הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה להידחות שכן התובעת לא הצליחה להוכיח דבר סטיית רכב הנתבעים לעברה.

ראשית, הודעת נהג התובעת לדרך שבה קרתה התאונה בהתאם לטופס ההודעה מטעמו אינה תאומת את עדותו היום. על פיו הודעתו התאונה התרחשה בעת שהמתין לרמזור ואילו בעדותו ציין כי זו התרחשה בעת שהחלו הרכבים לנסוע בהתחלף הרמזור לירוק. מדובר בשינוי חזית קריטי שאינו ניתן ליישבו בראיות אחרות.

שנית, מנח הרכבים המעורבים לפני התאונה על פיו רכב הנתבעים היה מצוי במחציתו מלפני רכב הנתבעים ואז פנה בחדות ימינה אינו מתיישב עם מיקום הנזקים ברכבים המעורבים המצוי הדדית מעל הגלגל. במקרה שרכב הנתבעים היה מצוי במחציתו מלפני רכב התובעים ואז פונה ימינה, היינו צפויים לפגיעות במקומות שונים ברכבים בשל פערי מיקומם בכביש. מיקום הנזקים מעל הגלגל בשני הרכבים תומך דווקא בעמדת הנתבעים לפיה רכב התובעת הגיח מימין בנסיעה, ואז סטה אל עבר רכבם וגם יכול לדור בכפיפה אחת עם מנח הרכבים לפני ההתנגשות.

שלישית, לא התרשמתי כי לנתבע 1 היה אינטרס לפנות ימינה מהמסלול השמאלי שלו. הוכח שהפנייה שמאלה הינה לכיוון אום אל פאחם, מקום מגוריו. אך סביר והגיוני כי אם היה מבקש להשתלב בנתיב ימין, הוא היה עושה כן לפני כן ולא בוחר להשתלב בנתיב השמאלי ביותר.

רביעית, תוצר הנזקים ברכבים המעורבים תומך יותר בגרסת הנתבעים מאשר בגרסת התובעת. ברכב הנתבעים מכה מופשטת מעל הגלגל בעוד שברכב התובעת מכת מעיכה אחת ממוקדת. הדבר מחזק את עמדת הנתבעים לפיה התאונה התרחשה עקב סטיית רכב התובעת בעודו מגיח מאחור לנתיבם ומתחכך בו בנסיעה. אילו רכב הנתבעים היה סוטה לימין נתיב נסיעת רכב התובעת בעת התחלת הנסיעה, כעדות נהג התובעת היום, אזי, סביר שהיינו חוזים בנזקים יותר ממוקדים ברכבם, ולא מופשטים, כאמור.

חמישית, נהג התובעת לא טרח לציין בטופס הודעתו הגם האפשרות המעשית לעשות כן (ברובריקה המאפשרת זאת) כי ברכב ישבה רעייתו לצדו בעת התאונה. מדובר בהשמטת ראייה מרכזית וחשובה אשר במקרה של סטייה נטענת שיכולות להיות לה פרשנויות שונות, יכלה לשפוך אור לטובת גרסתו. נזכור כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת ועל כן עדות הרעייה יכלה לסייע לה בעניין זה.

אין צו להוצאות, למעט שכר התייצבות הנתבע 1 למתן עדות ע"ס 450 ₪ שישולם לו על ידי התובעת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין ואר לצדדים.

ניתן היום, ד' אדר ב תשע"ד, 06 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.