<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד בר זהר

ב"כ הנאשמת 1 ע"י עו"ד שי גבאי בשם עו"ד קן ציפור

ב"כ הנאשם 2 עו"ד שי גבאי

הנאשמים בעצמם

פרוטוקול

<#2#>

גזר דין- לנאשמת 1

נגד שני הנאשמים הוגש כתב אישום אשר ייחס להם עבירת אלימות כלפי מאבטחי בית החולים וולפסון בחולון. בדיון שהתקיים לפני ביום 8.7.12 הודיעו הצדדים כי הגיעו הסדר טיעון, לפיו, כתב האישום יתוקן, הנאשמת תודה בעובדות כתב האישום המתוקן ובטרם הרשעה תופנה לשירות המבחן על מנת לבחון שאלת הרשעתה. התביעה הצהירה כי עמדתה העונשית היא להרשעה ולעונש של מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן עד תביעה 7 בסך 2,000 ש''ח.

אכן כך היה, הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום ובביצוע עבירה של תקיפת עובד ציבור, והופנתה לשירות המבחן.

כאן המקום לפרט במה הודתה הנאשמת. הנאשמת הודתה כי ביום 21.11.09 סמוך לשעה תשע בערב, ביקש מאבטח בבית החולים וולפסון שם שהו הנאשמים, מהנאשם לצאת ממחלקת היולדות מאחר ושעות הביקור הסתיימו. הנאשם העליב את המאבטח בכך שאמר לו כי יתפוס אותו. אחר כך נגח בראשו של המאבטח. למקום הגיעה הנאשמת אשר סטרה למאבטח ומשזה אחז בידה החלה בועטת בו. אחר כך, משיצאו מהמחלקה שרטה הנאשמת את המאבטח בציפורניה. בהמשך לכך, שרטה הנאשמת מאבטח אחר שהגיע לסייע בעיכוב הנאשמים במסגרת תפקידם. הנאשמת התבקשה להמתין לבוא המשטרה שהוזעקה למקום, ואז הכתה בעינו השמאלית של מאבטח שלישי ששהה במקם במסגרת תפקידו. כתוצאה מהתנהגותה זו נגרמו למאבטח הראשון שריטות בידיו, למאבטח אחר שריטות בצווארו ולמאבטח שלישי נפיחות בעין שמאל.

סמוך לפני הדיון שהתקיים לפני ביום 23.12.12 הוגש תסקיר משירות המבחן. שירות המבחן ערך תסקיר מקיף, ענייני, בהיר ומקצועי ביותר. התסקיר סוקר נסיבות חייה וחיי משפחתה של הנאשמת. מתוך התסקיר עולה כי מדובר בבחורה נורמטיבית, אשר שרתה שירות מלא בצה''ל, שהתנהלותה מגלה יציבות במסגרות, יחסים תקינים, אישיות מגובשת, אשר באה מבית נורמטיבי והלוקחת אחריות מלאה על מעשיה.

שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעת הנאשמת ולחייבה בשל''צ. שירות המבחן בא בהמלצה זו לנוכח היותה נורמטיבית, נעדרת עבר פלילי, לוקחת אחריות על העבירה והרשעה בדין עלולה לחסום בפניה אפשרויות תעסוקה שונות בעתיד, כמו גם לפגוע בדימויה העצמי החיובי.

הצדדים, כל אחד לפי שיטתו ביקש לשכנע בית המשפט על פי דרכו. התביעה הבהירה כי, ככל שאין מדובר בפגיעה תעסוקתית אלא באפשרות גרידא ולנוכח חומרת מעשי הנאשמת, אין זה נכון להימנע מהרשעה. הטענה היא שהנאשמת שלפני אינה שונה מנאשמים רבים אחרים חסרי עבר פלילי, אשר תקפו אנשי ציבור הממלאים תפקידם כחוק. כל הרשעה יש בה כדי אפשרות פגיעה בעתידו של אדם כמו גם בדימויו העצמי. לכן, אין מדובר בחריג לכלל ההרשעה הבאה בעקבות ביצוע עבירה פלילית.

באת כוח הנאשמת ביקשה לאמץ המלצות התסקיר והכל מהנסיבות והנימוקים המפורטים בבקשה. כמו גם מנסיבות המקרה המיוחדות לפיהן, ביקרה הנאשמת את אחותה הצעירה שזה לא מכבר ילדה ונקלעה לקטטה בין הנאשם – גיסה – לבין המאבטחים.

איני מקבל המלצות שירות המבחן.

שירות המבחן בוחן כדרכו המעשים האסורים על פי זווית ראיה מיוחדת והיא נסיבותיו של הנאשם. בית המשפט בוחן נסיבות המקרה ועונש הראוי על פי מבחן רחב יותר והוא האינטרס הציבורי.

אכן, מדובר בנאשמת נורמטיבית אשר בנסיבות מסוימות איבדה שליטה על כעסים והתפרצה באלימות כלפי מאבטחי בית החולים. אלא, שהמעשה שבביצועו הודתה חמור הוא. התופעה של גילוי אלימות כלפי עובדי ציבור בכלל וכלפי עובדי ציבור השומרים על הסדר בבתי החולים בפרט היא תופעה שיש לעקור מן השורש. אני סבור כי, תגובת המערכת השיפוטית למעשים אלה חייבת להיות הרשעת הנאשם בדין. אי הרשעה יש בה כדי להעביר מסר שלילי ובלתי ראוי לציבור.

מעבר לכך, אין הנאשמת שלפני שונה ממאות או אלפים של נאשמים המובאים לדין לראשונה בחייהם בעקבות תקיפת עובדי ציבור. אכן, הרשעת אדם לעצמה היא עונש, אך זה הדין, ואין עניינה של הנאשמת שונה מאחרים. עוד יודגש כי, לא הוצגה לפני פגיעה קונקרטית בנאשמת בעקבות הרשעתה לרבות פגיעה תעסוקתית קונקרטית.

אשר על כן, אני מרשיע הנאשמת בעבירה של תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א.(א) לחוק העונשין.

אלה העונשים שאני משית על הנאשמת:

4 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא תעבור עבירה של תקיפה ולמען הסר ספק גם תקיפת עובד ציבור.

אני מחייב הנאשמת לחתום על התחייבות על סך 2,000 ₪ לפיה אם תעבור עבירה בה הורשעה במשך שלוש שנים מהיום תשלם הסכום.

לא תחתום על התחייבות תיאסר למשך 7 ימים.

אני מחייב הנאשמת לפצות את עד תביעה 7 אנטולי מונדר ת.ז. 321443491 בסך 700 ₪. הפיצוי ישולם עד ליום 10/3/2013.

עותק מגזר הדין יועבר לשירות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ז' אדר תשע"ג, 17/02/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

על פי המוסכם היה מקום לחייב את הנאשמת בפיצוי בסך 2,000 ₪.

ב"כ הנאשמת:

ככל העולה מדברי הנאשמת, ודבריה הגיוניים, ההסכם לשלם פםיצוי בסך 2,000 ₪ הוא במקרה של אי הרשעה.

<#4#>

החלטה

לא מצאתי לקבוע מסמרות במחלוקת בין הצדדים. תחילה קבעתי פיצוי בסך 700 ₪ כפי שנראה לי כי סכום זה מאזן בין אינטרסים שונים, רוצה לומר בין הפגיעה בנאשמת משום הרשעתה בהיותה חסרת הרשעות קודמות לבין הפגיעה במתלונן.

לפיכך, אינני משנה מסכום הפיצוי שבגזר הדין.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ז' אדר תשע"ג, 17/02/2013 במעמד הנוכחים.

פרוטוקול בעניין הנאשם 2

ב"כ המאשימה:

אני מפנה להסדר מיום 8/6/2012 כאשר הצהרנו כי לנאשם יש מאסר על תנאי בן 10 חודשים, הוא נשלח לשירות המבחן. לא התחייבנו לגבי התנאי. היום אנחנו הולכים לקראת הנאשם בכך שאנחנו מסכימים מראש להארכת התנאי. בנוסף, כפי שממליץ שירות המבחן מבקש להעמידו במבחן ולגזור עליו של"צ בהיקף של 250 שעות כפי ששירות המבחן המליץ ונעתור בהסכמה לפיצוי מוסכם של 2,000 ₪.

כנגד הנאשם עומד ותלוי מאסר על תנאי למשך 10 חודשים. אני מפנה את ביהמ"ש לכתב האישום שבגינו בוטל התנאי ויראה ביהמ"ש את אופיו האלים של הנאשם – טל/1. מאסר על תנאי – טל/2. כאשר מדובר בנאשם שבעברו אלים והתנהל באלימות בבית חולים אשר הוא תוקף מאבטח וכולנו שומעים על תופעת האלימות במיוחד בבית חולים, ועל עובדים ששובתים, יחד עם זאת שקלנו שיקולים כמו חלוף הזמן מיום ביצוע העבירה, חלוף הזמן מיום גזירת הדין והעובדה שהרשעתו האחרונה היא משנת 2007. לא סברנו שהתיק מ-2009, יהיה נכון לשלוח אותו למאסר לתקופה ממושכת, לקחנו בחשבון את ההליך החיובי שהנאשם עבר, וההתרשמות של שירות המבחן היא של הבעת חרטה, כל הרכיבים יוצרים איזה ענישה מאוזנת בנסיבות האלה, אנחנו מברכים על הצעת שירות המבחן להוסיף של"צ וכמובן המבחן יהיה כלי הרתעתי אשר הנאשם יודע שאם חלילה הוא ייכשל במבחן יהיה ניתן לחזור ולגזור את עונשו. נבקש לאמץ את ההסדר.

ב"כ הנאשם:

אני מבקש להודות לחברתי שעמדה וטענה ונימקה בצורה מאוד יפה את הנימוקים העומדים בבסיס ההסדר. אני מצטרף לכל מילה שאמרה התובעת. אני מבקש להדגיש שמדובר באירוע רגיש, בעייתי, אשתו של הנאשם ילדה בדיוק, הייתה בבית החולים, הסתיימו שעות הביקור, נכנס אותו מאבטח וביקש לעזוב את המקום למרות שהוא בעלה ויכל להיות שם, אשתו היתה לבושה בצורה לא נוחה והמאבטח לשיטתו של הנאשם נעץ מבטים והדברים התגלגלו וכתב האישום מדבר בעד עצמו, אנחנו מגנים את העניין, ביהמ"ש הדגיש שיש למגר את תופעת האלימות בבתי החולים בעיקר כלפי עובדי ציבור ואנחנו חלילה לא מצדיקים. ביהמ"ש יראה גם את חלקו של הנאשם באירוע, מדובר באירוע ישן מ-2009 והוא לקח את עצמו היום והשתלב בהליך טיפולי מצויין שהוא מתמיד בו, מצליח בו, שירות המבחן מברך אותו על כך, גם אנחנו, יש פה נקודה של כמות שעות של"צ נכבדה, 250 שעות, אם נעשה הקבלה ל-3 חודשי עבודות שירות, וכמובן צו מבחן שזה יותר מחרב מעל ראשו של הנאשם ומאסר על תנאי ממושך של 10 חודשים שהופך להיות חב הפעלה, כלומר, הזדמנות נוספת לא תינתן לו, לא תהיה, כל מעידה קטנה, הבסיס הוא 10 חודשי מאסר. בסיכומו של דבר אנו מבקשים שביהמ"ש יאמץ את ההסדר, שהוא סביר בנסיבות העניין.

<#6#>

גזר דין

העיקרון המנחה בענייני הסדרי הטיעון הוא ערעור פלילי 1958/98 בעניין פלוני. אכן, ביהמ"ש לא ילך כעיוור אחר הסדרי הטיעון אלא יבחן בכל מקרה ומקרה ההלימה בין תוצאת ההליך הפלילי לבין המעשה.

עת ביצע הנאשם את העבירות המיוחסות לו, עמד נגדו מאסר מותנה למשך 10 חודשים שהושת על הנאשם בגין עבירת אלימות חמורה ביותר של תקיפת אדם ודקירתו במסגרת אותה תקיפה. ביהמ"ש השלום באותו הליך נסמך על נסיבות אישיות לרבות ובמיוחד התסקיר משירות המבחן ולמרות דרישת התביעה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל ממושך, חסד עשה עמו וגזר עליו עונש של 6 חודשי מאסר שרוצו בעבודות שירות ו-10 חודשי מאסר על תנאי.

הנאשם מן הסתם לא העריך החסד שנעשה עמו והנה במשפט זה הפר האמון שניתן בו והפר התנאי. לא בכדי פתחתי הדברים בהלכת ביהמ"ש העליון שהרי באופן היפותטי אילו לא הייתה הסכמה בין הצדדים לעניין העונש, הרי שבמידה רבה של סבירות שעל הנאשם היה נגזר עונש של לפחות 10 חודשי מאסר בפועל.

יחד עם זאת, לא מצאתי להתערב בהסדר הטיעון ואני מקבל אותו, אמרתי הדברים לעיל ולא כדי להשחית מילים לריק, אלא על מנת שהנאשם יפנים החסד הנוסף שנעשה עמו ובעיקר יבין את אשר אמר בא כוחו בטיעוניו לעונש. אם יפר הנאשם פעם נוספת התנאי, ייגזר דינו כאמור לפחות לתקופה של 10 חודשים. בטוחני שהנאשם הבין האזהרה הכלולה בדבריי אלה.

אלה העונשים שאני משית על הנאשם:

אני מורה על חידוש המאסר המותנה לתקופה של 10 חודשים שהושת, על הנאשם בתיק פלילי 3597/06 של בימ"ש השלום בת"א – יפו על פי גזר דין מיום 7/9/2006 לתקופה של שנתיים מהיום.

אני מחייב הנאשם לבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות על פי תוכנית שהוכנה עבורו על ידי שירות המבחן.

הסברתי לנאשם בלשון פשוטה משמעות השל"צ, הבין והסכים.

אני מחייב הנאשם לפצות המתלונן, עד תביעה 7 מר אנטולי מונדר ת.ז. 321443491 בסך 2,000 ₪. הפיצוי ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים כשהראשון שבהם יהא 3/3/2013.

אני מחייב הנאשם להיות במבחן למשך שנה.

ככל שהנאשם או מי מטעמו הפקידו סכום כסף בתיק זה, הסכום יוחזר לאדם שהפקידו.

עותק יישלח לשירות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#7#>

ניתנה והודעה היום ז' אדר תשע"ג, 17/02/2013 במעמד הנוכחים.