1. התובע, עובד בכיר של הנתבעת, עותר לחייבה לשלם לו סכום של 1,648,250 ₪ בגין תגמולים שהובטחו לו, לטענתו, מרווחי מכירות רובוטים לניקוי בריכות שחיה, לרבות חלקי חילוף עבורם.

התובע, תבע מן הנתבעת "מתן חשבונות" לגבי היקף מכירות רובוטים לניקוי ברכות שחיה, הנמכרים תחת המותג "סמארט" (להלן: "הרובוטים"), לרבות היקף מכירת חלקי חילוף לרובוטים וזאת, בהתייחס לכל התקופה בה הוא עבד אצלה.

התובענה נסמכת על הטענה, שבין מנהל הנתבעת - מר יוסי פורת (להלן: "יוסי") לבין התובע , היתה הסכמה, בעל פה, לפיה הוא זכאי לתמלוגים בשיעור 3% מהרווחים שתפיק החברה ממכירות הרובוטים וחלקי החילוף שלהם.

2. רקע עובדתי

התובע הינו פיזיקאי ומהנדס אלקטרוניקה במקצועו.

הנתבעת, אקווטרון רובוטיק סיסטמס בע"מ, הינה חברה העוסקת בייצור רובוטים לניקוי בריכות שחיה ובזמנים הרלוונטים לכתב התביעה, היתה ידועה בשם תמטק בע"מ. מר יוסף פורת הינו יו"ר מועצת המנהלים ומנהל הפיתוח וההנדסה של הנתבעת.

בשנת 1998 חבר התובע יחד עם יוסי ושותפו - מר גיורא ארליך כדי לפתח מוצרים בשטח של ניקוי מסננים ע"י פיצוצים ולשם כך הוקמה חברת ICS בה עבד התובע כעובד שכיר והיה גם בעל מניות בשיעור של 25% מהמניות (להלן: "חברת ICS או אי. אס.סי")

בשנת 01' מונה התובע, על ידי יוסי, לתפקיד רכז פיתוח אצל הנתבעת, ובכך סיים עבודתו בחברת ICS , וזאת עד ליום 01.05.2005, מועד בו הסכימו הצדדים על סיום יחסי העבודה ביניהם.

בעקבות ההחלטה לסיום העסקתו של התובע חתמו הצדדים ביום 01.05.2005 על "הסכם סיום יחסי עובד מעביד" התובע מצד אחד והנתבעת באמצעות מנהלה יוסי, מהצד השני (להלן: "הסכם הפרישה" או "ההסכם"), כאשר ובהסכם נקבעו תנאי סיום העסקתו של התובע וכן נקבעו מחויבויות הצדדים איש כלפי רעהו.

ביום 05.01.2010 שלח בא כוחו של התובע מכתב דרישה לנתבעת, לתשלום סכום של 347 אלף דולר, בגין תמלוגים המגיעים לתובע, לטענתו, מרווחי מכירות הרובוטים, לא כולל רווחים בגין מכירת חלקי חילוף, וזאת על פי סיכום עם מנהלי הנתבעת (סעיף 3 למכתב הדרישה, נספח 4 לתביעה).

מכתב דרישה זו נותר ללא מענה והתייחסות מאת הנתבעת ועל כן וביום 19.07.2010 הוגשת תביעה זו שלפנינו.

בנקודה זו נציין כי דנו בתיק בהרכב חסר וזאת הואיל ונציג ציבור (עובדים) שהוזמן לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 18/12/11, לא התייצב (ראו החלטה - עמ' 6 שורות 12-19 לפרוטוקול).

עוד נציין כי חלף זמן מאז סיום ישיבת ההוכחות ועד שהוגשו סיכומי הצדדים שכן, בשלב ראשון, השקיעו הצדדים מאמץ וזמן בניסיון לסיים הסכסוך ביניהם, במסגרת הליך גישור ומשנסיון זה לא צלח, הגישו סיכומיהם.

3. טיעוני הצדדים

התובע טוען, כי בתקופה בה הועסק על ידי הנתבעת, הוא פיתח עבורה שיטת ניווט ואלגוריתם לרובוטים וסוכם עימו, כי יהיה זכאי לתמלוגים בשיעור של 3% מרווחי מכירת הרובוטים.

סיכום זה נעשה, לטענתו, מול מנהלי הנתבעת, במיוחד מול יוסי, אשר גם ניהל מולו משא ומתן לגיבוש תנאי סיום העסקתו בנתבעת, כאשר ולגרסתו, בשיחה עובר לחתימת הסכם סיום העסקתו הבטיח לו יוסי שכל המגיע לו כתמלוגים ישולם.

התובע מוסיף וטוען, כי במשך תקופה מסויימת, ומעת לעת, לאחר סיום שנת הכספים בה בוצעו המכירות, קיבל תשלומים עבור תמלוגים (סעיף 2 לכתב התביעה).

להסכמות הנ"ל, לא ניתן ביטוי בהסכם סיום העסקתו של התובע, הכתוב והחתום (נספח 1 לתצהיר עדותו הראשית של התובע), כאשר לטענתו, יוסי ביקש כי עניין תשלום התמלוגים יישאר סודי ולא יוודע לעובדי החברה.

הנתבעת ,בכתב הגנתה, הכחישה מכל וכל את טענות התובע, בדבר קיומן של הסכמות לפיהן זכאי הוא לחלק מרווחי מכירות הרובוטים. כן הכחישה היא כי בעניין זה נוהל משא ומתן עם מנכ"ל החברה, כאשר לטענתה, הסכם הפרישה, מעיד כאלף עדים שלא היו הסכמות כאלו.

כן הכחישה הנתבעת, כי התובע קיבל במשך תקופה מסוימת תשלומים או תמלוגים בגין מכירות הרובוטים ולטענתה, ככל שקיבל התובע תשלום מעבר לשכרו, היה הדבר, במסגרת בונוסים שחילקה הנתבעת לעובדיה או הלוואה חד פעמית.

4. הסוגיה שבמחלוקת

למעשה הסוגיה היחידה הדורשת ליבון והכרעה במסגרת פסק הדין הינה - האם הצליח התובע להוכיח קיומה של התחייבות בעל פה לפיה זכאי הוא לתמלוגים בשיעור 3% מרווחי מכירות הרובוטים (לרבות מחלקי חילוף לרובוטים) ?

5. דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית -הסכם בעל פה

כלל מקובל וידוע בדיני החוזים הוא עקרון חופש הצורה, אשר קובע כי חוזה יכול להיעשות בכל צורה שהיא (כך בהתאם לסעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים") עיקרון זה הינו בעצם השתקפותו של עקרון חופש החוזים וכשם שבאופן עקרוני חוזה יכול לכלול כל תוכן, כך גם חוזה יכול להיעשות בכל צורה. כך שרצונם של הצדדים חולש אף בתחום הצורה.

פרופ' ג. שלו מונה את דרכי עשיית חוזה, כאשר בכלל זה - חוזה שנעשה בין צדדים בעל פה:

"חוזה בעל-פה הוא תוצאת הצעה וקיבול שנעשו בדיבור פה. בפתיחת נתיב לעשיית חוזים בעל-פה טמונה תשובה לטעות השגורה אצל הדיוטות, שלפיה בהעדר כתב אין חוזה. גם סיכום דברים בעל-פה, ואפילו בעניינים מסובכים, רציניים ויקרים, יכול שייחשב כחוזה מחייב, ובלבד שמתקיימות דרישות פרק א לחוק (שהן, בעיקר, גמירת דעתם של הצדדים ומסוימות ההצעה). מובן שיש להוכיח חוזה בעל פה בראיות מספיקות, ובהעדר מסמך כתוב עשויה הוכחת חוזה בעל פה לעורר קשיים..." (ר' ג' שלו דיני חוזים - החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי [דין הוצאה לאור בע"מ, תשס"ה - 2005], עמ' 377-378 (להלן: "ג' שלו")).

לאור האמור, נפנה עתה לבחון האם נכרת הסכם, בעל פה, בין התובע לבין יוסי, בדבר תשלום תמלוגים?

כאמור לעיל, חוזה נוצר כאשר קיים מפגש רצונות, הבא לידי ביטוי בדרך של הצעה וקיבול. צריך שתהא הצעה המלמדת על גמירות דעת של המציע להתקשר בחוזה וצריך שהיא תהיה מסוימת על מנת שייכרת הסכם, בקיבול ההצעה.

הצעה וקיבול אינם צריכים לעמוד בדרישות צורניות כלשהן (סעיף 23 לחוק החוזים) והכוונה ליצירת יחסים משפטיים וגמירות הדעת נבחנים באופן חיצוני-אובייקטיבי, דרך עיני המתקשר הסביר באותן נסיבות (ע"א 5042/96 פנחס כהן - מינהל מקרקעי ישראל מחוז ירושלים, ניתן ביום 18.03.1999).

התשובה לשאלה אם נכרת הסכם בעל פה בין הצדדים, נגזרת מטבע הדברים מדיון עובדתי כפי שעולה מהתצהירים, הראיות והחקירות הנגדיות.

במקרה שלפנינו, הצדדים חתמו, לקראת מועד סיום יחסי עובד-מעביד, ביניהם, על הסכם פרישה, שמטרתו היתה, כפי שצוין במבוא ההסכם :"לקבוע בהסכם זה את תנאי סיום העסקתו של העובד וכן את מחויבויות הצדדים האחד כלפי השני".

במסגרת סעיף 6 להסכם - בפרק "התחייבויות החברה", התחייבה הנתבעת לשלם לתובע:

"א. שכר עד לסיום תקופת עבודתו.

ב. תשלום עבור שכר חודש נוסף (חודש מאי 2005) תשלום זה יבוצע עד ליום 01.05.05.

ג. פיצויי פיטורים עבור תקופת עבודתו בחברה (מיום 18.11.1998 ועד ליום 30.04.05).

ד. פדיון יתרת ימי החופשה שנצברו לזכות העובד.

ה. החברה תמכור לעובד את הרכב מסוג וולוו אס 40 שהיה בשימושו תמורת סך כולל של 50,000 ₪. העברה הבעלות ברכב תעשה לא יאוחר מיום 07.05.05.

ו. החברה תעביר את מנוי ומכשיר הטלפון הנייד על שם העובד.

ז. החברה תשלים כל הפרשות שהיה עליה להעביר לקרן ההשתלמות ולפוליסת ביטוח המנהלים ותשחרר את כל הכספים שנצברו בהם לטובת העובד. שחרור קרן ההשתלמות ופוליסת ביטוח מנהלים יעשה לא יאוחר מיום 10.05.05".

הסעיף שצוטט לעיל, אינו מתייחס ולו במילה אחת, להתחייבות הנתבעת או להתחייבותו של יוסי לדאוג לתשלום תמלוגים בסכום כלשהו.

בשים לב להסכם, התומך, לכאורה, בגירסתו של יוסי, נדרש התובע, להוכיח את טענתו, כי אכן היה הסכם נוסף בעל פה בינו ובין יוסי, במסגרתו התחייב האחרון לשלם לו תמלוגים.

התובע סמך תביעתו,בהקלטת שיחה בינו לבין יוסי עובר לחתימת הסכם הפרישה, שיחה, במהלכה, נשמעה, לטענתו, הבטחתו של יוסי "שכל המגיע לי כתמלוגים עבור התקופה בה עבדתי בנתבעת ישולם" (סעיף 5 לתצהיר התובע) כן מתבסס הוא על שני תשלומים ששולמו לו במהלך שנת 2003 ו- 2004 שלטענתו היוו חלק מהתמלוגים שהובטחו לו.

נקדים ונאמר כי אין בדעתנו לבחון ולהתייחס לטענות הצדדים בדבר עבודתו ותפקודו של התובע במהלך השנים בחברת ICS או בנתבעת וכן אין בדעתנו להתייחס לעובדות הקשורות במשפט Zodiac ותרומתו או אי תרומתו של התובע למשפט זה, שכן אין בהן לתרום לבירור הסוגיה שבמחלוקת.

בנוסף ולמרות שלא נעלמו מעינינו טענות הנתבעת בנוגע להעדר קבילותה של הקלטת, החלטנו שלא לדון בטענות אלו גם בשל כך שלא השתכנענו שדי בהן כדי להגיע למסקנה שהקלטת אינה קבילה וגם בשים לב לעובדה שהיא לא היתה הראיה היחידה עליה התבססנו.

כפי שנכתב לעיל, התובע טוען, כי הוא ויוסי הגיעו להסכמה, בעל פה, לתשלום תמלוגים בשיעור של 3% מרווחי מכירות הרובוטים, ובהתאם שולם לו במהלך שנת 2003 שיק על סך של 24,000 $, המשוך על שם חברה אמריקאית בשם אקוופרודקס, כאשר הסכום הנ"ל, לטענתו, היווה חלק מחלקו בתמלוגים של שנת 2002, כאשר, את יתרת המגיע לו עבור שנת 2002 קיבל כתוספת למשכורת שלו, ובשנת 2004 קיבל הוא, בונוס בסך של 80,000 ₪, דרך תלוש המשכורת שלו. כאשר, גם סכום זה, לטענתו, היווה חלק מהתמלוגים שהובטחו לו.

באשר לסיבה שבעטיה לא נכלל נושא התמלוגים בהסכם הפרישה, טען התובע, במסגרת סעיף 5 לתצהירו "בשיחה עם יוסי לפני שחתמתי על הסכם הפרישה הובטח לי, שכל המגיע לי כתמלוגים עבור התקופה בה עבדתי בנתבעת ישולם. יוסי ביקש ממני לא לערב עורכי דין במשא ומתן על הסכם הפרישה וגם אמר, שכל מה שמגיע לי לפי ה- 3%- ישולם". התובע המשיך וציין כי "מאחר וענין התמלוגים לא קשור למה שמגיע לי כעובד הנתבעת ובגלל מה שיוסי פורת אמר לי, לא חשבתי להתעקש להכניס נושא זה להסכם הפרישה שלי" (סעיף 6 לתצהיר).

יוסי לא הכחיש את סכומי הכסף ששולמו לתובע אם כי לגירסתו "התשלום של 24,000 דולר שניתנו להתובע לא היה עבור מכירות או רווחים אלא הלוואה שנתתי לו לצורך רכישת הדירה. כאמור הלוואה זו לא הוחזרה ואני ויתרתי על החזרתה. מאחר והיא היתה הלוואה היא אף לא נכללה בדיווחי השכר של התובע" (סעיף 18 לתצהירו של יוסי) ואילו התשלום "של 80,000 ₪ ששולם להתובע בשנת 2004 אכן היה בונוס ולא היה לו כל קשר לאחוז מן המכירות או תמלוגים על המוצר או חלקי חילוף" (סעיף 19 לתצהירו של יוסי). לטענת יוסי, כל תנאי סיום העסקתו של התובע עוגנו בהסכם הפרישה "סיכמנו את כל מה שמגיע לו והעלינו את הכל על הכתב לאחר שהתובע חזר ודרש את התשלומים בגובה 3% ואני חזרתי והתנגדתי ובסופו של דבר נותרה מחלוקת אחת בלבד בדבר התקופה שבגינה ישולמו לתובע פיצויי פיטורים- האם היא כולל את תקופת ICS או לא. גם בעניין זה סיכמנו את הנושא וכללנו גם את תקופת העבודה הראשונה במסגרת הפיצויים שהתובע יקבל"

לשיטתו של יוסי, האזנה לשיחה המוקלטת ממחישה פעם אחר פעם את הכחשותיו לטענתו של התובע לאחוז כלשהו ברווחים, שכן, בהתאם לדבריו החברה לא שילמה לאף אחד תמלוגים או אחוז מרווחיה (סעיף 7 לתצהיר).

בחינת גירסתו של התובע אל מול זו של יוסי, בהצטרפותן של יתר הראיות, מובילה למסקנה שיש עדיפות קלה לגירסתו של יוסי, על אף שגם היא אינה נקייה מספקות ומסימני שאלה.

התבססותו של התובע על דברים שאמר לו יוסי בשיחה (תמליל אשר צורף כנספח 5 לתצהיר התובע), אינה יכולה לחזק את טענתיו שכן הדברים שאומר יוסי נותנים "סממנים" בודדים שאינם חד משמעיים ביחס למי מהצדדים, ועל סמך אימרות אלו בלבד לא ניתן לבסס קיומה של כוונה ליצירת חוזה וגמירות הדעת. עיון בתמליל השיחה בין התובע לבין יוסי, והאזנה להקלטה, מלמדים כי לא היו "הסכמות" בנושא או "הבטחות" אלא שהתמליל משקף דווקא את המחלוקת בתובענה שלפנינו - אי ההסכמה לגבי התמלוגים ולמהות התשלומים ששולמו לתובע - וכך השיב יוסי משעלה נושא התמלוגים בשיחה;

"התובע: זה שאתה העלית לי משכורת לא בגלל שאתה חבר שלי, בגלל שאתה אה, אה, אנחנו קבענו שאני מקבל 3% מהרווחים של החברה עבור הפטנט שלי, נכון?

יוסי: איגור, בינתיים הפטנט הזה, איגור, קודם, כל עוד אין פטנט, אבל זה, ולא רק זה הפטנט, הפטנט... עולה הרבה כסף. עזוב אני כרגע לא רוצה להיכנס".

התובע: לא, אבל זה עניין מהותי. אנחנו, היה בינינו הסכם שאני מקבל 3% מהרווחים?

יוסי: לא, היה בינינו הסכם שאני אמרתי לך כל הזמן, שכל זמן שאתה עובד בחברה אתה תקבל ממני בונוסים ב- 3% מהרווחים

התובע: נכון.

יוסי: זה הכל. אז או. קיי." (עמ' 11 לתמליל)

ועוד, ובהמשך,

"יוסי: אז בוא תגיד לי שיש בינינו את הנושא של אי. סי. אס. ... נכון?

התובע: לא, זה לא רק זה, גם את הכל התשלומים עבור התגמולים של 3%, זה גם לא נכנס להסכם.

יוסי: איזה תגמולים 3%?

התובע: מה שדיברנו שאנחנו קבענו שאני מקבל מהרווחים את ה- 3%.

יוסי: איגור, בנושא הזה אני בכלל כרגע לא, לא מעוניין ואני לא אענה. אם צריך לעבוד אז בוא נלך לבית משפט.

אתה יודע מה? אני אומר לך את זה עכשיו איגור

התובע: אבל אתה לפני 10 דקות אמרת בעצמך שכן, יש הסכם.

יוסי: אני אמרתי שתקבל 1,000 שקל, יש, אני אמרתי לך את מה שאמרתי. ואמרתי, אני חוזר ואומר, הבטחתי לך בונוסים כל זמן שאתה עובד בחברה. וקיבלת בונוסים ועדיין תקבל. אתה רוצה כרגע...?

התובע: לא, זה,

יוסי: זה ... אם אני רוצה אותו אני אתן אם אני לא רוצה אני לא אתן. ואני רוצה שזה יהיה ברור.... " (עמ' 17 לתמליל)

דברים אלו שהוחלפו בין הצדדים אין בהם כדי ללמד ולהעיד על הבטחה ועל הסכמה בעל פה כלשהי, נהפוך הוא, הם מחדדים את המחלוקת בין הצדדים כפי שזו הובאה בכתבי טענותיהם; יוסי מצד טוען כי שולמו להתובע בונוסים בעוד התובע מצידו טוען לזכות תמלוגים מרווחי המכירות. יוסי, כעולה מהתמליל, מכחיש קיומו של סיכום על 3% תגמולים, אף שהתובע מעלה ומטיח בו שוב ושוב את הנושא, נדבק הוא בעמדתו כי מדובר בבונוס רוצה ייתן לא רוצה לא ייתן (עמ' 17 לתמליל).

הדברים שהוחלפו בין יוסי לתובע, בנושא התמלוגים, מלמדים על העדר רצון מצידו של יוסי להגיע להסכמות או להתגמשות בנושא זה להבדיל מנושאים אחרים שהועלו במהלך השיחה ואשר לגביהם, היתה, דווקא, נכונות מצידו, לבחינת מחודשת של הדברים.

מקריאת ובחינת התמליל כולו- ניתן בנקל להבחין בנושאים שהועלו על שולחן המשא ומתן וניתן להבחין בנקל בקטעים בהם נחזית הסכמה או הסכמה לכאורה ונכונות לבחינה מחודשת של הנושא, כך למשל בעניין תקופת שמירת הסודיות בנוגע לעבודתו של התובע בנתבעת שתחילה הוגבלה לתקופה של 12 חודשים ותוך כדי ניהול השיחה והמשא ומתן הופחתה ל- 6 חודשים (עמ' 2-6 לתמליל) כך גם ביחס לחישוב תקופת עבודת התובע בשירותי הנתבעת לצורכי חישוב פיצויי הפיטורים האם תיכלל תקופת העבודה ב- אי.סי.אס? תחילה התנגד יוסי להכללת תקופה זו, בחישובי פיצויי הפיטורים, אך בהמשך הביע נכונות והסכמה לבחינת הדברים (ראה עמ' 9 לתמליל) לא כך באשר לתשלום התמלוגים "בנושא הזה אני בכלל כרגע לא, לא מעניין אותי לא אענה" (עמ' 17 לתמליל) .

סיכום השיחה בין הצדדים, מאשש את המסקנה שנושא התמלוגים "כלל לא עמד על הפרק" ולא נכלל ברשימת הנושאים הטעונים בדיקה ובחינת נוספת מצידו של יוסי , וכך סיכמו:

"התובע: יוסי אנחנו יכולים להעביר את השיחה למחר? כי פשוט אני חייב לצאת עכשיו.

יוסי: או. קיי. הדבר היחידי בעצם שעומד לנו על הפרק זה אי. סי.אס, נכון? כל היתר אני מבקש שמרק יתקן עכשיו. יעביר לך באי מייל. הדבר היחידי זה אי. סי. אס, כן?

התובע: זה, לא זוכר, זה גם... זה,

יוסי: במכתב, מכתב ביטול, ביטול, ביטול ההסכמים עם אי. סי. אס, של אי. סי. אס וכל הדברים האחרים.

התובע: כן.

יוסי: נו, אבל הדבר היחידי, שנשאר פיצויים מאי. סי.אס.

התובע: כן, ואת ה, כל מה שדיברנו, את הסודיות הכל זה,

יוסי: כן, כן, כן.

התובע: מוגבל בחצי שנה.

יוסי: או. קיי. כן. אני, אני, אני... פה למרק להוציא תיקון, חוץ מאי. סי. אס שעל זה נדבר מחר

התובע: או. קיי. בסדר" (עמ' 26 לתמליל).

לא ניתן להגיד, למקרא דברים אלו, כי ביחס לנושא התמלוגים, הם מכילים את כל האלמנטים הדרושים ליצירת גמירות דעת או מפגש רצונות, שכן לא די באזכור והעלאת הנושא בין צדדים על מנת ליצור התחייבות, אלא נדרשת הסכמה מודעת ומכוונת שלהם ליצור קשר משפטי חוזי מחייב.

זאת ועוד, ולא למיותר לציין, כי מבחינת כלל נסיבות המקרה וכן תמליל השיחה, עולה כי כוונתו של התובע הייתה להתקשר בהסכם שיכלול את כל הסעיפים והתנאים המהותיים לסיום העסקתו "אני בהסכם הזה רוצה שיהיה כתוב הכל. שאנחנו נסגור כל הפינות ובלי" (עמ' 22 לתמליל) וכן לדבריו של התובע תשלום התגמולים היווה נושא מרכזי ומהותי במשאו ומתנו עם יוסי (תמליל עמ' 11), משאלה הם פני הדברים המסקנה המתבקשת היתה, שנושא התגמולים היה אמור להיכלל בהסכם הפרישה או בכל מסמך אחר, משלא נכלל הדעת נותנת כי הצדדים לא הגיעו להסכמות בנדון.

יתרה מכך, ולמעלה מהצורך נוסיף ונציין, כי לא מצאנו תמיכה לגרסתו של התובע בדבר קיומה של הבטחה והסכמה חוזית בנושא התמלוגים, בראיות אחרות או בהתנהגות מאוחרת של הצדדים, שהרי מאז חתימת הסכם הפרישה חלפו להן חמש שנים, במהלכן לא שולם להתובע תמלוגים שהיו לדבריו משולמים "מעת לעת לאחר שנת הכספים בה בוצעו המכירות" (סעיף 2 לתביעה) משמע שהתמלוגים עבור שנת 2005 היו אמורים להיות משולמים לו לכל היותר עד שנת 2006, חרף כך וחרף חלוף השנים ואי תשלום התמלוגים שהובטחו (אשר היו אמורים להגיע לסכומים ניכרים), לא הגיעה כל דרישה מהתובע ורק בינואר 2010 שוגרה דרישתו הראשונית לנתבעת, כאשר התביעה הוגשה, רק ביולי 2010, כאמור ברישא של פסק הדין. שיהוי משמעותי זה בהגשת התביעה, כאשר אין בצידו סיבה או הסבר משכנע ומתקבל על הדעת נזקף לחובתו של התובע ואומר דרשני, במיוחד לנוכח סכום התביעה הנטען.

6. דיון בשאלה - מה פשר התשלומים שבוצעו בתקופות הקודמות?

שני תשלומים משמעותיים שולמו לתובע במהלך עבוודתו האחד על סך 24,000$ והשני על סך של 80,000 ₪.

באשר לתשלום על סך של 24,000 $ לא נערך כל מסמך בכתב ולא הובאה בגינו כל ראיה לתמיכה בגרסת מי מהצדדים באשר למהותו, אם כי לא למיותר לציין, כי הנסיבות שאפפו תשלום סכום זה, אופן תשלומו והיותו משוך על שם חברה אמריקאית הנמצאת בבעלותו של יוסי ושותפו גיורא ארליך מעלה לא מעט ספקות וסימני שאלה. באשר לתשלום של 80,000 ₪ בשנת 2004 יש ראיה בכתב, שהוגשה דווקא על ידי התובע, המעידה כי מדובר בבונוס שנתי.

התובע צירף, צילום הוראתו של יוסי להעלאת משכורתו של התובע רטרואקטיבית מתחילת השנה וכן הוראה לתשלום בונוס שנתי על סך של 80,000 ₪ (נספח 3 לתצהירו של התובע).

אישוש נוסף לטענתו של יוסי כי ענייננו בבונוסים ששולמו מעת לעת לעובדים בכירים, באישורו (עמ' 26 לפרוטוקול שורות 7-9) ולפי ההחלטה שלו, המבוסס על ניסיון החיים הארוך כמנהל חברה (עמ' 27 לפרוטקול שורות 1-4) נמצא בעובדה כי התובע נעדר יכולת וכלים לפקח ולדעת אם התשלומים ששולמו לו אכן מהווים 3% מהרווחים.

אי ידיעתו ובקיאותו זו של התובע בדבר היקפי המכירות ורווחי החברה בגין השנים בהן כן שולם לו, על פי הנטען, תמלוגים, מאששת את דבריו של יוסי כי מדובר בבונוס- רצה ייתן, לא רצה, לא ייתן.

7. לסיכום

אשר על כן ובשים לב לכך כי בין הצדדים נכרת הסכם בכתב בו נקבעו "תנאי סיום העסקתו של העובד וכן את מחויבויות הצדדים האחד כלפי השני" ונושא התמלוגים לא נכלל בחוזה, המסקנה הבלתי נמנעת היא, שהתובע לא הוכיח טענותיו שבינו לבין הנתבעת, או בינו לבין מנהל הנתבעת - יוסי, נכרת חוזה בעל פה מחייב ולפיכך הרינו מורים על דחיית התביעה.

8. הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד

משנדחתה תביעת התובע, הרינו מחייבים אותו לשלם לנתבעת סכום של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר הסכום הנ"ל יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום, אם לא ישולם בתוך 30 יום.

9. הצדדים רשאים להגיש ערעור על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום שיומצא להם פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג אב תשע"ג, (30 יולי 2013),בהעדר הצדדים.