1. מונחת לפני תביעתו של התובע לפסיקת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה לו, לטענתו, במקום עבודתו, באתר עבודה בעיר קצרין ביום 25.1.06.

בעלי הדין וטיעוניהם:

2. עולה מכתב התביעה כי במועד התאונה הנ"ל, התובע הועסק על ידי מעסיקו – הנתבע 1, בעבדות צבע וגבס באתר העבודה הנ"ל. בבוא התובע לעשות את דרכו אל מחוץ לבניין בו ביצע את עבודות הצבע והגבס, התובע החליק ומעד וכתוצאה מכך נפגע בכתף ימין.

על פי הנטען בכתב התביעה, התאונה המתוארת לעיל, הינה תוצאה של רשלנותו של מעסקיו שלא דאג להסרת מכשולים ומפגעים ממקום העובדה ולא סיפק לעובדיו, ובכללם התובע, מקום וסביבת עבודה בטוחים. בנוסף, נטען על ידי התובע כי, הופרו על ידי מעסקיו הנ"ל חובות חקוקות ובכללן החובות המוסדרות בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל – 1970, תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח – 1968, תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), התשכ"ט – 1968, חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד – 1954, ותקנות ארגון והפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשמ"ד – 1984.

3. הנתבעים בכתב הגנתם, הכחישו את רובן המכריע של הטענות שהתובע העלה בכתב תביעה ועתרו לדחיית התביעה נגדם במלואה. נטען על ידי הנתבעים, כי עצם אירוע התאונה הנטען ונסיבותיו הנטענות, מוכחשים כולם והתובע נדרש ליתן פרטים נוספים וטובים יותר אודות התאונה הנטענת על ידו. לחילופין בלבד, טענו הנתבעים כי לא היתה מצידם כל רשלנות ולא הופרה על ידם כל חובה חקוקה וכי בנסיבות העניין הם עשו כל המוטל עליהם, מכל הבחינות, ונהגו בזהירות ובסבירות המתבקשת.

בנוסף, הכחישו הנתבעים את הנזק הנטען וכפרו בחבותם לפצות את התובע בגינו.

מהות הפגיעה:

4. ממקום התאונה הובהל התובע לקופת חולים כללית בכפר מגוריו, מג'אר, ומשם הוא הופנה למרכז הרפואי ע"ש ברוך פדה "פוריה", שם הוא עבר סדרה של בדיקות וצילומים וניתן לו הטיפול הרפואי לו הוא נזקק. במהלך הבדיקות שנערכו לתובע, אובחן במרכז הרפואי הנ"ל כי התובע סובל מפריקת מרפק כתף ימין. התובע עבר שחזור סגור לכתף בבית החולים ושוחרר לביתו. מאז מועד שחרורו ביקר התובע מספר פעמים בקופת החולים שבכפר מגוריו והופנה על ידי רופאיו לבצע טיפולים פיזיותרפיים.

5. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ובמסגרת ההליכים שננקטו על ידי התובע במל"ל אושרה לתובע תקופת אי כושר בת 94 ימים. בנוסף, וועדה רפואית שהתכנסה מטעם המל"ל קבעה כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה, בתחום האורתופדי, בשיעור 10%.

6. ד"ר עאוני יוסף, מומחה רפואי בכירורגיה אורתופדית אליו פנה התובע, בדק את התובע ובחוות דעת שניתנה על ידו (צורפה לכתב התביעה), קבע כי לתובע נותרה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 20%. נקבע עוד במסגרת חוות דעתו הנ"ל של ד"ר יוסף כי "נקיעות שכיחות בכתף ימין והכרח להיזהר מתנועות מעל גובה השכם בהתאם לסעיף 41(1)א ימין מתקנות המל"ל.

הפגיעה גרמה לירידה בכושרו התיפקודי. לדעתי לא יוכל לתפקד בעבודות פיזיות עם היד. בהתיחס לגילו, והשכלתו יש מקום להפעיל תקנה 15, ולהעלות את נכותו המשוקללת בהתאם".

7. ד"ר קליגמן מרדכי, מומחה לכירורגיה אורתופדית, בדק אף הוא את התובע ונתן מטעמה של הנתבעת חוות דעת רפואית בעניינו של התובע. בחוות דעתו הנ"ל של ד"ר קליגמן הוא קבע כי נכותו האורתופדית הצמיתה של התובע, כתוצאה מן התאונה, בכתף ימין, היא בגובה 5%. בשונה מד"ר יוסף, התרשם ד"ר קליגמן לאחר שבדק את התובע כי הממצאים הקליניים משקפים יציבות מלאה של הכתף שאינה צפויה לפרוק שוב כתוצאה מן התאונה. כמו כן, ובשונה מן הצוות הרפואי שישב בוועדה הרפואית מטעמו של המל"ל, קבע ד"ר קליגמן, בחוות דעתו הנ"ל, כי ממצאי הבדיקות שערך בעצמו לתובע הראו כי התובע אינו מוגבל בטווח התנועות. למסקנה דומה, ציין ד"ר קליגמן בחוות דעתו הנ"ל, הגיעה הוועדה הרפואית לערעורים מטעם המל"ל, בעת שהתכנסה ביום 9.6.09. לפי פרוטוקול וועדת הערעורים הנ"ל, קבע ד"ר קליגמן, "הוועדה טענה שאינה יכולה להפחית את נכותו של התובע מכוון שהתבקשה לדון בהחמרת מצב בלבד. עם זאת, קבעה הוועדה כי :"לנכות זאת אין כל תימוכין בבדיקה הנוכחית". לפיכך, הנני משוכנע שאילו הוועדה היתה צריכה לדון בגובה נכותו, מסקנתה היתה שמדובר בנכות הפחותה מ- 10% ויתכן גם 0%".

8. חרף הפערים שבין חוות הדעת הרפואיות שהגישו בעלי הדין, ובהסכמת בעלי הדין, לא מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הרלבנטי ובין הצדדים הושגה הסכמה שלפיה נכותו הרפואית של התובע, לצורך ההכרעה בתיק ומתן פסק הדין, תועמד על הנכות שנקבעה לתובע במסגרת הוועדה הרפואית של המל"ל, לאמור, נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 10%.

נסיבות התאונה:

9. על נסיבות התאונה, העיד התובע ומלבדו לא העידו עדים נוספים כלשהם מטעם מי מבעלי הדין.

התובע העיד לפני בכתב ובעל פה.

בעדותו בכתב (תצהירו מיום 18.12.3), פירט התובע לראשונה את נסיבות התרחשות התאונה. על פי עדותו בכתב (סעיף 5 לתצהירו): "בכניסה לבניין אשר נמצא באתר בנוי מעבר מוגבה מעצים ו/או מקרשים, ובעת יציאתי מהבניין עבור המעבר הנ"ל, התנדנדו העצים ו/או הקרשים, החלקתי ונפלתי".

התובע חזר בעדותו בכתב על טענתו להתרשלות מעסיקו והפרת חובות חקוקות על ידו (סעיפים 6 ו- 7 לתצהירו). בנוסף, העיד התובע כי מעסיקו לא דווח על התאונה למשרד העבודה והרווחה הגם שלדבריו היה מחוייב לעשות כן.

כתוצאה מן התאונה, העיד התובע, "נפגעתי בכתף ימין, והובהלתי ממקום התאונה לקופת חולים כללית בכפר מג'אר ומשם לבית חולים פוריה, שם נבדקתי קיבלתי טיפול ראשוני, עברתי סדרה של בדיקות וצילומים, אשר במהלכם אובחנה אצלי פריקת מרפק כתף ימין" (סעיף 11 לתצהיר).

10. בנוסף, העיד התובע: "ממועד התאונה ואילך מצבי הרפואי הדרדר (צ.ל., התדרדר, א.א.א.) והחריף עד ללא הכר הן הגופני והן הנפשי, בשל המצב הרפואי הקשה בו הייתי שרוי, עקב הפגיעה בתאונה, נזקקתי לקבלת סדרה מקפת של טיפולים ואבחונים רפואיים מידי צוות רופאים רב-תחומי, לרבות טיפולים פיזיותרפיים, וטיפול תרופתי" (סעיף 12 לתצהיר).

חרף הטיפולים, הפיזיותרפיים והאחרים, שניתנו לתובע, העיד האחרון, לא חל שיפור במצבו של התובע (סעיף 15 לתצהירו), והוא עדיין סובל מכאבים והגבלות "הגוברים בעת ביצוע פעילות פיזית כלשהי כאשר הדבר בא לידי ביטוי בישיבה בעמידה ובשכיבה ממושכת" . כמו כן, העיד התובע, "איני מסוגל לבצע פעולות פיזיות הכרוכות במאמץ לרבות הרמות דברים כבדים. כן הנני סובל מכאבים ומהגבלה בתנועות של הכתף הימני. נותרתי, בעקבות התאונה, כשאני מתקשה ביותר ולפרקים אך משולל לחלוטין יכולת ביצוע כל פעילותה הדרושה ונאלצתי להפסיק עבודתי אצל הנתבע מס' 1".

11. התובע נחקר בחקירה נגדית על תצהירו הנ"ל בישיבת ההוכחות שהתקיימה לפני ביום 24.12.13.

בחקירתו הנגדית אישר התובע חתימתו על טופס התביעה שהוגש על ידו למל"ל בגין התאונה (מוצג נ/1)(עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 29), כמו כן, אישר התובע חתימתו על טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה שהוגשה אף היא למל"ל (מוצג נ/2)(עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 3).

בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעים, ביחס לאירועים שהתרחשו מיד לאחר אירוע התאונה, העיד התובע: "צעקתי לבן הדוד שלי שעבד איתי באותו מקום, אבל הוא היה בחדרים ואני הייתי ביציאה מהמתחם, צעקתי לו והוא בא אליי ושאל אותי מה קרה, סיפרתי לו מה קרה והוא לקח אותי ברכב לקופת חולים כללית במגאר ואבא שלי חיכה לנו שם בכניסה לקופת חולים, הוא ליווה אותי ומשם הובהלתי לבית חולים פוריה" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 6-9).

12. ביחס לגרסה שנמסרה בחדר המיון בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה, העיד התובע, "אני האמת לא סיפרתי, אבא שלי סיפר להם, אני לא יודע מה בדיוק. אני נכנסתי למיון כי הכתף שלי הייתה בחוץ והיו לי המון כאבים" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 17-18).

ולפני כן, בקופת חולים כללית בכפר מגאר, בתשובה לשאלה האם סיפר לרופא שהפנה אותו לבית החולים את נסיבות התרחשות התאונה, העיד התובע: "לא סיפרתי לו איך נפלתי, באותו הרגע לא דיברתי עם אף אחד, צרחתי מכאבים וזה מה שעשיתי עד שהחזירו לי את הכתף למקום" (עמ' 10 לפרוטוקול, ושרות 31-32). ובהמשך: "... הגעתי לקופת חולים, מהצרחות שלי הוא יצא מהחדר שלו ובדק אותי אפילו בחדר כניסה, הוא הבין שיש פריקה והא קשר לי את היד ואמר לאבא שלי שייקח אותי לבית חולים" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 2-3), ...."יכול להיות שאבא שלי אמור לו, אבל אני לא אמרתי" (מול שורה 5 באותו עמ').

בעת שהתובע נשאל האם יש לו ראיה כלשהי העשויה לתמוך בגרסתו בנוגע להתרחשות התאונה ונסיבותיה, השיב התובע: "הביקור בקופת חולים ובבית חולים" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 16), ובתשובה מאוחרת יותר שנתן: "אולי התביעה לביטוח לאומי" (שורה 18, שם).

בתשובה לשאלה האם צילם את זירת האירוע, השיב התובע בשלילה (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 20 ו- 22). עוד אישר התובע לא ביקש מאחרים לצלם את הזירה (שורה 27, שם).

13. התובע נחקר על נסיבות התרחשות התאונה ועל זירת האירוע הנטען, ולהלן מובא הקטע הרלבנטי בחקירה:

"ש. למי שייך המקום הזה.

ת. זה מרכז מסחרי לא יודע מי הקבלן.

ש. המרכז הזה זה לא בבעלות המעביד שלך, הוא קבלן שם.

ת. כן.

ש. מה עשית ביום התאונה.

ת. הגענו למקום עם דליים של צבע, מברשות וכל הציוד .

ש. מאיפה עברתם.

ת. בדרך צריך לעבור, יש עפר בחוץ, הפיתוח עוד לא הושלם זה אתר עבודה.

ש. היו שם עבודות בחוץ עם קבלנים.

ת. היה הרבה ציוד של קבלנים והם עבדו שם. בדרך הגישה לא עבדו באותו רגע. יש עבודות פיתוח של קרשים ועצים.

ש. היו שם עוד קבלנים שעשו עוד עבודות.

ת. היה קרשים לא יודע למי שייך.

ש. הקבלן שלך בא לעשות צבע.

ת. כן. נכנסנו לחדרים ובכניסה לחדרים היו 4,5 קרשים שאתה צריך לעבור כדי להיכנס לבניין, היו תעלות של עפר והיינו נכנסים מעל העצים כדי להיכנס לבניין ולהתחיל לעבוד. באמצע היום רציתי לצאת החוצה לשטוף את המברשות, וביציאה החלקתי על הקרשים שהתנדנדו.

ש. מה זה התנדנדו.

ת. אתה שם קרש באויר, וכשאתה הולך אתה מתנדנד.

ש. מי שם אותם.

ת. הם היו שם.

ש. מי בעל הבנין.

ת. לא יודע.

ש. כמה זמן עבדתם שם לפני האירוע.

ת. אני אישית הייתי שם יומיים וזה היה היום השלישי שם."

14. בכל הקשור לתקופה שבה התובע היה באובדן כושר עבודה, אישר התובע בעדותו כי כ- 3 עד 4 חודשים לאחר התאונה הוא מצא עבודה במשרד ראיית חשבון (לא בתור רואה חשבון, אומנם), וכי החל מאפריל 2006 הוא התחיל לעבוד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בשנת 2008 עבד התובע במשרד רו"ח דלאשה והוא התמקצע בראיית חשבון (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 17-32). בנוסף, אישר התובע כי תוכניותיו ללמוד ראיית חשבון נולדו לפני התאונה וכי לא חל בהן כל שינוי בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 9-12).

כאמור, מלבד עדותו היחידה הנ"ל של התובע לא זומנו למתן עדות לפני עדים נוספים מטעמם של בעלי הדין. בתום העדות, ניתן צו להגשת סיכומים בכתב ובמסגרת החלטה מאוחרת יותר אף הותר לתובע להגיש סיכומי תשובה מטעמו לסיכומי הנתבעים. בעקבות הגשת סיכומי התשובה הנ"ל נדחה התיק למתן פסק דין זה.

דיון והכרעה:

15. אקדים אחרית לראשית ואציין בפתח פרק זה שעניינו הדיון וההכרעה, כי לאחר שמיעת עדות היחידה של התובע ושקילת טענותיהם זה לכאן וזה לכאן של בעלי הדין, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

16. ראש וראשון, עדות התובע הותירה אצלי סימני שאלה גדולים בנוגע להתאמתה לפני הדברים בשטח, וזאת במיוחד בכל הקשור לנסיבות התרחשות התאונה הנטענת.

בעניינן של אלו, טען התובע בכתב תביעתו כי ביום 25.1.06, בעת שעסק בעבודות צבע וגבס, באתר עבודה בעיר קצרין, עשה דרכו אל מחוץ לבניין בו עבד, ואז הוא החליק וכתוצאה מכך תקפו אותו כאבים עזים בכתף ימין.

על רקע גרסה כללית זו, התובע התבקש בשאלון שהופנה אליו על ידי הנתבעים לפרט כיצד בדיוק אירעה התאונה, ובתצהיר תשובותיו לשאלון בחר להפנות לגרסה הכללית אותה מסר במסגרת כתב טענותיו (ראה מוצגים נ/3 ו- נ/4).

רק במסגרת תצהיר עדותו הראשית (נחתם ביום 18.12.13), העלה התובע את גרסתו ביחס לאופן התרחשות התאונה ובהתאם לזו:

יצויין, כי גרסה זו הובאה על ידי התובע לראשונה כשמונה שנים לאחר מועד התרחשות התאונה והיא לא הובאה על ידי התובע לא בכתב תביעתו, לא במסגרת תצהיר תשובותיו לשאלון ולא בכל הזדמנות קודמת, עד להגשת עדותו הראשית בכתב הנ"ל.

כך למשל, בגליון חדר המיון, נספח א' לכתב התביעה, במקום המיועד לפירוט התלונות והממצאים, מצויין, "נפל ונחבל בכתף ימין", הא ותו לא. באותו הגליון, למותר לציין, לא צויין בשום מקום כי מדובר בתאונה עבודה.

17. בנוסף, בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (מוצג נ/2), מחודש יולי 2006, תיאר התובע את הפגיעה כדלקמן, "נפלתי בעת שהייתי בדרי (צ.ל., בדרכי, א.א.א.), מחוץ לבנין שבו היינו עובדים בקצרין כתוצאה מהנפילה הרגשתי כאבים עזים, והובהלתי הישר לקופת החולים במג'אר"

גם בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות כללית, מיום 15.1.07 (כשנה לאחר אירוע התאונה הנטען), לא העלה התובע את גרסתו האחרונה לגבי אופן התרחשות התאונה. בטופס התביעה הנ"ל ובמקום המיועד לפירוט פרטי הפגיעה ציין התובע כדלקמן: ""בעת העבודה החלקתי ונפלתי על הרצפה ונפגעתי ביד ימין, כתף פריקת כתף".

בטופס נוסף שכותרתו "טופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה", טופס שצרף התובע לכתב סיכומיו ללא רשות ושהנתבעים התנגדו להגשתו (ראה במסמך שכותרתו "הערה חשובה הודעה על הגשת סיכומי הנתבעים", מיום 3.4.14), הובא תיאור דומה באשר לנסיבות התאונה ואין זכר כלשהו לתיאור שהובא על ידי התובע בעדותו בכתב.

18. בהזדמנות נוספת שניתנה לתובע לפרט את הנסיבות החשובות הנ"ל, במסגרת תצהיר תשובות לשאלון עליו חתם התובע ביום 10.3.11, בחר התובע למלא פיו מים והפנה למה שמופיע בכתב התביעה (ראה שאלה ותשובה מס' 54 במוצגים נ/3 ו- נ/4).

גם את הדבר הבסיסי ביותר שניתן היה לעשותו בנסיבות העניין על מנת לאשש את טענתו, והוא תיעוד מקום האירוע במצלמה, לא נעשה על ידי התובע כפי שהובהר לעיל.

19. יודגש, עניין לנו בתובע שלמד בעת הרלבנטית לימודי מנהל עסקים וראיית חשבון הנמצא ביחסי ידידות הכוללים מפגשים יום-יומיים עם עורך דין שאינו אלא בא כוחו (ראה בעמ' 9 לפרוטוקול, שורה 2). בנוסף, אף אם אקבל טענת התובע לפיה מצבו הרפואי לא אפשר לו להגיע לזירת האירוע בסמוך לאחר התרחשות התאונה הנטענת לצורך תיעוד, טענה המוטלת כשלעצמה בספק רב, הרי שבזירת האירוע הנטענת עבדו מכריו וקרוביו של התובע שיכלו בנקל לצלם את הזירה ולתעד את הקרשים והמעברים הלא יציבים שגרמו למעידתו הנטענת של התובע.

למותר גם לציין כי עצם העובדה כי בגין התאונה נזקק התובע לטיפול רפואי שניתן לו (עליו מעיד התיעוד הרפואי אשר צורף לכתב התביעה), וכן העובדה כי בגין התאונה הוגשה תביעה למוסד לביטוח הלאומי, אין בה כדי לפטור את התובע מחובתו להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו וממילא אין כוחה עמה כדי להוכיח רשלנות מצד הנתבעים בגינה יש לחייבם בפיצוי.

20. ואם לא די בכל האמור, גם את המינימום הנדרש בנסיבות העניין והוא זימונו למתן עדות בבית המשפט של בן דודו, שעבד עמו באותה זירה ושבשמו נקב לא אחר מאשר התובע בתור עד לתאונה (ראה במוצג נ/2 בעמ' 5 שם), לא טרח התובע להזמין למתן עדות בבית המשפט. בעניין זה, אציין, כי לא נעלמה מעיני העובדה כי התובע, במסגרת עדותו בעל פה, טען כי בן דודו הנ"ל היה בחדרים בעוד שהתובע היה ביציאה מהמתחם (ראה בעמ' 8 לפרוטוקול, שורות 6-8), יחד עם זאת, אין ספק כי עדות בן הדוד ככל שהיתה מובאת יכלה אולי להשלים את החסר בעדות התובע ולאששה ומקום בו זו לא הובאה, נותרה עדות התובע עדות יחידה שסביבה מרחפים לא מעט סימני שאלה כפי שהובהר לעיל.

21. מקום בו עסקינן בעדותו היחידה של התובע שהוא בעל הדין, מורה הוראת סעיף 54א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], השתל"א - 1971 שכותרת "הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי", כלהלן:

"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדותו זו; ואלה המקרים:

(1) ....

(2) העדות היא של בעל דין או של בן זוגו.....".

בעניינו של הסעיף האמור, מקובלים עלי טיעוני הנתבעים, בסיכומיהם, לפיהם, בהעדר אמון לעדי התביעה דין התביעה להידחות ואין מקום להיזקק לטעמים המיוחדים שבהתקיימם רשאי בית המשפט לבסס את הכרעתו על בסיס אותה עדות יחידה של בית המשפט או בן זוגו.

במקרה דנן, עסקינן בתובע בעדותו התפתחה עם התקדמות התיק. תובע, שהסתיר עבר רפואי מלפני התאונה ולאחריה, עבר שעליו נשאל במסגרת חקירתו הנגדית והעולה מן החומר הרפואי שהוגש בענייננו.

ברי כי לא לעדות מעין זו של בעל הדין נועדה הוראת סעיף 54א' הנ"ל, וכי בנסיבות העניין, לא ניתן יהיה להסתפק בעדות זו על מנת לבסס הכרעה בתיק לטובת התובע.

אסכם ואומר, כי בידי התובע לא עלה לבסס טענתו ביחס לנסיבות התרחשות התאונה, כפי שזו נטענה על ידו במסגרת עדות בכתב ובעל פה, ובנסיבות העניין לא עלה בידי התובע להרים את הנטל להוכחת רשלנות או עילת נזיקית אחרת בגינה ניתן יהיה לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים.

22. במאמר מוסגר, והגם שבאתי לכלל מסקנה ולפיה דין התביעה להידחות, אציין כי התובע כשל גם בהוכחות נזקיו. די בעניין זה לציין כי התובע חזר לעבודה מספר בודד של חודשים לאחר התאונה, כפי שעולה ממסמכי המל"ל הכוללים את גרסת התובע שהיא בבחינת הודאת בעל דין וכפי שעולה מעדות התובע עצמו. אומנם, חזרת התובע לא היתה לאותה עבודה אלא לעבודה אחרת, בראיית חשבון, שהתובע תכנן להשתלב בה עובר למועד התאונה הנטען, כפי שאישר זאת בעדותו. למעשה, ואף זאת אישר לפני התובע, תוכניותיו של התובע לא השתבשו עקב התאונה ולא חל בהם כל שינוי, גם לא הקטן ביותר, ומכל מקום לא עלה בידי התובע לבסס טענותיו לנזקים מיוחדים או אחרים ודי בעניין זה להפנות לפרק שכותרתו 'ראשי נזק של התובע', בסיכומי התובע ולמענה שניתן לו בפרק שכותרתו 'ראשי נזק' בסיכומי הנתבעים.

סוף דבר:

23. דין התביעה להידחות במלואה ובנסיבות העניין ובשים לב למסקנה הנ"ל הריני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

הסכום הנ"ל ישלם על ידי התובע לנתבעים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחרת – ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומו המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ד, 11 מאי 2014, בהעדר הצדדים.