התובעת עבדה כעובדת משק-בית בבית הנתבעים. בחודש השלישי להריונה הודיעה התובעת לנתבעים על הריונה. התובעת פוטרה מעבודתה – האם פוטרה התובעת בשל הריונה –
זוהי הסוגיה העומדת להכרעת בית הדין.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובעת החלה לעבוד כעובדת משק-בית בביתם של הנתבעים החל מיום 1.10.09
   (על-פי תצהירי שני הצדדים).
2. בשלושת החודשים הראשונים לעבודתה עבדה התובעת מ- 9:00 עד 15:00. סה"כ עבדה התובעת 126 שעות בחודש (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 27-23 לעדות התובעת).
3. בחודש השני והשלישי הוגדלו אחוזי משרתה (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 22-21 לעדות הנתבע).
4. בחודשים האחרונים לעבודתה עבדה התובעת מ- 8:00 עד 13:30.
5. לתובעת הונפקו תלושי שכר. הצדדים סיכמו ביניהם כי התובעת תשתכר 35 ₪ לשעה (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 6-4 לעדות הנתבעת).
6. בחודש השלישי להריונה יידעה התובעת את הנתבעים על הריונה (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 4-3 וכן שורות 18-15 לעדות התובעת).
7. ביום 2.3.10 הודיע הנתבע לתובעת על פיטוריה.
8. ביום 3.3.10 החלה לעבוד אצל הנתבעים עובדת נוספת.
9. בעת פיטוריה ידעו הנתבעים על הריונה של התובעת (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 12-11 לעדות הנתבעת).
10. מידי חודש בחודשו הייתה התובעת מגישה דו"ח שעות ולנתבע היה דו"ח משל עצמו (עמ' 15 לפרוטוקול שורה 15 לעדות הנתבע).

טענות הצדדים:

טענות התובעת:

1. הנתבעים הפסיקו את עבודתה של התובעת ללא שימוע.
2. מעת שנודע לנתבעים שהתובעת בהריון הרעו את תנאי עבודתה.
3. הנתבעים פיטרו את התובעת לאחר 5 חודשי עבודה על מנת שלא יחול עליהם חוק עבודת נשים.
4. התובעת עותרת לקבלת פיצוי בגין פיטורין שלא כדין (76,440 ₪), פיצוי בגין עוגמת נפש (50,000 ₪), פדיון ימי חופשה (785 ₪) ודמי הודעה מוקדמת (1,225 ₪).

טענות הנתבעים:

1. התובעת פוטרה מעבודתה בשל איכות עבודתה ולא בשל הריונה.
2. הנתבעים הנפיקו תלושי שכר לבקשתה של התובעת.

הכרעה:

שמעתי את עדות התובעת ומטעם הנתבעים העידו הנתבעים בעצמם והגב' מיכל מרחום, שעבדה בביתם של הנתבעים.

לאחר ששמעתי את העדויות בתיק, בחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

האם פוטרה התובעת בשל הריונה ?

1. טענתה של התובעת, לפיה פוטרה מאחר שהנתבעים לא רצו שתמלא תקופה של 6 חודשים לעבודתה אצל הנתבעים ולאחריה נכנסים הם בגדר חוק עבודת נשים, נתמכת בתמלילי הקלטות השיחות שנערכו בין התובעת לנתבעים (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 30-27 וכן עמ' 16 שורות 12-4). גרסותיהם של הצדדים סותרות, אולם מעיון בתמלילים עולה כי אומנם הנתבעים פיטרו את התובעת בשל הריונה ובשל החשש, כי בתום 5 חודשים לעבודת התובעת יהיה צורך בהיתר מהתמ"ת לפיטוריה של התובעת.

"יצחק: ... אנחנו חייבים להפסיק את העבודה, כאילו, ביחד. אה, עכשיו, תשאלי אותי למה וזה ואיך, אני מאוד-מאוד קשה להסביר לך...

...

יהיה לך קשה, יהיה לך קשה ואני גם לא רוצה להתחייב כי אני, מחר יהיה לך קשה ואני אהיה חייב להעסיק אותך, את מבינה ? אני לא רוצה ל-, לעבור על החוק."

(עמ' 1 שורות 18-16 וכן עמ' 2 שורות 14-13 לתמליל השיחה הראשונה) (ההדגשה לא במקור – א.ג.כ.)

"יצחק: אנחנו לא יכולים, אה, זה, לבעיה הזאת, כי נכנסנו עם בעיה כזאת עם עוד עובדת והכאב-ראש לא נגמר."

(עמ' 3 שורות 23-22 לתמליל השיחה הראשונה) (ההדגשה לא במקור – א.ג.כ.)

"תהילה: תקשיבי, בת אל, אף אחד לא רוצה לפגוע בך ואף אחד לא רוצה להגיע למצב לא בסדר, אבל זה הכל, תקבלי את זה. העבודה הסתיימה, זהו. כל אחד יש לו את הסיבות השמורות איתו, בסדר ?"

(עמ' 8 שורות 20-18 לתמליל שיחה מס' 13).

1. הנתבע אישר את ההקלטות. מתוכן התמליל עולה כי הנתבעים הבינו שהם חייבים להפסיק את עבודתה של התובעת (עמ' 19 שורות 24-20 לעדות הנתבע).

האם שיקול מעין זה מהווה שיקול לגיטימי לפיטורים ? ודאי שלא.

1. הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי התובעת התרשלה בעבודתה.

טענתם של הנתבעים כי התובעת שברה אגרטל או גרמה לנזקים אחרים, לא הוכחה כלל ועיקר. מהעדויות התברר כי ביתם של הנתבעים רושת במצלמות שהקליטו את המתרחש (עמ' 10 שורות 27-18 לעדות הנתבעת). מדוע אם כן לא הובאו צילומים אלה בפניי? לנתבעים הפתרונים.

בעל דין הנמנע מלהביא ראיה הנמצאת בחזקתו ניתן להסיק מכך כי לו הובאה הראיה, היה בה כדי לפעול כנגדו (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' - יוסף לוי פ"ד לה(1), 736; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ - סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ - טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595). מהימנעות הנתבעים למסור צילומים אלו לבית הדין הנני מסיקה כי מסירת ראיות אלו היה בה כדי להזיק לנתבעים.

זאת ועוד, בהקלטות קובע הנתבע כי עבודתה של התובעת נעשתה כמו שצריך (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 26-23).

1. טענתם של הנתבעים כי לא היו מרוצים מעבודתה של התובעת עומדת בסתירה לעלייה בכמות שעות העבודה שעלתה מהחודש הראשון לחודש השני להעסקתה (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 26-23 לעדות הנתבעת). זאת ועוד, ניתן למצוא הלימה מעת שהודיעה התובעת על הריונה (בחודש השלישי להריון) והפגיעה בהיקף עבודתה (ראו לעניין זה תלושי השכר).
2. ראיה לכך כי התובעת פוטרה בשל הריונה היא העובדה כי התובעת הגיעה לעבודתה בתחילת החודש החמישי ונתבקשה לעזוב מיידית וזאת למרות שהנתבע הסכים כי תמשיך לעבוד. הנתבעת הודתה בחקירתה כי הנתבעים לא הסכימו כי תעבוד ולוּ יום אחד נוסף (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 20-19 לעדות הנתבעת).
3. יתר על כן, דרך הוצאת תלושי השכר (לבקשת התובעת) מעוררת תמיהה. עבודת התובעת שנעשתה בבית הנתבעים נרשמה ככל הנראה כהוצאה בעסקם של הנתבעים בעוד שכלל לא השתכנעתי כי אומנם העסק פעל גם מהבית. יתר על כן, רישום שגוי במכוון בין השכר האמיתי לבין השכר השעתי שנרשם בתלושי השכר והפער בין השעות שאותן ביצעה התובעת לבין השעות שנרשמו בתלוש השכר (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 31-26 וכן עמ' 19 שורות 10-5 לעדות הנתבע), כל אלה מלמדים כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדויותיהם של הנתבעים.

זאת ועוד, גרסתם של הנתבעים לעניין גובה השכר השעתי שהוסכם ביניהם (35 ₪ לשעה), השתנתה לאחר הגשת תמלול השיחות על ידי התובעת וזה אומר דרשני לכל גרסתם של הנתבעים.

1. לא נעלמה מעיניי עדותה של הגב' מרחום, אולם סבורתני כי העדה נפגעה מהתובעת מאחר שלטענתה "עשתה את הפאשלה שלה" (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 6-5 לעדות מרחום), אמרה ולא פירטה, הרי שהיא איננה עוד עדה אובייקטיבית.
2. עוד מצאתי מקום להעיר כי ניסיונם של ב"כ הצדדים לעמת את תצהירי הצדדים עם כתבי הטענות שהוגשו לתיק, אין לו מקום, כל עוד לא עסקינן בהרחבה או בשינוי חזית וזה לא העניין כאן. בעוד שתצהירים הנּם עדות ראשית של הצדדים, הרי שכתבי הטענות נכתבים על ידי ב"כ הצדדים.

שעות העבודה:

1. לאחר התיקון בחוק הגנת השכר (תיקון מס' 24) על המעביד מוטל הנטל להוכיח את מספר השעות שאותן עבד העובד. במקרה דנן העסקתה של התובעת הייתה בתקופה שלאחר התיקון בחוק. התובעת העבירה מידי חודש לנתבע את דו"ח השעות וזה האחרון היה מכין על סמך רשימה זו דו"ח שעות. הנתבעים לא הציגו דו"ח נוכחות לכל החודשים. לכן העובדה שדו"חות השעות לחודשים 10/09, 11/09, 1/10 נמחקו לתובעת מהמחשב שלה (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 19-16) איננה רלוונטית משהנטל כאמור על הנתבעים.
2. זאת ועוד, התובעת הנה אישה קשת-יום אשר לא הצליחה לסכם את שעות הנוכחות (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 5-1 וכן עמ' 9 שורה 1 לעדות התובעת), לא ידעה שחודש פברואר הינו החודש השני לשנה הלועזית וסברה שזהו חודש חמישי (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 19-18 לעדות התובעת) ולא הבינה חלק מהשאלות שנשאלה ע"י ב"כ הנתבעים.
3. אשר על כן הנני מקבלת את גרסתה של התובעת לעניין שעות עבודתה.

דמי חופשה שנתית וחלף הודעה מוקדמת:

1. התובעת זכאית ל- 5 ימי חופשה שהם 952 ₪ (8 X 35 ₪ X 68%) בניכוי סך של 440 ₪ ששולם לתובעת בתלוש השכר האחרון, ובסה"כ 512 ₪. כן זכאית התובעת ל- 5 ימים בגין חלף הודעה מוקדמת בסך 952 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.3.10 ועד לתשלום בפועל.

שימוע:

1. התובעת פוטרה מבלי שנערך לה שימוע ומבלי שנמסר לה מכתב פיטורים:

"בת אל: אבל זה לא בסדר לעשות את זה דרך טלפון. זה לא בסדר לעשות את זה דרך טלפון.

תהילה: תקשיבי, בת אל, תקשיבי, זו החלטה שהגענו אליה, זה הכל, בסדר ? לא היה דרך אחרת.

בת אל: לא היה דרך אחרת להגיד את זה פנים מול פנים?

תהילה: תקשיבי, מה, מה ? מה הקשר עכשיו ? אני אז זימנתי אותך, דיברתי איתך, הסברתי לך את העניין, יש כאלה שמבינים ברמז ככה ויש כאלה שהם צריכים לשמוע את זה. בסדר. אז אמרנו גם זה וגם זה, יצאנו ידי חובה.

בת אל: את אמרת לי את זה דרך טלפון, הוא אמר לי את זה דרך טלפון, שהוא בכלל נמצא בחו"ל.

תהילה: אז מה זה משנה ? מה זה משנה אם זה בדרך טלפון או בדרך כזאת ? מבחינתנו העבודה הסתיימה כשהוא דיבר איתך, זה הכל. ..."

(עמ' 4 שורות 24-12 לתמליל שיחה מס' 13)

הנתבעת ניסתה לתרץ זאת בסוג עיסוקה של התובעת והביעה זלזול בתובעת:

"ש. האם אי פעם הוצאת לה מכתב לגבי אופן ההתנהגות שלה, ההתנהלות שלה, אי עבודתה כראוי .

ת. לא. להזכירך מרשתך עובדת נקיון לא מעבר לזה."

(עמ' 13 לפרוטוקול שורות 13-11 לעדות הנתבעת)

1. זכות השימוע היא מכללי הצדק הטבעי. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מהן הטענות המועלות נגדו ובהתאם לתת תגובתו להן, להציג את נקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות החלטתו.

 "זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתינו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר – עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי חידוש חוזה עבודה. ודוק. זכות הטיעון אינה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרידא, שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתינו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להפגע מההחלטה." (ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל ניתן ביום 7.1.2003 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם עמ' 4 וכן ראה ע"ע 300085/98 פאדיה חדאד - עיריית מעלות תרשיחא – ניתן ביום 2.1.2000 פורסם במאגרים האלקטרוניים וכן דב"ע 98/ 231-3 ישראל גלבוע - מדינת ישראל עבודה ארצי לב(2) 139).

עוד נפסק כי בכל מקרה של כוונה לשנות את תנאי עבודתו של עובד ובוודאי בטרם פיטוריו, יש לאפשר לעובד לומר את דברו:

"התהליך של שמיעת העובד מתחייב מהיחסים המיוחדים בין עובד למעבידו, הדורשים "הגינות", שהיא למעלה מחובת "תום הלב". הליך זה חייב להיות כנה ואמיתי, ולא כדי לצאת ידי חובה."

(דב"ע מח/148-3 שק"ם בע"מ נ' אפרים גרינברג פד"ע כ 141).

1. טענות הנתבעים בדבר שבירת האגרטל על ידי התובעת הועלו לראשונה בדיון לפניי:

ש. נכון שבמשך השיחות שניהלה איתך התובעת, היא הטיחה בך – ממש כך – שאת מפטרת אותה בדיוק 5 חודשים , כדי שהיא לא תוכל לצבור את החצי שנה, פעם אחת לא דברת אתה על אגרטלים שהיא שברה, נכון ?

ת. נכון מאד.

(עמ' 12 לפרוטוקול שורות 26-23 לעדות הנתבעת)

1. הנתבעים לא זימנו את התובעת לשיחה בטרם כוונתם לפטרה, שבה הם היו אמורים להעלות טענות באשר לתפקודה וליתן לתובעת אפשרות להשיב על טענות לכאורה אלו.

סוף דבר:

1. הסוגיה שלפניי אינה באה בגדר חוק שוויון הזדמנויות בעבודה מאחר שהנתבעים לא העסיקו שישה עובדים (סעיף 21 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח 1988). אולם, כפי שהוכח על ידי התובעת, הנתבעים פיטרו את התובעת בסמוך לאחר כ- 5 חודשי עבודה רק על מנת לעקוף את חוק עבודת נשים. על פי פסיקת בית הדין הארצי עסקינן בקיום חוזה העבודה שלא בתום לב:

"...אולם, משהראיות שנפרשו בפני בית-דין קמא, כמו גם בפנינו, מוכיחות את רצונה הברור של ניצה לעקוף את הוראות חוק עבודת נשים יש בכך משום קיום של חוזה העבודה שלא בתום-לב, כאמור בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973... הנה-כי-כן, הפליה בפיטורים מעבודה של אישה, רק בשל היותה בהיריון, מהווים על-פי שיטת המשפט בישראל, שמשפט העבודה הוא חלק אינטגרלי ממנה, ועל-פי ערכי היסוד שלה, הפליה אסורה ופסולה, המנוגדת לעקרון השוויון. האיסור על הפליה בעת פיטורים קיים גם במקום בו לא חל החוק בשל הוראת סעיף 21(ג) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, פיטורים בדרך זו מהווים קיום של חוזה העבודה שלא בתום-לב."
(ע"ע 1353/02 אפלבוים - הולצמן פד"ע לט 495 (2004) שם עמ' 505, 507).

אשר על כן מסקנתי היא שפיטורי התובעת נעשו בחוסר תום לב וללא כל סיבה מוצדקת לפיטורים או, למצער, הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי התובעת כשלה בעבודתה אצלם.

1. התובעת הרימה את הנטל הדרוש כי פיטוריה נעשו בשל הריונה. אשר על כן הנני פוסקת לתובעת פיצוי בגובה של 9 משכורות (4,427 X 9) (6 חודשים עד למועד הלידה בתוספת 3 חודשים בגין אובדן דמי לידה) ובסה"כ 39,843 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.3.10 ועד לתשלום בפועל.
2. בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת פיצוי בגובה משכורת אחת (4,427 ₪) בגין אי עריכת שימוע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.3.10 ועד לתשלום בפועל.
3. הנתבעים ישלמו לתובעת שכר טרחת עורך-דין בסך 7,500 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪, אשר ישולמו לתובעת תוך 30 יום מהיום ולא, ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד לתשלומן בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ‏‏כ"ג שבט תשע"ג (‏03 פברואר 2013) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ק. אסף כהן