רקע

1. עניינה של תובענה זו בעתירתה של כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבקשת"), מכוח זכות התחלוף, המחאת זכויות המבוטחת לפי סעיף 62 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 או מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979, ליתן לה פסק דין הצהרתי בגין הסעדים המפורטים להלן:

(א) להצהיר, כי היא הבעלים היחיד של מגדל קידוח תוצרת מסטבוים (להלן: "מגדל הקידוח" או "הכלי") שהיה מוקן באופן קבוע על משאית מ.ר 54-245-15.

(ב) להצהיר, כי על המשיבים, או על כל אחד מהם, למסור לחזקתה של המבקשת את מגדל הקידוח ו/או את המשאית.

(ג) להצהיר, כי המבקשת רשאית למכור ו/או להעביר את מגדל הקידוח ו/או את המשאית לכל אדם או צד שלישי, ללא כל מגבלות על זכויות העברת הבעלות, וכשהוא נקי מכל חוב, משכון ו/או שעבוד.

טענות המבקשת

2. בזמנים הרלוונטיים לתובענה זו ביטחה המבקשת את מגדל קידוח שכאמור הורכב באופן קבוע על המשאית הנ"ל, ואשר היו בבעלותה ובחזקתה של המשיבה מס' 1, מוטי קידוחים בע"מ (להלן: "המשיבה 1"), במסגרת פוליסת ביטוח מקיף שמספרה 082-724-861-800.

3. בעקבות אירוע גניבה של המשאית על המחובר לה, שאירע בין התאריכים 24-25.7.2008, הגישה המשיבה 1 תלונה במשטרה. משלא נמצאו המשאית ומגדל הקידוח המחובר לה, ובהתאם לפוליסת הביטוח האמורה, שילמה המבקשת למשיבה 1 תגמולי ביטוח על הגניבה בסך של 256,000 ₪.

4. בסמוך לחודש 2/10 הודיעה המשיבה 1 למבקשת, כי מגדל הקידוח אותר ונמצא על ידה בחזקתו של המשיב 2, מר ראשד בדר (להלן: "ראשד" או "המשיב 2"), וזה האחרון טען כי רכש את מגדל הקידוח בירדן ושילם עבורו ממיטב כספו סך של 25,000 דולר.

5. אחר איתור מגדל הקידוח כאמור על ידי המשיבה 1, הגישה האחרונה תלונה במשטרה בגין החזקת רכוש גנוב. המשטרה הודיעה לראשד להימנע מכל שימוש במגדל הקידוח עד להודעה אחרת. עקב כך, הוגשו לבית המשפט בעפולה שתי בקשות במסגרת התיקים ה"ת 39618-03-10 ו- ה"ת 45257-03-10 שהדיון בהן אוחד : האחת – בהתאם לסעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי, במסגרתה עתר ראשד כי בית המשפט יורה על ביטול "הודעה על איסור שימוש" שנמסרה לו ע"י המשטרה בעניין מגדל הקידוח שבדנן. השנייה – הגישה המשיבה 1 ובה התבקש בית המשפט לדחות את בקשת ראשד לביטול האיסור, וכן להורות על העברת הכלי למשמורתה של המשטרה עד אשר ייקבע מי הבעלים של מגדל הקידוח.

6. המבקשת דכאן הגישה במסגרת התיקים הנ"ל הודעה, ולפיה היא ביקשה להצטרף להליך, בציינה כי היא המבטחת של מגדל הקידוח שבוטח אצלה על ידי המשיבה 1 ולאחר ההודעה על אירוע הגניבה היא פיצתה את האחרונה בהתאם לתנאי הפוליסה.

7. בהחלטתו של כבוד סגן הנשיא י' בן חמו (כתוארו אז) מיום 18.04.2010 בשני התיקים שבאיחוד, נקבע כי אין עסקינן בתפיסה של כלי במובן של הוראות סעיפים 32-34 לפקודת סדר הדין הפלילי, שכן המשטרה לא תפסה את הכלי בפועל. עוד נפסק, כי "אין ספק שבמקרה שקיים סכסוך רציני בין צדדים שונים ביחס לבעלות, מן הראוי הוא שהצדדים יתכבדו ויפנו בהליך המתאים לבית משפט אזרחי. הלכה זו שהיתה קיימת מימים ימימה, תקפה גם כיום, שכן צו שנותן בית המשפט בדבר מסירת חפץ לפלוני מהווה הכרעה זמנית בלבד בגורלו של החפץ, עד אשר יוכרע באשר לבעלות. יחד עם זאת, על פי הכללים בהליכים האזרחיים 'המוציא מחברו עליו הראיה'" (עמוד 5 להחלטה, שורות 13-17).

8. מכאן התביעה שבפניי.

טענות המשיב 2

9. ראשד טוען, כי הוא רכש את מגדל הקידוח בתום לב ועל-פי תקנת השוק בהתאם לסעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"), במסגרת עבודתו בקידוחים וחפירות. לגרסתו, הוא נוהג לבקר בירדן שם שמע מחבריו לענף, כי ניתן לרכוש מכונות קידוח באזור הסחר החופשי בעיר זרקא שבירדן במחיר סביר. באחד מביקוריו, הוא הגיע למגרש הסחר החופשי, ורכש את מגדל הקידוח שבדנן תמורת 25,000 דולר (ארה"ב), וזאת במהלך העסקים הרגיל במגרש סוחרים העוסקים בכך, ומשכך לא הייתה לו סיבה לחשוד שמא מדובר במגדל קידוח גנוב. לגרסתו, הוא רכש את מגדל הקידוח כדת וכדין, שכן טרם העברתו דרך גבול ירדן-ישראל בין התאריכים 23-25.02.10, נבדק הכלי ע"י פקידי המכס ונציגי משרד התחבורה אשר אישרו את ייבואו. קבלת רישיון הייבוא ע"י גורמי הייבוא המוסמכים מהווה, לשיטתו, ראיה לכשירות הקנייה של מגדל הקידוח. עוד נשא ראשד בעמלת מכס בגין ייבוא הכלי, וכן בעלות הובלתו בסך 1,000 ₪ מן הגבול אל ביתו בדבוריה. עוד מדגיש ראשד בסיכומיו את הכדאיות שעמדה מאחורי רכישת מגדל קידוח משומש במחיר הנ"ל וטוען, כי עסקינן במחיר הולם וסביר בשים לב להשקעה הכספית הכרוכה בשיפוצו עד שיהפוך כשיר לשימוש.

10. ראשד טוען, כי חלה לגביו תקנת השוק, בנסיבות רכישת המגדל כפי שפורטו על ידו, עפ"י סעיף 34 לחוק המכר ומפנה לפסיקה הרלוונטית התומכת בעמדתו. לחילופין נטען, כי זכותו בנכס עדיפה מכוח דיני העסקאות הנוגדות במיטלטלין בהתאם לסעיף 12 לחוק המטלטלין, התשל"א-1971, שכן גם לפי דוקטרינה זו ידה של הזכות הראשונה בזמן על העליונה, אלא אם כן הזכות השניה בזמן נרכשה בתמורה ובתום לב.

11. ייאמר כבר כאן, כי במסגרת סיכומיו מעלה ראשד טענות המהוות הרחבת חזית, כגון טענות ביחס לאפשרות שהמגדל לא נגנב כלל ולקנוניה בין המשיבה 1 לבין המבקשת, וכן מלין ראשד על פעולות החקירה של המשטרה החל ממועד הגשת התלונה אודות אירוע הגניבה משנת 2008 ועד לתפיסת מגדל הקידוח בשנת 2010.בהיותן הרחבת חזית אסורה, כאמור, איני נדרשת להכרעה בטענות הללו כלל ועיקר.

טענות המשיבה 1

12. המשיבה 1 מצטרפת לטיעונים שהועלו על ידי המבקשת בסיכומיה. המשיבה 1 סוקרת את הפעולות בהן נקטה מאז אירוע הגניבה ועד למןעד איתור הכלי, החל בהגשת תלונה למשטרה בעת היעלמות מגדל הקידוח, עבור בפעולות לאיתור הכלי, שהינו יקר וייחודי, ע"י חוקרים פרטיים מטעמה, הואיל והפיצוי שנתקבל מהמבקשת היה חלקי, וכלה באיתור הכלי אצל ראשד זמן קצר לאחר שהכלי הגיע לידיו, זיהויו ע"י נציג מטעם המשיבה 1 והגשת תלונה במשטרה בגין החזקת רכוש גנוב.

13. נטען, כי אין ייבוא הכלי והכנסתו לתוך גבולות מדינת ישראל, ראיה לכך שהוא איננו גנוב, זאת בשים לב לשינויי הצבע שבוצעו בו. יתרה מכך, המסמכים עליהם סומך ראשד את יתדיו לא אומתו ולא נבדקו ואין בכוחם להוכיח, כי הכלי שיובא הוא מגדל הקידוח מושא התובענה.

קביעות מנכ"ל חברת תורן מסטבוים תעשיות מתכת בע"מ, החברה היצרנית של מגדל הקידוח:

14. כפי שכבר צוין לעיל, לתובענה שבפניי קדם הליך שעניינו ביטול איסור השימוש שהוטל על ראשד במסגרת החקירה פלילית שנוהלה בקשר לגניבת הכלי מושא הדיון. מעיון בתיק האלקטרוני עולה, כי במסגרת ההליך הנ"ל עתרה המשטרה בבקשה, כי בית המשפט יורה על בדיקת הכלי ע"י גורם מקצועי מטעם חברת תורן – מסטבוים תעשיות מתכת בע"מ, תוך הפנייה למזכר שנערך ע"י רס"מ דליות אורן ממז"פ העמקים מיום 24.03.10 (להלן: "המזכר"), ולפיו זוהה הכלי ע"י נציג מטעם 'קטרפילר', בשם גיורא, ככלי מתוצרת חברת מסטבוים הישראלית. בנימוקי הבקשה צוין, בין היתר, כי הבדיקה נחוצה על מנת להגיע למקוריות הכלי שבמחלוקת.

15. בית המשפט ביקש את תגובות המבקשת וראשד לבקשה הנ"ל. המבקשת הביעה את הסכמתה לבקשה, בעוד שראשד התנגד לה. בהחלטתו מיום 27.07.10 נעתר בית המשפט לבקשה. הכלי נבדק ע"י מר עופר מסטבוים- מנכ"ל חברת מסטבוים (להלן: "מסטבוים") במפעל החברה בקיסריה, כאשר בעלות הבדיקה נשאה המשיבה 1.

16. בחוות דעתו של מסטבוים מיום 30.12.2010 נכתב, כי על-פי נתוני הזיהוי, ניתן לקבוע בבירור כי מגדל הקידוח מושא הבקשה מס' סידורי 39-97 מדגם M-150 נרכש מהחברה ע"י ע"י המשיבה 1; מדובר במגדל קידוח מתוצרת תורן מסטבוים תעשיות מתכת בע"מ דגם M-150 שיוצר ע"י החברה החל משנת 1995 ומנה את מאפייניו; שלט הזיהוי של המכונה אשר מורכב על קורה ראשית בצד שמאל של המפעיל הוסר ובמקומו הורכבה מאפרה; התאריך של ייצור המכונה המוטבע גם הוא על קורה ראשית מול המפעיל הושחז והוסר ובמקום אחר בשלדת המכונה הוטבעה הטבעה חדשה ומזוייפת; המספר שמוטבע על מנוע הקרטרפילר הינו מספר מזויף, וזאת עקב בדיקה שמסטבוים ערך אל מול חברת 'טרקטורים וציוד' יבואני קטרפילר; המכונה פורקה מהמשאית שעליה הייתה מורכבת ולפיכך לא ניתן לזהות את המכונה עפ"י מספר הרישוי של המשאית. כן מנה מסטבוים בחוות דעתו אמצעי זיהוי נוספים שננקטו על ידו ושיש בהם כדי לחזק ולתמוך במסקנתו זו, ובכלל זה איתור הבעלים של כל המכונות מאותו דגם אשר נמכרו ע"י החברה.

17. לתמיכה בתובענה, צירפה המבקשת בהליך דנן את ממצאיו של מסטבוים, כראיה מטעמה (ת/1). לעומתה, חולק ראשד על ממצאי הבדיקה של מסטבוים. לטענתו, מסטבוים נעדר כל מומחיות או כישורים מקצועיים מתאימים למתן חוות דעת מסוג זה. עוד מציין ראשד, כי הבדיקה נערכה במימונה של המשיבה 1, שהינה צד מעוניין בתיק דנן, באופן המטיל דופי באובייקטיביות של הבודק והבדיקה ומעורר ספקות באשר לאמיתות קביעותיו של מסטבוים. נוסף על האמור, וכפי שעוד יפורט בהמשך, ראשד משיג על אופן זיהוי הכלי ע"י מסטבוים, תוך שהוא מסתמך על ממצאי בדיקה שנערכה כאמור ע"י גיורא, נציג קטרפילר, שתוצאותיה נרשמו במזכר, ולפיהן מדובר במנוע שמעולם לא קיבל שירות בישראל. לטענת ראשד, יש בממצאים אלה של גיורא, נציג קטרפלר, כדי לקעקע אחר קביעותיו של מסטבוים.

דיון ומסקנות

18. אחר עיון בכתבי הטענות על צרופותיהם ושקילת טענות הצדדים, אני מחליטה לקבל את התובענה, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:

זכות התביעה של חברת הביטוח וזיהוי הציוד

19. התובענה שבפני מוגשת מכוח חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"), סעיף 62, שכותרתו "תחלוף" והקובע, כי: "היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם".

20. נטל ההוכחה המוטל על מבטחת במסגרת תביעת תחלוף הינו בהתאם לרכיבים המפורטים בסעיף 62 האמור- קרי: על חברת הביטוח להוכיח קיומם של יחסי מבטח-מבוטח, כי התקיים "מקרה ביטוח", שילמה תגמולי ביטוח על פי תנאי הפוליסה, ומהו גובה סכום הפיצוי ששילמה. לצד כל אלה, על המבטחת להוכיח כי הייתה למבוטח זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי בשל מקרה הביטוח. בהתאם לפסק הדין המנחה בעניין ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה, פ"ד נ(4) 567, החזקה כי חברת ביטוח אינה משלמת כמתנדבת, יכולה לפעול לטובת חברת הביטוח לחיזוק הראיות באשר לסכום תגמולי הביטוח ששילמה, כשההצדקה לתשלום שנויה במחלוקת, אך אין היא יכולה לשמש תחליף להוכחת העובדות שביסוד תביעת התחלוף, ובהם קיומה של פוליסת ביטוח ברת תוקף, קרות מקרה הביטוח, ועצם תשלום תגמולי הביטוח.

21. השאלה הניצבת להכרעה בענייננו, היא האם הוכיחה המבקשת קיומה של זכות פיצוי או שיפוי של המבוטח בשל מקרה הביטוח כלפי אדם שלישי שלא מכוח חוזה הביטוח?

22. בהקשר זה, צירפה המבקשת לתובענה טופס פתיחת תביעה מס' 3238212/9, רשיון לרכב, הודעה על מקרה ביטוח-רכב והוראת תשלום ע"ס 256,000 ₪. כן, תמכה את תביעתה בתצהיר מטעם מר יעקב וייס, שמאי ראשי בחברה, ובו הצהיר כי מגדל הקידוח מושא הדיון והמשאית שאליה היה מחובר המגדל באופן קבוע, היו מבוטחים בתקופה הרלוונטית לתביעה זו בביטוח מקיף אצל המבקשת, וכי בעקבות אירוע הגניבה שולמו למשיבה 1 בהתאם לתנאי הפוליסה פיצויים בסך של 256,000 ₪. המשיבה 1, אישרה כי קיבלה לידיה תשלום של תגמולי הביטוח בהתאם להסדר הקיים בינה לבין המבטחת-המבקשת (ראו הצהרת ב"כ המשיבה בעמוד 8, ש' 27-32 ועמוד 9, ש' 1-7). ייאמר כבר כאן, כי מפיו של ראשד לא הועלו טענות בעניין זה, הלה לא חלק על תשלום הפיצוי למשיבה 1 בגין אירוע הגניבה ואף לא על גובהו, ולא הביא ראיות מטעמו לסתירתם.

23. עוד סמכה המבקשת את יתדותיה על ממצאיו של מסטבוים התומכים בטענתה, כי הכלי שאותר ונמצא ע"י המשטרה שייך למשיבה 1. ראשד חלק, כאמור, על ממצאים אלה, וביקש לחקור את מסטבוים בבית המשפט. התרשמתי, כי עדותו של מסטבוים הייתה מפורטת וסדורה היטב, באשר הלה נחקר על כל האמור בחוות דעתו, על דקדוקיה. מסטבוים סיפק תשובות מלאות ומפורטות לכל השאלות שהתבקש לתת עליהן מענה, ועדותו הייתה עקבית, לא נסתרה והותירה עליי רושם מהימן. בתום חקירתו, לא עלה בידי ראשד להפריך את קביעותיו של מסטבוים אשר הגיע למסקנה חד-משמעית, ולפיה מגדל הקידוח מושא הדיון שייך למשיבה 1. קביעותיו של המומחה היו מקיפות והתייחסו הן לעניין זיהוי סוגו של מגדל הקידוח, מקוריותו והבעלות בו. התרשמתי, כי למסטבוים אין עניין או אינטרס בהליך דנן ולא שוכנעתי כי בנשיאת המשיבה 1 בעלות הבדיקה יש כדי להטות את תוצאותיה לטובתה או כדי לפגום באמיתות קביעותיו של מסטבוים.

24. בניגוד לטענת המשיב, כי מגדל הקידוח הינו מתוצרת איטלקית, כפי שרשום על גבי אישור היבוא, העיד מסטבוים כי המגדל הינו מתוצרת של חברת מסטבוים בישראל. עדותו של ראשד בעניין זה היתה בלתי עקבית ומבולבלת (עמ 7, ש' 5-12), ומולה ניצבה עדותו האיתנה והעקבית של מסטבוים.

25. מסטבוים העיד, כי הוא זיהה את מגדל הקידוח מושא הדיון ככלי המיוצר ע"י תורן מסטבוים תעשיות מתכת בע"מ, בה הוא מכהן כמנכ"ל (עמ' 16, ש' 29-30), ופירט בעדותו את המאפיינים הייחודיים שאיתר בכלי המבדילים אותו מכלים אחרים (עמ' 17, ש' 1-5) ואשר סייעו לו בהגעה למסקנה, כי עסקינן בכלי שיוצר ע"י החברה הנ"ל. מסטבוים אף בדק את היסטוריית הבעלויות של הכלי ומצא, כי הכלי נרכש ע"י המשיבה 1 מהבעלים המקורי, חברת האחים סמארה, אשר הזמינה את הכלי ישירות מחברת מסטבוים, זאת על יסוד חשבונית רכישה וחוברת הפעלה (מ/1 ו- מ/2, בהתאמה), כאמור בעדותו בעמ' 17 החל משורה 8 ועמוד 18 ש' 1-5.

26. מסטבוים לא הסתפק בבדיקה ויזואלית של הכלי עצמו, כאמור, אלא חקר ודרש ברישומיה של החברה אודות זיהוי הבעלויות של כל הכלים מאותו דגם שיוצרו ונמכרו ע"י החברה החל משנת 1995. הלה העיד, כי בארץ יוצרו 16 מכונות מהדגם נשוא התיק דנן וכי החברה שומרת ברישומיה פרטי הבעלים המקוריים והעברת בעלויות של מגדלי הקידוח. לאחר בדיקה אישית שערך מסטבוים אודות כל אחד ואחד ממגדלי הקידוח מן הדגם המדובר, איתר מסטבוים את כל בעלי הכלים שנרכשו מן החברה (כולל שרשרת העברת בעלות), למעט מגדל אחד שהיה חסר. מכאן, הסיק מסטבוים, כי המגדל מושא הבדיקה הוא המגדל אשר נרכש במקור ע"י חברת סמארה ובהמשך נמכר על ידה למשיבה 1 (עמ' 20 לפרוט').

27. מסטבוים ציין בעדותו, כי נעשו ע"י מאן דהוא פעולות מכוונות על מנת להעלים את סימני הזהוי של הכלי, כגון הסרת שלט הזיהוי ועליו המספר הסידורי של הכלי, תאריך הייצור שהיה מוטבע על השילדה נמחק, מספר מנוע דיזל שהוטבע על המנוע לא תאם את מספר המנוע המקורי שהותקן על המגדל של המשיבה 1 עפ"י הרישום של החברה היצרנית, והכל במטרה למנוע את זיהויו של הכלי. חרף האמור, דעתו של מסטבוים כי עסקינן בכלי של המשיבה 1 הייתה נחרצת, היא נשענה על בדיקות וראיות אובייקטיביות וכלל לא נסתרה (עמ' 21, ש' 19-23).

28. ראשד ביקש להישען על המזכר של רס"מ דליות בכדי לקעקע את קביעותיו של מסטבוים. כאמור, מסטבוים גורס כי מספר המנוע של הכלי היה מזויף (מספר המנוע המוטבע על הכלי הינו בן 7 ספרות במקום 8 ספרות בניגוד לנוהג של חברת קטרפילר - ראו עדות מסטבוים בעמ' 16, ש' 8-26), ואילו גיורא, הנציג של קטרפלר, סבר שמדובר בתווית מקורית של קטרפילר, ואף בדיקה שערך במחשבי החברה העלתה כי מנוע זה מעולם לא קיבל שירות בישראל. יצוין, כי בעניין זה עדיפה בעיניי קביעתו של מסטבוים על פני עמדתו של גיורא, כפי שצוינה במזכר, ולו מן הטעם שגיורא מטעם קטרפילר ורס"מ דליות, עורך המזכר, לא הובאו למתן עדות בבית המשפט. במבוחן מגיורא ודליות, מסטבוים נחקר אודות ממצאיו וחקירתו כלל לא נסתרה. יתרה מכך, דווקא דבריו של גיורא כפי שתועדו במזכר של דליות תומכים בעמדת מסטביום, שכן במזכר נרשם כי גיורא סבר שעסקינו בכלי מתוצרת חברת מסטבוים הישראלית. עוד יצוין, כי המשטרה בעצמה לא סברה שדי בדבריו של גיורא על מנת לקבוע ממצא סופי בדבר זיהוי הכלי, ולכן פנתה אל בית המשפט על מנת לערוך בדיקת זיהוי ע"י היצרן עצמו.

29. יתרה מכך, לא הוכח בפניי כי הכלי אשר ייבא ראשד מירדן לישראל הוא הכלי מושא הבקשה. אמנם, צירף ראשד שלל מסמכי ייבוא לתמיכה בגרסתו, ואולם אין בכוחם של מסמכים אלה להוכיח כי המגדל שיובא ע"י המשיב הוא המגדל מושא הדיון. כך למשל, לא הציג ראשד מסמכים ישירים הנוגעים לרכישה, כגון הסכם או אסמכתא בדבר התשלום עבור קניית המגדל. כל התיעוד אשר צורף ע"י ראשד הינו תיעוד המאוחר ממועד הרכישה. כן קיימת אי-התאמה בין פרטי הזיהוי של הכלי, כפי שאלה מופיעים במסמכי המכס, לבין פרטי הכלי שמסר ראשד בעדותו. כך למשל, טוען ראשד כי הכלי הינו מדגם 150 M, ואילו בחשבונית המס (TAX INVOICE) צוין כי מדובר ב- MACHINE 38995. יתרה מזו, ראשד העיד כי מדובר בכלי מתוצרת איטליה והדבר אף צוין ברישיון יבוא מס שצירף לתגובתו. לעומת זאת, זוהה הכלי ע"י גיורא ומסטבוים ככלי מתוצרת חברת מסטבוים בישראל. בנוסף, ראשד העיד, כי המגדל יובא לישראל בין התאריכים 23-25.02.10, ואילו חשבונית המס נושאת תאריך 28.02.10, היינו ממועד המאוחר למועד הייבוא הנטען. עוד קיימת אי התאמה במספר הספק במסמכים השונים, כך שבחשבונית המס צוין מספר ספק 1400331, ואילו ברישיון יבוא מס צוין מספר ספק 330.

30. בהקשר זה, עדותו של המשיב הינה עדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך. למעט עדותו, צירף המשיב מסמכים הנוגעים לייבוא הכלי, כאמור, אך אין בכוחם של מסמכים אלה כדי לסייע למשיב בצליחת טענתו בדבר התאמת הכלי שיובא לכלי מושא התובענה. יתרה מזאת, המשיב נמנע מהבאת עדים רלוונטיים לעניין ייבוא מגדל הקידוח והכנסתו אל תוך תחומי מדינת ישראל. כך למשל, נמנע המשיב מהזמנת מוכר הכלי, עמיל המכס, האדם שסייע לו בקבלת רישיון הייבוא או המוביל של הכלי מהגבול אל הכפר. למיותר לציין, כי אי- הבאתם של עדים אלה פועלת לחובתו של המשיב.

31. לסיכום, הוכח במאזן ההסתברויות הדרוש במשפט האזרחי, כי הכלי שאותר ונמצא ע"י המשטרה ברשותו של ראשד הינו כלי ששייך למשיבה 1 ואשר בגינו שולם לאחרונה פיצוי כספי בגין אירוע הגניבה בהתאם לפוליסת הביטוח, זאת באמצעות זיהוי הכלי על ידי מסטבוים מהחברה היצרנית, בין בדרך של זיהוי ישיר והן בדרך של אמצעי זיהוי אחרים.

32. יוצא איפוא, כי בהתאם לסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח ותקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986, ועקב תשלום תגמטולי הביטוח, זכות הקניין במגדל הקידוח עברה לידיה של המבקשת החל מיום התשלום הנ"ל.

33. כעת יש לבחון את השאלה, האם ראשד קיבל לידיו את מגדל הקידוח כדין, ובכלל זה מכוח תקנת השוק.

תקנת השוק

34. כבר עמדנו על כך, שטענת ההגנה העיקרית של המשיב, היא כי עומדת לימינו הגנת 'תקנת השוק'. לדידי, לא השכיל המשיב להוכיח כדבעי את תנאיו של סעיף 34 לחוק המכר.

35. סעיף 34 לחוק המכר דן בתקנת השוק וקובע, כי "נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך העסקים הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו להחזקתו בתום לב".

36. סעיף זה החיל את העיקרון שנקבע עוד במשפט האנגלי המכונה "תקנת השוק" שמטרתו לעודד חיי מסחר תקינים במיטלטלין, כאשר המדובר בקנייה שנעשית ב"שוק", היינו קנייה ממי שעיסוקו בכך במהלך העסקים הרגיל. תקנת השוק באה ליצור מצב בו זכות הרוכש בהתאם ל"תקנת השוק" תהא עדיפה גם במקרה בו הנכס הוצא מרשות הבעלים במרמה, ואף אם נגנב. משמע, בהתמלא תנאי סעיף 34 לחוק המכר עוברת הבעלות לקונה ומפקיעה את זכותו של הבעלים, וזאת כחריג לכלל שאין אדם יכול להעביר לאחר זכויות שאין לו (ע"א 5664/93 זהבה כנען נ' United States of America , פ"ד נא (1) 114).

37. נפסק לא אחת, כי הטוען לחלותה ולחסותה של תקנת השוק, עליו הנטל להוכיח קיומם של ששת התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 34 לחוק המכר - ובמקרה דנא מוטל נטל זה על כתפיו של ראשד (ראו: ע"א 863/76 חברת המלח בע"מ נ' נתיבי ישראל חב' להובלה בע"מ , פ"ד לב (2) 696; ע"א 81/73 שמעון יוסף נ' חב' א"י לאוטומבילים בע"מ, פ"ד כז(2) 716). כיוון ש"תקנת השוק" ותוצאותיה הינן דרסטיות, במובן זה שבהתקיים הוראות סעיף 34 לחוק המכר נשללת מן הבעלים המקורי בעלותו בנכס, נקבע כי נטל ההוכחה המוטל על המבקש להוכחת קיומם של דרישות הסעיף, הינו גבוה במידה שתצדיק את הקניית הנכס לקונה.

38. בדנ"א 2568/97 זהבה כנען נ' ממשלת ארה"ב, פ"ד נז(2) 632 (להלן: "הלכת כנען") פורטו ששת התנאים הקבועים בסעיף 34 שקיומם נדרש לצורך תחולתו:

"על פי ההסדר הקבוע בסעיף זה (סעיף 34 לחוק המכר-י.ר.ל), תוקנה עדיפות לקונה על פני הבעלים המקורי, בהתקיים שישה תנאים מצטברים, אשר רובם מתייחסים לדרך ולנסיבות בהם הגיע הנכס לידיו: (א) כריתת חוזה מכר; (ב) ביחס לנכס נד; (ג) הנכס נקנה ממוכר העוסק במכירת נכסים ניידים מסוגו של הממכר; (ד) המכירה היא במהלך העסקים הרגיל; (ה) קבלת הנכס לחזקת הקונה; (ו) תום ליבו של הקונה" (שם, בעמ' 664-665).

39. לעניין דרישת תום הלב, נפסק כי במסגרת תקנת השוק אין מדובר בתום לב אובייקטיבי אלא בתום לב סובייקטיבי, המתבסס על ידיעתו האישית של הקונה (ראו: הלכת כנען הנ"ל). יפים לענייננו דברי ס. הנשיא כב' השופט קינא בבש"א (ראשון-לציון) 1411/09 א.ס חליל בע"מ נ' נשיונל מוטורס בע"מ (16.04.2009): "האם קונה שיודע כי חברה אחרת היא הבעלים של הרכב יכול להישמע בטענת תום לב? סבורני, כי התשובה לכך שלילית. תקנת השוק לא התכוונה להגן על מי שיודע כי הרכב אינו בבעלותו של מי שמכר לו אותו, אלא רק על מי שלא ידע ולא חשד בכך".

40. האם השכיל המשיב להוכיח כי התקיימו בעניינו תנאי תקנת השוק? דומני כי התשובה לשאלה זו הינה בשלילה.

המבחנים הראשון, השני השלישי: "כריתת חוזה מכר", "ביחס לנכס נד" וכי מוכר המכונית הוא "מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר".

41. אין חולק, כי מגדל קידוח הינו מיטלטלין העונה על הגדרת נכס נד. ראשד מסר בתגובתו, כי "המשיב ראה את המכונה בדק אותה ובחן אותה היטב והביע נכונות לקנות אותה על אף שצריך להשקיע בה עוד כספים רבים ע"מ להכשיר אותה לעבודה, ובסופו של יום ולאחר דין ודברים עם בעל המגרש סוכם לבסוף שהמשיב יקנה את המכונה בסך של 25,000 (עשרים וחמש אלף דולר ארצות הברית)" (סעיף 5). לטענתו, "הוא רכש את המגדל מחברה ירדנית העוסקת בתחום" (סעיף 9). בסעיף 15 לתגובה, מנה ראשד את המסמכים התומכים בגרסתו, כאשר לעניין החברה הירדנית הוא הפנה לחשבונית קניה מירדן ולרשיון יבוא מס' 7000304 מיום 21.02.2010 (להלן: "רשיון היבוא"), שם רשומים שמותיהם של בעלי העסק של המגרש והם חברת מחמוד גזאל ובאסם ח'ליפה, העיר זרקא: אזור הסחר החופשי ירדן. במהלך הדיון, הציג ראשד תמונות המראות, לטענתו, את מקום הרכישה של הכלי (נ/1). בתמונה 1 מופיע הכיתוב "רכבים וכלים, מספר נייד... טל' ... ופקס...". השם המופיע על השלט אליו מפנה הנתבע אינו ברור, אם כי מאוסף התמונות ניתן ללמוד כי אכן מדובר בתמונות שצולמו בירדן. ברם, ראשד לא הציג הסכם רכישה כלשהו והמסמכים שצירף עוסקים באגרת המכס וההזמנה של הטובין ומתייחסים לשרשרת האירועים לאחר מועד הרכישה, קרי במעמד ההובלה והלאה.

42. במהלך הדיון, נשאל ראשד בחקירה נגדית האם יש בידיו הסכם קנייה, והלה השיב בשלילה (עמ' 8 ש' 13-14). הסתמכותו של ראשד על מסמכים שנערכו לאחר העסקה הנטענת משלב ההובלה ואילך אינה יכולה להושיע לו. במצב זה, ראשד לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו באשר לרכיב הראשון של תקנת השוק, ולפיו נכרת חוזה מכר.

43. כאמור, המשיב טוען כי הוא רכש את הכלי משוק הסחר החופשי בירדן, ברם לא הובאה על ידו ראיה בעניין זה, אלמלא עדותו הוא. אמנם, אישור ייבוא הכלי לארץ מהווה אינדיקציה לכך שהכלי עבר את גבולות הארץ מירדן, אך אין בו לבדו כדי להעיד על כך שהמוכר הוא אדם או גוף העוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר או כי המכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו. המשיב לא הביא ראיות כלשהן לפיהן ניתן לקבוע, כי עיסוקו של האדם שממנו רכש הנתבע את הכלי, הוא בסחר במכונות מסוג זה.

44. אף אם הייתי מניחה, כטענת המשיב, כי תעודת ההובלה הינה ראיה ולו נסיבתית המעידה על דבר כריתת הסכם המכר ביחס למגדל הקידוח, הרי כפי שנראה להלן, המשיב לא עמד ביתר תנאיה של תקנת השוק, שהינם כאמור תנאים מצטברים. כך, שדי באי התקיימות אחד מהם על מנת לקבוע, כי המשיב אינו נהנה מהגנת תקנת השוק.

45. בהעדר כל ראיה להתקיימותם של התנאים הראשון והשני של סעיף 34 לחוק המכר, אין בענייננו תחולה להגנת תקנת השוק, ואין לסטות מן הכלל כי אין אדם יכול להקנות יותר מאשר מוקנה לו. לפיכך, הבעלות בכלי אינה למשיב אלא למבקשת, המבטחת של המשיבה 1, ממנה נגנבה הכלי כאמור.

התנאי הרביעי: המכירה היא במהלך העסקים הרגיל.

46. כשם שלא עלה בידי המשיב להוכיח, כי עיסוקם של בעלי המגרש הוא במכירת ציוד כבד, משאיות ומגדלי קידוח, כך הוא לא הוכיח כי זה הוא מהלך עסקם הרגיל. גרסתו של ראשד, כפי שבאה בתגובתו, לפיה "המכונה שנמכרה למשיב נמכרה ע"י סוחר רכב, בעלי המגרש בירדן, העוסק בתחום זה כבר שבשגרה, ומכירה זו אינה מכירה ראשונה שהם ביצעו והראייה לכך האנשים הרבים שפוקדים את המגרש וקונים ממנו ציוד לעיתים קרובות", נטענה בעלמא וכלל לא הוכחה.

התנאים החמישי והששי: "בלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב".

47. עפ"י תנאי זה נדרשת קבלת הנכס לחזקת הקונה ותום לב של הקונה. לשם כך, על המשיב מוטל הנטל להוכיח, כי הוא שילם עבור המוכר את התמורה וכי הוא קיבל את החזקה לידיו בתום לב. ברם, כפי שאנמק להלן, לא עלה בידי המשיב להוכיח יסודות אלה.

48. בתגובה, טוען ראשד כי הוא "רכש את נכס מהמגרש בירדן בתמורה ובתום לב מבלי שידע ו/או תהיה לו היכולת לדעת על פגם כלשהו בקניין של בעלי המגרש במכונה. במילים אחרות, מאחר והמשיב שילם בעד הכלי את התמורה הראויה, מאחר שפעל בתום לב ובסבירות ברכישת הכלי בעת שהעבירו לארץ ושילם את עמלת המכס המתחייבת כדת וכדין, ומשלא לא היתה לו אפשרות לדעת כי נפל פגם בהליך רכישתה, הרי שהוכחו מבחינתו הרכיבים הנדרשים להוכחת זכותו בנכס זה" (סעיף 18). כפי שכבר צוין לעיל, המשיב לא הציג אסמכתא כלשהיא בדבר התשלום עבור רכישת הכלי. המשיב טוען בעדותו, כי ליווה מהבנק לצורך מימון התשלום עבר קניית הכלי. אך, לא תמך טענתו זו באסמכתא כלשהיא. יתרה מכך, המשיב לא ידע להצביע על המועד המדויק בו הגיע הכלי לידיו, וכלשונו "החשבונית רשומה 30.3 אבל הוא רק עבור התאריך 26.2 שזה התאריך בו הגיעה המכונה. לא זוכר מתי הגיעה המכונה" (עמ' 3 ש' 28-30).

49. במעמד הדיון התברר, כי בניגוד לנטען ע"י המשיב, מגדל הקידוח לא יובא במישרין דרך משרד התחבורה וכי בייבוא הכלי היה מעורב צד שלישי שעוסק בתחום זה אל מול משרד הרישוי. עוד התברר, כי המשיב נעזר בצד שלישי, בשם מוחמד מטר, לצורך קבלת רישון הייבוא. גורמים שלישיים אלה לא זומנו למתן עדות בביהמ"ש ע"י המשיב ללא שניתן כל הסבר למחדל זה, באופן הפועל לרעתו של המשיב (עמ' 5 ש' 7-17).

50. יתרה מזו, והחשוב מכל, במהלך הדיון התברר כי אין בידיו של ראשד אסמכתא כלשהיא בדבר ביצוע התשלום של העסקה המקורית בה עסקינן, וכי חשבונית המס אליה התייחס כהוכחה עבור התשלום, התבררה כתשלום עבור עמלת המכס שהיה בשלב מאוחר יותר. לבסוף הודה המשיב, בפה מלא, שאין בידיו מסמך שניתן להציגו שיש בו כדי להעיד על ביצוע התשלום למוכר מירדן עבור הכלי וכי כל שבפנינו הוא חשבונית בדבר תשלום המכס ולא בגין העסקה המקורית נשוא הדיון (עמ' 7 ש' 27-32 ועמ' 8, ש' 15-16).

51. המשיב טוען, כי רכש את הכלי בתום לב, ובמחיר סביר וכי במעמד הרכישה לא עלה בדעתו כי הכלי גנוב או לוקה בפגם כלשהו המונע את מכירתו (סעיפים 10-12 לתשובה). אין בידי לקבל טענה זו, זאת בשים לב לעובדה כי המשיב הינו אדם בעל ניסיון רב בתחום הקידוח וכפי שהוא העיד על עצמו, הלה צבר נסיון רב בהרכבת ושיפוץ מכונות קידוח (סעיף 13 לתשובה). לאור זאת, הצעת הכלי למכירה במחיר כה נמוך היתה צריכה לעורר את חשדו של המשיב, שמא עסקת המכר אינה כשרה.

52. המשיב מאשר, מצד אחד, כי מחיר הכלי במצב עבודה מגיע לסך של כ-300,000 ₪, אך מן הצד שני טוען כי המחיר ששילם עבור הכלי (ולא הוכח) בסך כ- 100,000 ₪ נובע מכך שמדובר בכלי משומש שהיה צורך להשקיע בתיקונו לצורך השמשתו. טענה זו כלל לא הוכחה והינה בבחינת עדות יחידה של בעל דין שאין לה כל ביסוס ראייתי, נסיבתי או ישיר, ביחס לשווי הכלי במצבו במועד הרכישה (עמ' 4, ש' 1-9). מנגד, העיד מסטבוים כי המחיר ששילם המשיב עבור מגדל הקידוח בסך 92,500 ₪ הינו "מחיר בלתי סביר בעליל לשווי המכונה בכל מצב שהוא" (עמ' 25, ש' 1-24). מסטבוים נשאל בחקירה נגדית ע"י ב"כ המבקשת אודות סבירות המחיר בעיניו של אדם, כדוגמת המשיב, שהינו בעל נסיון רב שנים בענף הקידוחים, ומסטבוים השיב כי "אני חושב שאדם שבענף הזה מכיר מחירים ואת המכונות, עצם הידיעה שהמחיר שהוצע לו הוא זול בכל קנה מידה, אחד לארבע או אחד לחמש באם הוא יודע את הנתונים, עלולה לעלות לו נורת אזהרה" (עמ' 26, ש' 17-29 ועמ' 27, ש' 21-28).

53. אוסיף ואציין, כי עדותו של המשיב הינה עדות בעל דין יחידה שאין לה תימוכין בחומר ראייתי כלשהוא. על עדות זו חל סעיף 54 (2) לפקודת הראיות [נוסח חדש] מחמת האינטרס הישיר של המשיב בתוצאות המשפט. אפילו היתה התרשמותי מעדותו של המשיב חיובית, ולא כך הדבר, לאור סתירות פנימיות היורדות לשורשו של עניין שנתגלו בעדות זו (ראו למשל עדותו ביחס להובלת הכלי מן הגבול אל הכפר בעמ' 2-3 לפרוט'), אין בכך די והיו נדרשים טעמים נוספים לקבלת עמדתו של המשיב.

54. אין בידי לקבל את טענת המשיב, ולפיה ייבוא הכלי לתוך תחומי המדינה תומך במסקנה, כי הכלי איננו גנוב. ייבוא הכלי, לכשעצמו, כאשר מצטרפים אליו שלל ראיות שהונחו בפניי, אינו עורבה לכך שהכלי אינננו גנוב. לכך, מצטרף מחדלו של המשיב אשר נמנע כאמור מהבאת עדים רלוונטיים להוכחת גרסתו. דרישתו לזימון נציגת משרד התחבורה, באה בשלב מאוחר יותר, לאחר שכבר נשמעה עדותו, ומטרתה הייתה לבצע "מקצה שיפורים", לה התנגד הצד השני, ולכן לא מצאתי לנכון לאשרה, מה גם שהמשיב בעצמו חזר בו מדרישת הזימון הנ"ל.

55. לסיכום פרק זה: אני קובעת, כי המשיב לא הוכיח שחלה בנסיבות העניין הגנת 'תקנת השוק'. המשיב נמנע מהבאת מסמכים מהותיים המתייחסים לסוגיית המכר והתשלום בגינו; לא הביא ראיות לעניין זהות המוכר ולא הוכיח כי עסקינן בעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר וכי המכירה הייתה במהלך העסקים הרגיל. יתרה מכך, עדותו של המשיב היתה בלתי עקבית בנקודות מהותיות ולא נתמכה בראיות כדבעי. מנגד, נמצא כי המבקשת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה, כי עומדת לה זכות תביעה מכוח סעיף 62 לחוק חוזה ביטוח, וגרסתה נתמכה בעדות אותנטית וניטרלית של מנכ"ל החברה היצרנית, מסטבוים, אשר אישר כי הכלי הנדון היה בבעלותה של המשיבה 1.

סוף דבר

56. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על קבלת התובענה שהוגשה בדרך של המרצת הפתיחה ומצהירה כדלקמן:

(א) המבקשת, כלל חברה לביטוח בע"מ, הינה הבעלים היחיד של מגדל קידוח מתוצרת מסטבוים שהיה מורכב על משאית מ.ר. 54-245-15.

(ב) על המשיב 2 למסור לחזקתה של המבקשת את מגדל הקידוח שבדנן.

(ג) המבקשת רשאית למכור ו/או להעביר את מגדל הקידוח לכל אדם או צד שלישי, ללא כל מגבלות על זכויות העברת הבעלות, וכשהוא נקי מכל חוב, משכון ו/או שעבוד.

57. אני מחייבת את המשיב 2 לשלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪. עוד אני מחייבת את המשיב 2 לשלם למשיבה 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪. התשלום הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. יצוין, כי לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות לטובת המשיבה 3 הואיל ולא נטלה כל חלק בהליך דנן.

58. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ג, 03 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.