ביום 27.8.12 הוטלו על הנאשם 3 (להלן- הנאשם) עונשים שונים ובהם עונש מאסר בן 7 חודשים וקנס בסך של 40,000 ש"ח לתשלום בעשרים תשלומים שתחילתם ביום 10.10.12

הנאשם לא שילם עד כה כל תשלום על חשבון הקנס וכעת מונחת לפני בקשה במסגרתה עותר הוא לפרוס את קרן הקנס מחדש, לעשרים תשלומים החל מיום 10.5.14 תוך ביטול תוספת הפיגורים.

המאשימה מתנגדת, תוך שהיא מפנה לעובדה שעד היום לא שילם הנאשם ולו תשלום אחד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ראיתי לדחות הבקשה.

עד היום לא שילם הנאשם ולו תשלום אחד על חשבון הקנס. אין מדובר במי אשר פיגר בתשלום ומבקש הקלה, או במי אשר שילם את רוב הקנס ומבקש ביטול תוספת הפיגורים ביחס ליתרה. מדובר במי אשר במודע התעלם מעונש הקנס, תוך עשיית דין עצמי משך כשנתיים. לא התעלמתי מהעובדה כי הנאשם היה אסיר מקצת מהתקופה וכן ששילם סכומים על חשבון חוב המס, אולם אין בכך לשנות מהרושם העולה מהתנהגותו – זלזול בהחלטות שיפוטיות ובחובתו לציית להן. מי אשר אינו משלם ולו תשלום אחד מהתשלומים שנקבעו לו (ואף לא את התשלום של חודש 5/14 כפי שביקש הוא עצמו לשלם), מפגין זלזול בצווי בית המשפט ועל כן אינו יכול לצפות כי בחלוף שנתיים, יוכל לקבל כך בהבל פה, פריסה מחדש של התשלומים וביטול תוספת הפיגורים.

לו כך ייקבע, לא יימצא מי אשר ישלם את הקנס במועדו (ראה בהשוואה בג"ץ 967/14 יוסף בכר נ' המרכז לגביית אגרות וקנסות (22.5.14))

אציין עוד כי הנאשם לא צירף כל אישורים בדבר מצב כלכלי קשה למעט בקשה לפשיטת רגל, אשר לא ברור אם התקבלה ואם מדובר בתיאור מדויק של המצב הכלכלי. מעיון בתצהיר שצורף לבקשה לפשיטת רגל (כפי שצורף לבקשה שלפני), עולה לכאורה שהנאשם לא דייק בפרטים שמסר, כאשר טען כי הוא אסיר בשל "עבירות תעבורה" , בעוד מאסרו נבע בשל עבירות מס.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, א' סיוון תשע"ד, 30 מאי 2014, בהעדר הצדדים.