<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה- עו"ד עדי תורג'מן

הנאשמים – נוכח

הסנגור- עו"ד ח'ורי עבדאללה

ק.המבחן – מר אוהד שוהם

פרוטוקול

ק.המבחן:

חוזר על האמור בתסקירים.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש לגבי נאשם מס' 1:

מגישה טיעונים כתובים – סומן ת/1.

אציין כי הנאשם לא לקח אחריות מלאה. מדובר בעבירה חמורה. לאור כל המפורט בטיעונים הכתובים, אבקש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. מתחייבת להגיש בישיבה הבאה את הפסיקה המצוינת בטיעוניי לעונש.

הסנגור:

אבקש לדחות את טיעוניי לעונש לאחר קבלת חוו"ד הממונה על עבודות שרות בעניינו של נאשם מס' 1, תוך שברור לי כי אין בשליחת הנאשם בשלב זה לממונה על מנת להביע את עמדתו של ביהמ"ש באשר לעונש שיושת עליו בסופו של דבר. אבקש לזמן את המתלונן לישיבה הבאה על מנת שיעיד במסגרת הראיות לעונש מטעם ההגנה.

ב"כ המאשימה:

אין לי התנגדות שהמתלונן יזומן על ידי הסנגור. <#3#>

החלטה לגבי נאשם מס' 1

נדחה לשם קבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות בעניינו של נאשם מס' 1- לתאריך 24/10/13 בשעה 09:30.

המזכירות תפנה לממונה על עבודות שירות בשב"ס על מנת שיחווה דעתו בעניינו של נאשם מס' 1.

פלאפון של הסנגור: 052-4513566, פקס: 04-9502893.

אין בשליחת נאשם מס' 1 לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שרות על מנת להביע את עמדתו של ביהמ"ש באשר לעונש שיושת עליו בתיק זה בסופו של יום.

הסנגור יזמן את המתלונן, נוסראללה ח'ורי למועד הנ"ל, זאת באמצעות ביהמ"ש.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ד' תמוז תשע"ג, 12/06/2013 במעמד הנוכחים.

פרוטוקול לגבי נאשם מס' 2

ק.המבחן:

לשאלת ביהמ"ש, שרות המבחן לא הצליח ליצור קשר עם המתלונן, על אף שניסה פעמים רבות ליצור קשר עמו.

ב"כ המאשימה:

בשאלת הסכם הסולחה עם המתלונן, ג'ובראי עווד, הרי שאין באפשרות המאשימה לא לאשר ולא להכחיש את קיומו של הסכם הסולחה, שכן גם המאשימה ניסתה ליצור קשר עם אותו מתלונן. השיחה האחרונה בוצעה עמו ביום 10/4/13 ואז נאמר לנו מפיו כי אין הסכם, אולם ניסינו שוב ליצור עמו קשר והדבר לא צלח, ולכן ראייתית המאשימה אינה יכולה היום להכחיש או לאשר את קיומו של הסכם הסולחה.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש לגבי נאשם מס' 2:

מגישה את טיעוניי לעונש בכתב גם לעניין ההרשעה וגם לעניין בקשת המאשימה לאחר הרשעה להשית על הנאשם עונש של מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים– סומנו ת/2.

הסנגור טוען לגבי נאשם מס' 2:

אבקש לכבד את המלצות תסקרי המבחן ולא להרשיע את הנאשם. הרשעתו אמורה לגרום לו נזק כבד מאוד ולפגוע בו הן המבחינה שהוא לא יכול להתנדב במשטרה וכן פרנסתו תיפגע, שכן הוא עבד בתור מאבטח בחברת שמירה. אני עומד על כך שהיתה סולחה ואני מאשר את האמור בתסקיר בעניין זה, והיא נערכה בתחנת המשטרה ותמוה שהעתק מהסכם לא נמצא בתיק המשטרה. חלקו של הנאשם באירוע היה מינורי. הוא לקח אחריות. הביע חרטה והבין את חומרת מעשיו. על כן, אבקש לאור המלצת התסקיר, שלא להרשיעו בדין. הוא מביע את הסכמתו לבצע עבודות של"צ וכבר נאמר לו היכן הוא עתיד לבצע אותם במידה וביהמ"ש יסכים לקבל את המלצת התסקיר. לנאשם אין הרשעות קודמות. לכן, אבקש לכבד את המלצת התסקיר. מפנה את ביהמ"ש לתסקיר.

<#5#>

החלטה לגבי נאשם מס' 2

1. בפניי בקשת ההגנה להימנע מהרשעת נאשם מס' 2 (להלן: "הנאשם") בדין, ולהטיל עליו עונש של צו של"צ, כמומלץ בתסקיר שרות המבחן בעניינו, כאשר מנגד, מבקשת המאשימה להרשיע את הנאשם בדין, בטענה כי האינטרס הציבורי גובר במקרה דנן על האינטרס האישי של הנאשם, נוכח חומרת העבירה המיוחסת לו וכן בטענה כי האפשרות כי הנאשם לא יוכל לשוב כמתנדב במשטרה והפגיעה בדימויו העצמי של הנאשם, אינם טעמים המלמדים על פגיעה שתימנע את שיקומו של הנאשם (ראה את טיעוני המאשימה ת/2).

2. יצוין, כי הנאשם הודה בעובדות כתב האישום בתיק זה, ובהחלטתי מיום 5/12/12 קבעתי, כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום – עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, זאת מבלי להרשיעו בדין ובתיתי את הדעת לעברו הנקי ללא רבב של הנאשם ולטיעוני הסנגור באשר לכך שהרשעה בדין עלולה לפגוע בעתידו המקצועי של הנאשם.

3. הכלל בשיטת משפטנו קובע, כי בגיר אשר ביצע עבירה - יורשע בדין וברי כי הימנעות מהרשעה בדין הינה החריג לכלל הנ"ל. ביהמ"ש העליון בפסק הדין בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל (להלן "הלכת תמר כתב") קבע, מפי כב' השופטת דורנר, את שני התנאים המצטברים הנדרשים להימנעות מהרשעת נאשם בגיר בדין, זאת כדלקמן: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; שנית, סוג העבירה מאפשר לוותר, בנסיבות המקרה המסוים, על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (פ"ד נב (3) 337, בעמ' 341, ניתן ביום 21/8/1997). כן נקבע בסוגיה שבפנינו בע.פ. 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, כדלקמן:

"נדרש איזון שיקולים, המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם. בראייה כוללת נשקל, מן הצד האחד, הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין, כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף, ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים.

כנגד השיקול הציבורי, נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו, וביניהם – טיב העבירה אותה עבר וחומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו והנזק הצפוי לו מן ההרשעה. באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור, גובר בדרך כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר, תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך של הרשעת עבריין" (פ"ד נד(3), 685).

עוד נקבע בסוגיית הימנעות מהרשעת בגיר בדין בע.פ. 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין, כי:

"תכליתו של העיקרון הנוהג נהירה על פניה: הרשעתו של מי שעבר עבירה פלילית היא פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית, והיא חוליה טבעית הנובעת מהוכחת האשמה בהליך הפלילי. הרשעת נאשם בעקבות הוכחת אשמתו מממשת את אכיפת החוק באופן שוויוני, ומונעת איפה ואיפה בהחלת ההליך הפלילי. . . ההרשעה הפלילית של נאשם שאשמתו הוכחה ותוצאותיה הן מרכיב חיוני בהליך הפלילי; הן נועדו למצות את תכליותיו המגוונות: להעביר מסר של הרתעת היחיד והרבים, ולשוות למעשה העבירה תווית של מעשה פסול בעיני החברה שגמול עונשי בצידו. חברה המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית, שוויונית והוגנת תתקשה להשלים עם גישה שיפוטית הפוטרת נאשמים, חדשות לבקרים, מהרשעה פלילית אף שאחריותם הפלילית הוכחה. שהרי ההרשעה היא הביטוי השיפוטי לאחריות הפלילית שהוכחה, ובלעדיה נותרת קביעת האחריות הפלילית חסרה את החוליה האחרונה, המוסיפה לה את המשמעות המשפטית הנורמטיבית הנדרשת. . בנסיבות חריגות ומיוחדות, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי לבין עוצמת הפגיעה הצפויה לנאשם באם יורשע, ובהתחשב במכלול הנתונים הרלבנטיים לעניין, ניתן לעשות שימוש בסמכות אי ההרשעה. לצורך כך, יש להתחשב, מצד אחד, במשמעותה של העבירה שנעברה מבחינת השלכתה על הנורמות החברתיות והמסר הציבורי המתחייב מהן. מצד שני, יש לתת את הדעת לנסיבות אישיות שונות הקשורות בנאשם - גיל, עבר קודם - אם נורמטיבי אם לאו, נתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי, והשפעת ההרשעה על סיכויי שיקומו. מעבר לכל אלה, יש גם לשקול במבט רחב את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללו, ואת המסר החברתי שאי ההרשעה טומן בחובו בנסיבות העניין הספציפי"(לא פורסם, ניתן ביום 4/9/2007).

4. ומהתם להכא:

ראשית יצוין, מבלי להקל ראש בחומרת מעשיהו של הנאשם, כי הנאשם ביצע בתיק זה עבירה מסוג עוון, עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, אשר אינה מצויה במדרג הגבוה של עבירות האלימות בחוק העונשין. לאמור לעיל יש להוסיף, את טענת ההגנה בפניי, לפיה בין הנאשם לבין המתלונן נערך הסכם סולחה. יצוין בנקודה זו, כי הנאשם הציג בפני שרות המבחן הסכם סולחה שנחתם לכאורה בין הצדדים והמלמד על הבאת הסכסוך ביניהם לסיומו. המאשימה הבהירה בישיבת היום, כי אינה יכולה להכחיש או לאשר את דבר קיומו של הסכם הסולחה הנ"ל, זאת נוכח העובדה שלא עלה בידיה המאשימה ליצור מאז הישיבה הקודמת, ביום 10/4/13, קשר עם המתלונן, אשר בשיחה טלפונית עובר למועד הנ"ל טען בפני ב"כ המאשימה כי לא גובש הסכם סולחה בין הצדדים. יודגש, כי אף שרות המבחן לא הצליח ליצור קשר עם המתלונן, מר גובראי עווד, על אף שניסה לעשות כן מספר רב של פעמים ולפיכך לא עלה בידי שרות המבחן בתסקירו המשלים היום להבהיר מהי עמדת המתלונן בדבר הסכם הסולחה.

5. לכל האמור לעיל יש להוסיף, לטובת הנאשם, את עברו הנקי ללא רבב וכן את התרשמותו של שרות המבחן מהנאשם. ודוק, מהתסקיר שנערך ביום 4/4/13 עולה, כי עסקינן באדם נורמטיבי וכי קיים סיכון נמוך להישנות התנהגות דומה מצדו בעתיד. נוכח האמור לעיל, ונוכח העובדה שהנאשם הכיר בפני שרות המבחן במשמעות מעשיו ובאחריותו האישית, הגם שהתקשה להתבונן במעשיו באופן מעמיק, המליץ שרות המבחן להטיל על הנאשם צו של"צ בהיקף נרחב של 180 שעות. שרות המבחן אף הוסיף וציין, כי הוא ממליץ להימנע מהרשעת הנאשם בדין על מנת שלא לפגוע באפשרות של הנאשם לחזור ולהתנדב במשטרה.

6. לדידי, די בטעמים הנ"ל על מנת ללמד, כי בנסיבותיו של תיק זה ונוכח איזון בין האינטרסים השונים, מאפשר סוג העבירה להימנע מהרשעת הנאשם בדין, שכן אין עסקינן בעבירת אלימות מסוג פשע. מנגד, עם זאת, הרשעה בדין עלולה לפגוע בהמשך עתידו של הנאשם, שהינו אדם נורמטיבי אשר עובר לאירוע התנדב במשטרת ישראל והרשעה בדין עלולה למנוע את המשך ההתנדבות הנ"ל ובכך אף לפגוע באינטרס הציבור.

7. נוכח כל האמור לעיל, ובתיתי את הדעת לטיעוני ההגנה בפניי, כמו גם לתמונה המצטיירת מתסקיר שרות המבחן, הרי שיש מקום במקרה שבפנינו להימנע מהרשעת הנאשם בדין, זאת תוך הטלת צו של"צ על הנאשם וכן פיצוי לטובת המתלונן.

8. אשר על כן, לסיכום, הנני מטילה על הנאשם, מבלי להרשיעו בדין, צו של"צ בהיקף של 180 שעות, לפיו יבצע הנאשם את עבודות השל"צ במסגרת "מועדון הצופים המוסלמי" בשפרעם, בעבודות ניקיון ושיפוץ תחת פיקוח שירות המבחן.

9. הנאשם מוזהר בזה, כי במידה ולא יעמוד בתנאי צו השל"צ והצו יופקע, אזי יהיה צפוי הנאשם להרשעה בדין ולגזירת דינו בהתאם.

10. בנוסף, הנני מורה לנאשם לפצות את המתלונן מר ג'ובראי עווד (עד תביעה מס' 2) פיצוי בסכום של 1,500 ₪, אשר יופקד בקופת ביהמ"ש על ידי הנאשם עבור המתלונן הנ"ל, זאת עד ליום 15/9/13.

על המאשימה להמציא הודעה בכתב במזכירות ביהמ"ש המפרטת את פרטיו של המתלונן, זאת תוך 7 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום. <#6#>

ניתנה והודעה היום ד' תמוז תשע"ג, 12/06/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי לילך וקנין