תביעה זו עניינה עתירתה של התובעת לתשלום יתרת שכרה בגין שירותים אשר ניתנו, לשיטתה, לנתבעת במהלך החודשים מאי 2009 ועד נובמבר 2009.

בכתב התביעה טענה התובעת כי הצדדים התקשרו בהסכם במסגרתו הועמד שכר טרחת התובעת על סך של 4,500 ₪ לחודש בתוספת מע"מ.

על אף פניות חוזרות ונשנות לא שילמה הנתבעת את מלוא שכר הטרחה הנקוב בהסכם ולמעשה נותרה יתרת חוב ע"ס של 7,353 ₪. בנוסף, עתרה התובעת לתשלום בגין הוצאות נלוות ושכר טרחת עו"ד.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה וביום 22.12.10 ניתן פסק דין בהעדר ע"י כבוד השופט ארניה. מספר ימים לאחר מכן הוגשה ע"י הנתבעת בקשה ראשונה לביטול פסק דין במסגרתו טענה כי לא קיבלה את הזימון לדיון ועל כן לא התייצבה ולא הגישה כתב הגנה. נוכח בקשתה זו, נקבע דיון בפני כבוד השופט ארניה במעמד הצדדים.

הנתבעת לא התייצבה לדיון במועד הנדחה וניתן פסק דין נוסף ע"י כבוד השופט ארניה ביום 5.1.11. לאחר אותו מועד הוגשה בקשה שנייה לביטול פסק דין במסגרתה טענה הנתבעת כי היות והייתה בשמירת הריון בחו"ל, ביקשה מקרוב משפחתה להגיע לדיון אך בדיעבד התברר כי הדיון התקיים ללא נוכחותה. בנוסף, הוגשה בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל.

על בסיס בקשות אלו נקבע הדיון במעמד שני הצדדים. במסגרת הדיון היום חזרו הצדדים על טענותיהם וזאת הן לעניין הבקשה לביטול פסק הדין והן לעניין התביעה לגופה.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה ושמעתי את עדויות הצדדים, כמו גם נתתי דעתי למסמכים אשר הוגשו לתיק ביהמ"ש, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל. טעמיי להלן.

באשר לבקשה לביטול פסק דין, אני מוצאת כי נפלו כשלים מרובים בדרך התנהלותה של הנתבעת. בניגוד לאמור בבקשה הראשונה לביטול פסק דין, בתיק בית המשפט מצוי אישור מסירה לידי אדם אחר אשר הנתבעת לא יכלה להסביר מיהו, ומדוע חתם על אישור המסירה בדירתה שלה.

למעלה מכך, גם לדיון הנוסף אשר נקבע בבקשה לביטול פסק הדין, לא התייצבה הנתבעת.

הסבריה במסגרת הדיון בפני היו חסרים ולא ברורים. כך לדוגמא טענה במסגרת הבקשה לביטול פסק דין כי ביקשה מקרוב משפחתה להתייצב לדיון. אותו קרוב משפחה לא נכח באולמי היום ולא יכול היה להעיד כי אכן הגיע לבית המשפט ומדוע לא נכח בדיון. כמו כן עיון בתיק מלמד כי הנתבעת לא ביקשה היתר לכך שתהא מיוצגת ע"י אדם אחר במסגרת אותו דיון, לא הציגה מסמכים רפואיים כי אכן הייתה בשמירת הריון או אפילו כי הייתה בחו"ל באותה עת.

יש לזכור כי הדיון בתיק זה נקבע, בין היתר, לצורך הכרעה בבקשה לביטול פסק דין.

לא ברור כיצד ביקשה הנתבעת להוכיח טענותיה כמפורט בבקשה השנייה מבלי שיוצגו מסמכים או עדים כלשהם בתמיכה לטענות אלו.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה עד היום. במסגרת הדיון היא נשאלה על ידי מדוע לא הגישה כתב הגנה, וטענה כי לא קיבלה בתחילה את כתב התביעה ולאחר מכן סברה כי תוכל להציג את טענותיה במסגרת הדיון. גם דרך התנהלות זו אינה סבירה בעיני.

יחד עם הזימון וכתב התביעה מקבל בעל דין הודעה על פיה עליו להגיש כתב הגנה.

הנתבעת הייתה מודעת היטב לצורך בהגשת כתב הגנה כפי שניתן ללמוד גם מן התצהיר אשר הוגש על ידה בתמיכה לבקשה לביטול פסק דין מיום 28.12.10 במסגרתו טענה כי הגנה מפורטת תוגש עם קביעת מועד לדיון.

עוד איני יכולה להתעלם מכך שהייתה זו הנתבעת אשר טענה במסגרת הדיון בפני כי התייעצה עם עו"ד מטעמה. ניתן לצפות ממי שבחר להיוועץ בעורך דין, כי יהא מודע לכך שעליו להגיש כתב הגנה קודם למועד הדיון.

במסגרת בקשה לביטול פסק דין על ביהמ"ש לבחון מספר סוגיות לרבות מועד הגשת הבקשה, ההגנה הלכאורית העומדת לנתבעת, הטעמים להעדר ההתייצבות ויכולתו של ביהמ"ש לאזן בין האינטרסים הנוגדים על דרך של פסיקת הוצאות.

משלא הוגש כתב הגנה, והטעמים להעדר ההתייצבות מעלים סימני שאלה לא מעטים, קיים קושי של ממש בקבלת הבקשה לביטול פסק הדין.

ואולם, למעלה מכך, במסגרת הדיון ולצורך בירור המחלוקת לגופה, ביקשתי לברר מהן טענות ההגנה המהותיות העומדות לנתבעת.

בעניין זה טענה הנתבעת כי השירותים אשר ניתנו ע"י התובעת היו לקויים. נוכח כך ונוכח הגשת ההליך המשפטי אין מקום כי תחויב בתשלום כלשהו.

טענותיה אלו של הנתבעת לא נתמכו בדבר.

לא הוצגו לי מכתבים, הודעות דואר אלקטרוני או עדויות של צדדים שלישיים אשר היה בהם כדי תמיכה לאמור לעיל.

המסמך היחיד אשר הוצג ע"י הנתבעת הוא נ/1 המהווה למעשה תוכנית עבודה בין הצדדים. הנתבעת אמנם טענה כי המשימות אשר נקבעו באותה תוכנית עבודה – לא בוצעו, אך לא הציגה כל ראיה ביחס לכך וממילא דומה כי עיקר הרשימה המופיעה ב – נ/1 עניינה נושאים לטיפול ולא משימות פרטניות.

טענה הנתבעת כי ביום אירוע ההשקה התנהלה כלפיה התובעת באופן בלתי ראוי תוך שהיא פוגעת בהתנהלות התקינה של אותו אירוע. מדבריה של הנתבעת עלה כי אותו אירוע השקה התקיים בחודש יולי. עם זאת, מדברי הנתבעת עצמה עלה כי גם לאחר אותו אירוע החליטה להמשיך לקבל שירותים מהתובעת ומכאן שלא היה בכך כדי להביא לסיום ההתקשרות.

בנוסף, לא נמצא לאירוע נטען זה כל זכר במסגרת ההתכתבות בין הצדדים או במסגרת פנייה קודמת של הנתבעת לתובעת.

ככלל, וכפי שצוין לעיל, טענות הנתבעת לא נתמכו בראיה כלשהי.

מאידך, הייתה זו התובעת אשר הציגה ראיות מרובות לכך שהשירות ניתן על ידה או ע"י מי מטעמה, כמו גם לעובדה כי העדר התשלום לא נבע מחוסר שביעות רצון מאיכות העבודה אלא מטענותיה של הנתבעת כי אין ביכולתה, בהיבט הכלכלי, לשלם את חובה.

ראיות אלו באו לידי ביטוי בתכתובת הדואר האלקטרוני שהוחלפה בין הצדדים, כמו גם מהקלטת שיחה שהתקיימה בין התובעת לנתבעת במהלך חודש אוגוסט ממנה עלה במפורש כי הנתבעת אינה משלמת שכן אין בידה, בשל מצבה הכספי, לשלם את חובה.

תכתובת הדואר האלקטרוני והשיחה הטלפונית אינם מגלים ולו ברמז חוסר שביעות רצון של הנתבעת מעבודת התובעת באופן אשר מצדיק, ולו לשיטת הנתבעת, הפחתה של תשלום כלשהו, לא כל שכן ביטול יתר החיובים.

בנוסף, התייצבה באולמי היום הגב' הילה עזרא, שהינה תקציבאית ראשית במשרד התובעת. הגב' עזרא העידה כי שירותי התובעת לנתבעת ניתנו כדבעי, כי אינה מודעת להתרחשותו של אירוע חריג במסגרת מסיבת ההשקה, וכי אותו אירוע השקה היה לטענתה מוצלח מאוד.

הנתבעת הוסיפה והעלתה טענה על פיה הסכום שנדרש על ידי התובעת בגין שירותיה גבוה באופן חריג מזה המקובל. אין בידי לקבל טענה זו, כטענת הגנה.

מקום בו אין חולק כי הצדדים הגיעו לכלל הסכמה חוזית באשר לגובה השכר אותו תקבל התובעת מן הנתבעת, אין הנתבעת יכולה, בדיעבד, להעלות טענה באשר לסבירות אותו סכום.

לכל היותר, מדובר בטעות בכדאיות העסקה אשר על פי הלכתו של ביהמ"ש העליון אינה מהווה עילה לביטול ההתקשרות.

גם העובדה כי לטענת הנתבעת שהתה שנים ארוכות בחו"ל, אין בה כדי לאיין את יכולתה להגיע להסכמות חוזיות עם נותן שירותים באופן המשקף גמירות דעת.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלו, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל, גם בהיבט המהותי.

הוכח בפני קיומו של חוב בהיקף של 7,353. הוסיפה התובעת וטענה כי יש לפסוק סך של 800 ₪ בגין הוצאות נלוות כמו גם 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

הנתבעת לא העלתה כל טענה מהותית ביחס לסכומים אלו. בנוסף, נתמכו טענותיה של התובעת ביחס להללו בנספחים שצורפו לכתב התביעה ( ראה סעיף 11 להסכם ההתקשרות שבין הצדדים, במסגרתו נקבע כי הסכום כל 4,500 ₪ לחודש אינו כולל החזרים בגין הוצאות שונות, ומכתבו של עורך הדין שלמוני).

סוף דבר,

התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 9,653 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כן תישא הנתבעת בהוצאות ההליך בסך של 1,200 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

כפועל יוצא של פסק דיני זה תהא התובעת רשאית להמשיך ולפעול בתיק ההוצאה לפועל. עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, בטל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ד, 20 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.