<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד דלית גרינשטיין

הנאשם בעצמו

ב"כ הנאשם עו"ד בן יהודה

<#3#>

גזר דין

העובדות

הנאשם הורשע על פי הודאתו, מכוחו של הסדר טיעון דיוני, בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של:

קבלת דבר במרמה – עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (בשלושה אישומים);

גביית כספים שלא כדין – עבירה לפי הסעיפים 69ד(א) + 80(ג) לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן: "חוק שירות התעסוקה") (בשלושה אישומים);

ותיווך שלא כדין – עבירה לפי הסעיפים 79(א)(1)+(2)+65(א) לחוק שירות התעסוקה (בשני אישומים).

שלושת האישומים בהם הורשע הנאשם נסובו סביב פרשת מרמה בעלות רקע ומאפיינים דומים.

לפי העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן, במהלך השנים 2008-2009 (להלן: התקופה) סיכמו ביניהם הנאשם והעובדות הזרות הלנה קונצורצ'י, אנה קזימירנקו וקטרינה מטבייד, להונות את רשויות המדינה וביניהם משרד התמ"ת ומשרד הפנים, בכך שבהסתמך על היתרי העסקה שניתנו לאמו ולדודתו של הנאשם, ירשמו העובדות הנ"ל על אותם היתרים, רישום שיעניק להן אשרת שהייה ועבודה בישראל, זאת מבלי שיועסקו בפועל ע"י בעלי ההיתר, והכל תמורת בצע כסף.

בפועל רשם הנאשם באותה התקופה את העובדות הזרות על היתרי ההעסקה של האם והדודה מבלי שעבדו אצלן, וגבה תמורת רישום זה מכל אחת מהעובדות תשלום ראשוני בסך 1,200 $ ומהעובדת קטרינה גבה בנוסף 3 תשלומים חודשיים בסך 200$ כל אחד.

טיעוני הצדדים

המאשימה עתרה כי בית המשפט ישית על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת לריצוי מאחורי סורג ובריח ולצידו מאסר על תנאי וקנס.

לשיטת המאשימה הנאשם עבר עבירות חמורות ביותר, כפי שאלו באו לידי ביטוי בכתב האישום המתוקן, ופגע בהתנהגותו העבריינית בריבונות המדינה וביכולתה לשלוט על המשאב האנושי שלה, ובעיקר פגע באמינות המנגנון והסדר הציבורי.

ב"כ המאשימה טענה שהנאשם במעשיו היה שותף ליצירת אשרות מזויפות ובכך אפשר למי שאינו רשאי לשהות בישראל, לא רק לשהות בה אלא גם לעבוד בישראל באופן לא מבוקר, והכל למטרת רווח כספי.

עוד טוענת המאשימה כי חומרת מעשיו של הנאשם מודגשת בשים לב לעובדה כי חבר לעובדות הזרות, שלא יכול להיות חולק כי הן "החוליה החלשה" בשרשרת. באשר מטבע הדברים אותן עובדות מגיעות לארץ זרה, שאת שפתה ומנהגיה אינן מכירות, וצריכות להתערות ולהשתלב בחברה. במכלול האמור, מצויות הן באופן יחסי בעמדת נחיתות אל מול החברה הישראלית והמציאות הישראלית.

ב"כ המאשימה סבורה כי בנסיבות הללו יש ליתן מעמד בכורה לאינטרס הציבורי ולבכר שיקולי הלימה, גמול והרתעה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם.

עוד הפנתה המאשימה לעובדה כי לנאשם הרשעות קודמות בעבירות גניבה, גניבה בכרטיס חיוב וניסיון לקבל דבר במרמה, וטענה כי בנסיבות הללו גם לא ניתן לטעון למעידה חד פעמית, מה גם שניתן לזהות הסלמה בדפוסים העבריינים ובחומרת העבירות שעובר הנאשם.

מנגד טען ב"כ הנאשם כי במעשיו לא ניסה הנאשם לפגוע בריבונות המדינה או להתערב במדיניות בענין כניסת עובדים זרים, שכן כל אותן שלושת העובדות הזרות נכנסו לארץ מלכתחילה כדין וקיבלו אישורי שהייה ועבודה. העבירות בהן הורשע הנאשם מתייחסות אם כך רק לשאלת יכולת הפיקוח של המדינה על מקום עבודתן של אותן עובדות.

שנית, טען ב"כ הנאשם כי למרות שהנאשם היה רק חוליה אחת בשרשרת הגורמים המעורבים בביצוע העבירות, לא טרחה המדינה להעמיד לדין את החוליה הנוספת בשרשרת – אותן עובדות זרות, ששיתפו פעולה באופן מלא עם התרמית, שכן הרישום הפקטיבי אפשר להן להמשיך ולהחזיק באשרת שהייה ועבודה ולעבוד בכל מקום עבודה אחר, עבודות חלופיות שמן הסתם הניבו להן רווח כלכלי גדול יותר.

ב"כ הנאשם הוסיף כי בהתנהלותה זו של המדינה, לא רק שהפלתה את הנאשם לרעה, אלא אף העניקה טובת הנאה ברורה לשתיים מבין העובדות הזרות, אשר עד עצם היום הזה, כך עפ"י הצהרת המדינה, ממשיכות לשהות בארץ שלא כדין וללא אשרה והכל בידיעת השלטונות (ראה המסמך טל/4).

אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, מסר הסנגור כי הנאשם כבן 45 נשוי ואב לילד, מתפרנס בדחק מעבודה בחברת "אשל ירושלים" העוסקת בחלוקת מזון לנזקקים, ונזקק לגמלת השלמת הכנסה מהביטוח הלאומי.

אשר לעברו הפלילי של הנאשם, טען כי הגם שהוא קיים אין מדובר בעבר פלילי מכביד כלל ועיקר, מה גם שמדובר בעבירות מרוחקות וישנות, האחת משנת 2009 והאחרות משנת 1998.

בעניין זה הוסיף כי מדובר במי שמעולם לא ריצה מאסר ומשמעות שליחתו למאסר כיום עלולה להיות הרסנית עבורו ועבור משפחתו.

ב"כ הנאשם ביקש לזקוף לזכות הנאשם את התיקון שהוכנס בכתב האישום, ואת הודייתו שמשקפת קבלת אחריות וחרטה.

במכלול הנסיבות הללו עתר הסנגור כי בית המשפט לא יחמיר בעונשו של הנאשם, יסתפק בעונש צופה פני עתיד ובקנס כספי מתון, ולחילופין יגזור על הנאשם לכל היותר עונש מאסר בפועל קצר לריצוי בעבודות שירות.

הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, בדבריו הביע צער וחרטה על מעשיו, ביקש כי בית המשפט יתחשב בו ובמשפחתו, והוסיף כי מעד כפי שכל אדם יכול למעוד בזמנים קשים.

דיון והכרעה

כמצוות המחוקק בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב לחוק העונשין, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

העבירות שעבר הנאשם חמורות הן ואין להקל בהן ראש.

לא יכול להיות חולק על כך שהתגלתה במקרה זה שיטת פעולה עבריינית, חמורה, מכוערת, שאין לעבור עליה לסדר היום.

הנאשם במעשיו, לצד העובדה כי הונה את רשויות המדינה מתוך בצע כסף, פגע גם ביכולתה של המדינה לשלוט ולפקח באופן אפקטיבי על האוכלוסיה הזרה הנמצאת בתוכה וכן על ויסות שוק העבודה כרצונה.

מדובר בנאשם אשר היה שותף למעשי רמיה חמורים וביצע את העבירות למטרת רווח, כל זאת על גבם של עובדים זרים הנמצאים בארץ נוכריה ונתונים לחסדיה.

עבירות מסוג זה מחייבות ענישה הולמת אשר יהא בה אף כדי להלום את האינטרסים הציבוריים של גמול, הלימה והרתעה, תוך מתן ביטוי לצורך בהרתעת הנאשם והכלל.

בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות מלמדת כי אין המדובר בעבירות שנעברו באופן ספונטני וחד פעמי ו/או ללא מחשבה תחילה. העובדה כי מדובר בעבירות מתוכננות חוזרות ונשנות בדפוס פעולה דומה חוסמת את האפשרות לטעון כי מדובר במעידה חד-פעמית.

עוד יש לקחת בחשבון כי הנאשם ניצל את נגישותו לבעלות היתרי ההעסקה (אימו ודודתו) ורתם לביצוע העבירה את אותן עובדות זרות, אשר מטבע הדברים נוכח המצוקה בה הן שרויות מחמת מעמדן בארץ וחוסר בקיאות בחוקי המדינה, קל היה לגרור אותן לביצוע העבירות.

יחד עם זאת באשר לטיב ומהות הפגיעה בעובדות הזרות – צריך לקחת בחשבון כי בהבדל מפרשיות אחרות בעניינים דומים, בהם ביצעו נאשמים מסוגו של הנאשם את העבירות תוך ניצול מחפיר של הזולת החלש ומצוקתו, והפילו בפח עובדים תמימים שנתנו בהם אמונם, במקרה שבפני, גם לשיטת המאשימה, העובדות הזרות היו שותפות מלאות לביצוע העבירה. הן היו אלה שיצרו קשר עם הנאשם, פנו אליו וסיכמו עמו כי בתמורה לסכום שיעבירו לידיו ירשמו על היתרי ההעסקה של אמו ודודתו של הנאשם מבלי שיעבדו אצלן, מה שיעניק להן אשרת עבודה וישחרר אותן לעבוד בכל עבודה אחרת, שמן הסתם הרווח בצידה גדול יותר.

מהאמור עולה כי גם אם הנאשם הינו "השחקן הראשי" במחזה הפלילי שנגלה לעיננו אין הוא ה"שחקן" היחיד.

העובדות עצמן היו שותפות לדרך הרמיה, ונהנו גם הן ממעשיו של הנאשם. הנה כי חרף זאת החליטה המאשימה מטעמיה שלא להעמידן לדין מטעמי "חוסר ענין לציבור", ובכך הופלה הנאשם ונפגעה אחידות הענישה.

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע הנאשם, מתחשבת בצורך במאבק בעבירות המרמה שיש בהן כדי לחתור תחת הסדר הציבורי, ולפגוע ביכולת הפיקוח של המדינה על משאביה האנושיים.

עבירות מסוג זה הפכו לצערנו לעבירות נפוצות וקלות לביצוע, בין היתר, בשל הקושי בגילויין וההתחקות אחר מבצעיהן מחד, והתמורה הקלה בצידן מאידך.

משכך, במקרים כגון אלה, שומה על בית המשפט לנקוט במדיניות ענישה ראויה והולמת, אשר יהא בה כדי לשדר מסר הולם וכדי להרתיע נאשמים בפועל ונאשמים אחרים בכח מלעבור עבירות דומות, לאלו שעבר הנאשם במקרה דנן.

עיון בגזרי דין שנתנו בעניינים דומים, מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים הנעים בין מאסרים לתקופה קצרה הניתנת לריצוי בעבודות שירות לבין מאסרים ממושכים יותר לריצוי מאחורי סורג ובריח, לצד ענישה צופה פני עתיד, קנס ופיצוי למתלוננים, הכל בהתחשב בחומרת המרמה, בנסיבותיה, בהיקפה, משכה, במידת וטיב הפגיעה הן ברשויות המדינה והן בעובדים הזרים או בקורבנות המרמה האחרים (ראה ת.פ. (שלום ראשל"צ) 5447/05 מד"י נ' ארי יוסף; ת.פ. 2417/07 (שלום נתניה) מנהלת ההגירה נ' רוזלינה אדרי; ת.פ. 71773/06 (מחוזי ת"א) בן עזרא נ' מד"י; ת.פ. 2707/03 (שלום י-ם) פרקליטות מחוז ירושלים נ' שטיינברג סולומון; ת.פ. 5138/06 (שלום ת"א) מנהלת ההגירה נ' מרדכי ניב; ת.פ. 1844/05 (שלום ירושלים) מדינת ישראל נ' אייל רובין).

בשים לב לכל המפורט לעיל', באתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם למעשי העבירה שביצע הנאשם נע בין עונש מאסר בפועל בין מס' חודשים אשר יכול וירוצה בעבודות שירות לבין עונש מאסר בפועל בן 8 חודשים לריצוי מאחורי סורג ובריח.

בגזירת העונש המתאים לנאשם שלפני, וכמצוות המחוקק בסעיף 40 יא לחוק העונשין, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות, אשר אינן קשורות לביצוע העבירה.

הנאשם שבפני יליד שנת 1968 נשוי ואב לילד, מתפרנס בדחק ונתמך הביטוח הלאומי.

אשר לעברו הפלילי של הנאשם, הגם שהוא קיים ומבלי להקל בו ראש בשום צורה ואופן, אין עסקינן בעבר פלילי מכביד ונוכח ריחוקו לא ניתן להגדיר את הנאשם שבפני כעבריין מועד.

לזכות הנאשם יש לזקוף גם את התיקון המשמעותי של כתב האישום, ההודיה שחסכה זמן שיפוטי יקר ומשקפת קבלת אחריות והבנת הפסול שבמעשה.

כל השיקולים האמורים, הן לחומרא והן לקולא, מביאים אותי לכלל מסקנה כי אין אמנם להוציא את הנאשם פטור מעונש מאסר. אולם, אין גם מקום להחמיר בעונשו ולמצות עמו את הדין על דרך שליחתו למאסר ממושך של ממש, ובכך להעדיף אולי את גורם ההרתעה והגמול, אולם לפגוע בנאשם ובמארג המשפחתי שלו, אשר עלולים להינזק קשות עקב גזירת עונש מאסר, אשר ירוצה בין כתלי בית הכלא.

יש גם לזכור, כי הנאשם לא ריצה מעולם עונש מאסר ולא יכול להיות חולק כי הבאתו אל בין כתלי בית הכלא, עלולה לחשוף אותו להשפעתה השלילית וההרסנית של האוכלוסייה המאכלסת אותם.

לכל זאת יש להוסיף את העובדה שמכל המעורבים בפרשה, הועמד רק נאשם זה לדין פלילי וכנגד שותפיו למעל (בצורה זו או אחרת) לא הוגש כתב אישום.

במכלול הנסיבות, סבורני כי יש לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה ואין לחרוג ממנו.

דומה כי די יהיה בגזירת עונש מאסר, אשר ניתן יהיה להמירו בעבודות שירות, לצד השתת קנס כספי ממשי ומוחשי, שיחדדו אצל הנאשם האחריות למעשיו, והמחירים הנלווים להם.

כמו גם תוך קביעת עונש מאסר מותנה הולם, אשר יהא בו כדי להרתיע את הנאשם ולהוות לו משום "הערת אזהרה" לבל יחזור לסורו בעתיד.

לפיכך ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. עונש מאסר בפועל בן 6 חודשים שירוצה על דרך של עבודות שירות.

הנאשם ירצה את עבודות השירות ב­­בית אבות "משען" ברחוב ביאליק 33 חולון.

הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 10.03.13 בשעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות שב"ס/מפקדת מחוז מרכז.

מובהר לנאשם כי כל הפרה של עבודות השירות תביא להפסקה מנהלית ולריצוי העונש במאסר ממש.

עוד מובהר לנאשם כי שמירה על ניקיון מסמים הינה חלק מתנאי עבודות השירות, והוא מוזהר כי ככל שתתגלה מעורבותו בשימוש בסם, בין בגילוי סם ובין בניסיון זיוף דגימת שתן, יהווה הדבר הפרה של תנאי עבודות השירות ויהיה צפוי להפסקה מנהלית ולריצוי העונש במאסר ממש.

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, והנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור על העבירות בהן הורשע בכתב האישום או על כל עבירה שיש בה יסוד של מרמה.

ג. קנס כספי בסך 15,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים.

התשלום הראשון ישולם עד לא יאוחר מיום 15.03.13 ויתר התשלומים מדי 30 יום לאחר מכן.

פיגור בתשלום אחד מן השיעורים שנקבעו לעיל', יעמיד לפירעון מיידי את יתרת הקנס ויחייב בתשלום תוספת פיגורים כחוק.

המזכירות תשלח עותק גזר-הדין לממונה על עבודות השירות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט' אדר תשע"ג, 19/02/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

בתיק קיימת הפקדה בגובה 5,000 ₪ שהופקדה בתיק מ"י 3838-07-10 וכן הופקדו 5,000 ₪ נוספים בתיק מ"ת 30292-07-10. אבקש שההפקדה תיזקף לזכות הקנס ותקוזז ממנו.

<#5#>

החלטה

ההפקדות במזומן שהפקיד הנאשם בתיק מ"י 3838-07-10 ובתיק מ"ת 30292-07-10 ייזקפו לטובת הקנס שהושת על הנאשם ויקוזזו ממנו.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ט' אדר תשע"ג, 19/02/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי חדווה ינר