תביעה כספית בסכום של 1,282,628 ₪ ויסודה בשריפה שהתרחשה בבית העסק של התובעת 1. התובעים טוענים שתגמולי הביטוח ששילמה להם המבטחת, היא הנתבעת, שולמו בחסר ובאיחור ניכר, וכתוצאה מכך נגרמו להם נזקים נוספים. מכאן תביעתם.

ההליך

1. התובעת 1 ("התובעת" או "ארמון החמאם") היא בעלת עסק של ספא ("העסק" או "הספא"). בלילה שבין 22.12.08 – 23.12.08 פרצה שריפה בחדר הכביסה בעסק, מערכת כיבוי האש האוטומטית הופעלה, מתזים (ספרינקלרים) התיזו מים וכיבו את האש. כתוצאה מכך נגרמו נזקי אש ומים הן למבנה והן לתכולה.

2. במועדים הרלוונטיים לאירוע היתה התובעת מבוטחת אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח בת תוקף מסוג רימון פוליסה מורחבת לבתי עסק ("הפוליסה"). התובעת הודיעה לנתבעת על אירוע הנזק, וזו הכירה בחבות הביטוחית וגם שילמה תגמולי ביטוח. ביום 03.02.09 שולמה מקדמה בסך 30,000 ₪ כסכום שאינו שנוי במחלוקת, וביום 27.07.09 שולמה יתרת התשלום בסך 74,880 ₪, סה"כ 104,880 ₪ (לאחר ניכוי השתתפות עצמיתׂ).

3. התובעים טוענים שהנזק שנגרם עולה בהרבה על הסכום ששולם, ומשדרישתם לתשלום יתרת הנזק לא נענתה הגישו תביעתם, בה הם מבקשים לחייב את הנתבעת לשלם להם את יתרת תגמולי הביטוח, וכן לפצותם על הנזקים הנוספים שהיא גרמה להם עקב אי תשלום תגמולי הביטוח במלואם ובמועד והפרת חוזה הביטוח.

4. יודגש. אין מחלוקת על עצם קרות מקרה הביטוח, על קיומו של כיסוי ביטוחי בר תוקף, על כך שהפוליסה אינה מכסה נזקים עקיפים ועל כך שהנתבעת שילמה תגמולי ביטוח בגין הנזקים שאינם שנויים במחלוקת. המחלוקת בין הצדדים היא לעניין הנזק בלבד.

5. ואלו העדים שהעידו. מטעם התובעים העידו 7 עדים: התובע 4, מר ארז הורוביץ ("ארז", תצהיר ת/3), התובע 3, מר אמיר סודאי ("אמיר", תצהיר ת/4), התובע 2, מר ליעד ניב ("ליעד", תצהיר ת/5) ואחיו של התובע 3 מר יניר סודאי ("יניר", תצהיר ת/6). כן העידו רו"ח מר חזי מלכה ("רו"ח מלכה", חוות דעת ת/1), המהנדס מר מיכאל קרבצ'יק "המהנדס קרבצ'יק", חוות דעת ת/7) והשמאי מר שי דבי שהגיש חוות דעת ותצהיר ("השמאי דבי", חוות דעת ת/9, תצהיר ת/29).

מטעם הנתבעת העידו 3 עדים: המהנדס מר יקי נחמן ("המהנדס נחמן", חוות דעת נ/16), השמאי מר חיים רון ("השמאי רון", חוות דעת נ/19) ורו"ח מר אלי זייתוני ("רו"ח זייתוני", חוות דעת נ/20).

בנוסף, הגישו הצדדים תיקי מוצגים שהתקבלו כולם למעט דו"ח מומחה אזעקות שצורף כנספח ט"ז לתיק מוצגי הנתבעת אך לא נתקבל כראיה (פרוטוקול עמ' 24).

עיקר הרקע העובדתי

6. ארמון החמאם מפעילה עסק של ספא יוקרתי המשתרע על פני 450 מ"ר וכולל בין היתר חדרי טיפולים, חמאם טורקי וסאונה (סעיף 1 לתצהיר ארז ת/3; חוות דעת המהנדס קרבצ'יק ת/7; חוות דעת המהנדס נחמן נ/16).

הספא הוקם בשנת 2006 על ידי בעליו הקודמים שגם ביצעו בו שיפוצים נרחבים, ושמו אז "הספא הקסום". בחודש אוגוסט 2008, עם הקמתה, רכשה ארמון החמאם את הספא (הסכם רכישה ותעודת התאגדות של ארמון החמאם, מוצגים 2 – 3 בתיק מוצגי התובעים), ביצעה בו שיפוצים נוספים, ובחודש ספטמבר 2008 הוא נפתח לציבור (תצהיר ארז ת/3).

7. כעבור מספר חודשים, בלילה שבין 22.12.08 – 23.12.08 פרצה שריפה בעסק. אין מחלוקת לגבי נסיבות פרוץ האש ואביא את ממצאיו של שמאי הנתבעת, מר רון, הכותב בחוות דעתו כך: "העסק נסגר בסמוך לשעה 23:00 ובמקום נותרה המנקה הקבועה וכן נותרה כביסה שהייתה בשלבי ייבוש במכונת הייבוש. כשהבחינה המנקה שפעולת הייבוש הסתיימה, הוציאה את הכביסה והניחה אותה במערום על גבי עגלת שינוע המוצבת במקום ... בשלב כל שהוא פרצה שריפה במערום הכביסה כתוצאה מחוסר אוורור והתחממות יתר של מערום הכביסה שהוצא ממכונת הייבוש. מדובר בתופעה מוכרת.... השריפה גרמה להפעלה של ספרינקלר/מתז המים בחדר הכביסה..." (נ/19, פרק המקרה וממצאים; וראה גם חוות דעת שמאי התובעים דבי, ת/9).

השריפה ארעה בלילה אך היא התגלתה רק למחרת, עם הגעת העובדים למקום. וכך, המים שכיבו את האש נותרו על הרצפה שעות ארוכות, והתוצאה היתה שבעקבות השריפה נגרמו במקום נזקי אש, פיח ומים (תצהירי התובעים וחוות דעת כל המומחים).

8. על כמויות המים שהציפו את העסק ניתן ללמוד ממקבץ ראיות. לעניין זה, גם אם כטענת הנתבעת, רק המתז שבחדר הכביסה פרץ, כמויות המים שזרמו היו נכבדות. ארז שהגיע ראשון למקום תיאר בעדותו את שראה: "כשהגעתי למקום היה חשוך וקודר, רוב חלקי הספא היו מוצפים במים עד לגובה בין ברך לכף רגל" (עמ' 28 שורות 26 - 27). גם המהנדס קרבצ'יק העיד שהיו שם "כמויות מים גדולות" (עמ' 60 שורות 1 – 12), השמאי רון שביקר בעסק באותו היום מצא שהמים חלחלו לקומה שמתחת לספא וגרמו נזק לשני עסקים המצויים בקומה שמתחת (ראה בחוות הדעת, פרק צד ג' והתמונות שצילם).

9. התובעים פעלו מיידית לסילוק המים, ניקוי הספא והפעלתו, והעסק שב לפעילות כעבור יום או יומיים (עדות ארז בעמ' 29 שורות 30 – 31; עדות אמיר בעמ' 36 שורות 7 – 10). בהמשך נרכש עוד ציוד, בוצעו שיפוצים, ועד היום ממשיך הספא בפעילותו.

10. אף שהעסק המשיך לפעול בעלי המניות בו השתנו, ובחודש אוקטובר 2009 ויתרו התובעים 2 – 3 על מניותיהם בחברה תמורת הסכמתו של התובע 4 לקחת על עצמו את כל חובות העסק. החל מאז הפך התובע 4, ארז, לבעלים והמנהל היחידי בעסק (תצהירי התובעים; מכתב ארז לתובעים 2 – 3, מוצג 5 בתיק מוצגי התובעים).

11. כאמור, הנתבעת הכירה בחבות הביטוחית ושילמה תגמולי ביטוח לפי הערכות נזק של מומחים מטעמה. התביעה היא בגין שני ראשי נזק עיקריים, ישירים ועקיפים.

12. אשר לנזק הישיר. בכתב התביעה נטען שהנזק שנגרם הוא כמפורט בהערכת השמאי דבי מיום 22.04.09 בסך 354,000 ₪ (סעיף 11 לכתב התביעה ונספח 4 לכתב התביעה). ואולם לתצהירי העדות הראשית צירפו התובעים חוות דעת אחרת של השמאי דבי מיום 06.05.13, לפיה הנזק שנגרם גבוה בהרבה ועומד על 523,700 ₪. לשוני זה נדרש להלן.

ובאשר לנזקים העקיפים. התובעים טוענים שעקב תשלום תגמולי ביטוח חלקיים ובאיחור לא שוקמו כל הנזקים, העסק ספג הפסדים, רווחיו צנחו, כתוצאה מכך התובעים 2 – 3 נאלצו לוותר על מניותיהם לטובת התובע 4 ללא תמורה, ובכך איבדו את כל השקעותיהם. נזקים אלו הוערכו של ידי רו"ח מלכה בחוות דעתו (ת/1), אובדן הרווח שנגרם בשנת 2009 הוערך בסכום של 450,000 ₪ וההשקעות התובעים 2 – 3 בעסק הוערכו ב - 370,000 ₪. הנזק כולו הועמד בחוות הדעת על 820,000 ₪.

13. הנתבעת טוענת שהתובעים פוצו על מלוא נזקיהם ואין בתביעה מאומה. זאת ועוד, גם אם ייקבע שלא כל הנזק הישיר שולם, אין יסוד לטענות בדבר נזקים עקיפים להם לא נרכש כיסוי ביטוחי. עוד נטען שהתובעת 1 לבדה מבוטחת בפוליסה ולתובעים 2 – 4 אין כל עילה לתביעה.

14. אקדים ואומר. בחנתי היטב את טענות הצדדים ביחס לכל אחד ואחד מהנזקים הישירים נטענים. הגעתי למסקנה כי בחלק מהטענות צודקים התובעים, ועל הנתבעת לשלם תגמולי ביטוח נוספים. עם זאת התובעים לא הוכיחו כי אי תשלום מלוא תגמולי הביטוח גרם להם לנזקים עקיפים, ויש לדחות ראש נזק זה במלואו. וזה הפירוט.

נזקים ישירים – טענה להרחבת חזית אסורה

15. כפי שנאמר, בכתב התביעה נטען לנזק ישיר לפי הערכת השמאי דבי מיום 22.04.09 (נ/7; "הערכת הנזק הראשונה"). ואולם, בשלב הראיות הוגשה חוות דעת אחרת שערך דבי ביום 06.05.13 לפיה הנזק הישיר שנגרם גבוה משמעותית (ת/9 "חוות הדעת השנייה").

הנתבעת טוענת שמדובר בהרחבת חזית אסורה, ואין לאפשר לתובעים לטעון לנזק שלא נתבע בכתב התביעה. התובעים טוענים שהפער בין הסכומים נובע מכך שכתב התביעה הוגש על יסוד הערכה ראשונה של השמאי דבי ואילו חוות הדעת שהוגשה במסגרת שמיעת הראיות היא הערכתו הסופית של השמאי, היא כוללת גם את שכרו, ויש לפסוק להם את מלוא הנזק. וככל שסכום הנזק יעלה על סכום התביעה, ישולמו הפרשי האגרה.

16. אינני מקבלת את הטענה בדבר הרחבת חזית. ראשית, חוות הדעת התקבלה ללא התנגדות. אמנם בפתח הראיות הודיעו הצדדים על התנגדות משותפת להרחבת חזית, אולם בעת עדות השמאי הוגשה חוות הדעת בלא כל התנגדות, והשמאי נחקר ארוכות על חוות דעתו, לרבות לגבי אותם נזקים שלא נכללו בהערכת הנזק הראשונה. שנית, הפלוגתאות שבמחלוקת לא השתנו והן אותן פלוגתאות עצמן, מהו היקף הנזק הישיר שנגרם. חוות הדעת השנייה הוגשה כחלק מתצהירי העדות הראשית של התובעים, בטרם הגישה הנתבעת ראיותיה וזמן רב לפני מועד שמיעת הראיות. בנסיבות אלו ניתנה לנתבעת הזדמנות מלאה להתגונן ולהגיש חוות דעת נגדית ומעודכנת, ולא ניתן לטעון בשלב הסיכומים להרחבת חזית אסורה. עם זאת, אין לקבל את טענת התובעים כי ניתן לפסוק להם סכומים העולים על סכום התביעה, והפיצוי המקסימלי שניתן לפסוק הוא כסכום התביעה.

17. אף שהטענה להרחבת חזית נדחית, יש לתמוה הכיצד זה הערכת הנזק הראשונה עומדת על 354,600 ₪ ואילו חוות הדעת השנייה עומדת על 523,700 ₪, מבלי שהשמאי דבי טרח להתייחס בחוות הדעת השנייה למקור השוני בהערכותיו. תמיהה זו מתחזקת שעה שהערכת הנזק הראשונה נערכה ביום 22.04.09 כארבעה חודשים לאחר קרות הנזק ויש להניח שמרבית הנזק אם לא כולו כבר התגבש, ואילו חוות הדעת השנייה נערכה ביום 06.05.13, לא פחות מארבע וחצי שנים לאחר מועד האירוע. בנסיבות אלו, יש צורך בהסבר טוב ובנימוקים משכנעים שיבהירו מדוע לא נכללו כל הנזקים בהערכת הנזק הראשונה. וככל שאין הסבר, יש לזקוף זאת לחובת התובעים.

נזקים ישירים - פיצוי בערכי כינון או בערכי שיפוי

18. פוליסת הביטוח קובעת כך: "תגמולי הבטוח ישולמו לפי ערכי שיפוי, ותוספת תשלום בגין ההפרש בין ערכי כינון לערכי שיפוי לא תחול כל עוד לא נשא המבוטח בהוצאות לחילוף או לכינון של הרכוש שניזוק וזאת תוך זמן סביר, אך לא יותר מששה חודשים מיום קרות מקרה הביטוח" (ראה ז'קט הפוליסה שצורף כמוצג 1 בתיק מוצגי התובעים, פרק 1, תכולת בית העסק, סעיף 1 לתוספות מיוחדות, וסעיף דומה בפרק 2, מבני בית העסק, בפרק תוספות מיוחדות – ערך כינון).

התנאי הדורש כינון הנזק בפועל, כמו גם התנאי הדורש שהכינון יבוצע בפרק זמן סביר, הם תנאים סבירים, מקובלים ומותרים (למשל ע"א 7298/10 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אחד העם מזון והשקעות בע"מ, והאסמכתאות שם). עם זאת, מבטח נדרש לפעול בתום לב, ולא להערים על המבוטח קשיים שיסכלו את יכולתו לעמוד בתנאים המאפשרים קבלת פיצוי בערך כינון.

19. הנתבעת טוענת שלאור תנאי הפוליסה מקום בו לא הוכיחו התובעים שהנזק כונן בפועל, יש לפסוק להם פיצוי בערך שיפוי בלבד. התובעים טוענים שהם זכאים לקבלת פיצוי בערך כינון מאחר ובשל העיכוב בתשלום הכספים לא כל הנזק כונן בפועל.

במחלוקת זו אני מקבלת את עמדת הנתבעת ולו מהטעם שהתובעים לא הוכיחו כי בשל העיכוב הנטען בתשלום תגמולי הביטוח הם לא יכלו לכונן את הנזק שנגרם (טענות אלו יידונו ביתר הרחבה להלן, עת אדרש לטענות לעניין נזקים עקיפים). לאור זאת, מקום בו הנזקים לא כוננו, זכאים התובעים לפיצוי בערך שיפוי.

20. מכאן לנזקים הנטענים, ותחילה לנזקי המבנה.

נזקי המבנה - הסכמה על גובה הנזק

21. הנתבעת טוענת שבכל הקשור לנזקי המבנה, גובשה הסכמה עם השמאי דבי ולפיה נזקי המבנה הם כמפורט בחוות דעת המהנדס נחמן. טענה זו עלתה לראשונה בעת חקירתו הנגדית של מר נחמן (למשל עמ' 99 שורות 1 - 18), וחזר עליה גם השמאי רון (למשל עמ' 168 שורה 26 – עמ' 169 שורה 5).

התובעים טוענים שלא גובשה כל הסכמה, ואין כל אמת בטענות כבושות אלו (תצהיר הזמה של השמאי דבי, ת/29).

22. טענת ההסכמה זכתה לדיון נרחב במהלך שמיעת הראיות ואף הותרה בעניינה עדות הזמה של השמאי. עם זאת, למרות חשיבותה, היא אינה נזכרת לא בכתב ההגנה, לא בתצהירי העדות הראשית ולא בחוות דעת המומחים. ואכן, בסיכומיה הנתבעת אינה טוענת שלאור ההסכמה שגובשה מנועים התובעים מלתבוע כל נזק נוסף; הטענה היא שהסכמת הצדדים מהווה ראייה נוספת בגינה יש להעדיף את חוות דעת המהנדס נחמן (סעיף 20 לסיכומים).

23. בחנתי את חומר הראיות, הגעתי למסקנה שלא הוכח שגובשה הסכמה בעניין נזקי המבנה.

לא רק שמדובר בטענה כבושה שעלתה לראשונה בעת החקירות הנגדיות, אלא שנסיבות הסיכום הנטען לא התבררו, נחמן לא זכר את הפרטים, גם לא עם מי נפגש, מתי והיכן, והעיד שמאחר וסבר שהתיק נסגר בהסכמה "אני קשה לי היום לזכור מאחר ואתה יודע מחקתי מהזיכרון בכלל את כל התיק הזה..." (עמ' 117 שורות 11 – 15). וכך, פרט לטענה כללית של מר נחמן על סיכום שהושג לא הוצגה ראייה של ממש לתמיכה בה. השמאי רון שמע על הדברים מכלי שני, ממר נחמן, כך שאין בעדותו כדי לסייע, והשמאי דבי הכחיש קיומו של סיכום כלשהו (ת/29). גם במסמכים שהוגשו אין כדי להכריע. מחד הוגש מכתבו של נחמן מיום 04.10.09 בו נכתב שהנזק הוסכם (ת/27, נ/17), מאידך הוגש מכתבו של דבי מיום 03.09.09 העומד בסתירה להסכמה הנטענת (מוצג 8 לתיק מוצגי התובעים), ועומדות גם כל חוות הדעת של כל המומחים בהן אין כל התייחסות לאותה הסכמה.

התוצאה היא שלא הוכח כי נזקי המבנה הוסכמו בין הצדדים, ויש להכריע במחלוקות על יסוד הראיות שהובאו.

נזקי המבנה – חוות דעת המומחים

24. התובעים מבססים טענותיהם על חוות דעת המהנדס קרבצ'יק שביקר בעסק בתאריך 06.01.09 ומצא שהמים והאש גרמו לנזקים רבים, לרבות נזקים לקירות, לדלתות, לתקרות ולשביל הכניסה, ולרבות נזקי טחב וריקבון. קרבצ'יק מדד את רמת הלחות היחסית מעל לרצפה ומצא שהיא גבוהה מהמותר, הוא לקח דגימות חול ומצא שרמת הרטיבות בהן גבוהה גם היא, וכי מלבני העץ סביב הדלתות ספוגים מים. על יסוד כל אלו קבע המומחה מפרט לתיקון הנזק בעלות כוללת של 205,228 ₪ לא כולל מע"מ, ובתוספת ניהול ופיקוח בהיקף של 5% מעלות העבודות (ׁת/7, צילומים ת/8).

הנתבעת מבססת הערכתה על חוות דעת המהנדס נחמן. נחמן ביקר במקום בתאריך 18.01.09 והוא נתבקש להתייחס למפרט השיקום שקבע קרבצ'יק ולהערכת העלויות בו. נחמן לא מצא נזקי אש ישירה משמעותיים, אך הוא מצא נזקי פיח ומים ברצפה, בדלתות ובמשקופים. נחמן סבר שיש לבצע רק חלק מהעבודות שקבע קרבצ'יק, בעלות כוללת של 107,490 ₪ בתוספת מע"מ (נ/16, צילומים נספח יא' לתיק מוצגי הנתבעת).

25. מחוות דעת המומחים עולה שהמחלוקת העיקרית היא לגבי שני ראשי נזק: עבודות טיח וריצוף, שהוערכו על ידי מומחה התובעים בסכום של 138,500 ₪ ועל ידי מומחה הנתבעת בסכום של 50,000 ₪, וכן עבודות צבע שאת עלותן העריך מומחה התובעים ב - 28,050 ₪ ומומחה הנתבעת ב - 18,025 ₪ בלבד. לגבי יתר הנזקים, המחלוקות מינוריות בלבד, והצדדים לא מיקדו טיעונים בעניינם.

26. אשר לעבודות הריצוף, לוז המחלוקת היא בשאלה מה היקף השטחים שניזוקו. השטח הכולל של הספא הוא 450 מ"ר (חוות דעת קרבצ'יק פרק תיאור הנכס; חוות דעת נחמן פרק תיאור המבנה), קרבצ'יק סבר שיש צורך לפרק ולהחליף את כל הריצוף למעט בחדרים הרטובים (מלתחות, סאונה וחמאם), נחמן סבר שיש צורך להחליף ריצוף רק בחדרים ספציפיים שניזוקו מהמים. לאור זאת, קרבצ'יק קובע שיש לטפל בשטח של 340 מ"ר ונחמן קובע שיש לטפל רק ב – 125 מ"ר (יש לציין שבחוות הדעת כותב נחמן שמומלץ להחליף 40 מ"ר אך בעדותו העיד שמדובר בטעות קולמוס והמלצתו היא להחליף 125 מ"ר, עמ' 138 שורה 23 – עמ' 143 שורה 30, ת/15).

המחלוקת לגבי היקף השטח היא המחלוקת היחידה בין המומחים, מאחר והעלות הנדרשת מוסכמת (עדות קרבצ'יק עמ' 64 שורות 2 – 6; עדות נחמן עמ' 99 שורה 24 ואילך).

27. במחלוקת שנפלה בין שני המומחים אני מעדיפה את מסקנותיו של מומחה התובעים, וזאת משני נימוקים עיקריים. ראשית, מעדות נחמן עולה שהוא יצא מנקודת הנחה שמסקנותיו מקובלות על הצדדים וקיים סיכום בעניין. מטעם זה הוא לא מצא לנחוץ לבצע בדיקות מקצועיות או מדידות שיעידו מה רמת הלחות הקיימת בכל אחד מחדרי הספא והוא הסתפק במראה עיניים, הוא לא מצא צורך לתמוך מסקנותיו במסמכים או תרשימים, והוא אף לא ציין באלו חדרים נדרשת החלפת הריצוף. וכך לאורך כל עדותו לא ידע המומחה להבהיר או לבסס מסקנותיו, והוא שב וטען שהכול סוכם (למשל עמ' 123 שורה 10 – עמ' 128 שורה 15). לעיל קבעתי שההסכמה הנטענת לא הוכחה, ומשמעות הדבר כפולה. לא רק שלא ניתן לבסס ממצאים ומסקנות על יסוד ההסכמה הנטענת, אלא שמאחר ונחמן לא ידע לבאר מסקנותיו פרט לטענה כי הן היו מוסכמות, נותרו ממצאיו ללא הסבר או עיגון. שנית, חוות הדעת שהגיש נחמן אינה חוות הדעת המקורית מיום 30.01.09, מדובר בחוות דעת מעודכנת שנערכה כעבור מספר חודשים ביום 19.05.09. חוות הדעת המקורית לא נשמרה מאחר והתיקונים המאוחרים נערכו על גבי חוות הדעת המקורית. נחמן נחקר לגבי ההבדלים בין שתי חוות הדעת, אך הוא לא ידע לומר מה הרקע לשינוי, אלו שינויים הוכנסו בחוות הדעת, ומדוע בכלל היה צורך לעדכן ולשנות את חוות הדעת המקורית (עמ' 107 שורה 13 – עמ' 109 שורה 15). התוצאה היא שלא ניתן לדעת כיום מה היו הממצאים המקוריים של נחמן, במה הם שונו ומדוע. גם מטעם זה יש להעדיף את חוות דעת קרבצ'יק שנערכה בסמוך למועד האירוע.

מכל האמור אני מקבלת את חוות דעת קרבצ'יק לגבי היקף הנזק שנגרם לריצוף.

28. עבודות נוספות שבמחלוקת הן עבודות צבע וסיוד. גם לעניין עבודות אלו העיד נחמן שמסקנותיו מבוססות על סיכום עם נציג התובעת ואין בידיו מסמכים (עמ' 147 שורות 17 - 21). מהטעמים שפורטו, גם לעניין נזק זה אני מעדיפה את חוות דעת קרבצ'יק.

נזקי המבנה – טענה לכינון בפועל

29. הנתבעת טוענת בסיכומיה שאין כל צורך להידרש לחוות דעת המומחים ולקבוע איזו מהן משכנעת יותר, מאחר והנזקים כולם שוקמו בפועל, ועלות התיקון היא הקובעת.

טענה זו מבוססת על חשבונית מיום 08.07.09 של חברה בשם אלרד יסמין שיווק ומסחר 2007 בע"מ, לפיה שולם לה סכום של 108,200 ₪ בתוספת מע"מ עבור "שיפוץ נזקים לאחר הצפה לפי דוח מהנדס" (חשבונית נ/21 שצורפה כחלק ממוצג י' לתיק מוצגי הנתבעת, ואותה חשבונית שצורפה כחלק ממוצג 6 בתיק מוצגי התובעים; "חשבונית אלרד יסמין").

הנתבעת טוענת שחשבונית אלרד יסמין מעידה שכל נזקי המבנה שוקמו בפועל לפי דו"ח המהנדס, יש בה ראיה ניצחת לעלות השיפוץ, והתובעים אינם זכאים לכל סכום נוסף מעבר לסכום ששולם על ידם לאלרד יסמין. הנתבעת גם מפנה לכך שעלות השיפוץ לפי חשבונית אלרד יסמין, תואמת כמעט לחלוטין את חוות דעת נחמן, דבר המעיד על סבירות חוות הדעת.

30. אינני מקבלת טענות אלו. בחשבונית אלרד יסמין נכתב "עבור שיפוץ נזקים לאחר הצפה לפי דו"ח מהנדס". מעבר לכיתוב זה אין פירוט של העבודות שבוצעו ולא ניתן להסיק מהכתוב שכל העבודות שבדו"ח המהנדס אכן בוצעו. לאור זאת אין בחשבונית כדי להוכיח את מה שהנתבעת מבקשת להסיק, כי התובעים שיקמו את מלוא הנזק ושעלות השיקום של כלל הנזקים שנגרמו היא כמפורט בחשבונית.

יש לציין כי הטענה לפיה חשבונית אלרד יסמין מעידה על עלות כינון כלל נזקי המבנה עלתה רק בשלב הסיכומים. אין טענה כזו בכתב ההגנה או בתצהירי העדות הראשית, וגם בשלב החקירות הנגדיות לא ניתנה לתובעים הזדמנות להתייחס אליה. גם אם כל התובעים אישרו בחקירתם שארמון החמאם היא חברה מסודרת וכל חשבונית או הוצאה נרשמים, אין בכך כדי להעיד שכל העבודות בוצעו. עורך החשבונית לא נחקר ובנסיבות אלו אין בחשבונית אלא האמור בה.

31. ואכן, לא רק שאין בחשבונית אלרד יסמין כדי להעיד שכלל הנזק שוקם, הוכח שלא כל הנזק תוקן, ולפחות עבודות הריצוף (המהוות את עיקר העלות) לא בוצעו. מסקנה זו מתבקשת ממכתבו של המהנדס נחמן מיום 04.10.09, בו הוא כותב כי: "החלפת הריצוף לא בוצעה" (ת/25, נ/17 סעיף 5 למכתב). חשבונית אלרד יסמין היא מיום 08.07.09, קודם למועד המכתב הנ"ל, ומכאן שבניגוד לטענת הנתבעת, הסכומים ששולמו לאלרד יסמין אינם משקפים את העלות הכוללת של הנזק שנגרם או של העבודות הכלולות בדו"ח המהנדס (בין מהנדס הנתבעת, בין מהנדס התובעים). מסקנה זו מתיישבת עם עדויות התובעים שהעידו שלא הכל בוצע ושיפוץ מלא מעולם לא נערך (עדות ארז בעמ' 31 שורות 22 – 27, עמ' 32 שורות 24 – 25, עמ' 33 שורות 2 – 8; עדות אמיר בעמ' 36, עמ' 39 שורות 1 – 20; עדות ליעד בעמ' 43 שורות 5 – 12), ועם עדותו של רו"ח מלכה שהעיד שהוא ביקר בעסק כחצי שנה טרם מועד מסירת עדותו ונוכח לראות שקיימות עדין דלתות נפוחות מרטיבות (עמ' 19 שורות 1 – 3).

32. טענת הנתבעת לפיה כל נזקי המבנה שוקמו נסמכת כל כולה על חשבונית אלרד יסמין, מומחי הנתבעת לא בדקו מה היקף השיפוץ שנעשה, וגם מהנדס התובעים קרבצ'יק לא בדק (עמ' 63 שורות 8 – 28). משקבעתי שאין בחשבונית אלרד יסמין כדי לבסס טענה לכינון מלא של כלל נזקי המבנה, נדחית הטענה.

לא נעלמה ממני הערת המהנדס נחמן במכתב הנ"ל מיום 04.10.09 לפיה יש לבחון אם נדרשת עדין החלפה של הריצוף. פלוגתא זו לא עלתה בין הצדדים, לא הובאו בעניינה ראיות, ואין מקום להידרש לה. למותר לציין כי אם התובעת החליטה להמתין עם החלפת הריצוף ולהפעיל את הספא במצבו הלקוי, אין זה שולל את חובתה של הנתבעת לשלם תגמולי ביטוח כפי שהתחייבה בפוליסה.

33. מכל האמור אני קובעת שנזקי המבנה הם בהתאם להערכת המהנדס קרבצ'יק, שאת חוות דעתו אני מעדיפה.

נזקי מבנה נוספים

34. השמאי דבי מתייחס בחוות הדעת השנייה לנזקי מבנה נוספים מעבר לאלו שקבע קרבצ'יק, והם: עבודות שיפוץ נוספות ועבודות ראשוניות לניקוי ושיקום נזקי השריפה (ת/9, סעיפים 2 ו – 3 לפרק נזקי מבנה; נזקים נוספים המפורטים בפרק זה, מערכת אבטחה ותיקון מערכת כיבוי אש, יבחנו בהמשך, במסגרת נזקי התכולה). בהתאם, הערכת השמאי דבי לנזקי המבנה גבוהה מהערכת המהנדס קרבצ'יק. נבחן נזקים נוספים אלו.

עבודות שיפוץ נוספות

35. לפי האמור בחוות דעת דבי, בוצעו בעסק שיפוצים נוספים, והם עבודות שיפוץ בהתאם לשלוש חשבוניות מאת דני שיפוצים בסכום כולל של 70,726 ₪ (סעיף 2 לפרק נזקי מבנה, ת/9). מדובר בשלוש חשבוניות מחודשים נובמבר – דצמבר 2008 שתאריכיהן קודמים למועד האירוע (חשבוניות נ/15 הזהות לחשבוניות שצורפו לחוות דעת מלכה, ת/1; עדות דבי בעמ' 91 - 94).

36. הנתבעת טוענת שמאחר ומדובר בעבודות שבוצעו טרם האירוע, לא יכולה להיות מחלוקת כי הן אינן רלוונטיות, ותביעה לפיצוי נוסף בגין עבודות אלו עולה כדי מרמה בתביעת תגמולים. לאור זאת, נטען, בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח דין התביעה כולה להידחות.

37. אין לקבל טענה זו. הטענה למרמה בתביעת תגמולים לא עלתה בכתב ההגנה ואף לא בכל שלב משלבי הדיון, ואיש מהתובעים לא נחקר לגביה. מדובר בטענה קשה המייחסת לתובעים מעשה חמור על גבול הפלילי, ראוי לאפשר להם להתגונן מפניה ולא ניתן להעלותה לראשונה בשלב הסיכומים.

38. זאת ועוד. השמאי דבי העיד שעבודות אלו נתבעו על ידו מאחר ומדובר בשיפוץ שנעשה סמוך מאוד למועד האירוע (עמ' 94 שורות 17 – 20; אני ערה לכך שמספר עמודים קודם לכן העיד השמאי שהחשבוניות מתייחסות לשיפוץ מאוחר למועד האירוע, אלא שתשובה זו ניתנה טרם ניתנה לעד האפשרות לעיין בחשבוניות). גם אם ניתן לחלוק על צדקת הדרישה לקבלת תגמולי ביטוח בגין שיפוץ שבוצע טרם מועד האירוע, אין זה אומר שמדובר במרמה, וכידוע לא כל מחלוקת על נזק עולה כדי תביעת מרמה (למשל ע"א 10199/09 אוריון נ. המגן חברה לביטוח). יש להוסיף שתאריכי החשבוניות גלויים לעין המתבונן, ודבר זה עצמו מקשה על ייחוס כוונת מרמה לתובעים (גם אם החשבוניות לא צורפו לחוות הדעת יש בחוות הדעת הפנייה לחשבוניות עצמן; לזהירות הרבה בהפעלת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח ראה למשל ע"א 10199/99 הנ"ל; רע"א 9215/10 פלדמן נ הפניקס חברה לביטוח בע"מ).

לאור האמור, הטענה למרמה בתביעת תגמולים, נדחית.

39. לתביעה גופה. מדובר בדרישה חדשה שאינה כלולה בהערכת הנזק הראשונה, והיא מופיעה רק בחוות הדעת השנייה. הוכח שהעבודות הנוספות אינן קשורות לאירוע, הן בוצעו קודם לכן, ללא קשר אליו ובמסגרת שיפוץ כולל שבוצע בעסק. בנסיבות אלו, אין קשר סיבתי בין אירוע הנזק לעבודות השיפוץ והתביעה בראש נזק זה נדחית.

עבודות ניקוי ושיקום בסכום של 19,000 ₪

40. ראש נזק נוסף הוא עבודות שיקום וניקוי ראשוניות (סעיף 3 לפרק נזקי מבנה). אף תביעה זו אינה כלולה בהערכת הנזק הראשונה, היא מופיעה לראשונה בחוות הדעת השנייה, ולפי האמור בה הסכום הנטען מבוסס על הצעת מחיר של אקספרס.

הנתבעת טוענת שיש לדחות תביעה זו מאחר והיא אינה נתמכת בכל מסמך או ראיה שהם. התובעים טוענים שלפי הפוליסה על הנתבעת לשאת בעלות פינוי ההריסות, לפיכך עליה לפצותם גם בגין נזקים אלו.

41. דין התביעה בראש נזק זה להידחות בהעדר הוכחה. הערכת השמאי נסמכת על הצעת מחיר, אולם זו לא צורפה לחוות הדעת, היא לא הוגשה במסגרת הראיות, וגם לא הוצג כל מסמך אחר כגון חשבונית או הסכם לביסוס הסכום הנטען. זאת ועוד. לא ניתן כל הסבר על שום מה הוצאה זו, שעל פי מהותה (עבודות שיקום ראשוניות) בוצעה בסמוך למועד הנזק, לא נכללה בהערכת הנזק הראשונה. אין גם כל פירוט של מהות והיקף העבודות הכלולות בראש נזק זה, ולמעשה לא ברור לאלו עבודות מתייחסת התביעה. במכלול נסיבות אלו, אין די בהערכת השמאי כדי לבסס תביעה, והתביעה בראש נזק זה נדחית.

פיקוח הנדסי

42. כל המומחים סבורים שיש צורך בפיקוח הנדסי, ושני השמאים מסכימים שעלות הפיקוח היא 5% מערך העבודות (הסכומים שונים עקב השוני בהערכות הנזק). לאור זאת יש להוסיף על עלות ביצוע העבודות ההנדסיות, עלות פיקוח בשיעור של 5%.

עם זאת, יש לקחת בחשבון שלפי חשבונית אלרד יסמין חלק מהנזק כבר כונן, משום כך היקף העבודות שנותר לבצען נמוך מהסכום הנקוב בחוות דעת קרבצ'יק, ואת עלות הפיקוח ההנדסי יש לגזור מעלות העבודות שטרם בוצעו.

נזקי מבנה – ערך כינון וערך שיפוי

43. שני המהנדסים העריכו את נזקי המבנה בערכי כינון ללא ערך שיפוי, גם השמאי דבי העריך את הנזק בערכי כינון בלבד. השמאי רון הוא המומחה היחיד שהעריך את נזקי המבנה גם בערכי שיפוי, ועל יסוד הערכת זו שילמה הנתבעת את הסכומים ששילמה. על פני הדברים, הערכה זו נראית נמוכה, אין בה הסבר לפער המשמעותי בין ערך שיפוי לערך כינון, אין בה התייחסות לכך שהנכס עבר שיפוץ מספר שנים טרם מועד האירוע ונראה כי ערך שיפוי אמור להיות גבוה יותר. עם זאת, בהעדר כל נתון אחר, אין לי אלא להסתמך על הערכה זו, כשההסתמכות היא אך לגבי היחס שבין ערך כינון לערך שיפוי, לא לסכומים עצמם שכפי שבואר אינם מקובלים עלי.

השמאי רון קובע בחוות דעתו שהיקף הנזק בערך כינון הוא 113,265 ₪ ובערך שיפוי 55,000 ₪, היינו כ – 50%. בהתאם לכך על הנתבעת לשלם מחצית מהיקף הנזקים שלא כוננו כהערכתם בחוות דעת קרבצ'יק.

נזקי מבנה סיכום ביניים

44. מסקנת הדברים היא זו:

א. בהתאם לחוות דעת המהנדס קרבצ'יק נזקי המבנה עולים כדי 205,228 ₪ בתוספת מע"מ, בערך כינון (הטענות לראשי נזק נוספים, נדחו).

ב. חלק מנזקי המבנה כוננו בפועל, בסכום של 108,200 ₪ (לפי חשבונית אלרד יסמין), והתובעים זכאים להחזר מלא של הסכום ששולם.

ג. יתרת הנזקים, סכום של 97,028 ₪ (97,028 = 108,200 - 205,228) טרם שוקמו, ובגינם זכאים התובעים לפיצוי בערך שיפוי בלבד, היינו מחצית מהסכום בסך 48,514 ₪ בתוספת מע"מ.

ד. בנוסף זכאים התובעים לפיקוח הנדסי בשיעור של 5% מערך העבודות שטרם בוצעו, בסך 2,426 ₪ (5% X 48,514).

ה. התוצאה היא שנזקי המבנה עולים כדי 159,140 ₪ בתוספת מע"מ (108,200 + 48,514 + 2,426). הנתבעת שילמה סכום של 55,000 ₪, ועליה לשלם סכום נוסף בסך 104,140 ₪ בתוספת מע"מ.

נזקי תכולה ונזקים נוספים

45. בנוסף לנזקי מבנה נגרמו נזקי תכולה ונזקים נוספים, אף לגביהם חלוקים הצדדים. כל צד מבסס טענותיו על חוות דעת השמאי מטעמו, מר דבי ומר רון.

בטרם יבחנו ראשי הנזק השונים, שלוש הערות מנחות: האחת, כפי שכבר נאמר, קיימים פערים בין הערכת הנזק הראשונה (נ/7), ובין חוות הדעת השנייה (ת/9). פער בלתי מוסבר צריך לפעול לחובת התובעים. השנייה, התובעים קימצו בתצהירים בתיאור הנזק שנגרם להם, והיפנו לחוות דעת השמאי דבי. גם בעדויות לא הוסיפו התובעים פירוט. על התובעים הנטל להוכיח נזקיהם, ומקום בו אין די בהערכות דבי או במסמכים שהוצגו, יפעל חסר זה לחובת התובעים. השלישית, השמאי דבי העריך את הנזק בערכי כינון בלבד, השמאי רון מביא בחוות דעתו שתי הערכות, ערך שיפוי וערך כינון. מקום בו הנזק לא כונן זכאים התובעים לפיצוי בערך שיפוי, לגביו יש בפניי רק את חוות דעת השמאי רון.

מכאן לבחינת ראשי הנזק, אחד לאחד.

נזקי מחשבים

46. לפי האמור בחוות דעת דבי ניזוקו 4 מחשבים ו-2 מסכים בסכום כולל של 15,500 ₪ (ת/9, פריט ראשון בפרק התכולה). נזק זה מופיע גם בהערכת הנזק הראשונה ובאותו הסכום (נ/7, פריט 7). הערכת הנזק מבוססת על הצעת מחיר של דנת מחשוב והחזקות (מוצג י' לתיק מוצגי הנתבעת). השמאי רון הכיר בנזקי מחשב אך העריכם בסכום נמוך משמעותית, 3,500 ₪ (נ/19, פריט 5 לפרק התכולה). בפרק הסברים כותב רון שבביקורו הוצג לו מחשב אחד שניזוק והמסכים והתוכנה לא ניזוקו, על כן הוא אישר החלפת מחשב אחד ובדיקה וטיפול ביתר המחשבים.

הנתבעת טוענת שיש להעדיף את חוות דעת רון והיא גם מפנה לתמונות שצילם בהן נראית פקידת קבלה משוחחת בטלפון ומביטה במחשב, דבר המעיד לטענתה על תקינות המחשב (נ/4). התובעים טוענים שאין בתמונה כדי ללמד דבר ויש לקבל את חוות דעת דבי שהעיד שראה שישנם בעסק 4 מחשבים, הם נבדקו במעבדה ונמצא כי ניזוקו (עמ' 74 שורה 11 – עמ' 76 שורה 23).

47. בחנתי את הראיות אך לא מצאתי תימוכין מספיקים לכך שכתוצאה מהאירוע ניזוקו כל המחשבים כנטען. דבי מבסס הערכותיו על הצעת מחיר. אלא שלא רק שאין בהצעת המחיר כדי להעיד בהכרח שכל הציוד הנזכר בה ניזוק באירוע, אלא שהוצגה חשבונית רכישה ממנה עולה שבפועל נרכשו רק 2 מחשבים, מסך ותוכנת אנטי וירוס (מוצג 6 בתיק מוצגי התובעים, המספר בתחתית החשבונית מלמד כי היא מתייחסת להצעת המחיר הנ"ל). פרט להצעת המחיר לא הציגו התובעים ראיות המבססות את היקף הנזק הנטען על ידם, התובעים עצמם לא העידו על כמות המחשבים שהיתה בעסק, והם הסתפקו בעדות כללית על נזקי מחשב. טענת דבי כי המחשבים נבדקו במעבדה עלתה לראשונה בחקירה הנגדית ואינה נתמכת בכל ראיה. מאידך, גם המחיר בו נקב השמאי רון אינו נתמך בראיות.

48. לאור האמור הגעתי למסקנה שאין לקבל את הערכות שני השמאים, והנזק שהוכח הוא בהתאם לחשבונית רכישה המעידה על כינון הנזק, חשבונית מיום 25.12.18 על סך 4,820 ₪ לא כולל מע"מ. הנתבעת שילמה בראש נזק זה סכום של 3,500 ₪ ולפיכך עליה לשלם סכום נוסף של 1,320 ₪ בתוספת מע"מ.

שעות עבודה בגין התקנת תוכנות ושעות טכנאי

49. נזק נוסף הנתבע הן בהערכת הנזק הראשונה והן בחוות הדעת השנייה הוא תשלום בגין שעות טכנאי, 490 ₪ בגין התקנת תוכנות ו - 2,162 ₪ בגין שעות טכנאי (ת/9 פריטים 2 – 3 לפרק נזקי תכולה; נ/7, פריטים 10, 12). לפי האמור בחוות דעת דבי הערכת הנזק נסמכת על חשבונית ודרישת תשלום (חשבונית ביוקום ע"ס 490 ₪, ת/11; דרישת תשלום מאת טונר פרינט בע"מ, ת/12). השמאי רון דחה תביעות אלו וקבע שהן כלולות בנזקי המחשבים, וכך כותבת גם הנתבעת בסיכומיה.

50. בעניין זה אני מקבלת טענות התובעים. לעיל קבעתי שהיקף נזקי המחשבים הם בהתאם לחשבונית הרכישה. חשבונית זו מפרטת רק את עלות הציוד, אין בה תשלום בגין עבודה. מאחר והתובעים שילמו לטכנאים הם זכאים להחזר הוצאות אלו. לאור האמור תביעה זו מתקבלת ועל הנתבעת לשלם עלות זו בסך 2,652 ₪ בתוספת מע"מ.

מגבות, חלוקי רחצה וטריקו

51. נזקים נוספים הם למגבות, חלוקי רחצה ובגדי עבודה. נזקים אלו נזכרים בחוות דעת דבי ארבע פעמים: מגבות וחלוקי רחצה בסכום של 11,465 ₪ לפי הצעת מחיר ארטקס (ת/9 פריט 4; הצעת מחיר ארטקס מוצג י' בתיק מוצגי הנתבעת), חלוקי רחצה ומגבות בסך 1,624 ₪ לפי חשבונית בית הכותנה (ת/9 פריט 5; חשבונית מוצג 6 בתיק מוצגי התובעים), מגבות גוף בסך 8,100 ₪ לפי חשבונית בית הכותנה (ת/9 פריט 6; חשבונית נ/13, ת/27), וטריקו נשים בסך 2,220 ₪ לפי חשבונית יונידרס (ת/9 פריט 7; חשבונית מוצג י' לתיק מוצגי הנתבעת). בחוות הדעת הראשונה התביעה שונה, נתבעו רק שני סכומים: מגבות וחלוקי רחצה בסכום של 11,465 ₪ (נ/7, פריט 3) ובגדי עבודה בסכום של 2,563 ₪ כולל מע"מ (נ/7, פריט 19).

השמאי רון הכיר בנזקי ביגוד אך העריכם בסכום כולל של 1,500 ₪ בלבד. בפרק ההסברים הוא כותב שבעת ביקורו הוצגה לו עגלת סופר שנשרפה על תכולתה, פרט לה לא נשרף דבר, סימני האש והפיח יכולים להעיד על הכמות המועטה של הכביסה שנשרפה, השרידים הושלכו טרם בואו והערכתו היא בהתאם לסביר (נ/19, עמ' 7ׂ).

52. בסיכומיה כותבת הנתבעת שמדובר בתביעות כפולות (הצעות מחיר וחשבוניות), הן אינן סבירות, ורכישת מגבות בחודש יוני 2009 אינה יכולה להיות קשורה לאירוע. לכך משיבים התובעים וטוענים שהחשבוניות והצעות המחיר הן בגין סחורה שונה, שלפי עדות דבי התביעה משקפת נזק אמיתי, שהשמאי רון לא בחן את מלוא הנזק שנגרם, ותאריך החשבונית אינו מעיד בהכרח על מועד הרכישה.

53. יש ממש בטענת הנתבעת כי התביעה מתייחסת לכמות עצומה של חלוקי רחצה ומגבות. כדי לבסס תביעה מעין זו היה על התובעים להציג ראיות של ממש שיעידו על היקף הנזק שנגרם ובהצעות מחיר או חשבוניות רכישה אין די. התובעים לא הביאו ראיות שכאלו, כאמור בתצהירים אין כל התייחסות להיקף הנזק שנגרם, וגם בעדותם לא ידעו התובעים להסביר כיצד נשרפה כמות רבה כל כך של מגבות (למשל עדות סודאי בעמ' 40 שורות 26 – 28).

זאת ועוד. אני מקבלת את טענת הנתבעת כי תביעה הן על בסיס הצעת מחיר והן על בסיס חשבונית רכישה היא כפל תביעה. אני מקבלת גם את הטענה הנוספת לפיה מאחר והספא שב לפעילות כעבור ימים אחדים, הוא נזקק לשם כך למגבות וביגוד, ויש להניח כי מלאי שניזוק, חודש בסמוך למועד האירוע. ומכל מקום, היה על התובעים לספק הסבר לכך שחשבונית המעידה על רכישת מגבות בחודש יוני 2009 קשורה לאירוע מחודש דצמבר 2008. בהעדר כל הסבר לא הוכח שמדובר ברכישה של מגבות חלף אלו שניזוקו ולא ברכישה שוטפת של העסק.

עם זאת נראה שהערכת השמאי רון היא הערכת חסר, מאחר ומעדותו עולה שהיא מבוססת על הערכת השמאי לגבי תכולת מכונת ייבוש, אף שמאוד יתכן כי ניזוק ביגוד נוסף.

54. לאור זאת, ככל שהתובעים הציגו חשבוניות רכישה סמוך למועד האירוע, הם הוכיחו נזקיהם מאחר ויש בהן כדי להעיד על רכישת מגבות או ביגוד חלף אלו שניזוקו. הוצגו שתי חשבוניות, חשבונית מיום 21.01.09 בסך 1,069 ₪ בגין רכישת מגבות וחלוקי רחצה (חשבונית בית הכותנה, מוצג 6 למוצגי התובעים) וחשבונית מיום 15.01.09 בסך 2,220 ₪ בגין רכישת פרטי טריקו לנשים (חשבונית יונידרס, מוצג י' למוצגי הנתבעת), סה"כ 3,289 ₪. הנתבעת שילמה 1,500 ₪ ועליה להוסיף ושלם 1,789 ₪ בתוספת מע"מ.

מגבר רב ערוצי

55. ראש נזק נוסף הוא המגבר. לפי האמור בחוות דעת דבי עלות רכישת מגבר רב ערוצי כולל חיווט ופנלי פיקוד היא 19,800 ₪ (ת/19, פריט 8). הערכה זו זהה להערכת הנזק הראשונה (נ/7 פריט 13) ולפי האמור בחוות הדעת היא מבוססת על הצעת מחיר של מולטיפקט (הצעת מחיר מיום 30.12.08 הוגשה כמוצג י' לתיק מוצגי הנתבעת). השמאי רון הכיר בנזק שנגרם, אך העריך עלותו בסכום של 1,500 ₪ בלבד. בפרק ההסברים כותב רון שמדובר במערכת מוסיקה המוצבת בארונית סגורה ומוגבהת במשרד העסק הסמוך לחדר הכביסה, לא בחדר עצמו, שבעת ביקורו לא נטען בפניו כי היא ניזוקה, ושבעת השריפה היא לא פעלה. לאור זאת רון כותב כי לא שוכנע שהמערכת ניזוקה והוא אישר רק את עלות הבדיקה.

56. בראש נזק זה אני מקבלת את עמדת התובעים. חוות דעת דבי מבוססת על הצעת מחיר שניתנה על ידי איש מקצוע שביקר במקום, בדק את הציוד וקבע איזה ציוד טעון החלפה (מוצג י' בתיק מוצגי הנתבעת). התובעים גם כוננו את הנזק בפועל ורכשו את המגבר (חשבונית מולטיפקט מיום 06.01.09 מוצג י' בתיק מוצגי הנתבעת).

מאידך מסקנות השמאי רון אינן מגובות בחוות דעת או הערכה מקצועית אחרת, ולגופן הן אינן מובנות. השמאי כותב בחוות דעתו כי שוחח עם מעבדה שאישרה שהנזק אינו ניתן לתיקון, לא ברור על שום מה קבע, בניגוד למה שנאמר לו, שהציוד לא ניזוק. גם לא ברור מה רלוונטיות יש לכך שבשעת האירוע המערכת לא פעלה.

לאור זאת, ראש נזק זה הוכח. עם זאת, הסכום שיש לשלם אינו לפי הצעת המחיר אלא לפי חשבונית הרכישה היינו 18,300 ₪ (ת/13). הנתבעת שילמה 1,500 ₪, ועליה לשלם סכום נוסף של 16,800 ₪ בתוספת מע"מ.

ריהוט

57. ראש נזק נוסף הוא נזק ריהוט, מדובר על נזק לספה תלת מושבית, 2 ספות דו מושביות ושני שולחנות סלון, בסכום כולל של 35,897 ₪ (ת/9, פריט 9). לפי האמור בחוות הדעת, הערכת הנזק מבוססת על הצעת מחיר בית גזית. יש לציין שבנוסף לסכום הנ"ל נתבעה גם עלות ניקוי הספות בסכום של 16,000 ₪ (ת/9, עמ' 3). עוד יש לציין כי הערכת הנזק בחוות הדעת השנייה גבוהה משמעותית מהערכת הנזק הראשונה, שם הוערכו נזקי הריהוט בסכום של 22,500 ₪, בנוסף לעלות ניקוי הספות בסכום זהה של 16,000 ₪ (נ/7).

השמאי רון אישר בראש נזק זה סכום של 4,000 ₪ בערכי כינון ו – 3,500 ₪ בערכי שיפוי. בפרק ההסברים הוא כותב שבביקורו נוכח לראות שרגלי הריהוט ספגו מים אך הוא לא מצא ממש בטענות לנזק למושבי הספות, על כן אישר רק חלק מהדרישה, וזאת בנוסף לעלות ניקוי הספות בסכום של 16,000 ₪ אותה אישר במלואה (נ/19 פריטים 3, 12 – 15, חשבונית הכי נקי, מוצג י' לתיק מוצגי הנתבעת).

58. בחנתי את הראיות שהוצגו, הגעתי למסקנה כי ראש נזק זה לא הוכח, ואף שמדובר בסכום משמעותי, התובעים לא הציגו ראיות או מסמכים לביסוסו. להיפך, ראיות קיימות לא הוצגו וכל שנותר הן הערכות משתנות של השמאי דבי. התובעים עצמם לא התייחסו בתצהירים להיקף הנזק שנגרם, למעט הפנייה לחוות דעת השמאי דבי. חוות הדעת עליה מבססים התובעים תביעתם (חוות הדעת השנייה) ניתנה כזכור מספר שנים לאחר האירוע, והיא שונה מהותית מהערכת הנזק הראשונה שניתנה חודשים ספורים לאחר מועד האירוע. אין כל הסבר לשוני זה. חשבונית בית גזית, עליה מבוססת הערכת הנזק העדכנית בסכום של 35,000 ₪ לא הוגשה, לא ברור מה נכלל בה ולמה היא מתייחסת. הערכת הנזק המקורית בסכום של 22,500 ₪ ניתנה ללא פירוט ולא נכתב מה הבסיס לה. בעדותו העיד דבי שהערכתו מבוססת על חוות דעת המומחה אורנבוך (עמ' 88 שורות 4 – 6; כך כותב גם השמאי רון), אלא שחוות דעת אורנבוך לא הוגשה, מבלי שניתן לכך כל הסבר ולא ניתן לדעת מה כלול בה.

התוצאה היא שקיימות שתי הערכות שונות, שתיהן אינן מעוגנות במסמכים, מסמכים קיימים לא הוגשו, ומעבר לכלל הידוע לפיו יש לשקול זאת לחובת התובעים, הנזק לא הוכח. יש להוסיף שהתובעים הציגו חשבונית לפיה הספה עברה ניקוי בסכום ניכר, 16,000 ₪, סכום זה שולם על ידי הנתבעת במלואו, לא הוצגה כל ראייה המעידה על רכישה של ריהוט חדש או תיקון נוסף, ובעדותו העיד דבי שאין בידיו חשבונית שכזו (עמ' 88 שורה 28). במכלול נסיבות אלו ראש נזק זה לא הוכח.

59. הנתבעת שילמה כבר את הסכומים שקבע השמאי רון, והתביעה לתשלום נוסף נדחית.

מרכזיית טלפונים

60. תביעה נוספת היא בגין נזק למרכזיית הטלפונים בסכום של 20,818 ₪ (ת/9, פריט 14). לפי האמור בחוות דעת דבי התביעה נסמכת על הצעת מחיר של ד. מדיה מיום 31.12.08(ת/14). השמאי רון הכיר בנזק אך העריך עלותו בסך 3,500 ₪ ערך כינון, ובסך 2,000 ₪ ערך שיפוי. בפרק ההסברים הוא כותב שמונה על ידו מומחה למרכזיות שהגיש הצעת תיקון.

בסיכומיה כותבת הנתבעת שלא הוצגה חשבונית כינון ובהתחשב בכך שבתמונות הנזק נראית פקידת קבלה משוחחת בטלפון, אין אלא לקבוע שלא נגרם כל נזק. לכך משיבים התובעים וטוענים שגם השמאי רון סבר שנגרם נזק ואישר תיקון בסכום שאישר.

61. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות הגעתי למסקנה שישנה בעיתיות בהערכות הנזק של שני השמאים, אף שעל שניהם מוסכם שנגרם נזק. עם זאת, מאחר ועל התובעים הנטל להוכיח תביעתם, אין מנוס מהמסקנה שהתובעים לא הוכיחו נזקם.

הערכת הנזק מטעם התובעים בעייתית בשל מספר נימוקים. ראשית, יש פער גבוה ובלתי מוסבר בין הערכת הנזק הראשונה ובין חוות הדעת השנייה. בהערכת הנזק הראשונה נטען לנזק בסכום של 5,800 ₪ בלבד, ואילו בחוות הדעת נטען לנזק של 20,818 ₪. שנית, הצעת המחיר עליה מבסס דבי הערכתו היא מיום 31.12.08, ומכאן שהיא היתה בפניו עת הכין את הערכת הנזק הראשונה. לא ניתן כל הסבר לכך שהצעת מחיר שלא היתה רלוונטית במועד הערכת הנזק הראשונה, הפכה לפתע רלוונטית כעבור מספר שנים. שלישית, נוכח חלוף הזמן אין משקל של ממש להצעת המחיר, ודי בחלוף הזמן כדי לחייב מתן הצעה מחודשת. רביעית, מאחר ומדובר במרכזיית טלפון יש להניח שהיא תוקנה מידית או הוחלפה (וראה עדות דבי לפיה הקשר הטלפוני חודש לאחר מספר ימים, עמ' 90 לפרוטוקול). בנסיבות אלו הערכת נזק על יסוד הצעת מחיר ולא על יסוד חשבונית, תמוהה. חמישית, עיון בהצעת המחיר מלמד כי יש בה שדרוג של הקיים לרבות חמישה מכשירי טלפון חכמים, ונכתב בה שהמרכזייה שנפגעה היתה ישנה, לא ניתן לספק לה חלקי חילוף, השירות לה הופסק, ומומלץ להחליפה בחדשה.

מהנימוקים האמורים לא ניתן לבסס ראש נזק זה על הצעת המחיר שהוצגה.

כאמור, גם הערכת השמאי רון בעייתית, בראש ובראשונה מאחר ולפי האמור בה הערכת הנזק נסמכת על ממצאיו של מומחה למרכזיות, אך מסקנותיו לא הוצגו.

62. הנטל להוכיח התביעה רובץ על התובעים, ולפיכך, לאחר שהערכתם נמצאה בלתי מבוססת, נטל זה לא הורם. בנסיבות אלו, ולאחר שהנתבעת כבר שילמה את הסכומים שקבע השמאי רון, דין התביעה בראש נזק זה נדחית.

מערכת אבטחה

63. נזק נוסף הוא פגיעה במערכת האבטחה בהיקף של 14,500 ₪ (נזק זה מופיע בחוות דעת דבי תחת ראש פרק נזקי מבנה, ת/6, סעיף 1). אותו נזק מופיע גם בהערכת הנזק הראשונה ובאותו מחיר (נ/7, פריט 21). לפי האמור בחוות דעת דבי, התביעה נסמכת על הצעת מחיר של ד"ר תקשורת מיום 29.12.08 (צורפה לתיק מוצגי הנתבעת, מוצג י'). השמאי רון אישר בחוות דעתו כי המערכת ניזוקה אך העריך את הנזק בסכום נמוך בהרבה, 2,900 ₪ ערך כינון ו – 1,800 ₪ ערך שיפוי (נ/19, פרק ב, סעיף 18 לפרק נזקי תכולה ושונות). בפרק ההסברים כותב רון שהערכתו מבוססת על חוות דעת א. מערכות בטחון ותקשורת. חוות דעת זו לא הוגשה ואף שהיא צורפה לתיק מוצגי הנתבעת, היא אינה חלק מחומר הראיות (פרוטוקול עמ' 24).

64. בסיכומיה טוענת הנתבעת שיש לדחות את התביעה בראש נזק זה מאחר ובתצהירי התשובות לשאלונים השיבו כל התובעים שטרם האירוע לא היו בעסק מצלמות, מכאן שלא יתכן שמצלמות ניזוקו, ואין לקבל הצעת המחיר הכוללת 4 מצלמות (השאלונים והתשובות הוגשו בתיק מוצגי הנתבעת). לכך משיבים התובעים וטוענים שקיומן של מצלמות בעסק מוכח מחוות דעת א. מערכות בטחון ותקשורת. טענה אחרונה זו יש לדחות מאחר וכאמור, חוות הדעת לא נתקבלה כראיה ואין להסתמך על האמור בה.

65. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, הגעתי למסקנה כי התובעים זכאים לפיצוי חלקי בגין ראש נזק זה, כפי שיפורט. טענת הנתבעת לפיה הוכח שלא היו מצלמות אבטחה בעסק ויש לדחות דרישה זו אינה מקובלת עלי. השמאי רון עצמו הכיר בחלק מהנזק, מכאן שגם הוא סבר שמערכת האבטחה ניזוקה. איני סבורה שניתן להסיק מסקנות של ממש מהאמור בתצהירי התשובות לשאלונים, מאחר ובעת עדותם לא נתבקשו התובעים להתייחס לתצהירים אלו, ולא ניתנה להם הזדמנות להסביר את שנכתב (יש לציין שהקשר הדברים בשאלון שונה, והוא מתייחס לנסיבות האירוע, לא להיקף הנזק). לאור האמור, יש לבחון את הערכות השמאים.

66. הערכת השמאי דבי מבוססת על הצעת מחיר, בה נכתב כך: "המוצרים המורכבים במקום הושחתו לגמרי ואינם ברי תיקון לצערנו, עם זאת החלטתנו בשיתוף חברת האם של אונו בטחון להתקין ציוד חדש ללא עלות התקנה נוספת. ובנוסף לתת לכם 10% הנחה על הציוד". הצעת המחיר הוגשה ללא התנגדות וללא חקירה נגדית וניתן להסתמך על האמור בה. הערכת השמאי רון מבוססת על חוות דעת א. מערכות. חוות דעת זו לא הוגשה, וכך, לא רק שאין תשתית ראייתית להערכה הנגדית שניתנה, אלא שיש לשקול לחובת הנתבעת את הימנעותה מהגשת חוות הדעת.

לאור האמור אני מעדיפה את חוות דעת דבי. עם זאת, מדובר בהצעת מחיר, לא הוצגו חשבוניות כינון (עדות השמאי דבי עמ' 91 שורות 2 – 17) וגם לא ניתנה הערכה חלופית בערך שיפוי. בנסיבות אלו, אין אלא להיעזר בחוות דעת רון לגבי ההפרש בין ערכים אלו. השמאי רון העריך את הנזק בסכום של 2,900 ₪ ערך כינון ו – 1,800 ₪ ערך שיפוי, היינו ערך שיפוי עומד על 62% לערך. בהתאם לאותו יחס אני מעריכה את הנזק שנגרם בערך שיפוי בסך 8,990 ₪ (62% X 14,500 ₪).

בגין ראש נזק זה שילמה הנתבעת 1,800 ₪ ועליה להוסיף ולשלם 7,190 ₪ בתוספת מע"מ.

נזקים נוספים

67. חוות הדעת מפרטת שורה של נזקים נוספים, והם: טיפול בשטיחים בסכום של 5,839 ₪, החלפת מתז בסכום של 400 ₪, תיקון מכונות כביסה וייבוש בסכום של 11,950 ₪, בדיקה של מכונות כביסה וייבוש בסכום של 1450 ₪, תיקון מערכת גילוי אש בסכום של 2141 ₪, תשלום הוצאות כיבוי אש בסכום של 1,315 ₪, הוצאות בגין שירותי כביסה בסכום של 1,652 ₪ וניקוי ספות בסכום של 16,000 ש"ח.

נזקים אלו הוכרו ושולמו במלואם, על כן מתייתר הדיון בהם.

הוצאות חוות דעת המומחים

68. התובעים מבקשים לפצותם בגין ההוצאות ששילמו למומחים מטעמם, סכום של 1,500 ₪ למהנדס קרבצ'יק, וסכום של 38,793 ₪ לשמאי דבי. לא צורפו קבלות, והנתבעת טוענת שבהעדרן דין התביעה להידחות.

69. התובעים זכאים לפיצוי על הוצאות המומחים, ובהעדר חשבוניות יש להעריכן על פי שיקול דעת בית משפט.

הסכום המבוקש עבור תשלום למהנדס קרבצ'יק סביר, והמומחה זכאי לתשלום שכרו. אשר לתשלום לשמאי דבי. מבוקש תשלום ניכר, ובעדותו הבהיר השמאי כי הוסכם על תשלום בגין ניהול התביעה, לא רק בגין עריכת חוות הדעת, ובהתאם לתוצאות ההליך. מאחר ומרבית התביעה נדחית, אין מקום לתשלום המבוקש, וייפסק סכום סביר על פי שיקול דעת בית משפט בסך 7,500 ₪ (בהתחשב בהיקף העבודה שנדרשה).

נזק ישיר – סיכום

70. התוצאה היא שבגין הנזק הישיר על הנתבעת לשלם את הסכומים דלקמן: נזקי מבנה – 104,140 ₪; נזקי מחשבים – 1,320 ₪; שעות עבודת טכנאים – 2,652 ₪; מגבות וביגוד - – 1,789 ₪; מגבר – 16,800 ₪; מערכת אבטחה – 7,190 ₪; שכ"ט מומחים – 9,000 ₪, סה"כ 142,891 ₪. מסכום זה יש להפחית השתתפות עצמית בסך 4,262 ₪ והסכום לתשלום הוא 138,629 ₪ בתוספת מע"מ (נומינאלי; לסכום ההשתתפות העצמית, ראה בספח השיק, מוצג 3 לתיק מוצגי התובעים ומוצג יד בתיק מוצגי הנתבעת, וטענות הנתבעת בסיפא לסיכומים שלא הוכחשו בסיכומי התשובה).

נזקים עקיפים – מהות הנזק הנטען

71. ראש נזק נוסף, ומבחינת היקפו עיקרי, הוא נזק עקיף. התובעים טוענים שהנתבעת שילמה להם את תגמולי הביטוח באיחור ובחסר, דבר זה השפיע לרעה ובאופן מכריע על פעילות הספא, הוא הפך לעסק מפסיד, כתוצאה מכך שניים מבין שלושת בעליו, התובעים 2 – 3, נאלצו לוותר על מניותיהם ללא תמורה וכך כל השקעותיהם בעסק ירדו לטמיון. התובעים ערים לכך שפוליסת הביטוח אינה מכסה אובדן רווחים, אך הם טוענים שהפיצוי הנתבע הוא פיצוי חוזי מכוח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970, עקב אי תשלום תגמולי הביטוח במועד והפרת חוזה הביטוח.

שני ראשי נזק נתבעו: אובדן רווחים בסכום של 450,000 ₪ בהתאם לחוות דעתו של רו"ח מלכה (ת/1) ואובדן השקעות בסכום של 370,000 ₪ אף זאת כמפורט בחוות דעת רו"ח מלכה.

72. הנתבעת טוענת שתגמולי הביטוח שולמו רובם ככולם במועד, ובכל מקרה גם אם חל עיכוב מסוים בתשלום או גם אם טענות התובעים לעניין אי תשלום מלוא הכספים יתקבלו, אין באלו כדי לבסס קיומם של נזקים עקיפים וודאי לא קשר סיבתי בין נזקים אלו, ככל שהתרחשו, ובין מועד תשלום תגמולי הביטוח.

דיון – העדר הוכחת קשר סיבתי

73. פוליסת הביטוח אינה מכסה אובדן רווחים. על כך אין מחלוקת. לאור זאת, כדי לבסס תביעתם על התובעים להוכיח לא רק שרווחי העסק ירדו, עליהם להוכיח גם כי ירידה זו היא תוצאת הפרת חוזה הביטוח. ובאותו אופן, אין די בכך שהתובעים 2 – 3 הפסידו השקעותיהם, עליהם להוכיח גם כי הפסד זה נובע מהפרת חוזה הביטוח. הנתבעת אינה מזיק, היא מבטחת, היא אינה אחראית לאירוע הנזק או לתוצאותיו. אחריותה היא אחריות חוזית, לשלם את כספי הביטוח בהתאם למוסכם. לאור זאת, אין די בהוכחת נזק לאחר אירוע השריפה, יש להוכיח שנזק זה הוא תוצאת הפרת המוסכם בפוליסת הביטוח.

74. טענות רבות עלו בהקשר זה, אך דומה שהעיקר חסר מהספר. גם אם אקבל את הטענה לפיה בתקופה שלאחר אירוע הנזק פחתו רווחי העסק, ולטעמי טענה זו לא הוכחה, התובעים לא הוכיחו שהירידה ברווחי העסק מקורה בעיכוב בתשלום כספי הביטוח. באותו אופן גם אם תתקבל טענת התובעים 2 – 3 כי הם וויתור על מניותיהם ללא כל תמורה, ולטעמי אף זאת לא הוכח, הם לא הוכיחו שהחלטתם לעשות כן היא תוצאת התנהלות הנתבעת.

75. אף שהנזקים העקיפים נחלקים לשני ראשי נזק, אובדן רווחים ואובדן השקעה, שניהם שואבים מאותה טענה עצמה לפיה עיכוב בתשלום תגמולי הביטוח גרר ירידה בהכנסות העסק. טענה זו מבססים התובעים על עדותם שלהם ועל חוות דעתו של רו"ח מלכה. בחינת העדויות מעלה כי אין בהן כדי לבסס את הנטען.

וכך כותב התובע 4 בתצהירו: "השריפה, ההצפה והנזקים פגעו בניצול מלוא הפוטנציאל הרווחי של הספא. נאלצנו לספוג את יתר הנזקים בעצמנו ומבלי שניתן לנו פיצוי הולם על כך מהמבטחת" (סעיף 17 לתצהיר). אלא שהנתבעת אינה אחראית לאירוע הנזק. חבותה היא לשלם את תגמולי הביטוח במועד, ואם הפרה חובה זו עליה לשאת בנזק שנגרם עקב ההפרה, לא עקב מקרה הביטוח.

רו"ח מלכה כותב בחוות דעתו שלאחר השריפה חלה ירידה בהכנסות העסק. בכך אין די. היה עליו לבאר מדוע ירידה זו (אפילו הוכחה) היא תוצאת הפרת חוזה הביטוח, ולא תוצאת גורמים אחרים ובראש ובראשונה מקרה הביטוח עצמו. וכך כותב רו"ח מלכה בפתיח לחוות דעתו: "חוות הדעת עוסקת בהשפעת אי קבלת תגמולי הביטוח במועד על תזרים המזומנים של החברה, דבר שגרם לעיכוב בשיפוצים הדרושים וצורך שיקום הספא והפעלתו במתכונת שלפני השריפה ולימים הביא את חלק מבעלי המניות לוויתור על מניותיהם בחברה ללא כל תמורה" (ת/1, סעיף 4.1). לא די להוכיח שעיכוב בקבלת תגמולי הביטוח גרם לעיכוב בביצוע שיפוצים, יש להסביר מדוע עיכוב שכזה גורם גם לפגיעה בהכנסות וברווחיות, העדר שיפוץ כשלעצמו אינו יכול להסביר זאת. אין בחוות הדעת כל הסבר כנדרש. אמנם בחוות הדעת נטען שכתוצאה מנזקי האש חדרי טיפול יצאו מכלל שימוש, אך לא נטען כי חדרים אלו לא שוקמו מיידית. ואכן, בחקירתו הנגדית לא ידע רו"ח מלכה לומר איזה חוסר שיפוץ גרם לאובדן רווחים: "ש. מה בעסק לא שוקם שגרם לאובדן רווחים? ת. לא אוכל לעמוד על טיב המוצרים שנפגמו. זה לא תפקידי" (עמ' 18 שורה 30 – עמ' 19 שורה 1).

לעניין אחרון זה חשוב לשוב ולהדגיש את העובדות שהוכחו. הוכח כי סמוך מאוד (ימים) לאחר השריפה שב העסק לפעול, והוא ממשיך ופועל עד עצם היום הזה. משמע, העיכוב בביצוע השיפוץ לא מנע את המשך הפעילות. אין ראייה (אף לא טענה) שתעיד על כך שהעסק לא שב לפעילות מלאה, או כי הוא פעל בצורה חלקית או שונה. בנסיבות אלו, גם אם לא כל הנזק שוקם וגם אם רווחיות העסק נשחקה, לא הוכח קשר סיבתי בין השניים.

76. התובעים מפנים בסיכומיהם לפרשת אחד העם (ע"א 7298/10 הדר חברה לביטוח בע"מ נ. אחד העם מזון והשקעות בע"מ) וטוענים כי בהתאם להלכה זו הם זכאים לפיצוי על אובדן הרווח. איני מקבלת טענה זו. הנסיבות בפרשת אחד העם שונות מהותית, שם נקבע, על יסוד הראיות שהובאו, שעיכוב בתשלום כספי הביטוח יצר "אפקט דומינו" שהוביל לסגירת העסק. בית המשפט הדגיש את שרשרת הנסיבות שהוכחה, ואביא את הדברים במלואם, אף אם באריכות מה: "אשוב ואזכיר את סדר הדברים: בסמוך לאחר קרות מקרה הביטוח הודיעה המערערת למשיבה על ביטול פוליסת הביטוח... ביטול הפוליסה הותיר את המשיבה ללא ביטוח תקף על הנכס וחשף אותה לטענת הפרה מצידה של בעלת הנכס (היא פלטין, י.ר) .... פלטין דרשה מהמשיבה לבטח את הנכס מחדש בפרק זמן קצר. לצורך כך נזקקה המשיבה לתגמולי הביטוח מן המערערת. המערערת מצידה הפרה את חוזה הביטוח כאשר עיכבה את תשלום תגמולי הביטוח מעבר למועד הקבוע בחוק, וכתוצאה מכך נמנעה המשיבה מלשפץ את הנכס. ניסיונותיה של המשיבה לבטח את הנכס מחדש נתקלו בסירוב מצד חברות הביטוח כל עוד לא שופץ הנכס. כפועל יוצא, הפרה המשיבה את הסכם השכירות עם פלטין וזו ביטלה לבסוף את הסכם השכירות. כתוצאה מכך נאלצה המשיבה לסגור את עסקה ולפנות את הנכס. הנה כי כן, מתקיים קשר סיבתי בין עיכוב תשלום תגמולי הביטוח על ידי המערערת לבין סגירת עסקה של המשיבה בסופו של יום" (סעיף 35 לפסק הדין).

בענייננו לא הוכחה שרשרת נסיבות כאמור, ולא מצאתי שהוכח שהירידה הנטענת בהכנסות העסק (שלגופה לא הוכחה), היא תוצאה של עיכוב בתשלום הכספים ולא של גורמים אחרים.

77. פועל יוצא מהאמור הוא שיש לדחות גם את ראש הנזק השני, אובדן ההשקעות בעסק בסכום של 370,000 ₪. הטענה היא שכתוצאה מההפסדים שספג העסק עקב אי תשלום תגמולי הביטוח, נאלצו השותפים לפרק את העסק ולוותר על השקעתם בו. משנקבע שהתובעים לא הוכיחו שהפסדים הנטענים הם תוצאה של עיכוב בתשלום כספי הביטוח, הם גם לא הוכיחו שהנתבעת נושאת באחריות להחלטת התובעים 2 – 3 לפרוש מהעסק עקב אותם הפסדים (וראה עוד להלן בסעיף 87 להלן).

78. די באמור כדי לדחות תביעה זו. למרות האמור, מעבר לדרוש, ונוכח מרכזיות הטענה בטיעוני הצדדים, אתייחס בקצרה לטענות המרכזיות שעלו, אף שלא לכולן.

איחור בתשלום תגמולי הביטוח

79. השריפה התגלתה ביום 23.12.08. ביום 03.02.09 שולמה מקדמה של 30,000 ₪ כסכום שאינו שנוי במחלוקת, והיתרה בסך 74,880 ₪ שולמה ביום 23.07.09. התובעים טוענים שהנתבעת שילמה את הכספים באיחור ניכר, הנתבעת טוענת שהכספים שולמו במועד מאחר ורק ביום 22.04.09 שלחו לה התובעים את דרישת התשלום (נ/7).

80. סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח קובע כי "תגמולי הביטוח ישולמו תוך 30 ימים מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו", לאור זאת, יש לבחון מתי היו בידי הנתבעת המסמכים הדרושים.

התובעים טוענים שכבר בתחילת חודש ינואר 2009 היו בידי המבטחת מרבית המסמכים, והם מפנים למספר מוצגים בהם דרישה לתשלום מקדמה מיום 07.01.09 (ת/18); הודעת פקס מיום 07.01.09 לה צורפו מסמכים שונים לרבות הצעות מחיר (ת/20), הודעת פקס מיום 13.01.09 לה צורפה חוות דעת המהנדס קרבצ'יק (ת/22), ודוחות הביניים שהוציא שמאי הנתבעת, לאורם לטענתם יש לקבוע שהוצגו מסמכים מספקים (ת/16, ת/17, ת/23). התובעים טוענים שמאחר והמסמכים נמסרו לנתבעת בחודש ינואר 2009, היה עליה לשלם את הכספים לא יאוחר מחודש פברואר 2009, ותשלום בחודש יולי 2009 הוא איחור ניכר.

הנתבעת טוענת שהמסמכים שנשלחו לה בחודש ינואר הם מסמכים חלקיים ובלתי מספיקים, רק בחודש אפריל 2009 נשלחה לה תביעה בכתב מסודרת בה רוכזו לראשונה מלוא התביעות, על כן רק כחלוף 30 יום ממועד קבלת הדרישה קמה חובת התשלום.

81. בעניין זה אני מקבלת את טענת הנתבעת. המסמכים שהומצאו לנתבעת בחודש ינואר 2009 היו מסמכים חלקיים, ורק בתאריך 22.04.09 נמסרה דרישה מסודרת בהתאם להערכת שמאי התובעים (נ/7). בהתאם לסעיף 27 לחוק חוזה הביטוח תגמולי הביטוח ישולמו בתוך 30 יום "מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו". סעיף זה תוחם את מסגרת הזמן בו על מבטח לשלם את כספי הביטוח אך הוא גם מטיל על המבוטח חובה למסור דרישותיו, שאם לא כן לא יחל מניין הימים לתשלום. "תכליתה של הרישא לסעיף הינה קביעת מסגרת זמנים ברורה וקשיחה על מנת לתמרץ את המבטח לפעול במהירות ובשקידה ראויה... בד בבד, הרישא לסעיף מתמרצת את המבוטח להשלים במהרה את מסירת המסמכים והראיות לידי המבטח, מכיוון שהחובה לשלם את התגמולים קמה רק לאחר שהיו בידי המבטח כל המסמכים והמידע" (ע"א 7298/10 הנ"ל). גם התובעים מודים שהמסמכים שהומצאו בחודש ינואר היו חלקיים, הם כללו הצעות מחיר וחשבוניות שונות אך לא הוצגה תביעה מגובשת. לאור זאת המועד לתשלום אינו חל לפני 22.05.09 (30 יום לאחר משלוח התביעה).

82. הנתבעת שילמה מקדמה בגין סכומים שאינם במחלוקת ביום 03.02.09 ויתרת התשלום שולמה ביום 23.07.09. לאור האמור, האיחור המקסימלי לו ניתן לטעון הוא של כחודשיים ימים. מקסימלי אמרנו מאחר וגם לאחר מועד זה המשיכו הצדדים להתדיין (עדות רון לגבי פגישות שהצדדים קיימו ביום 21.5.2009 וביום 16.6.2009, עמ' 169 שורות 2-5; תרשומת פגישה מיום 16.6.2009 ת/24).

83. בחקירתו הנגדית העיד מלכה שתשלום הכספים בחודשים מרץ או אפריל לא היה משנה דבר. ואלו דבריו (עמ' 17 שורות 23 – 31):

"ש. נניח שמרץ אפריל 2009 היו משלמים לא 74,000 ₪ אלא 100,000 ₪ האם זה היה מונע את הנזקים שבחוות דעתך? ת. לא.

ש. נניח שבמרץ אפריל 2009 היו משלמים 140,000 ₪ זה היה מונע הנזקים שבחוות דעתך? ת. לא.

ש. נניח שהיו משלמים במרץ ואפריל 200,000 ₪ האם זה היה מונע הנזקים שבחוות דעתך? ת. לא.

ש. ואם אשאל אותך על 250,000 ש"ח? ת. גם לא. לא במרץ אפריל"

עדות זו שומטת את הקרקע תחת טענת האיחור מאחר והחבות לתשלום לא חלה לפני חודש מאי 2009.

אובדן רווחים

84. התביעה לאובדן רווחים היא עבור שנת 2009. לפי האמור בחוות דעת מלכה הדוחות הכספיים מלמדים כי אבדו רווחים בסכום של 450,000 ₪, לפי חישוב של אובדן הכנסות בסכום של 55,000 ₪ לחודש בניכוי 40% חיסכון בעלויות ליצירת ההכנסות, מתקבל סך של 33,000 ₪ לא כולל מע"מ, סה"כ 395,000 ₪ לא כולל מע"מ. לסכום זה מוסיף מלכה 60,000 ₪ בגין גידול צפוי ברווחים עקב פעילות החמאם בספא, סה"כ 450,000 ₪ לא כולל מע"מ (ת/9).

הנתבעת חולקת על מכלול חישובים אלו, ורו"ח זיתוני קובע בחוות דעתו כי הסכומים הנטענים חסרי אחיזה במציאות.

85. איני רואה לנחוץ לבחון את שלל הטענות שעלו, מאחר ואני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה לא ניתן לקבל את הבסיס והתשתית לחוות הדעת. חוות דעת מלכה מבוססת כל כולה על בחינת פעילות העסק בחודש אחד בלבד, חודש ספטמבר 2008, על יסודו ערך רו"ח מלכה את כל חישוביו (ראה גם עדותו בעמ' 20 שורות 13 – 21). חודש ספטמבר 2008 הוא החודש הראשון לפעילות העסק ובשלושת החודשים שאחריו (אוקטובר – דצמבר) ירדה הפעילות. מלכה ערך חישוביו רק לפי חודש ספטמבר 2008, מאחר ולטענתו בחודשים שלאחר מכן בוצעו בעסק שיפוצים, מדובר בחודש של חגים, ולא ניתן להסיק מהם כל מסקנות.

איני מקבלת הגיון זה. אם אמנם שלושת החודשים שקדמו לאירוע אינם מייצגים, יש לחפש עוגן אחר להערכת אובדן הרווחים. לא ניתן לבסס מסקנות מחודש פעילות ראשון ובודד. ואכן, מחוות דעתו של רו"ח זייתוני עולה כי למעט אותו חודש ספטמבר 2008 היקף פעילות הספא מעולם לא הגיע ל – 225,000 ₪ לחודש.

ויתור על מניות ללא תמורה – האומנם?

86. התביעה להחזר השקעות התובעים 2 – 3 מבוססת על הטענה כי הם ויתרו על מניותיהם ללא תמורה. טענה זו שגוייה מאחר והתובעים 2 – 3 קיבלו תמורה בדמות ויתור על חוב. כך עולה במפורש ממכתב ארז לבעלי הספא בו נכתב שחשבון החברה עומד ביתרת חובה של 578,400 ₪ ועל השותפים להזרים כספים, ואולם "אני מוכן לקבל על עצמי את תשלום החוב הנ"ל אם תסכימו לוותר על מניותיכם בחברה לטובתי" (מוצג 5 בתיק מוצגי התובעים).

87. זה המקום לשוב אל שנאמר בתחילתם של דברים. לא הוכח מה הוביל ליתרת החוב בחשבון הבנק ולא הוכח קשר בין חוב זה לעיכוב בתשלום תגמולי הביטוח. לא הוכח גם שהחלטת התובעים 2 – 3 שלא להמשיך ולהשקיע בעסק ולוותר על מניותיהם תמורת ויתור על חובם, קשורה לעיכוב בתשלום הכספים.

כפל תביעות

88. התובעים מבקשים לפסוק להם פיצוי הן בגין אובדן השקעות והן בגין אובדן רווחים. מדובר בתביעות סותרות. אובדן רווחים משמעו קיום החוזה, החזר השקעה משמעה ביטול החוזה. אין גם כל היגיון בטענה כי ניתן לקבל החזר השקעה ובה בעת גם אובדן רווחים.

89. טענת התובעים בסיכומי התשובה כי לבעל מניות ציפייה לגיטימית להחזר השקעותיו, אינה מענה לאמור. ציפייה כלכלית להחזר השקעה אינה יכולה לבסס זכות לתביעה.

מצוקה כספית

90. יסוד ומסד לטענות התובעים היא הטענה שהעסק היה במצוקה כספית, לפיכך עיכוב בתשלום תגמולי הביטוח בנקודת זמן זו היה קריטי מבחינת פעילות העסק.

91. טענות אלו לא הוכחו. להיפך, הוכח שבחודשים שלאחר האירוע נטל העסק מהבנק מספר הלוואות, ולא היתה כל בקשת הלוואה שסורבה (חוות דעת זייתוני, נ/20; עדות ארז בעמ' 32 שורה 7 – עמ' 33 שורה 1). בנסיבות אלו לא ברור כיצד אי תשלום הכספים במועד גרם לאובדן רווחים (להבדיל למשל להוצאות מימון, שלא נתבעו).

הערה קצרה על העדר יריבות

92. שני הצדדים לא הקפידו לבצע את ההפרדה הנדרשת בין החברה לבעלי מניותיה.

וכך, אף שהמבוטחת היא התובעת 1, חברת ארמון החמאם, התביעה הוגשה גם בשם התובעים 2 – 4, מי שהיו או עדין בעלי מניות בחברה. וכך, במסגרת התביעה לאובדן השקעות התעלמו התובעים מכך שמי שהשקיע כספים הם חברות שבשליטתם ולא הם עצמם. באותו אופן, הנתבעת טענה כי לשם עמידה בנטל הקטנת הנזק יש לקחת בחשבון לא רק את מצב הנכסים בחברה אלא גם את מצבם הכספי של בעלי המניות בה.

מאידך, בסיכומים טען כל אחד מהצדדים שהצד האחר התעלם מאישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. התובעים טוענים שאין לחייב בעל מניות בחברה להוסיף ולהשקיע את כספו הפרטי לשם הקטנת הנזק, והנתבעת טוענת להיעדר יריבות בינה ובין התובעים 2 – 4.

לאור מסקנותיי לא ראיתי צורך להידרש למכלול טענות אלו. אעיר רק כי נראה שההכרעה בשאלות אלו קשורה בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, תוך התחשבות במגוון שיקולים, לרבות חובת תום הלב, צפיות וריחוק הנזק.

נזק עקיף – סיכום ביניים

93. על כל האמור יש לחזור ולציין. היקף הנזק הישיר שהוכח אינו עולה על 235,000 ₪ (אם ניקח בחשבון את הסכומים ששולמו ואת אלו שנותר לשלם, בהפחתת הוצאות המומחים שטרם שולמו). בנסיבות אלו טענה לנזק עקיף בסכום של 820,000 ₪, אשר נובע כל כולו מאיחור בתשלום תגמולי הביטוח, מוקשית על פניה. מכל האמור התביעה לנזק עקיף נדחית.

תוצאה

94. התוצאה היא שהתביעה לתגמולי ביטוח בגין נזק ישיר מתקבלת בחלקה והתביעה בגין נזקים עקיפים נדחית במלואה. מאחר ורק ביום 22.04.09 המציאו התובעים את דרישת התשלום, ישוערכו הסכומים מיום 22.05.09. לאור התוצאה לפיה מרבית התביעה נדחית, ראיתי לפסוק הוצאות על הצד הנמוך, לחייב את הנתבעת בתשלום רק רבע מאגרת התביעה, ושכ"ט עו"ד ייפסק בהתאם למקובל ולא לפי הסכם שכ"ט.

95. לאור האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 138,629 ₪ ₪ צמוד ונושא ריבית מיום 22.05.09 בתוספת רבע מאגרת התביעה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% מהסכום הפסוק בתוספת מע"מ. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"א אדר ב' תשע"ו, 31 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.