10 נובמבר 2013

בפנינו תביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין וכן לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ותשלומים נוספים בגין תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת. עיקר המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לנסיבות פיטוריו של התובע ולשאלת זכותו לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת בנסיבות העניין.

עיקר העובדות הצריכות לעניין:

1. הנתבעת מנהלת רשת חנויות מזון הפועלת 24 שעות מיממה.
2. התובע עבד במספר סניפים של הנתבעת בתל אביב החל מיום 1/6/04 ועד למועד פיטוריו ביום 16/5/10 בתפקיד אחראי משמרת.
3. במרבית תקופת עבודתו התובע מילא את תפקידו לשביעות רצונה של הנתבעת ובשנת 2007 אף ניתנה לו תעודת "עובד מצטיין" מטעם הנתבעת.
4. במהלך חודש מאי 2010 בעת שהתובע עבד בסניף י.ל. פרץ, התלוננה עובדת הסניף י.ק. בפני מנהלת הסניף על כי התובע הטריד אותה מינית. התלונה הועברה לטיפול מנהלת משאבי אנוש של הנתבעת, גב' שירי שפט.
5. ביום 16/5/10 נמסרה לתובע הודעה על הפסקת העסקתו. בהודעה צויין כי פיטוריו יכנסו לתוקף ביום 16/5/10.

טענות הצדדים :

1. לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו לאלתר, על רקע עלילת שוא שנרקמה נגדו, מבלי שהתקיימה בדיקה מספקת, ובלא שהתקיים לו הליך שימוע כדין, עוד טוען התובע, כי הוא זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש ובשל פרסום לשון הרע והכפשת שמו בסניפי הרשת כאילו היה עבריין מין.
2. התובע טוען כי בנסיבות העניין הוא זכאי לפיצויי פיטורים (בתוספת פיצויי הלנה) ולדמי הודעה מוקדמת.
3. עוד טוען התובע כי הוא זכאי לתמורה בגין עבודתו בשעות נוספות וכן להפרשי שכר בגין תוספת וותק, תוספת ביגוד ומשכורת 13 (תוספות שכר הקבועות בצו הרחבה בענף רשתות שיווק מזון).
4. לטענת הנתבעת התובע הטריד מינית את העובדת י.ק. וזאת לאחר שבשנת 2008 התבררה בעניינו תלונה קודמת בגין הטרדה מינית. לטענת הנתבעת התקיימה עם התובע פגישה במהלכה התובע הודיע כי אין לו עניין בקיום בירור ביחס לתלונות, וכי הוא מבקש לסיים את העסקתו על מנת לחסוך את אי הנעימות שכרוכה בקיום בירור בעניין.
5. לטענת הנתבעת, בנסיבות העניין יש לשלול את זכותו של התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.
6. לטענת הנתבעת כל הזכויות הסוציאליות שולמו לתובע כדין בתקופת עבודתו.
7. מטעם התובע העיד התובע בעצמו, מטעם הנתבעת העידו העובדת י.ק. וכן מנהלת משאבי אנוש גב' שירי שפט.

הכרעה

האם התובע הטריד מינית את העובדת י.ק.

1. העובדת י.ק. [להלן גם : "המתלוננת"] העידה בפנינו ופירטה את טענותיה ביחס להתנהלותו של התובע. לדבריה, בחודשים שלאחר קבלתה לעבודה בנתבעת (סוף 2009) היא הוצבה כקופאית במשמרת לילה בסניף י.ל. פרץ, כאשר התובע הוא מנהל המשמרת ושניהם (פרט לשומר שניצב בכניסה) מצויים לבדם בסניף (סעיף 4-6 לתצהירה). לדבריה למן תחילת עבודתה התובע התייחס אליה בגסות, והציע לה הצעות מיניות – להתנשק איתו, לשכב איתו, ואף הציע לסגור את הסניף על מנת שיוכלו להיות יחד. לטענתה התובע ניצל את הרגעים בהם עסקה בהכנת מאפים ונצמד אליה, כביכול על מנת להדריך אותה (סעיפים 7-8 לתצהירה).
2. לדברי המתלוננת, היא הביאה את העניין לידיעת מנהלת הסניף דאז פטריסיה, אשר שוחחה עם התובע וכתוצאה מכך פסקו ההטרדות למשך תקופה (סעיפים 9-10 לתצהיר).
3. לטענתה, התובע חזר להטריד אותה מינית לאחר שמנהלת הסניף פטריסיה עזבה, ונכנסה לתפקיד מנהלת חדשה - גב' מיכל עמר.
4. לטענתה, בשלב זה ההטרדות החריפו, התובע נהג להכנס איתה לקופה ולהצמד אליה, וזאת על אף שלדבריה היא הראתה אי נוחות מהעניין. לפי עדותה של המתלוננת, ביום 10/5/10 התרחש אירוע שגרם לה לשוחח על תחושותיה כלפי התובע עם עובדת אחרת, ובהמשך הדברים גם עם מנהלת הסניף מיכל (סעיפים 5-17 לתצהירה).
5. האירוע נשוא התלונה תואר על ידי המתלוננת, בעת שמסרה את תלונתה לגב' שפט (נ/5) וכן בעדות שמסרה נגד התובע במשטרה.
6. בתלונה כפי שנרשמה על ידי גב' שפט טענה הנתבעת ביחס למסכת האירועים שתרחשה ביום 10/5/10 כדלקמן:

"עד יום ב' שעבר חשבתי שאסתדר לבד אבל אחרי שעבדתי בלילה ביום ב' בלילה הלכתי למיכל. עדי הצדיק לי, על כל דבר שעשיתי או לא עשיתי, כשהוא ואני במעבר בקופת טאצ' הוא ניסה להיצמד אלי אז ניסיתי להגיד לו שירפה אבל אני קצת ביישנית, הוא מנסה להסביר תוך כדי שנצמד מאחורה, הוא קורא לזה ללמד. ביום שני החלטתי שאתקע אותו בקופה ואני אלך למחסן. אחרי שחזרתי לחנות הוא תפס אותי במכנס וניסיתי לברוח, הוא קצת השתגע באותו לילה אמר "ילדה רעה" ניסה כביכול להחזיר אותי לקופה. נמאס לי ממנו. הגיע לי עד לפה. מעניין אותי לעבוד בשקט להנות מהעבודה ובגלל זה עם כל אחמ"ש אחר שעובדת אני מאוד נהנת. אפשר לקרוא לו. בהתחלה לא הייתי קוראת לזה הטרדה מינית אלא רגשית – כל הלילה מציק. דיבורים לא לעניין. שאל אותי כמה פעמים אם יכול לנשק אותי. פעם אחת אם אני רוצה לעשות איתו סקס. היום עבדתי איתו לילה ולא התקרב כי ידע שדיברתי עם מיכל ואמרתי לו שאני לא רוצה כלום הדפתי לו את היד. מנסה לחבק, שואל אם אני רוצה לשכב איתו כמה פעמים.

1. בהמשך עדותה בפנינו גב' שפט התייחסה התובעת לדברים ששמעה מעובדות אחרות ביחס לתובע. עובדות אלה לא העידו בפני, ולא ברור האם הגב' שפט גבתה מהן עדות בעניין.
2. בחקירתה במשטרה, חזרה המתלוננת עד עדותה ביחס למסכת האירועים שהובילה להגשת התלונה כדלקמן:

"בתאריך 10/5/10 בשעות הלילה כשאני עבדתי לילה בסניף AM:PM ברחוב י.ל. פרץ 29 ת"א תפס אותי האחראי משמרת וניסה להיצמד אליי מאחורה באזור הקופה. התחמקתי וברחתי פנימה לכיוון המחסן, הוא נשאר לבד בקופה כי הוא לא יכול לעזוב את הקופה, לא רציתי לחזור יצאתי מהמחסן וכשהוא ניסה לקרוא לי ואני לא חזרתי אז הוא נמאס לו הוא ניסה למשוך אותי בפראות מהמכנסיים. שוב ברחתי ולאחר זמן מה ראיתי שיש הרבה לקוחות פתחתי עוד קופה אז חזרתי. כל ההטרדות הינן במשך חצי שנה לא רצוף היו הטרדות של אפילו פעם במשמרת רוב הזמן שהוא נצמד אליי והיו כמה פעמים שכן הצליח להכניס את הידיים שלו לתוך המכנסיים ואני העפתי לו את הידיים."

1. התובע מכחיש את הדברים מכל וכול.
2. התובע אישר אמנם כי התנהג בנוקשות כלפי העובדים הכפופים, ואף נהג לצעוק ולקלל, ואולם הכחיש כל אמירה או מגע בעלי אופי מיני. לטענת התובע, המתלוננת מאסה בדרישותיו ובהתנהגותו כלפיה ולכן טפלה עליו אשמה של הטרדה מינית.
3. התובע צירף לתצהירו מסמכים מתיק המשטרה שנפתח נגדו בעקבות תלונתה של המתלוננת, ובמיוחד הוא מפנה לעימות שהתקיים בינו לבית המתלוננת, שבמהלכו, כך לטענתו, המתלוננת חזרה בה מהטענה כי הכניס ידיים למכנסיה.
4. אין חולק כי תיק המשטרה שנוהל נגד התובע נסגר מחוסר אשמה.
5. גם בעדותו בפנינו התובע הכחיש מכל וכל את המעשים שיחסה לו העובדת.
6. העובדת י. ק, העידה בפנינו ביחס לאירועים שהובילו לתלונתה כנגד התובע. המתלוננת לא הכחישה את העובדה שלא אהבה לעבוד במשמרות עם התובע מאחר שנהג לצעוק ולנבל את הפה, ועם זאת העידה באופן מהימן ביחס לדרך בה נהג להצמד אל גופה מאחור, והסבירה כיצד במשך מספר חודשים, בהיותה עובדת חדשה, נמנעה מלהתלונן על התנהגותו של התובע וציפתה כי התובע "יבין לבד" כי התנהלותו אינה לרוחה (עמ' 17 שורה 14-31).
7. התרשמנו כי המתלוננת תארה את מעשיו של התובע באופן מדוד ומדוייק, היא לא ביקשה להפריז בחומרת המעשים, אלא תארה את הדברים כהוויתם. המתלוננת העידה מספר פעמים על כך שהתובע חיבק אותה ונצמד אליה מאחור ועם זאת הבהירה כי מעולם לא ניסה לנשק אותה(עמ' 22 לעדותה). המתלוננת גם אישרה בעדותה כי בימים שלאחר האירוע מיום 10/5/10 היא המשיכה לעבוד במשמרות לילה עם התובע, וביום רביעי (12/5/10) אף נענתה לבקשתה של עובדת אחרת, והחליפה אותה במשמרת לילה עם התובע. בהקשר זה העידה המתלוננת כך:

"היא עבדה איתו לילה אחד והתעניינתי איך היה לה. היא אמרה לי שהוא הציע לה להתנשק איתו. בגלל הדבר הזה היא ביקשה ממני להחליף איתה את המשמרת ואני הסכמתי, יותר גרוע כבר לא יכול להיות ידעתי למה לצפות, "התרגלתי" לזה. אני הסכמתי כי לא רציתי שגם לה הוא יציע משהו, הוא הציע לה להתנשק במשמרת הראשונה שהיא עבדה לילה – זה מה שהיא סיפרה לי חשבתי שאחרי שדיברתי עם מיכל אז כבר לא יקרה שוב דבר"

1. אין בידינו לקבל את טענת התובע לפיה בחקירתה במשטרה המתלוננת חזרה בה מהטענה כי התובע הכניס ידיים למכנסיה. בעדותה בפנינו הבהירה המתלוננת את מה שעשוי היה להחשב כסתירה בגרסאות כך (עמ' 19 לפרוטוקול):

"ש. את טוענת בתצהירך, שבאירוע הזה, הוא ניסה להכניס לך את הידיים שלו לתוך המכנסיים??

ת. הוא משך אותי במכנסי במטרה שאשוב לקופה.

ש. אני מציג לך שבעדותך בפני שירי לא אמרת שהוא הכניס לך ידיים למכנסיים וזאת אמרת רק בתצהירך. בעדות בפני שירי אמרת "הוא תפס אותי במכנס וניסיתי לברוח" אני מבקש שתסבירי לבית הדין מה התובע עשה בקשר למכנסיים שלך?

ת. הוא משך אותי במכנס כדי להחזיר אותי לקופה, מעבר לזה הוא לא עשה שום דבר. הוא תפס בחגורה של המכנס.

ש. אז הוא לא הכניס ידיים לתוך המכנסיים?

ת. לא וזה כבר תוקן, הוא משך אותי מהחגורה של המכנסיים.

ש. במשטרה טענת שהוא מס' פעמים ניסה להכניס לך ידיים למכנסיים מפנה לת/8 שורה 7 מה את אומרת על זה?

ת. זה מה שהיה זכור לי באותו רגע. באותה סיטואציה הוא לא הכניס לי ידיים, ובמקרה אחר נדמה לי שכן, אני לא יכולה להיזכר כרגע.

ש. נכון שהיית יחד עם התובע במשטרה?

ת. בעימות

ש. נכון שאמרת לשוטר שהוא לא הכניס לך ידיים למכנסיים?

ת. אני זוכרת בדיוק את כל מה שאמרתי במשטרה והייתי מאוד לחוצה שם ואחרי משמרת לילה עם שני גברים ביחד, בכלל פחדתי שם."

ובהמשך עדותה (עמ' 20 לפרוטוקול)

"ת. אמרתי מקודם שאולי הוא הכניס לי ידיים, אך לא במקרה הספציפי שמדובר עליו, יכול להיות שבמקרים אחרים שאני לא זוכרת. אני התלוננתי על זה שהוא חיבק אותי. לא אמרתי שבאותה פעם הוא הכניס לי ידיים למכנסיים, הוא הכניס לי את היד לחגורה וניסה למשוך אותי חזרה לקופה. יותר מזה אני לא זוכרת. "

.

1. נזכיר כי בעדותה במשטרה העידה המתלוננת כי היו כמה פעמים שהתובע הכניס ידיים למכנסיה והיא "העיפה לו" את הידיים. כלומר נדמה כי בכל הנוגע להכנסת הידיים למכנסיים מלכתחילה העידה המתלוננת על משהו שהוא על גבול הנסיון.
2. בהתאם לדברים שהובאו עד כאן ולאחר ששבנו ועיינו בעדותה של המתלוננת בפנינו, הגענו לכלל דעה כי עדותה ביחס לתחושתה כי הוטרדה מאופן התנהלותו הייתה מהימנה. על אף האמור, וכפי שנפרט להלן, איננו סבורים כי בנסיבות העניין יש לשלול מהתובע במלואם את הזכות לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

הזכות לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת

1. סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") קובע:

"לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי העניין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד- ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף- מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד".

סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים קובע:

"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שייקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים".

1. בענף שיווק מוצרי המזון קיים הסכם קיבוצי כללי, שהוראותיו הורחבו בצו הרחבה מיום 21/2/10. עיון בצו ההרחבה מעלה כי הגם שיש בצו התיחסות לסעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים, לא נקבעו בו הוראות קונקרטיות בדבר הנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, ולפיכך נדמה כי יש לפנות להוראות סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים.
2. לעניין זה נפסק כי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים הינו ההסכם הקיבוצי הכללי – תקנון עבודה, שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן: "התקנון") (ראו: ע"ע 300321/98 סווירי אריה- רם חן חניונים בע"מ, מיום 23.6.02). התקנון כולל פירוט של הפרות משמעת שונות, המנוסחות באורח כללי ביותר עם מדרג עונשים הנע בין הסנקציה הקלה ביותר- התראה, לבין הסנקציה החמורה ביותר, שהיא פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים.
3. הנתבעת טוענת כאמור כי הייתה זכאית לפטר את התובעת תוך שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים ללא הודעה מוקדמת. סנקציה זו, הסנקציה המשמעתית החמורה ביותר, ניתנת להפעלה על פי סעיף 53 לתקנון העבודה בתעשייה בנסיבות של הפרת משמעת חמורה.
4. על רקע האמור ראוי שנזכיר כי הכלל על פי חוק פיצויי פיטורים הוא שפיטורי עובד מחייבים את המעביד בתשלום פיצויי פיטורים. סעיפים 17-16 עניינם בחריג לכלל, היינו באותם מקרים בהם נשללים פיצויי פיטורים במלואם או בחלקם.
5. בהינתן כי סעיפים אלו דנים בחריג לכלל בדבר זכאות לפיצויי פיטורים עקב פיטורים, הלכה היא כי הטוען לקיום יוצא מהכלל, עליו נטל ההוכחה כי התקיים התנאי לסטייה מהכלל. הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים מוטל על המעביד (דב"ע תשן/3-119 חברת עיתונות מקומית בע"מ- אשר בן עמי, פד"ע כב 303).

"מעביד הטוען כי אינו חייב בתשלום פיצויי פיטורים כאשר פיטר את העובד בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה" (דב"ע לו/1-3 יגאל הלמן- יוסף וישנגרד, לא פורסם; צוטט ב-דב"ע מז/3-4 שרה שלפי ואח'- אגד פד"ע י"ט 56,49).

1. בענייננו, הגם שכפי שכבר ציינו, אנו מקבלים את עדות המתלוננת כי התובע נהג להצמד אליה מאחור ולחבק אותה בעוד הוא מסביר לה דברים הקשורים לעבודה, אנו מתקשים לאמוד את עצמת ההטרדה, שהרי גם לפי גרסת המתלוננת, כאשר היא הבהירה לתובע כי היא מסתייגת ממעשיו (לאחר האירוע מיום 10/5/10) היא הרגישה בטחון בכך שהוא ימנע מהמעשים ואף הסכימה להחליף עובדת אחרת ששובצה לעבודה עם התובע במשמרת לילה.
2. עוד נציין כי מלכתחילה, בשיחתה עם גב' שפט הודיעה המתלוננת כי אין לה ענין להגיש תלונה במשטרה כי היא לא רוצה לפגוע בתובע יתר על המידה, ונדמה שהמתלוננת עצמה לא סברה מלכתחילה כי התנהלותו של התובע מצוייה ברף הגבוה של ההטרדה המינית, המתאים לחקירת משטרה.
3. יש להזכיר, כי פסיקתו העקבית של בית הדין לעבודה עמדה על כך שבעת שנשקלת שלילה של פיצויי הפיטורים בצד השיקולים לחומרא שעיקרם בעבירה, על בית הדין להביא בחשבון גם שיקולים לקולא:

"השיקולים לחומרא- חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק הנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון- המועצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה;

השיקולים לקולא- אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יומא הימנה- עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותרו בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו" (עע 214/06 אלוניאל בע"מ נ' אלכסנדר צ'רניאקוב, מיום 31.5.07).

ראו לעניין זה גם עע 300075/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון, מיום 2.7.01 (להלן: "עניין אבלין"):

"אכן ככלל גניבה ממעביד נחשבת כעבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים הנובעים ממערכת יחסי העבודה ויש לראותה בחומרה יתרה. עם זאת,שעה שבאים אנו לדון בסנקציה המתבקשת בגין פעולות ממין אלה, יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן, ובתוך כך גם את ההקשר התעשייתי על מכלול פניו ובין היתר חומרת הנזק שנגרם למעסיק וההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים במפעל; את משך תקופת העבודה; את טיב היחסים בין הצדדים במהלך השנים; את מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ואת תרומתו של העובד למפעל. בצד כל אלה, יש לתת את הדעת ומשקל מיוחד לכך שהפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור". (וראו לעניין זה גם ע"ע 300353/98 יוסף הרמן נ' סונול ישראל בע"מ, מיום 29.12.02).

1. לדידנו, בענייננו, בשים לב לגילו של התובע, ולקלון שנלווה לפיטוריו, המהווה עונש כשלעצמו, אשר יש בו כדי להרתיע את הרבים, ראוי ליתן לשיקולים לקולא משקל רב יותר. דברים אלה מקבלים משנה תוקף לנוכח מחדלי הנתבעת בבירור נסיבות האירוע לאשורן, בטרם החליטה במפגיע על שלילת פיצויי הפיטורים.
2. כאמור, יש לזכור כי פיטורים, כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים הם בבחינת "עונש" מנקודת ראותו של העובד (עניין רים בע"מ, לעיל; עע 300327/98 אטקה בע"מ נ' דוד רטר פד"ע לט 49). התובע פוטר בגיל מבוגר יחסית, לאחר 6 שנות עבודה. הנתבעת לא חלקה על מסירותו הרבה לעבודה, שאף הובילה לכך שהוענק לו אות "עובד מצטיין". לכן, ברור כי עצם פיטוריו מהווים עונש חמור ממילא. משלא הובאו בפנינו ראיות ברורות למידת החומרה של המעשים המיוחסים לתובע, בהקשר בו התרחשו, שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי, אינה מידתית.
3. נזכיר, כי בכל הנוגע לאבטחת פנים, הנתבעת מסתייעת בשירותיה של חברה חיצונית ("תשבץ"), שאף הייתה מעורבת במידה כזו או אחרת בבירור שהחל בעניינו של התובע. אין חולק כי בסניפי הרשת מוצבות מצלמות המתעדות במשך 24 שעות אזורים שונים של החנויות, לרבות אזור הקופה. עיון בעדותן של המתלוננת ושל הגב' שפט מעלה כי גם בחקירת המשטרה עלה הצורך לבדוק את צילומי מצלמות האבטחה ואולם לא הובהר בפנינו האם הנתבעת טרחה להעביר למשטרה צילומים כלשהם, ומכל מקום, כפי שכבר ציינו, תיק המשטרה נסגר מחוסר אשמה, ובפנינו לא הוצגו צילומים כלשהם.
4. לנוכח האמור לעיל נציין, כי אנו רואים קושי רב בכך שנתבעת נמנעה מלברר את פרטי התלונה לאשורם בטרם קיבלה החלטה בדבר שלילת פיצויי הפיטורים, אנו רואים קושי בכך שלא נערכה בדיקה של מצלמות האבטחה שבסניף, אשר נדמה כי היתה יכולה לשפוך אור על מהות המעשים ועל חומרתם.
5. עוד נציין, כי הנתבעת לא מצאה לזמן לעדות את מנהלת הסניף הקודמת, פטריסיה, על מנת שניתן יהיה לברר את טענתה של המתלוננת בדבר הפגיעה המתמשכת בה ולעמוד על חומרתה. הנתבעת ביססה את כל הגנתה על עדותה של העובדת אשר בנסיבות העניין נדמה כי הייתה ראויה לכך שהנתבעת תפעל על מנת לסייע בבירור תלונתה, ולא תסתפק בכך שתשלח את המתלוננת לבדה "לחזית" (ובפרט ככל שהנתבעת אכן סבורה כי מדובר היה במעשים בדרגת חומרה גבוהה, המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים).
6. אשר על כן, בנסיבות בהן מידת ההטרדה לא הוכחה באופן ברור, כאשר המתלוננת עצמה מעידה כי הסתייגה מהתנהלותו של התובע גם ללא כל קשר לקונטקסט המיני, ונדמה כי הנתבעת כלל לא טרחה לבדוק את עצמת התלונה במצלמות האבטחה, אנו סבורים כי לא היה מקום לשלול מהתובע את פיצויי הפיטורים ואת דמי ההודעה המוקדמת.
7. בשקלול מכלול נסיבות העניין, ובשים לב לכך שמבחינת התובע סיום העבודה כשלעצמו הוא בבחינת עונש, אנו סבורים כי התובע היה זכאי לדמי הודעה מוקדמת ולפיצויי פיטורים בהפחתת 20% בלבד, ולא מעבר לכך.
8. התובע טוען כי משכורתו הקובעת עמדה על סך 5,696 ₪. הנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי מטעמה .
9. אשר על כן, התובע זכאי לפיצוי פיטורים בסך 27,340 ₪ וכן לדמי הודעה מוקדמת בסך 5,696 ₪.

האם התובע זכאי לפיצוי בגין התנהלות הנתבעת עד לפיטוריו

1. לטענת התובע, בבוקר יום 16/5/10 בעת שסיים משמרת לילה, נמסר לו כי עליו להתייצב בשעות הצהריים לשיחה במשרדה של מנהלת משאבי אנוש גב' שפט.
2. התובע התייצב לפגישה בשעות הצהריים כפי שהתבקש. בפגישה נכח פרט לגב' שפט גם קצין הבטחון של הנתבעת.
3. לטענת התובע במהלך הפגישה הטיחה בו גב' שפט דברים קשים לפיהם הטריד מינית מספר עובדות, וזאת מבלי שטרחה לקיים כל בירור בעניין, ותוך שאיימה עליו כי העובדות יתלוננו עליו במשטרה. לטענתו לא נערך לו הליך של שימוע כדין, טענותיו כי לא הטריד אף עובדת לא נבדקו.
4. לטענת הגב' שפט כבר בשנת 2008, בעת שהתובע עבד בסניף אלנבי הובאה לטיפולה תלונה קודמת שהוגשה נגדו בגין הטרדה מינית. אין חולק כי באותה עת התובע הופנה לבצע בדיקת פוליגרף, ממצאי הבדיקה לא היו חד משמעיים, ובסיכומו של דבר הוחלט להעביר את התובע מסניף אלנבי לסניף י.ל. פרץ.
5. לתצהירי הנתבעת צורף כנספח (נספח נ/4) העתק מפרוטוקול שיחת השימוע שנערכה לתובע ביום 16/1/08. הפרוטוקול נחתם על ידי התובע ונכתב בו כדלקמן:

"הובהר לעובד כי לא נמצאו הוכחות חד משמעיות לביצוע הטרדה מינית במקרה זה. יחד עם זאת לאור ההסטוריה הבעייתית בנושא וכן לאור הבעייתיות שעולה מהישנות החשדות להטרדה מצידו, על העובד להישמר בלשונו ולהקפיד בהתנהגותו כלפי עובדים אחרים ברשת. ניתן הסבר על החוק למניעת הטרדה מינית ונמסר תקנון במידה ויגיעו תלונות דומות בעתיד, הרשת שומרת לעצמה את הזכות לנקוט בצעדים כולל הפסקת עבודתו."

1. אשר לאירוע משנת 2010, לטענת גב' שפט, בעקבות קבלת התלונה של העובדת י.ק. היא יידעה את העובדת בדבר זכותה לפנות למשטרה (פרוטוקול השיחה עם המתלוננת צורף לתצהיר וסומן נ/5) ובהמשך הדברים זימנה את התובע לשיחת בירור. בתצהירה ציינה כי, מטרת השיחה הייתה לקיים עם התובע בירור וכן להביא לידיעתו כי יהיה עליו לעבור בדיקת פוליגרף. לדבריה, עוד בטרם עלה בידה להודיע לתובע אודות הצורך בבדיקת פוליגרף, מששמע התובע את תוכן התלונה נגדו, הוא הודיע כי הוא מבקש לסיים את עבודתה מבלי שידרש לעבור הליך דומה לזה שהתקיים בשנת 2008.
2. המסמכים שהובאו בפנינו, המתעדים את הבירור מיום 16/5/10, מתיישבים עם גרסת הנתבעת לפיה עניין הפיטורים היה מוסכם על הצדדים.
3. בפרוטוקול השימוע, שעליו חתם התובע נכתב כדלקמן:

"בתאריך 16/5/10 העליתי בפני העובד את הדברים הבאים :

כנגד העובד התקבלו מס' תלונות בגין הטרדה מינית לכאורה ובין היתר עלו ציטוטים מצידו: "רוצה לעשות איתי סקס?" "רוצה להתנשק איתי?" וכן עלה חשד כי בהזדמנויות שונות יזם מגע מיני המתלוננות שלא ביזמתן. הצגנו את עקרי התלונות לעובד.

במהלך השימוע העלה העובדת את הדברים הבאים:

לפעמים אני עצבני לכן אני מקלל. מעבר לכך מכחיש, למעט שאמר לעובדת שמגיע לה חיבוק כי עשתה עבודה טובה. מבקש לסיים את העסקתי כי אינני יכול עוד. אולי עוד חצי שנה אחרי שאסיים אדבר איתך על דברים. כרגע אין לי מה לומר בבקשה תעזרו לי. החברה לא עמדה לצידי כשנפגעתי במהלך העבודה והוצאתי כסף ...(לא ברור)... הבעלים הקודמים בני לא עזר לי ושילמתי מכיסי לעו"ד ..(לא ברור)..

סיכום השיחה ומסקנות:

הבהרתי לעדי שמפוטר ושהרשת שומרת לעצמה הזכות החוקית שלא לשלם לו פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת וכן שהעובדות זכאיות להגיש נגדו תלונה. ביקשנו מעדי שלא יגיע יותר לסניפי הרשת ולא יצור קשר עם עובדות."

1. אציין כי דברים דומים, גם אם מפורטים יותר, נכתבו בתרשומת שערכה גב' שפט לעצמה (על תרשומת זו התובע לא חתם):

"כנראה יש לי פה גדול מדי. זה לינץ, בתורה אני יכול לשים יד (הכוונה לאלנבי); כשאני בא למשמרת, כשאני מקבל משמרת לא טוב – שבועיים אחרונים אני עצבני, אז אני כועס מדבר לא נחמד או בקול גבוה, אולי אני דורש יותר מדי אז אני מקלל לפעמים. יומיים ברציפות קיבלתי חלב פגום, צריך לנקות יום שלם על הגב שלי, קיבלתי קריזה. משתמש במילים לא טובות. לא אישי, כללי: "הפכו חנות, בית זונות". פעם אחת בשבוע היתה קופאית איריס מסניף אחר שעשתה עבודה מעולה, אז אמרתי לה מגיע לך חיבוק כל הכבוד". לא נצמדתי לבנות מאחורה, אני בטוח שלא הצעתי לבנות לעשות אתי סקס או לנשק אותי, לא חיבקתי. זה מספיק לי. אם נגעתי והתחככתי לא היתה לי כוונה. יצא שהחזה שלהן על הגב שלי, לא יכול, תפטרו אותי, השם שלי נהרס."

1. מקובלת עלינו עדותה של גב' שפט, אשר מתיישבת עם המסמך שהתובע חתם עליו, לפיו התובע הודיע כי אין לו עניין בקיום בירור עובדתי ביחס לתלונות, וכי ביקש לסיים את העסקתו, תוך שהובהר כי עניין פיצויי הפיטורים יבחן בהמשך.
2. טענתו של התובע בדבר הפצת לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב לא הוכחה. גב' שפט העידה כי הפרשה טופלה בדיסקרטיות (סעיף 28 לתצהירה) ועדות זו לא נסתרה. לא מצאנו פסול בכך שבבדיקה היו מעורבים נציגים של חברת "תשבץ", המספקת לנתבעת שירותים בתחום זה, וכפי שכבר ציינו, היה מקום אף להעמיק את הבדיקה שבוצעה בסיוע חברת "תשבץ".
3. אין לכחד כי קיום בירור ביחס לתלונה בגין הטרדה מינית, ובפרט כשהוא מלווה בהפסקת עבודה עשוי לגרום עגמת נפש לכל המעורבים בעניין, ואולם בהקשר זה נדמה כי דווקא מן התובע נדרש להסיק מסקנות להבא. מכל מקום, בנסיבות העניין, בפרט לאור החלטתנו שלא לשלול מהתובע פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, לא מצאנו כי התובע זכאי לפיצוי כספי כלשהו בגין התנהלותה של הנתבעת, גם אם מלכתחילה נפל פגם בהחלטה בדבר שלילת פיצויי הפיטורים בלא בדיקה מספקת.

האם התובע זכאי לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות

1. אין חולק כי התובע היה עובד שעתי. בתחילת משמרת ובסיומה הוא החתים כרטיס נוכחות. התובע צירף לתצהירו טבלה שנערכה לדבריו על ידי רו"ח ובה חושבו הפרשי השכר להם היה זכאי אילו חושבו השעות הנוספות שביצע כדין.
2. התובע מבקש לבסס טענה שלפיה דוחות הנוכחות שהועברו אליו הם מזוייפים, והוא מפנה לאי ההתאמה בין מספר השעות המופיעות בתלוש השכר למספר השעות המופיעות בדוח הנוכחות. עם זאת כל תחשיביו של התובע מבוססים על דוחות הנוכחות של הנתבעת, ונדמה כי התובע איננו חולק על שעות הכניסה והיציאה המפורטים בדוחות.
3. כך, לדוגמא התובע מפנה בסיכומיו לתלוש שכר לחודש יולי 05 לטענתו, מהתלוש (ת/ 18 י"ד) עולה לכאורה כי התובע עבד 277 שעות שכן שולם לו שכר לפי 234 שעות רגילות (תעריף 24 ₪ לשעה), ו-43.6 שעות לפי 150% (תעריף 36 ₪). לעומת זאת מדו"ח הנוכחות הממוחשב עולה לטענתו כי עבד 269 שעות ת/18 י"ד 1. על פי הנטען, מהחישוב הידני שערך התובע יוצא כי התובע עבד 277 שעות (ת/ 18 יד 2).

לטענת התובע (ר' בטבלה ת/ 17 א לתצהירו), בגין חודש עבודה זה הוא זכאי להפרשי שכר בסך 1,314 ש"ח. ואולם, התובע לא הסביר כיצד הגיע לסכום זה, והסתפק בהצגת טבלה המפרטת את מספר השעות הנכון בכל תעריף לפיו היה צריך לחשב את שכרו (מספר השעות הרגילות, מספר השעות בתעריף 125% , 150% וכיו"ב).

1. גם אם נקבל באופן מלא את סיכום השעות שהגיש התובע ביחס לחודש זה בנספח ת 18 י"ד 2 לתצהירו (מבחינת החלוקה בין מספר השעות הרגילות למספר השעות הנוספות בשיעורים השונים), לא ברור כלל, כיצד חישב התובע כי הוא זכאי להפרש שכר בסך, 1314 ₪, כאשר אין חולק כי ערך שעה רגילה הוא 24 ש"ח.
2. מחישובנו עולה כי לפי שכר שעתי שעמד על 24 ש"ח לשעה, ובהתאם לחלוקת השעות שמציע התובע בנספח ת/ 18 י"ד 2 לתצהירו, הוא זכאי לשכר בסך 7,668 ₪ (4,080 ₪ בגין 170 שעות רגילות, 1080 ₪ בגין 36 שעות 125% , 1044 ₪ בגין 29 שעות 150% ; 168 ₪ בגין 4 שעות 175% ; 1,296 בגין 36 שעות שבת(150%)). עיון בתלוש השכר מעלה כי באותו חודש שולם לתובע שכר עבודה בסך 7193 ₪ (5,623 ₪ בגין 234 שעות עבודה רגילות, 1,570 ₪ בגין 43 שעות עבודה בשבת). היינו הפרש השכר שלו זכאי התובע בגין חודש זה עומד על סך 475 ₪. (נציין כי הנתבעת לא חלקה על האופן בו ערך התובע את חלוקת השעות בטבלה).
3. לגבי חודש נובמבר 2005 (ערך שעה 25 ₪) טוען התובע כי הוא זכאי להפרשי שכר בסך 608 ₪. על פי תלוש השכר שולם לתובע שכר בסך 6,830 ₪ ואילו לפי חישוב השעות של התובע, על פי חלוקה לשעות רגילות, לשעות נוספות ולשעות שבת, הוא זכאי לשכר בסך 7,378 ש"ח ₪ היינו הפרש של 548 ש"ח.
4. אין כל ספק כי האופן בו פירטה הנתבעת את שעות העבודה של התובע בתלוש השכר איננו בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה. בתלושים רבים אין כל פירוט ביחס לשתי השעות הנוספות הראשונות (125%) ואין בהכרח ציון נפרד של שעות העבודה בשבת. לפחות ביחס לחלק מהחודשים (ר' לעיל) נדמה כי האופן בו ביצעה הנתבעת את תחשיב השעות הנוספות (כאשר שעות רבות חושבו לפי ערך של שעה רגילה), אכן קיפח את התובע. כפי שכבר ציינו הנתבעת איננה חולקת על האופן בו פירט התובע את החלוקה הנכונה לשעות רגילות, שעות נוספות ושעות שבת. הנתבעת לא הצביעה אף לא על חודש אחד שבו חישוב השעות שביצע התובע בטבלאותיו איננו עולה בקנה אחד עם שעות העבודה שבוצעו בפועל או עם הוראות החוק.
5. נציין, כי לגבי חלק מהחודשים לתובע אין טענה כי שולם לו שכר בחסר ולגבי חודשים אחרים מדובר בפערים קטנים.
6. הפי שכבר ציינו, התובע לא כימת ופירט כדבעי את תביעתו, ואיננו סבורים כי תפקידו של בית הדין לשמש לבלר של הצדדים ולבצע את חישוב השעות הנוספות של התובע לשש שנות עבודתו. עם זאת, על מנת להמנע ממצב שבו החוטא יצא נשכר, מששוכנענו כי בחלק מהחודשים הדרך בה ביצעה הנתבעת את חישוב שכרו של התובע לא כללה תמורה מספקת בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, אנו קובעים, על דרך של הערכה, כי על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שעות נוספות בסך 8,000 ₪ .

זכויות מכח צו הרחבה בענף רשתות שיווק המזון

1. כפי שכבר ציינו, ביום 10/2/10 פורסם צו הרחבה בענף רשתות המזון (י"פ 6065 ח' אדר תש"ע 22/2/10). לטענת התובע, בהתאם לצו היה על הנתבעת לשלם לו תוספת ותק, תוספת ביגוד ומשכורת 13.

תוספת ותק

1. בהתאם להוראות צו הרחבה (סעיף 6.9), החל מהשנה הרביעית לעבודתו, בגין כל שנה יהיה התובע זכאי לתוספת ותק בשיעור 1% (בשיטת ריבית דריבית). לטענת התובע הוא זכאי בגין שנת העבודה הרביעית 586 ₪, בגין השנה החמישית 585 ₪ ובגין השנה השישית 608 ₪ (1780 ₪ סה"כ).

הנתבעת טוענת כי על פי הנוהגים המקובלים בנתבעת תוספת שכר משולמת בחודש יוני, והתובע פוטר בטרם הגיע המועד לתשלום תוספת הותק.

עיון בצו ההרחבה מעלה כי תוספת ותק אמורה להיות משולמת לעובד החל ממועד כניסת הצו לתוקף, באופן שתשולם לו תוספת ותק בהתאמה לשנות עבודתו החל מהשנה הרביעית בשיעור של 1% לשנה.

בהתאם לוותק של התובע בעבודה, בשים לב לכך שבשנתו הרביעית היה שכרו של התובע 27 ₪ שכרו השעתי החל מחודש מרץ 2010 , בחלוף שלוש שנים, צריך היה לעמוד על 27.82 ₪. אשר על כן התובע זכאי להפרשי שכר בגין תוספת ותק בסך 751 ₪ סה"כ (בגין חודש מרץ 10' – 247 ₪, חודש אפריל 10' – 202 ₪ חודש מאי 10' – 302 ש"ח).

ביגוד

1. בצו ההרחבה נקבע כי תשלום עבור "ביגוד" יתבצע אחת לשנה, במועד שיקבע המעביד. עוד נקבע בצו (סעיף 6.10.3):

"בגמר החשבון שיערך לעובד עם סיום עבודתו לא יהיה זכאי העובד לתשלום ביגוד בעבור חלק התקופה שלאחר מועד התשלום האחרון של תשלום ביגוד ועד למועד סיום עבודתו."

מאחר שבמועד פיטוריו של התובע עדיין לא חלפה שנה ממועד כניסתו לתוקף של הצו, המעביד רשאי היה שלא לשלם את קצובת הביגוד השנתית עד לאותו מועד, ולפיכך בהתאם להוראות סעיף 6.10.3 התובע איננו זכאי לקצובת ביגוד.

משכורת 13

1. סעיף 6.11 לצו ההרחבה שעניינו במשכורת 13 קובע כדלקמן:

"בגמר החשבון שיערך לעובד עם סיום עבודתו לא יהיה זכאי העובד לחלק היחסי של משכורת 13 בעבור חלק התקופה שלאחר מועד התשלום האחרון של משכורת 13 ועד למועד סיום עבודתו."

מאחר שבמועד פיטוריו של התובע עדיין לא הגיע המועד לתשלום משכורת 13 על פי צו ההרחבה, (משכורת 13 צריך שתשולם בשני מועדים בשנה, וביום פיטוריו של התובע טרם חלפה מחצית השנה ממועד כניסת הצו לתוקף) בהתאם להוראות סעיף 6.11 התובע אינו זכאי לחלק יחסי בגין 13.

כללו של דבר

1. בתוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל:
   1. 27,340 ₪ בגין פיצויי פיטורים
   2. 5,696 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת
   3. 8,000 ₪ הפרשי שעות נוספות
   4. 751 ₪ בגין תוספת ותק.
2. מאחר שמרבית התביעה נדחתה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ד, (10 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.