1. התובעת, ילידת 1967, נפגעה בתאונת דרכים ביום 17.1.2008, עת אוטובוס פגע ברכבה מאחור. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת חבותה של הנתבעת, מבטחת הרכב, לפצות את התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). המחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובעת עקב פגיעתה בתאונה.

הנכות הרפואית

1. לאחר הגשת התביעה מונה ד"ר טים יעקבי כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה. התובעת התלוננה לפני המומחה על כאבי גב תחתון וצוואר. על פי המפורט בפרק סיכום הממצאים בחוות הדעת, בבדיקת התובעת לא נמצאה הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי וכן לא נמצאו חסרים נוירולוגיים או כאבים הקורנים לגפיים העליונות. בעמוד שדרה מותני, נמצא כי התובעת סובלת מכאבים עם הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני, ביישור בלבד, ללא כאבים הקורנים לרגליים וללא חסרים מוטוריים.
2. לאחר בחינת המסמכים הרפואיים ובהתבסס על ממצאי הבדיקה הקלינית וממצאי ההדמיה, הגיע המומחה למסקנה כי נכותה הצמיתה של התובעת עקב התאונה היא בשיעור 2.5% "בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני, בחלק מהמישורים". כן נקבע כי לא נותרה נכות צמיתה בעמוד שדרה צווארי. עוד נקבעה נכות זמנית בגובה של 100% למשך חודש ימים ונכות בגובה 20% למשך חודשיים נוספים.
3. לבקשת התובעת, נחקר המומחה על חוות דעתו. בחקירתו הסביר המומחה כי בבדיקת MRI שנערכה לתובעת לא נמצא כל נזק "מכאני" שניתן להצביע עליו. הן בחקירתו והן בתשובותיו לשאלות הבהרה, הסביר המומחה כי בבדיקת התובעת נמצאה הגבלה קלה במישור אחד בלבד (יישור של עמוד שדרה מותני) מבין ששה מישורים, כאשר טווח התנועות ביתר המישורים היה תקין ואף טוב יותר מהממוצע ולפיכך קבע דרגת נכות של 2.5%, תוך יישום חלקי של הסעיף המתאים בתקנות המוסד לביטוח לאומי.
4. ב"כ התובעת טען בסיכומיו, כי משנמצאה הגבלה בעמוד שדרה מותני, יש לקבוע נכות בשיעור 10% בהתאם לגובה הנכות המצויינת בתקנת המל"ל עליה התבסס המומחה. אין בידי לקבל טענה זו. המומחה הבהיר כי הפעיל את הקביעה שבתקנה הרלוונטית באופן חלקי בלבד נוכח הממצאים שנמצאו בבדיקת התובעת ובשל הגבלה קלה במישור אחד בלבד. המומחה שב ואמר בחקירתו כי לדעתו הקביעה שנעשתה משקפת את הנכות שנותרה לתובעת עקב התאונה (ראו עמ' 3 לפרוטוקול, שו' 27 ואילך). איני רואה כל פגם בקביעת המומחה. יצויין, שהפעלה חלקית של התקנה הרלוונטית במל"ל נעשית על ידי מומחים כדבר שבשגרה, כאשר לדעתם הנכות הינה קלה ואינה מגעת כדי 10%, כפי שסבר המומחה במקרה זה. המומחה הבהיר ונימק קביעותיו ובנסיבות העניין איני מוצאת מקום לסטות מהן.

הנכות התפקודית

1. כידוע, לא בהכרח קיימת זהות בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית, ובין הנכות התפקודית לגריעה מכושר ההשתכרות (ראו ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792; ע"א 8799/08 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (פורסם במאגרים; פסקה 34 לפסק-הדין).
2. בתצהיר עדותה הראשית טענה התובעת, כי במועד התאונה עבדה כאחות בבית החולים כפר שאול והשתכרה בממוצע סך של 17,407 ₪ נטו לחודש. מחקירת התובעת עלה כי התובעת עובדת כאחות מזה כ-25 שנה וכיום היא עובדת בתפקיד אחות כללית, תפקיד שיש בו פן ניהולי בעיקרו.
3. התובעת טענה בתצהירה, כי מאז התאונה היא מתקשה בעבודתה בשל כאבים ומוגבלות ונאלצת לצאת להפסקות רבות וליטול משככי כאבים בתדירות גבוהה. לדבריה, היא נעדרה ממקום עבודתה פעמים רבות בשל כאבים והיא נאלצת לבצע הפסקות תכופות במהלך העבודה, דבר שלא נזקקה לו קודם לתאונה. בהתייחס לתיעוד הרפואי המועט הקיים טענה התובעת, כי טופלה על ידי רופאים עמם היא עובדת מבלי שהדבר מוצא ביטוי ברישומים. בחקירתה הוסיפה התובעת וטענה כי עד היום היא מקבלת זריקות וולטרן על בסיס של אחת לחודש לפחות (עמ' 8 לפרוטוקול, שו' 6-7). טענות התובעת לעניין היעדרותה ממקום עבודתה ולעניין טיפולים רפואיים מחוץ לקופת חולים לא נתמכו בראיות כלשהן, אף שבנקל ניתן היה להוכיחן. לא הוצגה כל ראיה להיעדרות מהעבודה ומעבר למסמכי קופת החולים אין ראיה לטיפולים נוספים כלשהם, לטיבם, היקפם או לצורך בהם. התובעת אישרה בחקירתה כי לאחר התאונה חזרה לאותו מקום עבודה, באותה משרה ובאותו היקף עבודה.
4. בנסיבותיו של מקרה זה ובהתחשב בשיעור נכותה הנמוך של התובעת ואופיה, לא מצאתי כי יש מקום לסטות מההלכה לפיה יש לראות את הנכות הרפואית כמשקפת גם את הנכות התפקודית.

רכיבי הנזק

1. נזק לא ממוני – התובעת ביקשה לפסוק לה נזק לא ממוני לפי נכות בשיעור 10%. הנתבעת טענה, מנגד, כי יש לפצותה בהתאם לתקנות ועל פי חישוב הנסמך על נכות בשיעור 2.5% ובסה"כ 3,875 ₪.

בהתחשב במכלול הנתונים – בהם שיעור הנכות שנקבעה, אופי הפגיעה ותקופת אי הכושר – אני פוסקת לתובעת סכום של 10,000 ₪ בגין רכיב זה.

1. הפסד שכר לעבר – התובעת טענה, כי לאחר התאונה נעדרה מעבודתה כ-10 ימים על פי אישורי מחלה. לטענה זו של התובעת אין כל תימוכין. לא זו בלבד שבתלושי המשכורת אין איזכור לימי מחלה ושלא הובא כל מסמך ממנו ניתן ללמוד על ימי מחלה שנוצלו, אלא שמתלושי השכר של התובעת ניתן להיווכח כי שכרה בחודש התאונה אף גבוה מהשכר בחודש שקדם לו ובחודש שלאחריו. בנסיבות אלה, ובהיעדר ראיה כלשהי להפסד שכר בפועל או לניצול ימי מחלה, כמו גם לשווי יום מחלה, איני מוצאת מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.
2. אבדן כושר השתכרות – כאמור לעיל, קודם לתאונה עבדה התובעת כאחות כללית בבית חולים כפר שאול והיא ממשיכה בעבודתה זו גם לאחר התאונה ועד לימים אלה ממש. אין בפי התובעת טענה לגריעה בפועל משכרה או לפגיעה בהיקף עבודתה עקב התאונה והתובעת אף לא מצאה לנכון לצרף לתצהירה תלושי שכר עדכניים. בסיכומיו, ביקש ב"כ התובעת לפסוק לתובעת הפסד שכר עתידי לפי נכות תפקודית בגובה 5% ושכר חודשי בסך 17,407 ₪. ב"כ הנתבעת טען, מנגד, כי מדובר בנכות זניחה שאינה תפקודית וביקש לקבוע כי אין לנכות כל השפעה תפקודית על התובעת ולא נגרע כל סכום משכרה.
3. מתלושי השכר שצורפו לתצהירה של התובעת עולה כי בשנת התאונה היה לתובעת וותק של 21 שנים (משמע, וותק של 26 שנים נכון להיום). בנסיבות אלה, הסבירות כי תפוטר או תאבד את מקום עבודתה היא נמוכה מאוד. בהתחשב בעובדה זו, כמו גם בשיעורה הנמוך מאוד של הנכות ובטיבה, ותוך שהובא בחשבון גם אופי עבודתה של התובעת, שהינו ניהולי בעיקרו כיום, אני פוסקת לתובעת פיצוי ברכיב זה בסכום גלובלי של 28,000 ₪. למען סבר את האוזן אציין, כי סכום זה משקף כשליש מחישוב אקטוארי מלא על פי שכרה של התובעת ושיעור נכותה הרפואית.
4. עזרת הזולת והוצאות – על פי קביעת המומחה בחוות דעתו התובעת היתה באי כושר מלא למשך חודש ימים ונקבעה נכות זמנית בגובה 20% לחודשיים נוספים. לטענת התובעת, בתקופה זו נזקקה לעזרת בני משפחה מעבר למקובל בין בני משפחה ובנוסף מטלות הבית שנעשו על ידה קודם לתאונה, הוטלו על בני משפחתה. בנוסף טענה התובעת להוצאות שהוערכו על ידה בסך של 5,000 ₪ בגין ביקורי רופאים, השתתפות עצמית בקופת חולים ונסיעות. הנתבעת טענה, מנגד, כי מששבה התובעת לעבודתה ולתפקוד מלא זמן קצר לאחר התאונה ובשים לב לשיעור הנכות הזניח אין לפסוק כל פיצוי בגין עזרת הזולת. בנוגע להוצאות הנטענות טענה הנתבעת כי לא הוצג בדל ראיה להוצאות רפואיות, למעט קבלה על השתתפות עצמית בטיפולים אלטרנטיביים, שחלקם אינם קשורים כלל לתאונה (ייעוץ תזונתי) ולגבי האחרים לא הוכח הצורך או הקשר הסיבתי לתאונה.
5. טענות התובעת לגבי עזרת צד ג' לא נתמכו בראיה כלשהי ואף בני משפחתה לא הובאו לעדות. גם ההוצאות הרפואיות הנטענות לא גובו בראיות, למעט המסמך שהוזכר על ידי הנתבעת. בהיעדר תיעוד וראיה כאמור, ותוך התחשבות בתקופות הנכות הזמנית אותן קבע המומחה ובשיעור נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת, אני פוסקת לתובעת פיצויים בסך של 2,000 ₪ בגין עזרת הזולת והוצאות בעבר.

בהתחשב בנכות שנקבעה, אין מקום לפסיקת פיצוי לעתיד ברכיב זה.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. נזק לא ממוני - 10,000 ₪;

ב. אבדן כושר השתכרות- 28,000 ₪;

ג. עזרה והוצאות- 2,000 ₪;

________

סה"כ 40,000 ₪.

בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות המשפט, למעט הוצאות חקירת המומחה שזומן לחקירה לבקשת התובעת, ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ג, 09 מאי 2013, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.