומי.

הנתבעת מעלה השגות כנגד קביעתו של ד"ר לטווין, וזאת לנוכח עברו הרפואי של התובע. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בעניין זה, הגעתי לכלל מסקנה כי הערכתו של ד"ר לטווין אפשרית וסבירה, וזאת משום שהיא מביאה בחשבון א עברו הרפואי הרלוונטי של התובע, ולכן אין מקום להתערב בה.

שיעור הפיצויים

הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות

1. לפני התאונה עבד התובע כאיש מכירות בחברה להתקנת אמצעי מיגון ושכרו הממוצע עמד על כ- 7,200 ₪, צמוד להיום כ- 8,600 ₪.

לדברי התובע, לאחר התאונה הוא נעדר מעבודתו במשך 16 יום; בחודש דצמבר 2006 הוא פוטר מעבודתו, לטענתו משום שלא היה יכול להמשיך לעמוד בדרישות העבודה הפיזיות; בשנים 2007 – 2008 הוא ניסה לעבוד בעבודות מזדמנות, אולם במרבית התקופה לא עבד; בשנת 2009 הוא פתח עסק עצמאי להתקנת מערכות מיגון והכנסתו השנתית עמדה על כ- 90,000 ₪.

עוד צוין על ידי התובע כי, בשנים האחרונות השוק הפך לתחרותי יותר עקב ריבוי מתקינים; לנוכח מגבלותיו הפיזיות הוא לא היה יכול לעמוד בתחרות זו, ומשום כך הוא עבר קורס בתיווך נדל"ן, על מנת לעשות הסבה מקצועית כמתווך ולבצע עבודה משרדית בעיקר, שתתאים למגבלותיו.

1. בנסיבות העניין סבורני כי סביר להעמיד את בסיס השכר של התובע לפי רמת ההשתכרות שלו לפני התאונה, צמוד להיום בסך 8,600 ₪.

אשר להפסדי העבר: מנתוני השכר של התובע עולה כי לא הייתה ירידה בשכרו בחודשים לאחר פגיעתו בתאונה ועד ליום פיטוריו בחודש דצמבר 2006.

התובע לא הביא ראיות כלשהן לעניין ההכנסות שלו בשנים 2007 – 2008. לפיכך, הוא לא הוכיח כי נגרם לו הפסד שכר בתקופה זו.

זאת ועוד. בשים לב לעובדה שלתובע לא נגרמו הפסדי שכר לאחר התאונה ועד לפיטוריו, ולכך שבשנת 2009 הוא דיווח על הכנסות גבוהות שאינן נופלות מרמת ההשתכרות שלו לפני התאונה, הרי שאין הסבר משכנע לטענתו בדבר ירידה בהכנסות דווקא בשנים 2007 – 2008.

1. אשר לעתיד: בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתו של התובע, נכותו המזערית עקב התאונה, אופי עבודתו, ולעובדה שלא חלה ירידה ברמת השתכרותו לאחר התאונה, סבורני כי סביר לפסוק לו בגין גריעה מכושר השתכרות סכום גלובלי בסך של 40,000 ₪. סכום זה משקלל כ- 50% מחישוב אקטוארי מלא לפי נכות של 5%, בסיס שכר 8,600 ₪ ומקדם היוון מתאים עד גיל 67.

הפסדי פנסיה

1. מהפסיקה עולה כי סביר לפסוק בגין הפסד תנאים סוציאליים 10% מהפסדי השכר (ראו: ע"א 7548/13 דיווי נגד כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (27.1.2014).

לפיכך, התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד הפרשות סוציאליות בסך 4,000 ₪.

כאב וסבל

1. בנסיבות העניין, סביר לפסוק לתובע בגין כאב וסבל סך של 10,000 ₪.

הוצאות ועזרת הזולת

1. בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתו של התובע והנכות הצמיתה המזערית שנותרה לו בעקבות התאונה, ובשים לב לכך שמדובר בתאונת עבודה שבגינה זכאי התובע לקבל מהמל"ל החזר הוצאות וגמלאות בעין בגין ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ומקצועי (סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי), סביר לפסוק לו בגין הוצאות ועזרת הזולת לעבר ולעתיד סכום גלובלי בסך 2,000 ₪.

ניכוי מל"ל

1. כאמור, התאונה הוכרה כתאונת עבודה. מתברר כי התובע הגיש תביעה למל"ל באיחור, ומשום כך אושר לו מענק בשיעור מופחת בסך 860 ₪ בלבד.

הנתבעת טוענת כי יש לבצע ניכוי רעיוני של דמי הפגיעה ומענק הנכות, במיוחד כשמדובר בתאונה שאירעה ברכב מעביד.

מנגד נטען על ידי התובע כי לא הוכח שהתאונה אירעה ברכב המעביד. בנוסף לכך, התובע ממילא לא היה זכאי למענק נכות לנוכח הערכת הנכות על ידי המומחה מטעם בית המשפט בשיעור 5%.

בנסיבות העניין, סבורני כי הצדק עם התובע. ראשית – כאמור, נקבע כי לתובע לא היו הפסדי שכר בעבר, ולפיכך ממילא הוא לא היה זכאי לדמי פגיעה.

אשר למענק הנכות: כאמור, המומחה מטעם בית המשפט קבע לתובע נכות בשיעור 5%. נכות זו אינה מזכה במענק נכות לגבי תאונות שאירעו לאחר 1/4/2006. בנסיבות אלה הרי מצד אחד המל"ל לא היה צריך לשלם מענק נכות, ומאידך, הנתבעת לא חויבה מעבר לנזק שנגרם עקב התאונה בגין נכות בשיעור 5%. בכך סבורני כי נעשה צדק עם כל המעורבים במשולש היחסים ניזוק- מזיק- המל"ל. לפיכך יש לנכות מהפיצוי סך של 860 ₪ בלבד.

סוף דבר

1. התובע זכאי לפיצויים כדלקמן:

א. גריעה מכושר השתכרות לעתיד 40,000 ₪

ב. הפסדי פנסיה 4,000 ₪

ג. כאב וסבל 10,000 ₪

ד. עזרת זולת והוצאות 2,000 ₪

סה"כ: 46,000 ₪

בניכוי תקבולי מל"ל (860) ₪

45,140 ₪

לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.34% והוצאות משפט. הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ד, 27 יולי 2014, בהעדר הצדדים.