ב"כ העוררת: רס"מ יוסי יקירי.

ב"כ המשיבים: עו"ד תמי אולמן.

מבוא:

1. בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (להלן: "בימ"ש קמא"), אשר ניתנה ביום 18.12.12, ע"י השופט זאיד פלאח, לפיה החליט כי אין מקום לחילוט הערבות והורה על החזרת הכספים למשיבים.

רקע:

1. ביום 13.07.10 נעצר המשיב 1 בחשד כי זייף והשתמש במסמך מזויף על מנת לקבל במרמה כספים בסכום של 28 מליון ₪ וכן בחשד לביצוע עבירות של הלבנת הון.
2. ביום 19.07.10, במהלך הדיון במעצר המשיב 1, קיבל בימ"ש השלום (ס. הנשיא השופט וגנר) את הסכמת הצדדים, לפיה המשיב 1 שוחרר לחלופת מעצר בית מלא בכפוף להפקדת ערבות בנקאית ע"ס 200,000 ₪, אשר תפרע בכל מקרה בו יפר המשיב 1 תנאי מתנאי שחרורו.

עוד הורה בימ"ש השלום על חתימת המשיב 1 על ערבות עצמית והמצאת ערבות צד ג' של שני ערבים על סך 50,000 ₪ כל אחת להבטחת תנאי השחרור ותוך שהוא מורה למשיב 1 להפקיד את דרכונו ומוציא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. בהחלטתו הבהיר בימ"ש השלום:

"שהערבות היא אך ורק לצורך הבטחת תנאי השחרור על פי החלטת בית המשפט בתיק זה למשך 180 יום עם אפשרות הארכה בהתאם לחוק".

1. בעקבות זאת, המציא המשיב 1 ערבות בנקאית ע"ס 200,000 ₪ ובנוסף חתמו שני הוריו, המשיבים 2 ו- 3 על ערבות צד ג' ע"ס 50,000 ₪ כל אחד.
2. ביום 02.10.10 הגישה אשת המשיב 1 תלונה במשטרה בדבר היעדרותו, תוך הבעת חשש לחייו. המשטרה פתחה בחקירה וגילתה ביום 03.10.10, שרכבו של המשיב 1 נמצא בתחנת הרכבת בחיפה.

מבדיקה משטרתית נוספת התברר כי ביום 01.10.10 הוציא המשיב 1 סכומי כסף גדולים בנמל התעופה בן גוריון. עוד נמצא כי ביום 03.10.10 נמשכו כספים באמצעות כרטיס חיוב בנמל התעופה בלרנקה שבקפריסין ובאותו יום שילם המשיב 1 גם בכרטיס חיוב עבור שכירת רכב ומלון בברלין שבגרמניה.

לאור זאת, הסיקה העוררת כי המשיב 1 נמלט מן הארץ ועתרה לחילוט הערבויות.

1. בימ"ש השלום (השופט ש. שר) דן בבקשת חילוט הערבויות והחליט ביום 01.11.10 על העברת הערבות הבנקאית, ע"ס 200,000 ₪ במלואה לידי העוררת וחילט את הערבויות אשר נחתמו על ידי הורי המשיב 1 – המשיבים 2 ו – 3, בסך 50,000 ₪ כל אחת.
2. על החלטת השופט ש. שר הגישו המשיבים 2 ו- 3 ערר לבימ"ש המחוזי בחיפה (ע"ח 11875-11-10), אשר נידון בפני השופט א. טובי. ביום 16.11.10 החליט השופט א. טובי לדחות את הערר ככל שהוא נוגע לחילוט הערבות הבנקאית ע"ס 200,000 ₪ והורה על העברתה לידי העוררת. באשר לחילוט הערבויות של המשיבים 2 ו- 3 קבע בימ"ש מחוזי כי:

"משלא היו העוררים 2 ו- 3 (המשיבים 2 ו-3),צד לבקשה, ברי כי לא ניתנה להם הזדמנות להשמיע טענותיהם",

לכן קיבל את הערר, באופן שביטל את החלטת השופט ש. שר המורה על חילוט ערבויות ההורים – המשיבים 2 ו - 3.

עוד קבע בימ"ש המחוזי כי:

"תרצה המשיבה לחלט ערבויות אלו, יהא עליה להגיש בקשה סדורה כנגד אותם משיבים וליתן בידם הזדמנות להשמיע טענותיהם בפני בית משפט".

1. בעקבות החלטת בימ"ש המחוזי הגישה העוררת לבימ"ש השלום בקשה חדשה לחילוט הערבויות וביום 16.12.10, נתן בימ"ש השלום (השופט ש. שר) תוקף של החלטה להסכמת הצדדים והאומרת:

"תופקד בקופת בית המשפט לטובת בימ"ש ערבות בנקאית אוטונומית על סך 100,000 ₪ צמודת מדד. הערבות תהיה רשאית להיות נפרד על פי החלטה של בית המשפט - (כך במקור), ולאחר שבית המשפט יסקור את המצב בעוד 3 חודשים" – ראו החלטה מיום 16.12.10.

עוד קבע בימ"ש השלום כי:

-"התיק יובא אליי לתזכורת פנימית בעוד 3 חודשים, אז אזמן את הצדדים כדי לשמוע מה עלה בגורלו של המשיב בשלב זה ובהתאם לדברים אשר יועלו בפני בית המשפט יחליט בית המשפט אם להורות על פרעון הערבות האוטונומית ובכך לסיים את חלקו".

כידוע בימ"ש קמא לא זמן את הצדדים ולכן לא הכריע בבקשה לגופה.

1. משלא זימן השופט שר את הצדדים לדיון הגישה העוררת בקשה נוספת לבימ"ש השלום וחזרה על ביקשתה לחלט את הערבויות נשוא הערר.

ביום 18.12.12 דחה בימ"ש השלום (השופט ז. פלאח) את בקשת העוררת תוך קביעה כי:

"לא ברור לי לשם מה הופקדו סך של 100,000 ₪. אם סכום זה הופקד להבטחת תנאי שחרורו של רונן מילרד יש מקום לשקול חילוט הסכום שהופקד ואולם עיון בכל ההחלטות מעלה ספק בעניין מטרת ההפקדה וניתן לפרש את מטרת ההפקדה ככזו שבאה להבטיח פיקוח שני המבקשים על תנאי שחרורו של רונן ודיווח למשטרה באם הוא יפר את תנאי שחרורו".

מהחלטת בימ"ש השלום עולה כי הוא השתכנע מדברי ב"כ המשיבים שהמשיבים 2 ו- 3 מלאו את חובתם ולכן דחה בקשת העוררת והורה על החזקת הכספים למשיבים.

על החלטה זו, של השופט ז. פלאח, הוגש הערר שבפני.

טענות הצדדים:

10. העוררת ביקשה לקבל את הערר ולהורות על חילוט הערבויות. הפנתה להחלטות בימ"ש השלום הקודמות, לכתבי הערבות, החלטת בימ"ש המחוזי בערר וטענה כי בימ"ש קמא טעה משלא חילט את הערבויות.

לטענת העוררת, הורי המשיב 1 שיתפו פעולה וסייעו למשיב 1 להימלט, חשד זה מתחזק לטענתה, לאור ביקורי אימו במדינות בהן שהה ונעצר. בסיס נוסף לחשד הוא; שתיקתה בחקירה ושמירתה על זכות השתיקה בבמהלך חקירתה וכשנשאלה על הימלטותו של המשיב 1, בניגוד לעדות שמסרה בטרם מעצרו, שם טענה כי היא אינה יודעת היכן נמצא בנה – המשיב 1.

11. ב"כ המשיבים ביקשה לדחות את הערר ולהשאיר את החלטת בימ"ש קמא על כנה. לטענתה הבקשה האחרונה לחילוט הערבויות הוגשה בשנת 2010 ומאז חלפו מעל שנתיים במהלכם לא הוגשה כל בקשה לחילוט או הארכת המועד של 180 יום, כדרישת החוק.

עוד טענה כי אמו של המשיב 1 מילאה את חובותיה כדין ודיווחה על מקום הימצאותו כשידעה על כך. לדעת ב"כ המשיבים השופט שר לא קבע כל תנאים בהחלטתו ולכן צדק בימ"ש קמא בהחלטתו הדוחה את בקשת העוררת.

ב"כ המשיבים הפנתה לפסיקה וציינה כי בכל המקרים בתי משפט לא מחלטים את כל הסכום של הערבות ובמקרה שלנו בימ"ש חילט כבר את הסכום של 200,000 ₪, מתוך 300,000 ₪.

לטענתה הורי המשיב 1 כבר שילמו מכספם 200,000 ₪ ואין לחייבם בתשלום נוסף מכספם שנועד לפרנסתם, כאשר מדובר בשני הורים מבוגרים. עוד ציינה כי המשיב 1 עזב את הארץ בלי ידיעת הוריו.

דיון והערכה:

12. ערר זה נסב על החלטתו של בימ"ש קמא שאין לחלט את הערבויות שהעמידו המשיבים 2 ו- 3, בהיותם מפקחים על המשיב 1 וכערבים בערבות צד ג' לשחרורו לחלופת מעצר, כל זאת לאחר שהמשיב 1 נמלט לחו"ל.

לאחר שעיינתי בהחלטות בימ"ש השלום, החלטת בימ"ש המחוזי, כתבי הערבות, החלטת בימ"ש קמא ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערר כפי שיפורט להלן.

כל אחד מהמשיבים 2 ו- 3 חתם על ערבות צד ג' ע"ס 50,000 ₪, כתנאי לשחרור המשיב 1 לחלופת מעצר. בימ"ש השלום (השופט וגנר) הבהיר לצדדים כי:

"הערבות היא אך ורק לצורך הבטחת תנאי השחרור על פי החלטת בית המשפט בתיק זה למשך 180 יום עם אפשרות הארכה בהתאם לחוק".

המשיבים 2 ו- 3 שמשו, גם כן, כמפקחים על המשיב 1 - ראו החלטת השופט וגנר –(ס. נ.) מיום 19.7.10.

13. בכתב הערבות שחתמו עליו המשיבים 2 ו- 3 צויין מפורשות כי הם ערבים לכך שהמשיב 1:

"ימלא אחר תנאי הערובה המפורטים להלן. אם יופר תנאי מתנאי הערובה אשלם/נשלם ביחד ולחוד לאוצר המדינה כל סכום שיצווה בית המשפט עד סכום של 50,000 ש".

כאמור, ערבות צד ג שנחתמה ע"י המשיבים 2 ו- 3 הינה לצורך הבטחת תנאי השחרור של המשיב 1 ומאחר שהוא יצא את הבית וברח לחו"ל מבלי שהמשיבים 2 ו- 3 יודיעו על כך למשטרה בזמן אמת, המעשה מהווה הפרה לתנאי השחרור ולכן הם הפרו את תנאי הערובה.

ערבויות אלו חולטו, גם כן, מבלי לקיים דיון במעמד הערבים ועל כן בימ"ש המחוזי ביטל החלטה זו, וקבע כי במידה והעוררת תבקש לחלט ערבויות אלו, עליה להגישה בקשה סדורה ולתת למשיבים 2 ו- 3 הזדמנות להשמיע טענותיהם.

14. סעיף 48 (א) לחוק המעצרים קובע כי:

"שחרור בערובה הוא על תנאי שהמשוחרר יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או בערעור, או לנשיאת עונשו, בכל מועד שיידרש, וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט".

לאחרונה התייחס בימ"ש העליון לתכלית של חילוט ערבויות של צדדים שלישיים, אשר שימשו כמפקחים וקבע בבש"פ 8163/12 שגב נגד מ"י (ניתנה ביום 19.11.12) כי:

"בין התכליות הבולטות של חילוט ערבויות של צדדים שלישיים, ולא כל שכן מפקחים, בולטת התכלית ההרתעתית. מן ההיבט של הרתעה אישית, האפשרות של חילוט מדרבנת את הערב לא לזנוח את מחויבויותיו. מן ההיבט של הרתעת הרבים, שמבחינות מסוימות חשובה אף יותר, בהקשר זה, חילוטה של ערבות במקרה של הפרה תורמת להעברת המסר שעניינו חשיבותן של ההתחייבויות שנוטלים על עצמם מי שמסכימים לפקח על נאשמים ונידונים, ובכך לוקחים על עצמם להגן על הציבור מפני מי שחלה לגביהם חזקת מסוכנות. רק כך יפנימו המפקחים את כובד האחריות הכרוך בתפקידם ואת ההשלכות האישיות הנובעות מהפניית עורף לתפקידם זה. ניתן להוסיף ולומר כי האפשרות של חילוט הערבות תורמת להכוונת התנהגותם של הנאשמים עצמם. יידעו כל נאשם או נידון, המתעתד להפר את תנאי שחרורו, כי במעשיו הוא עתיד לפגוע באנשים קרובים לו אשר הסכימו לערוב לו".

15. בענייננו, קיימות ראיות מוצקות המעידות על כך כי בטרם עברו 180 יום מאז חתמו המשיבים 2 ו- 3 על ערבות צד ג' להבטחת תנאי שחרורו של המשיב 1 לחלופת מעצר, האחרון עזב את גבולות הארץ ונמלט מאימת הדין. המשיב 1 נעצר בחודש נובמבר 2012 בחו"ל בגין חשד לביצוע עבירות של החזקת דרכון מזויף.

מבלי להביע עמדה ביחס לטענת העוררת כי המשיבים 2 ו- 3 שיתפו פעולה עם המשיב 1 וסייעו בידו להימלט, אומר כי הרי משלא קיימו התחייבותם להבטחת תנאי שחרורו ואי מתן הודעה בזמן אמת למשטרה על יציאתו מהבית, הם הפרו את תנאי הערבויות ולשם כך יש מקום לחילוטן.

ראוי לציין כי מהחלטת השופט שר מיום 16.12.10 משתמעת, לטעמי, החלטה שהפכה את ערבויות צד ג' שנחתמו ע"י המשיבים 2 ו- 3 לערבות בנקאית אוטונומית, ואין בה כדי ליצור ערבות חדשה; ומכאן שלא היה צורך בקביעת תנאים כלשהם.

עוד אציין כי יתכן והיה על העוררת לפנות בבקשה מתאימה לשופט שר ולבקש הכרעתו, אך משלא עשתה כן, ויהיו שיקוליה ככל שיהיו, אין לומר כי היא לא פנתה במועד וכמובן אין בכך כדי לרוקן מותכן את משמעות הערבויות ותכליתן.

16. אשר על כן, אני מקבל את הערר, מבטל את החלטת בימ"ש קמא ומורה על חילוט הערבויות עליהן חתמו המשיבים 2 ו- 3, ערבויות צד ג' אשר הפכו לערבות בנקאית.

17. המזכירות תשלח לצדדים עותק החלטה זו בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, ג' בשבט תשע"ג, 14 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.