1. הסוגיה הדרושה להכרעתינו בתיק זה הינה האם ביום 20.11.08 ארע לתובע אירוע תאונתי כנטען על ידו.

העובדות כעולה מתצהיר התובע-

1. בשנת 2008 החל התובע לעבוד בחברת ט.י.ר.ן הנדסה אשר מקום מושבה בשד' מנחם בגין 65 תל אביב, כמפקח על תשתיות באזורים שונים בארץ. (להלן- החברה).
2. בתאריך 20.11.08 נשלח התובע לעבודת לילה בפרוייקט לשיקום פיתוח וסלילת כבישים בחולון.
3. הפרויקט השתרע על פני מספר רחובות ובמקטעים ביניהם- רח' המשביר, מול בנים מס' 4.
4. יחד עם התובע נכח במקום מר אהוד אשר תפקידו היה מנהל בחברת אשד- עמיקם, הקבלן המבצע את הפרוייקט.
5. בסביבות השעה 2.00 בלילה, הלך התובע ברחוב הנזכר לעיל שהיה מרובד במצע חצץ ואבנים לאחר הידוקם ולפני סלילה. תוך כדי הליכה רגלו השמאלית הסתובבה, התובע נפל ונחבל בפלג גוף שמאל ובעיקר בברך שמאל.
6. תחילה לא ייחס התובע חשיבות לאירוע, נח מספר דקות בצד הדרך והמשיך בעבודתו.
7. במהלך שלושת השבועות שלאחר הנפילה, החל התובע לחוש כאבים בברך שמאל שהלכו וגברו. התובע חבש את רגלו בתחבושת כדי להקל על הכאבים והמשיך כרגיל בעבודתו.
8. ביום 12.12.08 במהלך ביקור אצל רופא אורטופד בקופ"ח, ציין בפני הרופא כי הוא סובל מכאבים בברך שמאל. הפניה לרופא נעשתה מלכתחילה על רקע טיפול בתאונת דרכים שעבר התובע בשנת 2007.
9. במהלך אותה תקופה פנה התובע לגב' רונית שהיתה מנהלת משרד הפיקוח בו עסק וסיפר לה כי שבועיים – שלושה לפני כן נפל במהלך העבודה ורגלו חבושה בתחבושת.
10. ביום 1.4.09 פנה התובע שוב לאורתופד בקופ"ח, הפעם בנושא הברך השמאלית בלבד.
11. התובע חזר לרופא באותו עניין גם בחודש 5/09 במהלך ביקור זה ציין הרופא כי התאונה אירעה לדברי התובע ביום 20.11.08. כמו כן נשלח התובע לבדיקת מיפוי עצם אשר הדגימה קליטה קלה במדור הפנימי של הברך השמאלית.
12. בתאריך 30.8.09 הגיע התובע לביקור אצל אורתופד אחר, מסיבה שאינה ברורה נרשם כי התאונה אירעה ב- 17.12.08 ומכאן התגלגלה הטעות אשר הובילה לטעות במילוי הטופס למוסד.
13. התובע פוטר מעבודתו בחברה בחודש 1/09 על רקע חילוקי דעות עם בעל החברה ומנהל הפרויקט. התובע הגיש כנגד החברה תביעה לקבלת זכויות סוציאליות ואף נפסק לו פיצוי בסך 25,000 ₪.
14. התובע ביקש ממעסיקו הקודם לחתום על טופס התביעה למוסד, אך האחרון כתב כי התובע לא הודיע על תאונה כלשהי ובכל תקופת העבודה לא הבחין כי קיים אצל התובע קושי בתפקוד. ככל הנראה, הדברים נכתבו על ידו מתוך כוונה לפגוע בתובע לאחר הגשת התביעה כנגד המעסיק.
15. בהודעה אשר מסר התובע לחוקר טען כי התאונה אירעה ביום 17.12.08 מהטעם כי נסמך על הטופס.
16. לא יתכן כי התאונה אירעה בתאריך 17.12.08, מאחר ובאותו מועד הכביש כבר היה סלול. בעת שהוגשה התביעה למוסד, לא היו בידי התובע מסמכים רפואיים מקופ"ח על כן לא זכר כי פנה בעניין לד"ר וייסברוד כבר ב- 12.12.08 לכן צוין כי פנה לרופא רק בחודש 4.09, דבר שהתברר כלא נכון.

טענות התובע בתמצית -

1. אין כל משמעות או השלכה לשאלה אם התובע נפגע ביום מסוים או אחר ובלבד שהפגיעה ארעה בתקופת עבודתו ותוך כדי עבודתו בחברה ובשעות עבודתו. אין חולק כי התובע נפל תוך כדי ועקב עבודתו בחברה.
2. מדובר בטעות טכנית בלבד. טעות אשר אין בה כדי להשליך ולגרום לדחיית התביעה, ומכל מקום לא היתה לתובע תאונת עבודה נוספת בתקופה זו בת 3.5 שבועות בין התאריך השגוי לבין הפגיעה בפועל.
3. תאריך ה- 17.12.08 אשר נרשם בטופס התביעה הינו שגוי ולראיה ברישום האורטופד מיום 12.12.08 נזכרים כאבים מהם התובע סובל ברגלו השמאלית מזה שלושה שבועות. כמו כן עדותו של העד מר אהוד אשד מחזקת את גרסת התובע.
4. התובע הינו אדם פשוט ומסור מאד לעבודתו. על כן לא עזב את האתר ולא ניצל ימי מחלה ואף לא ייחס למכה חשיבות רבה, הוא סבר שהכאב יחלוף מעצמו ורק כאשר ראה כי הכאב אינוחולף סבר כי קיימת בעיה.
5. בביקורו אצל האורטפד ביום 12.12.08, לא יכול היה התובע להתלונן על כאבים בברך שמאל כתוצאה מהנפילה שנרשמה על ידי התובע בטעות ,כאילו ארעה חמישה ימים לאחר מועד זה.
6. התובע לא ראה כל צורך ואף לא ידע כי עליו לדווח מיד למעסיקו.
7. רק במועד בו מסר התובע את ההודעה לחוקר המוסד (5.1.10) הבין כי טעה ברישום ביומנו ובמסמכים שהגיש.

טענות הנתבע בתמצית-

1. התובע לא השכיל להוכיח את מועד קרות האירוע הנטען על ידו.
2. התובע לא נתן הסבר משכנע מדוע מסר תחילה מועד תאונה אחר (17.12.08), אשר לאחר שלוש שנים תוקן על ידו וכיצד הוא זוכר את תאריך האירוע (אשר אינו נתמך במסמך כלשהו), שעה שמסר תאריך שונה במועד מסירת ההודעה לחוקר הנתבע, ובתמיכה למועד שטען צירף דף מיומנו האישי שבו טען כי רשם את האירוע בזמן אמת.
3. כאשר נתבקש התובע להסביר מדוע חיפש מועד אירוע שונה ומתי הבין כי טעה במועד, התחמק ממתן מענה ולבסוף אף הודה כי חיפש תאריך חלופי מאחר וקיים רישום של תלונות שקדמו למועד בו טען כי אירע האירוע.
4. טענות התובע כי אין חשיבות למועד בו אירעה התאונה דינן להדחות.

כמו כן ,עדות מר אהוד אשד , סותרת את גרסת התובע.

1. בנוסף, לטענת התובע בעניין תאונה בעבודה בתאריך 20.11.08 אין כל ביטוי הן בהודאותיו לנתבע והן ברישומים רפואיים בסמיכות למועד התאונה הנטענת ובמשך כשלוש שנים לאחריה – לראשונה נטענה טענה בעניין זה במועד הדיון המוקדם מיום 9.2.11.
2. אין לקבל את טענות התובע והסבריו לעניין העדר רישום רפואי בשל חוסר סבירותם והן בשל הסתירות השונות בגרסאותיו.
3. ככל שאכן התובע נפל הדעת נותנת כי היה ה מספר לרופא על האירוע , על מנת לקבל טיפול מלא לפגיעתו.
4. התובע שינה את מועד האירוע הנטען כך שיתאים לתעודה הרפואית מיום 12.12.08.
5. בשום שלב בזמנים הרלוונטיים התובע לא התלונן או טען לחבלה בברך שמאל וזאת עד לתאריך 30.8.09 , סמוך למועד בו פנה לנתבע בתביעה לפגיעה בעבודה.

העדים –

34. מטעם התובע העידו התובע בעצמו וכן מר אהוד אשד- מנהל עבודה בפרוייקט לשיקום כבישים ומדרכות במתחם ג'יגה בתקופה הרלבנטית לתביעה. מטעם הנתבע העיד מר נמרוד רגב מנכ"ל החברה.

המסגרת המשפטית-

35. יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא קיום תאונה. הנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע (ראו:בג"צ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית הדין הארצי, פ"ד נח (5) 10).

על התובע נטל הראיה, להוכיח כי תוך כדי עבודתו ארע לו "ארוע תאונתי" ועליו להביא, בשלב ראשון, ראשית ראיה שאכן קרה "ארוע תאונתי" בעבודה הקושר את הפגיעה לעבודה (ראו:דב"ע מד/ 90-0 צבי שפיר נ' המוסד, פד"ע טז 93).

עוד נפסק כי – "המבחן היסודי להיות אירוע "תאונה" הוא ה"פתאומיות". קיומו של מבחן הפתאומיות 'חיוני ברוב המקרים, והוא יספיק ברוב המכריע של המקרים', פתאומיות פירושו אירוע שניתן לאתרו במישור הזמן הווה אומר מתי אירע ובמישור השטח – הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע..." (ראו:דב"ע לא /0-5 אסתר ושדי – המל"ל פד"ע ב 200; דב"ע נו/0-103 שלמה עטר – המל"ל לא פורסם).

36. בהוכחת האירוע יש ליחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי הנסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים (ראו:דב"ע מב/ 0-160 אבו ערב עלי – המל"ל פד"ע טו 281; עב"ל 55/98 אברהם בן רובי – המל"ל לא פורסם ) שכן יש להניח כי אדם המאושפז בבית חולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון (ראו:דב"ע מט/0-23 המוסד- שמעון הירשהורן פד"ע כ 349 ).אנמנזה מעין זו משמשת לא פעם לסתירת גרסת המבוטח, ויש ותסייע לגרסתו (ראו:דב"ע נא/ 0-169 גדעון גואטה – המל"ל לא פורסם ; דב"ע נו/0-249 ידידיה – המל"ל לא פורסם).

37. בטופס התביעה אשר הגיש התובע למוסד (הוגש וסומן נ/1) וכן במכתב שצורף (הוגש וסומן נ/2) צוין כי התאונה ארעה בתאריך 17.12.08. כאשר נתבקש התובע ליישב בין טענתו המאוחרת במסגרת ההליך בבית הדין ( לראשונה בתצהירו), בה טען כי התאונה אירעה בתאריך 20.11.08 לבין האמור במסמכים מוקדמים, השיב התובע כי מדובר בטעות סופר (עמ' 7 לפר' שורות 13-18).

38. בהמשך עדותו הופנה התובע למכתב אשר שלח למל"ל בחודש 1/10 (הוגש וסומן נ/3), כאשר עומת עם כך שלנ/3 צירף ככל הנראה, על מנת לתמוך בטענתו כי ארעה פגיעה בעבודה בתאריך 17.12.08, דף מיומן, מאותו התאריך (הוגש וסומן נ/4) אשר צוין כי נרשם "בזמן אמת" וכיצד האמור מתיישב עם טענתו כי האירוע אירע בתאריך 20.11.08 השיב התובע – "היתה טעות סופר בתאריך שכתבתי למרות כפי שצינתי שזה צוין ביומני זה צוין בדיעבד רק מספר חודשים אחרי קרות התאונה. כתוב ביומני המקומות שבהם עבדתי במשך כל אותה תקופה בה הועסקתי בחב' טירן הנדסה. הימים והשעות חתומים ומאושרים על יד מר רגב, על פי יומן עבודה אלקטרוני. גם ביום 20.11 עבדתי בלילה באותו מקום". לשאלה מתי נרשם נ/4 השיב התובע כי אינו זוכר. לשאלה האם המסמך נרשם בתאריך 16.12.08 השיב "בטוח שלא. לא זוכר אם ב- 17.12 לשאלתך".

משנשאל מתי הבין כי התאונה התרחשה בחודש 11 ולא בחודש 12/08 השיב התובע- "לא יודע לתת לך תאריך. אני יודע שעברו כמה חודשים טובים מאז קרות התאונה לתאריך שבו הבנתי שהמועד שנרשם אינו נכון. משהו לא הסתדר לוגית בתאריכים ומפה גיליתי שיש לי טעות מאחר ואני בן אדם יכול להיות שאני טועה ואין סיבה שלא צריך לראות בזה כתאונת עבודה" (עמ' 8 לפר' שורות 1-23) .

39. מתקשים אנו לקבל את גרסת התובע כפשוטה, שכן ככל שכך היו פני הדברים כיצד זה טען בפני המוסד (ראו נ/3) כי צרף דף יומן מזמן אמת – בתמיכה לטענתו כי התאונה אירעה בתאריך 17.12.08. יצוין כי על דברים אלה חזר התובע בפני חוקר המוסד (הוגש וסומן נ/7) ובלשון התובע-" רק לאחר שבוים טיפלתי בעיה ואז מסרתי תאריך לפי הזכרון והתאריך לא מסתדר. בזמן הפציעות רשמתי את המקרה ביומן אישי שלי ואז שוב נגשתי לקופ"ח מאוחדת ומסרתי שטעיתי בתאריך ואז ציינתי מפורשות כי היה ב- 17.12.08".

התובע נחקר בעניינים אילו בחקירתו הנגדית ולא ידע להסביר את הסתירות בגרסתו.

יוער כי למעשה עד להגשת תצהיריו לא טען התובע כי התאונה אירעה בתאריך 20.11.08 ואף בישיבת הקד"ם לא הצביע התובע על מועד זה כמועד בו אירעה התאונה אלא טען כי לדעתו טעה בחודש.

40. התובע מבקש להסתמך על מסמך רפואי מיום 12.12.08 בו צוין כי- "ב- 3 שבועות אחרונים כאבי ברך שמאל" עם זאת, במסמך לא מייחס התובע את הכאבים בברך לנפילה בעבודה והתיעוד הרפואי בכללותו עניינו בתאונת דרכים שארעה לתובע בשנת 2007. כאמור, ההלכה הפסוקה מייחסת משקל רב לאמירות המבוטח סמוך לאחר הפגיעה הנטענת מתוך ניסיון כי רישומים אלה מהימנים ומדויקים שעה שהמבוטח מבקש לקבל את הטיפול הראוי ומתאים ביותר למצבו. ויוסף; לא ראינו לקבל את טענות התובע כפי שמסר בעדותו בנוגע לשאלה מדוע לא מסר לרופא כי נפל בעבודה (ראו עדות הת' עמ' 9 לפר' שורות 2-5).

41. במסמך הרפואי מיום – 30.8.09 צוין –"לדבריו נחבל בעבודתו ב 17.12.08 בברך שמאל", כך נרשם גם במסמך הרפואי מיום 18.10.09.

במסמך הרפואי מיום 6.10.10 צוין כי-" בעקבות התאונה מ 17.12.08 ממשיך לסבול מכאבים בברך השמאלית על רקע קרע במיניסקוס החיצוני" ובמסמך מיום 29.6.11 צוין - "סיבת פניה – תאונת עבודה בתאריך 17.12.08".

42. כאשר נחקר התובע ביחס למסמכים אלה בחקירתו הנגדית העיד כי אינו זוכר מה הוביל אותו לרשום את התאריך אך הוא משוכנע במאה אחוזים שהתאריך אינו נכון (עמ' 9 לפר' שורות 16-19). התובע הציג דפי יומן המעידים כי בתאריך 20.11.08 עבד בלילה.כאשר נתבקש להסביר כיצד חודשים אחרי האירוע ידע לפתע כי נפלה טעות והיתכן כי החליט כי התאונה אירעה בתאריך 20.11.08 נוכח המסמך הרפואי מיום 12.12 וכך השיב–"ממש לא! ממש לא! גרם לי להסתכל ביומן העבודה ולהיזכר מה נעשה מבחינת עבודה ובהתאם זה לדעת איפה הייתי ומה עשיתי ומתי קרתה התאונה אני זוכר את הלך העבודה שביצעתי, הייתי נוכח כל לילה וכל הלילה היחד עם הקבלן ואני זוכר איפה נפצעתי – המעבר מאזור לאזור איפה שנפצעתי היה איתי עד הקבלן מר אשד שהלך על ידי וראה אותי נופל על ידו " (עמ' 10 לפר' שורות 1-11).

43. בהמשך עדותו נשאל התובע מספר פעמים מה גרם לו לשנות את התאריך הנטען בטופס ההודעה למוסד, וכן בהודעה לחוקר וכך העיד- "ראשית יומני העבודה החתומים ביני לבין הקבלן. שנית ביצוע מהלך העבודה שהתבצע לאורך אותו חודש. שלישית. העובדה שיש לי אישור רפואי מ12.12 שמעיד שנפצעתי שלושה (שבועות- ר.צ) קודם לכן, לא יכול להיות שנפצעתי בחודש 12. הוביל אותי למסקנה שטעיתי ברישום התאריך ובו נפצעתי. טעיתי מה לעשות" (עמ' 11 לפר' שורות 20-24) .סבורים אנו כי טענת התובע ממנה עולה כי התאריך שונה מאחר והוא לא "הסתדר" עם המסמך הרפואי מיום 12.12, מחלישה את מהימנות גרסתו.

44. לא נעלם מעינינו כי במסמך הרפואי מיום 13.5.09 צוין "בנובמבר 2008 נפגע לדבריו בברך שמאל בעבודה- לדבריו" (ההדגשות הוספו- ר.צ). עם זאת נוכח הדגש שהושם במסמך זה על המילה לדבריו; העובדה כי יתר המסמכים עומדים בסתירה למסמך זה ; שעה שמהמסמך לגופו לא ניתן ללמוד אודות המועד המדויק בו אירעה התאונה שכן צוין בכלליות "בנובמבר 2008" והתאריך 20.11.08 נכתב ע"ג הטופס בכתב יד; בהעדר הוכחה כי מדובר בתוספת שהוסיף רופא בזמן אמת ; בשים לב ליתר הסתירות אשר נפלו בעדות התובע, לא מצאנו כי יש במסמך כדי לפעול לטובת התובע.

45. לעניין עדותו של מר אהוד אשר- העד העיד כי חתם על תצהירו בחודש 7/12 וכי חודש מוקדם יותר הוכנה טיוטת התצהיר. לשאלה כיצד במועד זה זכר כי התובע נפל ב- 20.11.08 השיב- "הייתי באותו לילה. אני אומר את האמת. גם אח"כ הוא עבד אצלי ללא קשר לטירן. אני זכרתי את קרות האירוע. זה"כ זה היה פרויקט גדול וקשה לשכוח". לשאלה איך יודע את התאריך השיב- "לא ביקשו ממני להביא מסמכים. יש לי רישום ביומן. לא רשום לי ביומן שהוא נפל, אך באותם תאריכים עשיתי כביש אספלט זה היה חשוב לגמור זאת לפני סוף שנה". משנשאל כיצד ידע שהיה זה בתאריך 20.11 או תאריך אחר השיב- "...מקריא מהדף של היומן הלילה של ה- 20.11 "פירוק אספלט קיים והכנות למיניהם"... לשאלה האם כל יום עבדו וסגרו את הכביש חזרה השיב- "פלוס מינוס, למעט חלקים שנשארים סגורים עם מחסום בטיחות ובהתאם לתכנית הסדרי התנועה" (עמ' 12-13 לפר' שורות 28 ואילך).

בהמשך תיאר את נפילת התובע והעיד - "נגשתי אליו והוא היה פחות או יותר בסדר, נתתי לו יד, נדמה לי שעזרתי לו לקום, שאלתי אותו אם הוא סובל, הוא אמר שהוא פחות או יותר בסדר, הוא התאושש, הוא המשיך בעבודה שלו ואני המשכתי בשלי". (עמ' 14 לפר' שורות 8-17). כאשר התובע נשאל "אחרי שהוא ראה אותך מה הוא עשה" השיב- "ראשית הוא שאל לשלומי ואם הכל בסדר. זה היה לאחר מספר דקות שהייתי על הרצפה. אני לא נפלתי ומיד קמתי. לקח לי כמה דקות להתאושש. הרבה לא היה לו מה לעשות. אנו הלכנו משם למשרד, בין היתר כדי לנוח ולהירגע" (עמ' 12 לפר' שורות 3-7).

משנשאל באיזה מועד נסלל הכביש באופן סופי ואיזה סוג אספלט השיב "הוא נסלל לפני סוף אותה שנת 08'". ובהמשך העיד – "היות והפרוייקט נמשך הרבה לילות גם לפני וגם אחרי אני מניח שאם היית הולך היית אומר אני לא אשאר איתך- אך זה לא קרה". (עמ' 15 לפר' שורות 13-21).

מהאמור לעיל עולה כי העד לא ידע להסביר כיצד בחלוף למעלה משנה ממועד התאונה הנטענת, ידע לנקוב בתאריך מסוים ולייחסו לתאונה. אף לשיטתו מידי יום באותה תקופה חזרו פחות או יותר על אותן פעולות, באופן שלא ברור כיצד זכר כי הנפילה אירעה דווקא בתאריך זה . תשובת העד בחקירתו הנגדית כי הכביש נסלל לפני סוף אותה שנת 08 אין בה בנסיבות אלה כדי לסייע לתובע. כמו כן התובע והעד חלוקים בקשר לפעולות שנעשו לאחר נפילת התובע ואף בכך יש כדי לפגום בעדותו.

46. בטופס התביעה למוסד (נ/1) צוין ע"י מנכ"ל החברה כי התובע לא דווח על התאונה ביום בו ארעה או לאחר מכן, לא למנכ"ל ולא למנהלת הפרויקט האחראית עליו. עוד נטען כי הדיווח נעשה ע"י העובד רק לאחר שפוטר מעבודתו בחברה וכשבועיים לערך לאחר קרות התאונה. כן נטען כי התאונה לא הגבילה את העובד בעבודתו באתרי הבניה ולא דווח למנכ"ל או לאחראית על כל בעיה שהיא בתפקוד הסדיר של התובע ואף לא הבחין במגבלה או הפרעה בתפקודו כמפקח באתרי הבניה. נ/1 מולא בהתאם לחובה חוקית אך מבלי יכולת לאשר כי אכן ארעה התאונה וכי נגרמו נזקים ו/או מוגבלויות בגינה.

47. מר נמרוד רגב אישר כי הכתב בנ/1 הוא כתב ידו (עמ' 15 לפר' שורות 26-27). על הדברים שנרשמו על ידו חזר מר נמרוד רגב בעדותו בבית הדין (ראו עדותו עמ' 16 לפר שורות 1-13) ואף הוסיף "חשוב לי להדגיש, אין לי שום דבר נגדו. אני לא מכיר את הארוע פשוט".

עדותו נמצאה מהימנה ואמינה בעינינו, ומכל מקום לא התרשמנו כי בגין תביעה שעניינה בזכויות סוציאליות שהגיש התובע כנגד החברה עם סיום העסקתו שם, מבקשת החברה לנקום בתובע במסגרת תובענה זו.

48. נוסיף כי בהודעה שמסר התובע לחוקר טען - "..דיווחתי למעסיק שלי על המקרה כ- 2-3 ימים אח"כ אחרי שראיתי שהכאבים נמשכים ולא מספיקים וגם דיווחתי על כך למנהלת המשרד גב' רונית" (עמ' 3 לנ/7 שורות 11-15) כאשר נשאל בחקירתו הנגדית מתי אמר למעסיקו לראשונה כי נפל וקיבל מכה העיד- "הודעתי למנהלת המשרד כשבועיים שלושה לא כשבועים שלושה בין שבוע לשבועיים אחרי שנפלתי הודעתי לה בשיחה בחילופי דבריםשהיו בינינו במשרד, ישבנו באותו ודר והיא שאלה אותי למה אני קצת צולע וסיפרתי לה.ז את לה היתה פניה רשמית או כתובה. שאלה אותי מה קורה וספרתי לה את הלך העניינים". (עמ' 12 לפר' שורות 8-13) עינינו הרואות, בעוד שבהודעה לחוקר טען התובע כי לאחר יומיים שלושה דיווח למעסיק על הנפילה, בעדותו בפנינו העיד כי דיווח בין שבוע לשבועיים לאחר המקרה, ואף טען כי רונית ראתה אותו צולע והתעניינה מה קרה. מעבר לעובדה כי טענתו האחרונה נטענה לראשונה בעדותו, לא ברור מדוע לא ביקש התובע לזמן את רונית לעדות על מנת להאיר עינינו בשאלת המועד בו דיווח על הנפילה .

49. על יסוד כל האמור לעיל , אנו קובעים כי התובע לא הוכיח קרות ארוע תאונתי בעבודה בתאריך 17.11.08 או בסמוך לכך. בניגוד לטענות התובע סבורים אנו כי דרישת מועד האירוע הינה הכרחית לצורך הכרה באירוע כאירוע תאונתי אשר ארע בעבודה, והתובע לא השכיל להוכיחו.

סוף דבר –

50. דין התביעה להידחות.

משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, איננו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, יז' בסיון תשע"ג, (27 מאי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.