בפניי תביעת כספית מיום 20.7.10 ע"ס 642 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 30.3.08. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

אתמול נערכה בפניי ישיבה מקדמית (ראשונה ויחידה בתיק), שבה נשמעו ראיות הצדדים.

לאחר שנתתי דעתי לטענות ולראיות הצדדים, אני מוצא לדחות את התביעה.

בכתב התביעה צוינו עובדות מסוימות לגבי התאונה (מס' רכב פוגע, שם נהג פוגע, מס' עובד של הנהג הפוגע, תאריך התאונה – ואגב לא צוינה שעת התאונה – ונסיבות התאונה). מדובר בתמצית בטענה לפיה רכב הנתבעת פגע ברכב מבוטח התובעות, בעוד האחרון נמצא עומד בחנייה במתחם נתב"ג בלוד.

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה שיש לדחות את התביעה בשל היעדר יריבות בינה לבין התובעת, מאחר שהנתבעת אינה בעלת הרכב הפוגע, מאחר שהנהג הפוגע אינו עובדה ומאחר שמס' העובדה שנרשם שייך לעובדת שסיימה עבודתה אצל הנתבעת שנים בטרם מועד התאונה הנטען, כך עפ"י נתונים אותם מסרה התובעת בכתב התביעה.

בישיבה הנ"ל העידו שניים: מטעם התובעת – מר יהונתן שוורץ, נהג רכב מבוטח התובעות; ומטעם הנתבעת – מר בצלאל לנדברג, קצין הבטיחות בתעבורה של רשות שדות התעופה.

מצאתי כי שני העדים גם יחד מסרו הידוע להם באופן אותנטי, במגבלה הטבעית שלפה העדות נמסרה שנים רבות לאחר התאונה, על כל המשתמע מכך מבחינת היכולת לזכור פרטים ולדווח במדויק עליהם.

מחד, שוכנעתי מעדות עד התובעות כי אירוע תאונה אכן התרחש בפועל ובמקום הנטען בכתב התביעה ובין שני רכבים מהסוג הנטען בכתב התביעה; מאידך, שוכנעתי מעדות עד הנתבעת כי, אכן, כנטען בכתב ההגנה, מן הבדיקה שנערכה אצל הנתבעת, עפ"י המידע המסוים אותו מסרה התובעת, לא נמצא רכב ונהג מתאימים מטעם הנתבע שניתן לקשור אותם לתאונה.

אני סבור שהתובעת לא מיצתה את הבירור הראייתי האפשרי בנסיבות, והדבר פועל מן הסתם לחובתה, כמי שנטל ההוכחה, על נטל הבאת הראיות שבו, מוטל עליה: ראשית, התובעת לא הציגה לתיק ביהמ"ש את טופס ההודעה המקורי על התאונה שנמסר לה. לתיק הוגש צילום לא כל כך קריא ובעל מחיקות ושינויים בנתונים חשובים, וראוי היה שהתובעת תעשה מאמץ לשמר ולאתר את הטופס המקורי, כדי שניתן יהיה לבדוק שמא ניתן לזהות בו נתונים רלוונטיים השונים מאלו שדווחו בכתב התביעה; זאת ועוד, סבורני שמשעה שהנתבעת כפרה בקרות האירוע, ובנסיבות התיק, היה מצופה מן התובעת ליזום הליך של גילוי מסמכים ספציפיים שבידי הנתבעת, למשל: רשימות נהגים ביום התאונה, רשימות רכבי הנתבעת שהופעלו ביום התאונה, רשימות אירועים שדווחו ביום התאונה או בסמוך לכך. כל זאת לא נעשה, וגם בשל כך לא עלה למעשה בידי התובעת לסתור את גרסת ההגנה ואת עדות עד הנתבעת, למרות שכאמור שוכנעתי שאירוע תאונתי מסוים כן התרחש.

מדובר אפוא, בתמצית, במקרה בו התובע לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה.

סיכום

התביעה נדחית.

בנסיבות התיק ונוכח חוסר הנחת המסוים מכך שהנתבעת לא ביצעה בדיקות יזומות ומעמיקות יותר משלה לגבי חקירת קרות התאונה (ומכל מקום לא צירפה אסמכתות לכך שביצעה אותן) – גם אם התובעת לא השכילה לבקש לחשוף נתונים ומסמכים וגם בשים לב למעמדה המיוחד של הנתבעת – אני לא עושה צו להוצאות לטובת הנתבעת, וכל צד יישא בכל הוצאותיו, לרבות שכר העדים מטעמו. בנושא ההוצאות לקחתי בחשבון גם את העובדה שבעבר חויבו כבר התובעות לשלם לנתבעת הוצאות בגין הליך ביניים.

ניתן היום, י"ד חשון תשע"ד, 18 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.