מבוא

1. התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה זו לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים-עבודה מיום 18/4/07.
2. אין מחלוקת באשר לחבותה של הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה, והמחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת גובה הנזק.

מהות הפגיעה

1. ממקום התאונה פונה התובע לבי"ח העמק בעפולה, שם התלונן על כאבים בכתף ימין, בצוואר, בגב ובחזה. בוצעו צילומי רנטגן שלא הדגימו שברים כלשהם, והבדיקות הקליניות היו תקינות וללא ממצאים מיוחדים. לאחר שעבר בירור מקיף ולא נמצאה בעיה רפואית חריפה, שוחרר התובע לביתו עם המלצות למנוחה ונטילת משככי כאבים לפי הצורך.
2. לאחר שחרורו מביה"ח היה התובע במעקב רפואי במסגרת קופ"ח כללית בה הוא חבר. ביום 22/4/07 ביקר אצל ד"ר שמית קדוש, רופאת המשפחה, והתלונן על כאבים בצוואר ובגב תחתון ללא הקרנה לגפיים. בממצאי הבדיקה הקלינית צוין כי נמצאה רגישות מעל שרירי הצוואר משמאל והגבלה בתנועות ע"ש צווארי ומותני ללא חסר נוירולוגי. באותו ביקור אושרה לתובע תקופת מחלה של 5 ימים. ביום 29/4/07 ביקר שוב אצל רופאת המשפחה ובשל תלונותיו על כאבי גב תחתון אושרה לו תקופת אי כושר נוספת של 5 ימים.
3. בחודשים 4-8 המשיך התובע להתלונן על כאבים בעמוד שדרה צווארי ומותני ובשל כך הופנה לטיפולי פיזיותרפיה ובהתאם לכך הוא עבר סדרה של 8 טיפולי פיזיותרפיה בתקופה מיום 15/7/07 עד 2/9/07. משלא חלפו תלונותיו על כאבים בע"ש צווארי ומותני הוא הופנה לביצוע מיפוי עצמות כדי לשלול שברים בע"ש צווארי או מותני. מיפוי עצמות בוצע בתאריך 6/9/07, וגילה קליטה מוגברת מפוזרת בכתף ימין.
4. ביום 20/9/07, כחמישה חודשים לאחר התאונה, התלונן התובע לראשונה מאז התאונה על כאבים בכתף ימין. תלונה זו חזרה על עצמה בביקור אצל רופא המשפחה ביום 22/10/07, שם ציין שהוא מרגיש את הכתף "זזה" ממקומה. לטענתו, בלילה הקודם הוא ישן על כתף ימין וכאשר התעורר בבוקר הכתף "לא הייתה במקום". לדבריו, אשתו דחפה את הכתף והרגיש "קליק" כאשר הכתף חזרה למקומה.
5. התובע המשיך להתלונן על כאבים בכתף ימין ובשל כך הופנה ביום 22/8/08 לביצוע בדיקת MRI, אשר הדגימה נפיחות באזור הגבשושית הגדולה בכתף ימין יחד עם אי סדירות של הגבשושית, וכן ניתוק של האספקט הקדמי העליון של הלברום. כשנה לאחר מכן עבר התובע ביום 13/7/09 ניתוח בכתף לתיקון הקרע של הלברום הסחוסי בחלק הקדמי של הכתף. לאחר הניתוח המשיך התובע להתלונן על הגבלה בתנועות הכתף ועל כאבים מפוזרים בכתף, ובשל כך הופנה לביצוע טיפולי פיזיותרפיה.

הנכות הרפואית

1. מכיוון שמדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, פנה התובע למוסד לביטוח לאומי בתביעה להכיר בתאונה כתאונת עבודה ותביעתו אושרה. לאחר מכן הגיש התובע תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה.

בשלב ראשון, ביום 17/1/08, קבעה הוועדה הרפואית מדרג ראשון, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה. ועדה רפואית לעררים, אשר דנה בערר התובע על החלטת הועדה מדרג ראשון, אף היא קבעה בהחלטה מיום 25/3/08, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה.

בהמשך הגיש התובע למוסד לביטוח הלאומי בקשה להחמרת מצב, ובעקבות בקשתו זו הוא זומן שוב לדיון בפני הוועדה הרפואית. בהחלטה מיום 1/4/09 קבעה הוועדה מדרג ראשון, כי לא חלה החמרה במצבו לעומת המצב שתואר בוועדות הקודמות, וקבעה כי לא נותרה לו נכות צמיתה עקב התאונה. התובע הגיש ערר על החלטה זו, הערר התקבל והוועדה הרפואית לעררים קבעה בהחלטה מיום 18/8/09 נכות זמנית בעקבות הניתוח מיום 13/7/09. בהחלטה מאוחרת יותר שניתנה ביום 3/6/10, נקבעה לתובע עקב התאונה נכות צמיתה בשיעור 15%, בגין הפגיעה בכתף שגורמת להגבלה בתנועות המפרק המלווה בדלדול שרירים.

1. כידוע, קביעת הוועדה הרפואית שדנה בעניינו של התובע עקב תאונת עבודה, מהווה קביעה על פי דין בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים ולפיכך היא מחייבת בהליך שלפני. ברם, הנתבעת לא השלימה עם קביעת הוועדה והגישה בקשה להבאת ראיות לסתור. בהחלטה מיום 2/6/11 קיבלתי את הבקשה להבאת ראיות לסתור, בעיקר מן הטעם כי התובע סבל מכאבים ומהגבלה בתנועות כתף ימין במשך כשלוש שנים לפני התאונה ואף בסמוך לפני התאונה, וכי הוועדה הרפואית שקבעה את הנכות לא הייתה ערה לעובדות אלה. בהתאם לכך, מונה ד"ר גורדון אדלסון, שהינו מומחה לכתף, כמומחה מטעם בית המשפט.
2. בחוות דעתו מיום 1/10/11 קבע ד"ר אדלסון, כי מכרטיסו הרפואי של התובע עולה, כי הוא "חווה אירועים דומים של פריקה או תת פריקה מספר פעמים לפני תאונה זו. ייתכן שהפציעה במהלך משחק הכדורגל בשנת 2005 היה האירוע שגרם לראשונה את הסימפטומים הקליניים של חוסר יציבות בכתף זו. האירוע המצוין בזמן תאונת הדרכים היה דומה לאירועים הקדומים שמצוינים בתיק הרפואי שלו. ההיסטוריה הקרובה יותר של כאבים וחוסר יציבות החלה בערך כ-4 חודשים לאחר התאונה כאשר הוא מתאר את הפריקה בלילה בזמן אמת. דבר זה עקבי עם ההיסטוריה הקודמת ועם הממצאים של גמישות יתר כללית של הגפיים העליונות כפי שנמצאו בבדיקה הקלינית".

נוכח ההיסטוריה הרפואית מלפני התאונה ונוכח הממצא המולד של גמישות היתר כמתואר, קבע ד"ר גורדון, כי לא ניתן לקשור את מצבו של התובע היום לתאונה בלבד ולא ניתן לקבל את הטענה שהתאונה היא הגורם העיקרי לתלונותיו, ובלשונו של ד"ר אדלסון: "לכל היותר ניתן לטעון שלמטופל חלה הרעה בתסמינים של חוסר היציבות לאחר תאונת הדרכים אולם לא ניתן לטעון שתאונה זו היא הגורם לתסמיני חוסר היציבות שלו".

באשר לגובה הנכות הסביר ד"ר אדלסון, כי הניתוח שעבר התובע בחודש 7/2009 היה מוצלח מבחינה זו שהכתף לא עברה פריקה או תת פריקה מאז. הוא הוסיף, כי תלונות התובע באשר למידת המגבלה והכאבים מהם הוא סובל אינן אמינות ואין להן הסבר אנטומי. לדבריו, "אין סיבה אובייקטיבית להסביר את מוגבלות התנועה ומוגבלות החוזק שהמטופל מציג היום או את הכאבים המפוזם הלא אנטומים שהוא מתלונן עליהם".

1. על סמך כל המפורט הגיע ד"ר אדלסון למסקנה, כי נכותו של התובע בכתף היא בשיעור 5%, וכי בשל ההיסטוריה הרפואית שלו כמתואר לעיל, הוא משייך רק 3% מתוך הנכות לתאונה ו-2% למצב קודם.
2. התובע לא השלים את חוות דעתו של ד"ר אדלסון, שיגר לו שאלות הבהרה ואף זימן אותו לחקירה נגדית. בתשובות לשאלות ההבהרה ובחקירתו הנגדית חזר המומחה על ממצאיו וקביעותיו בחוות הדעת וציין, כי בהתאם לממצאיו בבדיקה הקלינית, אין כל סיבה אנטומית או אובייקטיבית, אשר מסבירה את תלונותיו של התובע על כאבים והגבלה בתנועות הכתף. הוא אף הסביר, כי מאז הניתוח לא היו לתובע פריקות או נקיעות כתף שחייבו התערבות רפואית ולפיכך הנכות שהוא קבע היא הנכות המתאימה במקרה דנן.
3. ב"כ התובע מבקש שלא לקבל את ממצאיו ומסקנותיו של ד"ר אדלסון בטענה, כי מאז התאונה היו לתובע פריקות חוזרות אשר חייבו אותו לפנות לטיפול רפואי לצורך החזרת הכתף למקומה. להוכחת טענה זו הפנה התובע לשני מסמכים רפואיים; האחד מתאריך 2/1/12 שנערך ע"י ד"ר שאלתיאל שלמה ולפיו הוא הוזעק לביקור בית דחוף במקום עבודתו של התובע עקב כאבים חזקים בכתף ימין לאחר הרמת שולחן כבד. במסמך זה מסביר ד"ר שאלתיאל, כי "בבדיקה-הגבלה ניכרת בתנועות פרק כתף ימין מלווה בכאבים עזים בגלל פריקת כתף". הטיפול שניתן היה מתן זריקה נגד כאבים והחזרת הכתף למקומה. המסמך השני הינו תעודת חדר מיון של בי"ח העמק מיום 3/6/12 בה נרשם: "אתמול נפל בבריכה, הרגיש כי פרק את כתף ימין, החזיר אותה למקומה, לדבריו". בממצאי הבדיקה נרשם: "ללא דפורמציה, ללא נפיחות, רגישות קלה למישוש כתף ימין. טווח תנועות מוגבל .. ללא חסר".

כאמור, על סמך מסמכים אלה מבקש התובע לקבוע, כי הוא סובל מפריקות חוזרות בכתף, מצב אשר מזכה אותו בנכות בשיעור 20%. נוכח קביעת המומחה שמחצית הנכות קשורה לתאונה, הרי נכותו של התובע עקב התאונה הינה בשיעור 10%, לכל הפחות.

1. אין ממש בטענות אלה.

בחקירתו הנגדית הסביר ד"ר אדלסון, כי הממצאים המתוארים בתעודת חדר המיון ובמסמך הרפואי שנערך ע"י ד"ר שאלתיאל אינם מצביעים על נקיעת כתף. לדבריו, אין במסמכים אלה ממצא המעיד על נקיעת הכתף, וכי הממצאים המתוארים בהם דומים לתלונות התובע לפני התאונה. להלן קטע מעדות המומחה בעניין זה:

"ש. אני מציג לך מסמכים ותעודת חדר מיון, שמראים שהתובע עבר שתי נקיעות: האחת בינואר והשני ביוני.

ת. אלו הן תלונות שדומות לתלונות שהיו לו לפני התואנה ובזמן התאונה שאירעה לו ב-2005 במהלך משחק כדורגל, אין במסמכים האלה רישום או עדות לכך שהייתה נקיעה של הכתף. אלה תלונות שלו. הגורם היחיד שכתב שהייתה נקיעה הוא רופא המשפחה אך אין אינדיקציה שהכתף באמת יצאה ממקומה. היו תלונות אבל לא היו סימנים לנקיעת כתף".

זאת ועוד, בהמשך חקירתו הנגדית הסביר ד"ר אדלסון, כי כאשר תובע סובל מנקיעת כתף, צריך היה להבחין בשקע בצד האחורי של הכתף ובבליטה מקדימה. ממצאים כאלה לא תוארו במכתבו של ד"ר שאלתיאל או בתעודת חדר המיון. זאת ועוד, בעדותו לפני הסביר ד"ר שאלתיאל, כי מכיוון שהתובע התלונן על כאבים ביד והוא לא יכול היה להזיז אותה, ונוכח ההיסטוריה הרפואית שלו, הוא (ד"ר שאלתיאל) סבר שהתובע סובל מנקיעת כתף. כפי שהוסבר לעיל, כאבים והגבלה בכתף אינם מעידים על נקיעת כתף ולכן הסברה של ד"ר שאלתיאל שמדובר בנקיעת כתף לא הייתה מבוססת כלל וכלל.

1. זאת ועוד, עדות התובע ותלונותיו על פריקת כתף מאז הניתוח לא היו אמינות, בלשון המעטה. מהתנהלות התובע לאורך כל הדרך מאז פציעתו בתאונה, ניתן להיווכח כי הוא מנסה להעלים את עברו הרפואי בכתף מתוך רצון לקבל פיצויים מוגדלים. כבר בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה (מוצג נ/1) מסר התובע פרטים לא נכונים באשר למצבו לפני התאונה וטען, כי עובר לתאונה נשוא הדיון הוא לא סבל מכאבים וממגבלות דומים בכתף ימין. הצהרה זו הוכחה כבלתי נכונה.

יתרה מכך, לד"ר אדלסון סיפר התובע, כי לפני כעשר שנים הוא נפצע בכתף במהלך משחק כדורגל, וכי באותו אירוע הוא לא סבל מנקיעת כתף. לדבריו בפני המומחה, מאז ועד התאונה נשוא התביעה הוא לא סבל מבעיות בכתף. מידע זה התברר כמידע שגוי והתיאור שמסר התובע למומחה לא שיקף את האמת, שכן התובע סבל מבעיות בכתף ומנקיעות חוזרות בשנים 2005 ו-2006 ובסמוך לפני התאונה. מששיקר התובע באשר למצבו לפני התאונה, קשה לקבל את תלונותיו על נקיעות חוזרות לאחר התאונה, כאשר ברור לו שבצד תלונות אלה, אם תתקבלנה, הוא צפוי לקבל פיצויים מוגדלים.

1. סיכומם של דברים, הנני מקבל את ממצאיו ומסקנותיו של ד"ר אדלסון בחוות הדעת, בתשובותיו לשאלות ההבהרה ובחקירתו הנגדית. הנני סבור כי המומחה עשה את מלאכתו נאמנה, ביסודיות ובהגינות מירביים. לא התגלו פגמים כלשהם בדרך עבודתו של המומחה ובהסקת המסקנות על ידו. ממצאיו ומסקנותיו של המומחה מתאימים לחומרת הפציעה ולהסטוריה הרפואית של התובע. מכל הטעמים הללו, אינני רואה מקום לסטות מקביעתו של המומחה בחוות הדעת ולפיה עקב התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 3% בלבד.

הפסד שכר בעבר

1. אין מחלוקת בין הצדדים, כי שכרו של התובע עובר לאירוע התאונה עמד על סך 5,000 ₪ לחודש (ראו סעיף 27 לסיכומי התובע וסעיף 5א לסיכומי הנתבעת). אין גם מחלוקת, כי עקב התאונה נעדר התובע מעבודתו במשך 3 חודשים. בהתאם לכך, מגיע לתובע פיצוי בגין היעדרותו מן העבודה בסך 15,000 ₪ . סכום זה משוערך להיום עומד על סך 20,094 ₪.
2. בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לפיצוי בגין הפסדי השכר החלקיים. לטענת התובע, לאחר התאונה ובעקבותיה הוא פוטר מעבודתו בחודש 4/2010 והיה מובטל עד 11/2010. על כן, הוא מבקש לפסוק לו הפסדי שכר חלקיים בגין התקופה מיום 1/6/10 ועד היום על בסיס נכות תפקודית בשיעור 15%.

אין בסיס לטענות אלה. עדות התובע שהוא כביכול פוטר עקב התאונה התגלתה כעדות מופרכת, בלשון המעטה. בחקירתו הנגדית הוא אישר שפוטר עקב צמצומים ולא ידע לתת הסבר מניח את הדעת מדוע לא צירף את מכתב הפיטורים לתצהירו. יתרה מכך, הפיטורין היו כשלוש שנים לאחר התאונה, כך שקשה לקשור בין התאונה לפיטורים. זאת ועוד, התובע לא זימן לעדות אף אחד מהממונים עליו כדי שיתמוך בגרסתו שהוא פוטר עקב תפקודו הלקוי בעבודה בעקבות ולאחר התאונה. אוסיף עוד, כי קשה לקבל את הטענה שבגלל נכות בשיעור 3%, או אפילו 5%, התובע התקשה בביצוע עבודתו באופן שהביא לפיטוריו. מדובר בטענה חסרת בסיס שכל מטרתה לאפשר לתובע לזכות בפיצויים מוגדלים.

התובע לא צירף מסמכים כלשהם המעידים על השתכרותו מאז פיטוריו ועד היום, הוא לא הציג תלושי שכר או שומות מס שמהם ניתן לעמוד על גובה השתכרותו, והאם אכן חלה ירידה כלשהי בהכנסותיו. הפסד שכר בעבר הינו נזק מיוחד שניתן להוכחה בראיות ובמסמכים. משלא הציג התובע את המסמכים הנוגעים לגובה השתכרותו מאז פיטוריו, יש להניח כי אילו מסמכים אלה היו מוצגים, היה מתברר שלא נגרמו לו כל הפסדי שכר בעבר.

1. סיכומם של דברים, התובע לא הרים את הנטל להוכיח, כי מאז ובעקבות התאונה נגרמו לו הפסדי שכר מעבר להפסדי השכר שנגרמו בתקופת היעדרותו. על כן, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר חלקיים בעבר. סך כל הנזקים שנגרמו לתובע בגין הפסדי שכר בעבר מסתכמים, אם כן, בסכום של 20,094 ₪.

הפסד שכר בעתיד

1. בהתחשב בעובדה שמדובר בנכות נמוכה יחסית שאינה תפקודית באופן מלא ובהתחשב בעובדה שמאז התאונה חלפו כחמש שנים במהלכן לא נגרמו לתובע הפסדי שכר, למעט בתקופת אי הכושר, הנני סבור כי דרך הפיצוי הנכונה במקרה דנן היא פסיקת פיצוי גלובאלי.
2. בהתחשב בגובה הנכות, שכרו של התובע לפני התאונה, מהות עבודתו וגילו, שהינו בן 31 שנים היום, הנני סבור כי פיצוי בסך 30,000 ₪ הינו פיצוי הולם וראוי בנסיבות העניין.

כאב וסבל

1. בהתחשב במהות הפגיעה, תקופת אי הכושר, תקופת ההחלמה וגובה הנכות, הנני סבור כי פיצוי בסך 15,000 ₪ נכון להיום הינו פיצוי ראוי והולם בנסיבות העניין.

עזרת צד שלישי

1. בהתחשב במהות הפגיעה ותקופת אי הכושר, הנני מעריך את העזרה לה נזקק התובע בעבר בסכום של 5,000 ₪, נכון להיום. אינני סבור כי עקב הנכות שנותרה לו, יזדקק התובע לעזרת הזולת בעתיד.

הוצאות רפואיות ונסיעות

1. מכיוון שמדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, זכאי התובע לקבל החזר מלא מהמוסד לביטוח הלאומי בגין כל ההוצאות שנגרמו לו לצורך ריפויו, לרבות הוצאות בגין נסיעות לטיפולים רפואיים. יחד עם זאת, אין לשלול את האפשרות שנגרמו לתובע הוצאות שלא הוכרו ע"י המל"ל, כגון הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים ברכב פרטי ועוד. על כן, ובהתחשב במהות הפגיעה והיקף הטיפולים הרפואיים להם נזקק התובע, הנני מעריך את ההוצאות שנגרמו לתובע עקב התאונה ושבגינן לא קיבל החזר, בסכום של 2,000 ₪ נכון להיום.

הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות

1. מדובר בטענה בעלמא שלא הונחה תשתית ראייתית מינימאלית לשם הוכחתה. יתרה מכך, מדובר בנכות נמוכה מאוד, שבמהותה אינה בעלת השלכות תפקודיות. זאת ועוד, הסכום שנפסק בגין הפסד שכר בעתיד באופן גלובאלי כולל כבר פיצוי מסוים בגין הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים. מכל הטעמים הללו, אינני רואה מקום לפסוק סכום נוסף בראש נזק זה.

ניכויים

1. בעקבות התאונה קיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי תשלומים בגין דמי פגיעה, קצבת נכות זמנית ומענק נכות צמיתה, בהתאם לאישורי המל"ל שהוגשו כראיה מטעם הנתבעת וסומנו כמוצגים נ/4-נ/6. סכומים אלה משוערים להיום עומדים על סך 50,566 ₪. אין מחלוקת, כי סכום זה יש לנכות מכל סכום שייפסק לתובע.

סיכום הנזקים

1. נזקיו של התובע מסתכמים, אם כן, כדלקמן:

א. הפסד שכר בעבר - 20,094 ₪

ב. הפסד שכר בעתיד - 30,000 ₪

ג. כאב וסבל - 15,000 ₪

ד. עזרת הזולת - 5,000 ₪

ה. הוצאות רפואיות ונסיעות - 2,000 ₪

________________________________________

סה"כ - 72,094 ₪

מסכום זה יש לנכות את תקבולי המל"ל המשוערכים בסך 50,566 ₪, והיתרה לפיצוי תעמוד על סך 21,528 ₪.

1. אשר על כן, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 21,528 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% והוצאות משפט בסך 1,500 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ב, 02 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.