בבקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה

רקע

1. ביום 22/07/10 הגישה המשיבה תביעה כספית על סך של 22,280 ₪ כנגד המבקשת ו2- נתבעים נוספים. המבקשת והנתבעים האחרים לא הגישו כתב הגנה במועד. ביום 25/10/10 נעתר בימ"ש לבקשת המשיבה ונתן כנגד המבקשת והנתבעים האחרים פסק דין על מלוא סכום התביעה בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

הבקשה דנן

2. ביום 12/07/18 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדה.

המבקשת מנמקת את הבקשה בכך שידעה לראשונה על פסק הדין רק לאחר שהוטלו עיקולים כנגדה בתיק ההוצל"פ, שנפתח לביצוע פסק הדין. לטענתה, גרה לעיתים ביחד עם בעלה בבית של חמותה. היא לא ידעה כי הבית שייך למשיבה . נציג של המשיבה ביקר בבית והיא נתנה לו בתמימות את פרטיה האישיים.

תשובת המשיבה

3. יש לדחות את התביעה על הסף שכן לא צורפו אליה ראיות כלשהן לביסוס הנטען בה.

בהתאם לדו"ח חוקר שצורף לתגובה , המבקשת גרה ביחידת דיור שהוצמדה למושכר, ללא אישור המשיבה וללא האישורים הנדרשים מהרשות המקומית על פי כל דין, להוספת יחידת הדיור בה גרה המבקשת דרך קבע.

4. המשיבה השכירה לנתבעת 1- חמותה של המבקשת, בית פרטי עם חצר ברחוב בבלי 11/2 בהוד השרון. הנתבעת 1 הייתה הדיירת החוזית ואילו המבקשת- הנתבעת 3 ובעלה נתבע 2 גרו דרך קבע יחד עם החמות – אם הבעל, באותה כתובת.

5. הנתבעים חדלו מתשלום דמי השכירות וצברו חובות גבוהים. לכן, הוגשה נגדם התביעה הכספית ופינוי. המשיבה לא נתנה מעולם לנתבעים אישור להוסיף יחידת דיור למושכר. המבקשת ובעלה גרו דרך קבע ביחידת הדיור ולא באופן זמני כפי טענת המבקשת. בעת ביצוע החקירה, הייתה המבקשת בחודש השביעי להריונה, עובדה המחזקת את הטענה כי המבקשת ובעלה גרו ביחידת הדיור וניהלו שם אורח חיים מלא. ביום 26/5/10 נערך ביקור של נציג המשיבה במושכר שראה כי המבקשת גרה בבית ולכן שמה הוסף לדו"ח הביקור.

אם בימ"ש ימצא לנכון להורות על ביטול פסק הדין על פי סמכותו הטבועה, אזי מבוקש להתנות זאת בהפקדת מלוא סכום התביעה בקופת בימ"ש.

תשובת המשיבה

6. היא גרה באופן זמני במושכר ולא ברור לה מדוע תבעו אותה ולא את ילדי חמותה. באותה עת ,בעלה גר עם אמו החולה במושכר בעוד שהמבקשת שהינה בת יחידה גרה עם אמה בדירתה של האם, הנמצאת בשכנות למושכר.

דיון והכרעה

7. ככל שעסקינן בשאלה האם יש לבטל את פסק הדין, ההלכה שהשתרשה קובעת:

"כידוע, בבקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות הנתבע, יש לבחון את הסיבה לאי ההתייצבות וכן את סיכויי הצלחתו של הנתבע, אם יבוטל פסק הדין. בפסיקה נאמר, כי שאלת סיכויי ההגנה היא השאלה העיקרית. מקום שנתבע מצביע על סיכוי לכאורה לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין, ניתן למחול לו על רשלנות או הזנחה בהימנעותו להתגונן, תוך פיצוי הצד שכנגד בהוצאות. אלא, שהדברים אמורים בבעל דין שהתרשל ולא בבעל דין אשר מדעת התעלם מההליך המשפטי וגילה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין. במקרה כזה, רשאי השופט לדחות את הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, על אף סיכוייו של הנתבע להצליח בהגנתו (השוו: ע"א 625/68 מפעל הבניה נ' החברה הדרומית, פ"ד כג(2) 721 (1969) וההפניה שם)." ר' רע"א 6905/11 גולדנברג נ' רובנר ואח' (פורסם בנבו). (ההדגשה שלי א.ד)

8. דהיינו, אף אם מתברר כי כתב ההגנה לא הוגש במועד כתוצאה מאי הבנה או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקשת ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבימ"ש, ייטה בימ"ש לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין ולברר את המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים, מבלי לשלול מהמבקשת את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות.

מן הכלל אל הפרט

9. במקרה שלפנינו , הבקשה לביטול פסק דין הוגשה בשיהוי רב כמעט 7 שנים!!! לאחר מתן פסק הדין. טענותיה של המבקשת כי לא קיבלה את כתבי בימ"ש, נטענו באופן סתמי ,כמו יתר הטענות האחרות שלא נתמכו בראיות כלשהן. לא הובאה שום ראייה למועד בו נודע למבקשת לראשונה על מתן פסק הדין בתביעה דנן. לא מצאתי כי יש הצדקה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה דנן על הסף.

10. לעניין ביטול פסק הדין משיקולי בימ"ש. לא מצאתי נימוקי הגנה כלשהם כנגד התביעה. שוכנעתי כי המבקשת גרה עם בעלה במושכר וביחידת הדיור שהוספה אליו שלא כדין. לאור העובדה שהמבקשת גרה במושכר, עליה לשאת בתשלומי השכירות ואין זה משנה אם היא נרשמה כדיירת החוזית אם לאו.

11. המבקשת נמנעה מהגשת תצהירים של בני משפחתה:, חמותה , בעלה ואמה לתמיכה בעובדות הבקשה.

"ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]).

וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת הימנעות בעל דין מלהביא לעדות ראייה עדות כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה [פורסם בנבו]).

12. הטענה כי המבקשת הינה אם ל 4 ילדים ומצבה הכלכלי קשה, אינה מהווה נימוק לביטול

פסק הדין ובקשה לפריסת החוב בתשלומים, הינם בסמכותו של כב' ראש ההוצל"פ.

סוף דבר

13. אני מורה על דחיית הבקשה ,אני מחייב את המבקשת בהוצאות המשיבה בגין הבקשה דנן בסך של 400 ש"ח שישולמו לב"כ המשיבה בתוך 30 ימים שאם לא כן יתוספו אליהן הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק החלטתי לצדדים

ניתנה היום כ" ו תשרי תשע"ט 5 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.

חתימה