1. התובע (להלן: "בנק הפועלים" או "הבנק") הגיש כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 945,077 ₪ כנגד הנתבעת 1 (להלן: "החברה"), שהיא חברה קבלנית, וכנגד הנתבע 2, שהוא הבעלים ומנהל החברה, ואשר חתם על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום, שבו ערב לכל חובות החברה כלפי הבנק (להלן: "הערב"). יש לציין כי בסיכומים שהוגשו מטעם בנק הפועלים נכתב, כי יש להפחית מסכום התביעה את הסכומים הבאים: סך של 526,170 ₪ נכון למועד הגשת התביעה, בגין החזרת הערבויות הבנקאיות; וסך של 200,000 ₪ נכון ליום 18.10.10 (סעיף 36 לסיכומים).
2. החל מינואר 2010 החברה ניהלה בבנק הפועלים חשבון עובר ושב. אין מחלוקת כי ביום 14.2.10 ו- 18.4.10 חתמה החברה על כתבי התחייבות להחזרת הלוואה לפיהם קיבלה מן הבנק הלוואות בסך כולל של 232,000 ₪. לטענת הבנק, החברה פיגרה בתשלום שיעורי ההלוואה והבנק העמיד את יתרת ההלוואה לפירעון מידי, כאשר עד למועד הגשת התביעה הצטברה יתרת חוב בסך של 234,582 ₪.
3. כמו כן, ביום 10.2.10 וביום 21.3.10 חתמה החברה על כתבי התחייבות בדבר הוצאת ערבויות בנקאיות לפיהם העמיד הבנק לחברה ערבויות בנקאיות לצדדי ג' בסך כולל של 526,170 ₪. בסעיף 15 לערבויות נקבע, שהם יועמדו לפירעון מידי, במידה והחברה תפסיק לפרוע את חובותיה. לפיכך, משפיגרה החברה בתשלום ההלוואה והוגבלה בהגבלה חמורה על ידי בנק ישראל, העמיד הבנק את הערבויות לפירעון מידי.
4. לאחר מכן הוגשה התביעה בסדר דין מקוצר והנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן.
5. הנתבעים טענו בין היתר, כי הבנק הבינלאומי, שגם בו היה לחברה חשבון, העביר לבנק הפועלים (לתובע) מכתב, שבו "התחייבות בין בנקאית" בה ביקש הבנק הבינלאומי כי ערבויות שנתן לחברה לטובת צדדי ג' יוחזרו לידיו, ובתמורה יעביר הבנק הבינלאומי לבנק הפועלים פיקדון של החברה בסך 223,000 ₪. הערב טען במפורש בתצהיר הבר"ל כך:

"עולה, כי הבנקים הסכימו ביניהם כי הבנק (בנק הפועלים, התובע - ע.ר.) יעביר לידי הבנק הבינלאומי ערבויות בסך כולל של 370,000 ₪ ואילו זה בתמורה יעביר לבנק סך של 223,00 ₪, מבלי שיש איזושהי מעורבות כזו או אחרת מצד החברה." (סעיף 13 לתצהיר, ההדגשה הוספה- ע.ר.).

1. מכאן שטענת הנתבעים היא כי החברה אינה צד להתחייבות זו וכי הבנקים הסכימו ביניהם את ההסכמה הנ"ל מבלי שיש איזו שהיא מעורבות מצד החברה. בהמשך טענו כי למרות ההסכם בין הבנקים העביר הבנק הבינלאומי לבנק הפועלים רק 113,000 ₪ ונותר חייב 110,000 ₪ ובנק הפועלים לא עשה דבר בעניין זה ובכך גרם לחברה נזק רב והביא למצבה הכלכלי הקשה.
2. בהחלטה בעניין בקשת הרשות להתגונן נדחו כל טענות ההגנה של הנתבעים, למעט טענת ההגנה בנושא הערבויות, כפי שנכתב בהחלטה בעניין בקשת הרשות להגן (מיום 20.7.11):

"9. מהחקירה הנגדית עלה כי הערבויות המופיעות במכתבים הן ערבויות שהבנק הפיק לבקשת המבקשים לטובת הגופים הרשומים שם. עוד עלה מהחקירה הנגדית שכדי שהבנק הבינלאומי יקיים את הכתוב, דהיינו כי יעביר סך של 130,000 ₪ וכן סך של 223,000 ₪ עליו לקבל חזרה את הערבויות. כאשר נשאל הערב "מי יחזיר לו (לבנק הבינלאומי) את הערבויות האלה"? הוא השיב: "אני" (עמוד 2 שורה 19-20). כלומר הערב טען כי הוא החזיר את כל הערבויות.

10. הבנק טען בסיכומיו כי "מובן וכפי שעולה מהמסמכים מש/1 עד מש/3 כי תשובתו של הערב בעניין זה שיקרית בעליל כיוון שהבנק הבינלאומי נאלץ להוציא פעם אחר פעם מכתב כוונות נוסף".

11. איני מוצאת כי טענת הבנק בעניין זה הוכחה ברמה הנדרשת כדי לטעון שהגנת המבקש בעניין זה היא "הגנת בדים" ואיני מוצאת כי ניתן ללמוד מהמסמכים מש/1 עד מש/3 את אשר הבנק טוען ולכן אני מוצאת כי יש לתת רשות להגן בטענה זו על מנת להבהיר נושא זה. "

מכאן שהנושא היחיד שבו ניתנה לנתבעים רשות להגן הוא החזרת הערבויות לבנק הבינלאומי וחובת בנק הפועלים בהקשר זה, ככל שקיימת.

1. הצדדים הגישו ראיות. התובעת הגישה תצהיר של שלום לביא, ראש צוות גביה בבנק הפועלים, ואילו הערב הגיש תצהיר שלו. העדים נחקרו ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

1. על פי תצהיר הערב, לחברה היה חשבון בבנק הבינלאומי. בינואר 2010 פתחה החברה חשבון גם בבנק הפועלים.
2. עוד כתב הערב בתצהיר כי ביום 15.3.10 העביר הבנק הבינלאומי "התחייבות בין בנקאית" לבנק הפועלים ובה ביקש כי יוחזרו לידיו ערבויות שהוציא לבקשת החברה לצדדי ג', כאשר בתמורה יעביר הבנק הבינלאומי אל בנק הפועלים פיקדון של החברה בסך של 223,000 ₪. הערב צירף לתצהירו כנספח "ג" את מכתב הבנק הבינלאומי מיום 15.3.10 בו כתוב:

"לכבוד בנק הפועלים...

הנדון: מגדלי אדלר בניה ופיתוח בע"מ

הננו מאשרים כי כנגד החזרת טפסי הערבויות המקוריים וטפסי הארכת הערבויות הנ"ל בצרוף מכתב מאת מוטבי הערבויות כי הערבויות הוחזרו לצורך ביטולן לסניפנו לפי הכתובת: בן גוריון 11 גבעת שמואל אנו נעביר סך של 223 א' ₪ לחשבון מס' 255330 ע"ש מגדלי אדלר בנייה ופיתוח בע"מ בסניפכם מס' 853."

לאחר מכן מופיעה רשימה של שמונה ערבויות לפי: מספרי ערבות, שם המוטב וסכום הערבות המקורי. למשל, מס' ערבות 95200800061 - מ.מ. גדרה ו/או החברה למשק וכלכלה - 27,338 ₪.

1. הערב כתב בתצהירו כי החברה אינה צד להתחייבות זו ואינה מעורבת כלל בתנאיה. מההתחייבות עולה, לטענתו, כי הבנקים הסכימו ביניהם כי בנק הפועלים יעביר לידי הבנק הבינלאומי ערבויות בסך כולל של 370,000 ₪ ובתמורה יעביר בנק הבינלאומי לבנק הפועלים סך של 223,000 ₪ מבלי שיש איזושהי מעורבות כזאת או אחרת מצד החברה. בפועל הבנק בינלאומי העביר לבנק הפועלים סך של 130,000 ₪ בלבד.
2. להשלמת התמונה אציין, כי אין מחלוקת כי ביום 17.5.10 הוגבל חשבונה של החברה בבנק הבינלאומי במסגרת חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981.
3. על פי תצהירו של מר שלום לביא המצהיר מטעם התובע, המכתבים שהוצאו על ידי הבנק הבינלאומי הם מכתבי כוונות בלבד ואינם מטילים כל מחוייבות על בנק הפועלים. במכתבים אלה הצהיר הבנק הבינלאומי כי במידה ותוחזרנה אליו הערבויות הבנקאיות, אשר הוצאו על ידו בעבור החברה לטובת צדדים שלישיים, בצירוף מכתבי ביטול מאת הצדדים השלישיים - יעביר כספים לבנק הפועלים. בתצהירו הוא מציין, כי על פי מה שנאמר לו על ידי ב"כ הבנק, החובה להחזיר את הערבויות לבנק הבינלאומי הייתה מוטלת על הנתבעים.
4. הטענה העיקרית של החברה מפי הערב, היא, כי החברה לא הייתה מעורבת בהסדר בין הבנקים ולכן אינה אחראית לכך שהבנק הבינלאומי לא העביר את הסכום של 110,000 ₪. מכאן שבנק הפועלים פעל בחוסר תום לב כאשר לא אכף את ההסדר עם בנק הבינלאומי וכאשר העמיד את יתרת החוב לפירעון מידי. עוד מציין הערב כי בידי הבנק הבינלאומי נותרה ערבות אחת של גן יבנה בסך 28,704 ₪, אולם לא זו הסיבה לאי עמידת הבנק הבינלאומי בהסכם מול בנק הפועלים.
5. בחקירתו הנגדית בבקשת הרשות להגן הסביר הערב שעל פי ההסדר הוא היה צריך לפנות לגופים שהחזיקו בערבויות (מרכז השלטון המקומי, עיריית יהוד מועצה מקומית גן יבנה ואחרים), לתת להם ערבויות של בנק הפועלים וכנגד זה לקבל את הערבויות של הבנק הבינלאומי, אשר יוחזרו לבינלאומי ואז הבינלאומי יעביר את הסך של 223,000 ₪ לחשבון החברה בבנק-התובע. ראו דבריו:

"היו דין ודברים בין הבינלאומי לבין הפועלים. אחרי שהם הגיעו להבנות, הוחלט כי בנק הפועלים יוציא לי את הערבויות עוד לפני שהחזרתי אותן, הפועלים הפיק לי את הערבויות והלכתי לאותם מוטבים ונתתי את הערבויות של הפועלים וכנגד זה קיבלתי חזרה את הערבויות של הבינלאומי והחזרתי אותן לבינלאומי. הפועלים הוציא לי את הערבויות לפני שהחזרתי אותן לבינלאומי. אני חושב שזה היה אחרי המכתב האחרון." (עמ' 2 שורה 31 עד עמ' 3 שורה 2).

1. מכאן שמעדותו הראשונה בשלב הבר"ל עולה בבירור, כי מחד לא בנק הפועלים היה חייב להשיב ערבויות לבנק הבינלאומי, כפי שטען הערב בסעיף 13 לתצהירו, אלא החברה והערב היו אלה שאמורים להשיב את הערבויות מצדדי ג' לבנק הבינלאומי ובכך לאפשר את העברת הפקדון. יתר על כן, החברה והערב היו בהחלט מעורבים בהסדר בין הבנקים, שנועד לאפשר לחברה לפתוח חשבון בבנק הפועלים, אשר יקח על עצמו את הערבויות העסקיות של החברה במקום הבנק הבינלאומי. המכשול לפעולה זו היו הערבויות שנתן בנק הבינלאומי לגופים שונים בעבור פעילות החברה. מכאן שטענת הערב כי לא היה מעורב או כי בנק הפועלים הוא שאמור להעביר את הערבויות לבנק הבינלאומי אין לה כל אחיזה בלשון המכתבים ואף לא בעדותו בפני.
2. בהמשך החקירה הסתבר כי מכתבים דומים הוצאו גם בהמשך ב- 7.4.10 (מש/1), ב- 18.4.10 (מש/3) וב- 21.4.10 (מש/2), כאשר המכתב האחרון מיום 21.4.10 קובע כי תמורת העברת שבע הערבויות המוזכרות בו בסך כולל של 220,000 ₪ יעביר הבנק הבינלאומי לבנק הפועלים סך של 130,000 ₪. עוד העיד הערב בעדותו הראשונה כי אם לא יחזיר את הערבויות מכתב הכוונות לא יקויים על ידי הבנק הבינלאומי. כך בעדות:

"ש. מי יחזיר את הערבויות האלה?

ת. אני.

ש. ואם אתה לא מחזיר אז הוא לא קיים את זה?

ת. נכון". (עמ' 2 לפרוטוקול הבר"ל שורות 19-24).

1. לפיכך ניתן לקבוע, כי החזרת הערבויות הוטלה על החברה והערב. כעת נותר לבחון האם כל הערבויות הוחזרו לבנק הבינלאומי. התשובה לכך השתנתה במהלך עדותו של הערב. בעדותו הראשונה מיום 25.1.11 העיד הערב: "החזרתי את כל הערבויות." אך בתצהיר העדות הראשית העיד בסעיף 25 כי נותרה ערבות אחת שלא הוחזרה ואכן כך גם נכתב בסיכומי הנתבעים (סעיפים 20 ואילך).
2. סיכומו של דבר הוא, כי החברה והערב הם שהיו אמורים לדאוג כי הערבויות יוחזרו מן המוטבים, שהחזיקו בהם, לבנק הבינלאומי ולא בנק הפועלים, כפי שטען הערב בתצהירו הראשון, וכי אחת הערבויות לא הוחזרה. כך או כך איני מוצאת כי ניתן לחייב את בנק הפועלים בשל כך שבנק בינלאומי לא קיים את האמור במכתב ולא העביר את הכסף. לא התברר לי מדוע הבנק הבינלאומי לא העביר את הכסף כולו או חלקו: האם משום שערבות אחת לא הושבה או מסיבה אחרת, אך אין הדבר נחוץ להכרעה בתביעה זו שבה טענת ההגנה של הנתבעים היא כי היה על בנק הפועלים לפעול לשם קבלת הסכום הנ"ל, טענה אשר בנסיבות אלה לא מצאתי לה כל בסיס.
3. לפיכך אני דוחה את הגנת הנתבעים כנגד תביעת בנק הפועלים ומחייבת אותם בסכום התביעה, כפי שהופחת.
4. אציין, כי בנסיבות אלה שבהן התובעת לא טרחה להביא את העד המיטבי, מר זוארץ והסתפקה בעד שלום לביא, שלא ידע להעיד ממקור ראשון, הרי שמן הראוי שהדבר יבוא לידי ביטוי בהוצאות.

סוף דבר

1. הנתבעים ישלמו יחד ולחוד לתובעת את סך התביעה 945,077 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, ובהפחתת הסכומים הבאים: סך של 526,170 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל; וסך של 200,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.10.10 ועד למועד התשלום בפועל.
2. בנסיבות אלה- אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' אדר תשע"ג, 19 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.