פרולוג

1. טקס החתונה של הגב' קארין שוקרון, בתו של התובע, נערך באולם האירועים

קאלה, שבבעלות הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") בתאריך 16.2.2009 (להלן: "הטקס").

2. חמש מאות מוזמנים לערך השתתפו בטקס, ביניהם, כמובן, התובע ובני

משפחתו המורחבת. הטקס היה אחד המעמדים המשמעותיים, השמחים והמרגשים

בחיי התובע, החתן והכלה, ושאר בני המשפחה.

3. המשתתפים בטקס סעדו את לבבותיהם מארוחה טעימה, עשירה ומגוונת,

ונפשותיהם – ממשקאות כיד המלך, הנדיבה עליו. רחבת הריקודים של האולם הייתה

מלאה והאנשים פיזזו, רקדו וענטזו עליה, בהנאה רבה ובשמחה עילאית, לצלילי

המוסיקה המזרחית הקצבית לריקודים.

4. הנתבעת 2 היא המבטחת של הנתבעת, בביטוח אחריות, לפי פוליסה בת-תוקף.

טענות התובע

5. התובע יליד 1954, טוען, כי במהלך הטקס הוא ניגש לרחבת הריקודים והתחיל

לרקוד, יחד עם אשתו, הגב' שרה שוקרון (להלן: "שרה"). במהלך הריקוד, החליק הוא,

עקב המצאות נוזלים על משטח הריקודים, שנשפכו מכוסות השתייה שהיו מוחזקים

בידי הרוקדים, נפל ארצה ונחבל בעמוד שדרה מותני (להלן: "התאונה").

6. לאחר התאונה, הוא הובהל, באמצעות אמבולנס של מד"א, לבית-חולים לגליל

המערבי נהריה (להלן: "בית-החולים"). הוא נבדק במחלקה לרופאה דחופה. הבדיקה

וצילומי הדימות הדגימו שבר עם תזוזה קלה בחוליה 3L בעמוד שדרה מותני. טופל

במחוך ובהמשך בפיזיותרפיה.

7. אליבא דתובע, הנתבעת אחראית לתאונה ולנזקי הגוף שנגרמו לו בה. הוא מבסס

עילת תביעתו דנן על שתי עוולות: הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח

חדש], תשכ"ח – 1968 (להלן: "הפקודה"), והפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודה.

לחילופין, טוען התובע, כי במקרה דנן חל הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" שבסעיף 41

לפקודה.

8. להשקפת התובע, רשלנותה של הנתבעת התבטאה, במעשים ובמחדלים,

כדלקמן:

א. לא דאגה להשגחה ולתחזוקה ראויה וסבירה של רחבת הריקודים;

ב. לא דאגה לניקיון משטח הריקודים ולא הסירה מפגעי הבטיחות שהיו בו;

ג. לא פיקחה על האזור המסוכן;

ד. העסיקה צוות עובדים בלתי מיומן, שלא דאג לניקיון ויבוש משטח הריקודים

באופן קבוע;

ה. לא דאגה לגדר את המקום המסוכן [כך!!].

9. התובע טוען לפיצויים במספר פרטי נזק, כדלקמן:

נזק מיוחד

א. הפסד השתכרות לעבר – 90,000 ₪.

ב. הוצאות רפואיות ונסיעה – 7,000 ₪.

ג. עזרת צד ג' – 10,000 ₪.

נזק כללי

ד. הפסד השתכרות.

ה. הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות.

ו. עזרת צד ג'.

ז. הוצאות רפואיות, נסיעה וניידות.

ח. התאמת דיור.

ט. כאב וסבל.

טענות הנתבעות

10. הנתבעות מכחישות, מנגד, את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת

התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק ושיעור הפיצויים. לדידן, גם אם

נפגע התובע בתאונה המוכחשת, אין לנפילתו ולתאונה קשר כלשהו להימצאות נוזלים

על משטח הריקודים. התובע נושא בנטל הוכחת תביעתו, ואין מקום לתחולת הכלל של

"הדבר מעיד על עצמו".

11. וכן, טוענות הנתבעות, כי הנתבעת אינה אחראית לתאונה ולנזקי התובע

הנתבעים. התובע אחראי באופן בלעדי, לתאונה ולנזקיו.

12. לעניין הנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם, טוענות הנתבעות, כי מדובר

בנזקים מוגזמים, מופרזים וחסרי כל יסוד עובדתי או משפטי. התובע לא הקטין את

נזקיו. מכל מקום, יש לנכות מסכום הפיצויים כל קצבה או גמלה או טובת הנאה

שהתובע קיבל או זכאי לקבל מכל מיטיב.

הראיות

13. שלושה עדים העידו לתביעה: התובע, שרה וגיסו של התובע, מר בנימין דניאל

(להלן: בנימין"). שלושתם הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (ת/1, ת/3 ו-

ת/4, והכל בהתאמה). וכן, הוגש מטעם התביעה מוצג נוסף: ת/2 – חוות-דעת רפואיות

לגבי מצבו הרפואי של בן התובע.

14. מנהל האירועים דאז, מר בוריס בונדרב העיד להגנה (להלן: "בוריס"). גם הוא

הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית (נ/3). וכן, הוגשו שני מוצגים נוספים מטעם ההגנה;

נ/1 – מסמכים רפואיים מתיקו הרפואי של התובע; ו- נ/2 – דו"ח מד"א.

הפלוגתא

15. הפלוגתא שבין הצדדים רחבת היקף היא ונסובה הן על שאלת האחריות והן על שאלת גובה הנזק ושיעור הפיצויים.

להלן השאלות שבמחלוקת :

א. במישור האחריות –

הראשונה -מהי סיבת נפילתו של התובע ברחבת הריקודים, האם כתוצאה ממפגע בטיחותי של הימצאות נוזלים על משטח הריקודים, או שמא אגב ריקודו של התובע?

והשנייה -האם הנתבעת התרשלה כלפי התובע או הפרה חובה חקוקה לטובתו?

ב. במישור הנזק –

הראשונה -מהם נזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה ושהם באחריות הנתבעת?

והשנייה -מהו שיעור הפיצויים המגיעים לתובע עקב התאונה?

דיון והכרעה – שאלת האחריות

התאונה

16. התובע העיד, בכתב ובעל-פה ולעניין התאונה, נסיבותיה, סיבותיה ותוצאותיה.

בעדותו בכתב, הוא מסר, כי:

"במהלך האירוע אני רקדתי ברחבה, בשלב מאוחר יותר רעייתי הצטרפה אליי ורקדנו יחדיו. לפתע החלקתי כתוצאה מרטיבות שהייתה על הרצפה של הרחבה ונפלתי בחוזקה ארצה. בניסיון למנוע את נפילתי אחזתי ברעייתי אשר נפלה עליי. לאחר שנפלתי הרגשתי כי הרצפה רטובה, משתייה שנשפכה על רצפת הרחבה, כמו-כן הרגשתי כי בגדיי היו רטובים.

....

כתוצאה מהתאונה, נפגעתי בע"ש גבי ומותני – דבר שגרם לשבר דחיסה בחוליה 3L.

(ת/1, סעיפים 6 ו- 11).

17. וכן, בעדותו בעל-פה, אימץ התובע את עדותו בכתב – ת/1 (עמ' 2, ש' 14).

במהלך חקירתו שתי וערב, הוא העיד, בין השאר, כי לפני התאונה לא היו לו בעיות רפואיות כלשהן (עמ' 3, ש' 10-1). לפני התאונה, הוא רקד, ביחד עם אשתו, למשך 7-5 דקות. (עמ' 4, ש' 1). הטקס תועד על-ידי צלם אירועים. (שם, ש' 10-9). הצלם מסר להם קלטת ערוכה. הוא צפה בקלטת. בקלטת לא רואים מאורע נפילתו ברחבת הריקודים. לא ביקש ולא קיבל מהצלם את הקלטת המקורית. (שם, ש' 20-13). ניתן להשיג את הקלטת המקורית מהצלם (שם, ש' 22, ש' 25). הוא רקד ריקוד קצבי "רועש, קופצים, משתוללים" (עמ' 5, ש' 4).

18. וכן, העיד התובע, לענייננו, כי רחבת הריקודים הייתה מלאה רקדנים. התאונה

קרתה בצד רחבת הריקודים "רחוק מהמרכז" (שם, ש' 11). אף רקדן אחר לא החליק

במקום (שם, ש' 15). הוא תיאר את התאונה הן לצוות מד"א והן לרופאים בבית החולים, וסיפר להם, כי הוא החליק, ונפל ברחבת הריקודים (שם, ש' 26-20; עמ' 6, ש' 18-1).

הרופא לא רשם את דבריו (עמ' 6, ש' 8). הוא יודע להבחין בין "החלקתי" לבין "נפלתי"

(שם, ש' 22-21). לאחר התאונה, בגדיו היו רטובים. "הרגשתי שהבגדים שלי רטובים.

מטיפת מים אתה מרגיש רטיבות" (עמ' 7, ש' 17-16, שם, ש' 1). בזמן שרקד, היה "בהיי,

הייתי מבסוט ומאושר" (שם, ש' 8). בטקס "הייתה שמחה כל-כך גדולה, כל הזמן רקדו,

ישבו, אכלו..." (שם, ש' 24). רקדנים רקדו על משטח הריקודים, כשהם אוחזים בידיהם

כוסות שתיה, ושתו ברחבה. (שם, ש' 27).

19. במהלך חקירתו שתי וערב, נשאל התובע, לעניין האיסור החל על רקדנים לרקוד

בשטח הריקודים של האולם כשהם מחזיקים בידיהם כוסות שתיה ואם הוא ,כמזמין

הטקס, היה מסכים לאיסור זה. תשובתו הייתה:

"לא הייתי מסכים, אבל אלו הכללים שלא הוא [הבעלים של האולם-ש.ס.] קובע, אני קובע".

(עמ' 7, ש' 31-30 . ההדגשות שלי – ש.ס).

20. גם שרה העידה, בכתב ובעל-פה, לעניין התאונה ונסיבותיה. בעדותה בכתב, היא

מסרה, בין השאר, כי :

"במהלך האירוע אני הבחנתי בקיומה של רטיבות על רצפת הרחבה וניגשתי לאחד העובדים של צוות האולם וביקשתי שינקו את הרטיבות. כמו-כן בעצמי כמעט החלקתי בשל רטיבות וגם אורחים נוספים אשר השתתפו באירוע פנו אלי והתלוננו בפני על רטיבות ברצפה כולל.

לאחר כצי שעה לערך, אני הצטרפתי לבעלי אשר רקד ברחבת הריקודים ורקדנו יחדיו. לפתע בעלי החליק על הרצפה של הרחבה ונפל ארצה, כתוצאה מרטיבות שמקורה בשתייה שנשפכה על רצפת רחבת הריקודים. בניסיון למנוע את נפילתו בעלי אחז בי ומשך אותי ואני נפלתי עליו. לאחר שנפלנו, ראיתי כי בגדיו של בעלי רטובים וגם השמלה שלי התרטבה.

למיטב זכרוני, במהלך האירוע הייתה עגלה ניידת של משקאות מטעם האולם, אשר הגישה משקאות לאורחים אשר רקדו ברחבה.

בעלי נותר לשכב על הרצפה במשך דקות ארוכות ולא הצליח לקום. לאחר מכן הזיזו אותו אל מחוץ לרחבה עד שבשלב מאוחר יותר הגיע אמבולנס של מד"א שפינה אותו לבי"ח".

ת/3, סעיפים 8-5)

21. בעדותה בעל-פה, אימצה שרה את עדותה בכתב – ת/3 (עמ' 12, ש' 22) .

לפני התאונה, לא היו לתובע בעיות רפואיות כלשהן (שם, ש' 32). הטקס תועד על-ידי

צלם אירועים (עמ' 13, ש' 16). ישנן 4-3 קלטות ערוכות. הקלטת מתעדת את הריקודים

על רחבת הריקודים (שם, ש' 19).היא צפתה בקלטת. בקלטת, אין תיעוד למאורע

הנפילה של התובע (שם, ש' 22-21). רואים רק איך מרימים את התובע (שם, ש' 22). לא

ביקשו מהצלם לקבל את ההעתקים המקוריים של הקלטות. (שם, ש' 24).

22. לעניין סיבת נפילתו של התובע בתאונה, העידה שרה, במהלך חקירתה שתי

וערב, כי "באותו רגע לא ראיתי למה הוא נפל. ראיתי שהוא החליק" (עמ' 14, ש' 33).

בזמן התאונה היא רקדה ביחד עם התובע על משטח הריקודים והייתה "עם העיניים שלה לאנשים, מחייכת, צוחקת ושמחה" (עמ' 15, ש' 3). התובע "פשוט החליק" (שם, ש' 7). בזמן התאונה, רחבת הריקודים הייתה מלאה רקדנים (שם, ש' 5). לאחר התאונה היא הרגישה שבגדיו של התובע "רטובים" (שם, ש' 11). בזמן התאונה, הרבה רקדנים רקדו ליד התובע ולידה (שם, ש' 15). במהלך הטקס היא הבחינה ברטיבות על רצפת האולם, אך לא באזור רחבת הריקודים, וביקשה מאחד העובדים לנקותה. הרטיבות שהבחינה בה לא הייתה באזור שבו רקדו היא והתובע ,ובו קרתה התאונה. (שם, ש' 30-29; עמ' 16, ש' 23-1).

23. בנימין, העיד, בכתב ובעל-פה ,לענייננו. בעדותו בכתב, הוא מסר כדלקמן:

"במהלך האירוע אני הבחנתי בקיומה של רטיבות על רצפת הרחבה וניגשתי לאחד האחראים האולם וביקשתי שינקו את הרטיבות. הזהרתי אותו שאורחים עלולים להחליק ויש מס' בנות שהורידו את הנעליים ורקדו יחפות. במהלך האירוע. אני ורעייתי רקדנו ברחבה בסמוך לגיסתי ובעלה, מר שוקרון אברהם. לפתע ראיתי שמר שוקרון החליק על הרצפה של הרחבה ונפל, כתוצאה מרטיבות שמקורה בשתייה שנשפכה על רצפת רחבת הריקודים. כמו-כן ראיתי שמר שוקרון נאחז בגיסתי והיא נפלה עליו."

(ת/4, סעיפים 6, 7)

24. במהלך עדותו בעל-פה, אימץ בנימין את עדותו בכתב – ת/4 (עמ' 12). בחקירתו שתי וערב, שב בנימין והדגיש, כי בזמן התאונה הוא רקד ברחבת הריקודים והיה במרחק מטר וחצי מהתובע. גבו היה לכיוון התובע (עמ' 19, ש' 27-20). הוא לא היה עד ראייה לתאונה, ולא יודע מה גרם לתאונה. הרוקדים רקדו לצלילי המוזיקה המזרחית הקצבית לריקודים (שם, ש' 33-30). לאחר התאונה, הוא הבחין ב"מהומה" ואז ניגש לזירת התאונה (שם, ש' 4). רחבת הריקודים הייתה כל הזמן רטובה! (עמ' 20, ש' 10). משקאות נשפכו על רחבת הריקודים מכוסות השתייה שהיו בידי הרקדנים ,שרקדו על משטח הריקודים, ובידי האורחים בטקס (שם, ש' 16). רחבת הריקודים הייתה מלאה כל הזמן ברקדנים (שם, ש' 33-32). התאונה קרתה ברחבת הריקודים (עמ' 21, ש' 11). "טיפה יותר לאמצע [הרחבה] מצד שמאל" (שם, ש' 15).

25. בוריס היה מנהל האירועים באולם קאלה. בעדותו בכתב העיד, כי הוא והאחראי על הניקיון באולם ממנים עובד ניקיון אחד לפחות בכל אירוע המתקיים באולם, שתפקידו לדאוג ש"רצפת האולם תהיה נקייה לאורך כל האירוע, ולכן הוא נמצא תמיד בסמוך לרחבת הריקודים" (נ/3, סעיף 4). וכן, "אני מסתובב כל כמה דקות לאורך כל האירוע ברחבה ובין האורחים כדי לבדוק שכולם מרוצים ושאין תלונות או בעיות וכמובן כדי לבדוק שהרחבה נקייה ושעובד הניקיון שהוצב אכן עושה את עבודתו נאמנה ומוודא שהרחבה נקייה" (נ/3, סעיף 5). בטקס, אף אחד לא התלונן בפניו על רטיבות או לכלוך באולם. לפי מיטב ידיעתו, איש מהמשתתפים בטקס גם לא פנה ליתר העובדים שעבדו באירוע, בתלונה מעין דא. עובדי הניקיון באולם נהגו לטפל באופן מידי בכל תלונה על רטיבות או לכלוך באולם.

26. בעדותו בעל-פה, העיד בוריס, כי הוא עבד באולם קאלה, בתפקיד מנהל אירועים, למשך תשע שנים ,וסיים את עבודתו שם בחודש פברואר 2015. בכל אירוע, הוא מודע לכל מה שמתרחש באולם. הוא זוכר כל אירוע חריג (עמ' 23, ש' 2).

בין 12 עד 13 עובדי ניקיון עובדים בכל אירוע המתקיים באולם (שם, ש' 16). עובד ניקיון ממונה על ניקיון רחבת הריקודים (שם, ש' 20) והוא נמצא לידה ומנקה אותה לפי הצורך וללא דיחוי כלשהו (עמ' 23, ש' 24-23; עמ' 24, ש' 1, ש' 17-7). הוא ממונה על עבוד הניקיון המוצב בצמוד לרחבת הריקודים (שם, ש' 17, ש' 27).

מהימנות העדים ומשקל הראיות

27. אפתח ואומר, כי עדויותיהם של עדי התביעה לגבי נסיבות קרות התאונה, עם כל הכבוד והענווה, אינן סבירות ואין מהימנות עליי ,והן לא משקפות את האמת העובדתית. על-פי התרשמותי הישירה מהעדים ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במשפט אומר, כי לגבי נסיבות קרות התאונה, עדי התביעה לא הקפידו על אמירת האמת, כל האמת ורק האמת. עדויותיהם היו מניפולטיביות, והם תיאמו את גרסאותיהם ו"התאימו" את העובדות לצורכי המשפט.

וכן, מצאתי בעדויות אלה אי-דיוקים, תהיות וסתירות מהותיות, פנימיות וחיצוניות, והכל ללא הסבר סביר ומהימן. ראשית, אין חולק, כי התובע לא איבד את הכרתו עקב התאונה. הוא שוחח עם צוות מד"א ותיאר להם את התאונה (עמ' 5, ש' 30-21). צוות מד"א רשם דו"ח על חולה/נפגע באמבולנס (להלן: "הדו"ח") .במקום המיועד לתיאור התאונה בדו"ח נרשם: "פגיעת עמוד שדרה. גורם האירוע – נפילה" (נ/2 – ההדגשה שלי-ש.ס.).

וכן, בדו"ח נרשמה הצהרתו של התובע לעניין נסיבות קרות התאונה, לפיה: "בן 56, לדבריו נפל ברחבת הריקודים באולם שמחות, מתלונן על כאבי גב חזקים, מופנה לבי"ח נהריה" (נ/2 – ההדגשה שלי-ש.ס.)

וכן, התובע התקבל בחדר המיון של בית-החולים ביום 17.2.2009 שעה 02:44. הוא סיפר לרופא המטפל את סיבת הפנייתו לבית-החולים. התובע תיאר את התאונה לרופא המטפל. הרופא המטפל רשם את דבריו של התובע בתעודת חדר המיון ,ובה נרשם לענייננו:

"לדבריו אתמול נפל באולם שמחות, נחבל בגב תחתון...".

(נספח א' ל- ת/1)

ודוק וקרא: תעודת חדר המיון דנן הוגשה על-ידי התובע כראיה לאמיתות תוכנה וללא כל הסתייגות. כמו-כן, התובע שוחרר מבית-החולים בתאריך 22.2.2009. בסיכום האשפוז צוינו נסיבות קרות התאונה על-ידי הרופא המטפל בזו הלשון:

"לדבריו, בערב טרם קבלתו נפל ונחבל בגב תחתון".

(נספח ג' ל- ת/1).

ויודגש: סיכום האשפוז דנא הוגש על-ידי התובע כראיה לאמיתות תוכנו וללא כל הסתייגות.

28. לית מאן דיפליג, כי גרסתו של התובע, שנמסרה לצוות מד"א ונרשמה בדו"ח, היא גרסתו המוקדמת, שנמסרה בהזדמנות הראשונה ,לפני שקיבל ייעוץ משפטי ומבלי שהייתה לו הזדמנות "להתאים" את העובדות לצורכי משפט. (להלן: "הגרסה המוקדמת"). התובע אף חזר על גרסתו המוקדמת דנא גם בפני הרופאים המטפלים, הן ביום קבלתו לחדר המיון (ה- 17.2.2009) והן ביום שחרורו מבית-החולים (ה- 22.2.2009). חזקה, כי הגרסה המוקדמת דנא שהיא נכונה ומשקפת את האמת העובדתית לגבי נסיבות קרות התאונה.

29. עדויותיהם של עדי התביעה, בכתב ובעל-פה, לגבי נסיבות קרות התאונה, ולפיהן התובע החליק ונפל בזמן שרקד על משטח רחבת הריקודים כתוצאה מרטיבות שהייתה במקום (ת/1, סעיף 6, עמ' 2, ש' 14; ת/3, סעיף 6; עמ' 12, ש' 22; עמ' 14, ש' , ש' 21, ש' 24, ש' 33; עמ' 15, ש' 7; ת/4, סעיף 7, עמ' 19, ש' 12), הינן עדויות מאוחרות שלא רק שאינן סבירות ואינן מהימנות עליי, אלא שהן עומדות בסתירה קוטבית, פוזיטיבית, ומוחלטת לגרסה המוקדמת, הסבירה, הנכונה, המהימנה והמשקפת את האמת העובדתית לגבי נסיבות קרות התאונה. ויודגש: הגרסה המוקדמת היא ראיה מטעם התביעה והוגשה לאמיתות תוכנה וללא כל הסתייגות. בפניי אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור. אמיתות הגרסה המוקדמת, לא רק שלא נסתרה, אלא שהיא אושרה ואומתה על-ידי גרסאותיו של התובע שנמסרו לרופאים המטפלים בזמן קבלתו לבית-החולים ושחרורו משם. התובע יודע ,כי יש הבדל בין הביטוי "נפלתי" לביטוי "החלקתי" (עמ' 6, ש' 22-21). עדותו, כי הוא מסר לצוות מד"א ולרופאים המטפלים בבית-החולים שבתאונה הוא החליק ונפל, אך הם לא רשמו את דבריו (עמ' 5, ש' 30-29; עמ' 6, ש' 1), אינה סבירה ואינה מהימנה עליי וזאת בלשון המעטה. מכאן, הגרסה המוקדמת ראויה למלוא המשקל הראייתי.

30. שנית, בנימין העיד, במהלך חקירתו שתי וערב, והודה ברחל בתך הקטנה, כי לא היה עד ראייה לתאונה, ואינו יודע את סיבת נפילתו של התובע בתאונה. (עמ' 19, ש' 29-20; עמ' 20, ש' 4). קל להיווכח, כי עדותו דנא, עומדת בסתירה פוזיטיבית, קוטבית ומוחלטת לעדותו בכתב ולעדותו בחקירה ראשית, לפיהן:

"במהלך האירוע... לפתע ראיתי שמר שוקרון החליק על הרצפה של הרחבה ונפל, כתוצאה מרטיבות שמקורה בשתייה שנשפכה על רצפת רחבת הריקודים".

(ת/4, סעיף 7; עמ' 24, ש' 12. ההדגשות שלי-ש.ס.)!!

בפניי, אין הסבר סביר ומניח את הדעת לסתירה המהותית האמורה!

31. שלישית, הוכח בפניי כדין, כי בזמן התאונה רחבת הריקודים הייתה מלאה ברקדנים (עמ' 5, ש' 9; עמ' 15, ש' 5; עמ' 20, ש' 33). שרה הוסיפה והעידה, כי בזמן האמור "אני רקדתי, הייתי עם העיניים שלי לאנשים, מחייכת, צוחקת, שמחה" (עמ' 15, ש' 3) ולא הבחינה בסיבת נפילת התובע. דא עקא, העידה שרה, בכתב ובחקירתה הראשית, כי "לפתע בעלי החליק על הרצפה של הרחבה ונפל ארצה, כתוצאה מרטיבות שמקורה בשתייה שנשפכה על רצפת רחבת הריקודים". (ת/3, סעיף 6; עמ' 12, ש' 22). על עדות זו היא חזרה גם במקומות שונים בחקירתה שתי וערב והעידה, באופן נחרץ, כי, חרף הגרסה המוקדמת והרישום בתיעוד הרפואי לגבי נסיבות קרות התאונה, אצלה כתוב שהתובע החליק ונפל בתאונה ובלשונה: "אצלי כתוב. אצלי הוא החליק" (עמ' 14, ש' 24)!!

למותר להוסיף ולציין בהדגשה, כי עדותה של שרה, לגבי נסיבות קרות התאונה, אינה אמינה ואינה מהימנה עליי. לעניין זה, די לי לציין כי עדות זו עומדת בסתירה מוחלטת, קוטבית ופוזיטיבית לגרסה המוקדמת, הסבירה, המהימנה והראויה למלוא המשקל הראייתי.

32. רביעית, מוסכם על הכל, כי הטקס תועד על-ידי צלם אירועים ,כי מספר קלטות ערוכות נמסרו למזמיני הטקס וכי קלטת המקור נמצאת ברשותו ובחזקתו של הצלם ואין כל בעיה להשיגה (עמ' 4, ש' 25-11; עמ' 13, ש' 24-15). ליתן מאן דיפליג, כי הקלטת דנן היא ראיה קרדינאלית, שבכוחה לתרום עד למאוד לחשיפת האמת ועשיית הצדק. בפניי, אין הסבר סביר, מהימן ומשכנע מדוע התובעים לא הגישו את הקלטת כראיה מטעמם במשפט. מחדלם זה מהווה חיזוק לגרסת ההגנה ולראיותיה.

33. חמישית, מצאתי סתירה מהותית למכביר בעדויותיהם של התובע ושרה, לגבי מצבו הרפואי של התובע, והכל ללא הסבר סביר ומהימן. (עמ' 3, ש' 6-2; עמ' 12, ש' 32-31).

34. שישית, בהתחשב במכלול נסיבות העניין, יש לראות בעדויותיהם של התובע ואשתו שרה כעדות יחידה במשפט אזרחי. נזכור ואף נטיב להזכיר, כי בסופו של יום, הודה בנימין, כי לא היה עד ראייה לתאונה. מכאן אין ביכולתו להעיד, מכלי ראשון, לגבי נסיבות קרות התאונה. כמבואר לעיל, עדויותיהם של התובע ושרה, לגבי נסיבות קרות התאונה, אינן סבירות ואינן מהימנות עליי. מה עוד שהן עדות יחידה במשפט אזרחי שאין לה סיוע. (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971). בנסיבות אלה, אין ביכולתי לסמוך על עדויות עדי התביעה ולבסס עליהן אחריות בנזיקין.

35. שביעית, עדותו של בוריס הייתה ,ככלל, סבירה ומהימנה. בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור.

36. שמינית, מעל לכל צורך אוסיף ואציין, כי התובע לא הוכיח כדין שהנתבעת התרשלה וגרמה לתאונה ולנזקיו. לא הוכח כדין, כי התאונה נגרמה כתוצאה ממפגע בטיחותי בכלל ומרטיבות בפרט באזור התאונה. ויודגש: עדויותיהם של עדי התביעה, לגבי נסיבות קרות התאונה, אינן סבירות ואינן מהימנות עליי. וכן ולהפסת דעתו של התובע אוסיף, כי מזמיני הטקס ובכללם התובע קבעו את כללי ההתנהגות באולם קאלה במהלך הטקס, ובכלל זה התנהגות הרקדנים ברחבת הריקודים. הם לא היו מסכימים בקיום הטקס ללא חלקות משקאות לרקדנים בזמן שרקדו ברחבת הריקודים. הנתבעת, בעלת האולם, מילאה אחר דרישות וציפיות מזמיני הטקס, והכל לשם מתן שירות מלא, אמין ואדיב ללקוח. אין לדרוש ואין זה סביר, כי עובד ניקיון יימצא בכל מקום וינקה כל טיפת משקה שנשפכה על רחבת הריקודים, מיד עם שפיכתה ותוך הפרעה הן לאורחים - שמלאו את רחבת הריקודים ומפזזים, מענטזים ורוקדים בהנאה רבה ובשמחה עילאית לצלילי המוזיקה המזרחית הקצבית לריקודים - והן למזמיני הטקס, שעבורם הטקס היה אחד המעמדים המשמעותיים, המשמחים והמרגשים בחיי התובע, החתן והכל ושאר בני המשפחה.

בפניי, לא הוכח כדין, כי הנתבעת לא נקטה בסטנדרט הזהירות הראויה לגבי תקינות, תקניות ובטיחות רחבת הריקודים והשמירה על בטחונם ושלומם של הרוקדים.

37. מנגד, הוכח בפניי כדין, כי התאונה קרתה בזמן שהתובע רקד ברחבת הריקודים , שהייתה מלאה ברקדנים, לצלילי המוזיקה המזרחית הקצבית לריקודים. היה "רועש, קופצים, משתוללים" (עמ' 5, ש' 4) והוא היה מבסוט, מאושר ובהיי (עמ' 7, ש' 8). התובע היה בהלך רוח מרומם ובתחושת אופוריה! בנסיבות אלה ובהעדר ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור, קל להיווכח, כי התאונה קרתה אגב וכתוצאה מריקודו של התובע, וללא כל קשר למפגע בטיחותי כלשהו ברחבת הריקודים. להסרת ספק, אדגיש, כי לא הוכח בפניי, שבזמן התאונה היה מפגע בטיחותי כלשהו ברחבת הריקודים.

שאר טענות הצדדים

38. מסקנתי דלעיל מייתרת, למעשה, את הדיון בשאר טענותיהם של הצדדים, ובכלל זה תיחום הנזק ושיעור הפיצויים.

התוצאה

39. התוצאה היא, אפוא, כי התובע לא הוכיח כדין את עילת התביעה. התשתית העובדתית שביסוד עילת התביעה לא הוכחה כלל. מכאן, דין התביעה להידחות.

אני דוחה בזה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 10,000 ₪.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ו, 07 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.