1. לפניי בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") להורות על ביטולו של פסק דין אשר ניתן ביום 10.10.11, והורה על דחיית ההתנגדות שהגישה המבקשת, משלא הפקידה האחרונה את הסכום שהושת עליה כתנאי לקבלת רשות להתגונן.

2. נגד המבקשת נפתח תיק הוצאה לפועל, על פי בקשה לביצוע שטר, בכל הנוגע לשיק על סך 2,850 ₪, אשר זמן פירעונו 24.5.06.

המבקשת הגישה בשנת 2010 התנגדות לביצוע שטר, ובקשה להארכת המועד להגשתה, וטענה כי האזהרה לא הומצאה לה כלל. לגוף ההתנגדות טענה המבקשת, כי השיק אינו נושא חתימתה, אלא חתימה מזויפת, תוך שהיא מציינת פרטיו של אותו אדם אשר לטענתה זייף את החתימה. המבקשת טענה בתצהירה, כי לא קיבלה כל תמורה כנגד השיק הנ"ל.

3. בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת פיינסוד ביום 11.10.2010 נקבע, כי האזהרה לא הומצאה כדין ועל כך יש לראות את ההתנגדות כהתנגדות המוגשת במועד. עם זאת, בכל הנוגע לסיכויי ההגנה, נקבע כי אלו נמוכים, לאור העמימות ביחס לטענה כי החתימה זויפה על ידי אדם מסוים, ולאור העובדה שלצד החתימה הושמה גם חותמת של העסק. לפיכך קבעה כב' השופטת, כי תינתן למבקשת רשות להתגונן לאחר שזו תפקיד סך של 2,000 ₪ בקופת ביהמ"ש, תוך 30 ימים מקבלת ההחלטה.

4. המבקשת לא הפקידה את הסכום האמור בקופת ביהמ"ש, תוך 30 ימים ובכלל.

בחלוף כשנה מאז ניתנה ההחלטה הנ"ל הובא התיק בפניי, ובהחלטה שניתנה ביום 11.10.11 הוריתי על דחיית ההתנגדות, משלא בוצעה ההפקדה.

5. כעת, בחלוף כשמונה שנים מאז הגישה המבקשת את התנגדותה לביצוע שטר, עותרת המבקשת לביטול ההחלטה המורה על דחיית ההתנגדות.

לטענתה, בא כוחה דאז לא מסר לה כי ניתנה החלטה, והיא לא ידעה שעליה להפקיד כסף בקופת ביהמ"ש. לטענתה, כלל לא ידעה מה עלה בגורל ההתנגדות שהגישה. המבקשת עותרת למתן אפשרות להפקיד כעת את הסכום שנקבע בשנת 2010, ולקבל רשות להתגונן.

6. המשיבה מתנגדת למבוקש.

לטענתה, ידיעת בא כוחה הקודם של המבקשת – כידיעתה היא. עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת לא צרפה מכתב מבא כוחה הקודם, המאשר את הטענה כי לא מסר לה אודות גורל ההתנגדות. עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת לא נימקה מדוע חיכתה שנים כה רבות עד שהגישה בקשה זו.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

ההתנגדות הוגשה באמצעות עורך דין, אשר ייצג את המבקשת, ושימש עבורה כתובת להמצאת כתבי בי-דין. ההחלטה מיום 11.10.10, כמו גם ההחלטה מיום 11.10.11, הומצאו שתיהן למבקשת, באמצעות בא כוחה דאז, כדין.

אמנם, ב"כ המבקשת דאז לא דרש את דבר הדואר שנשלח אליו (בעניין ההחלטה מיום 11.10.10), אולם גם כאשר דבר דואר אינו נדרש – זוהי המצאה כדין. ההחלטה המאוחרת יותר (מיום 11.10.11) הומצאה לב"כ המבקשת דאז באמצעות הפקסימיליה.

מעבר לכך שבוצעה המצאה כדין לב"כ המבקשת, ומעבר לכך שיש לראות את ההמצאה לבא כוח כהמצאה לבעל הדין עצמו, הרי שיש לתת את עיקר המשקל, בנסיבות העניין, לפרק הזמן הארוך אשר חלף מאז ניתנו אותן החלטות, ועד היום. מאז ההחלטה הראשונה, אשר הורתה על ביצוע ההפקדה, ועד היום חלפו כמעט שמונה שנים. מאז ההחלטה השנייה, אשר הורתה על דחיית ההתנגדות, ועד היום חלפו כמעט שבע שנים.

אף אם אצא מנקודת הנחה, שאכן – כטענת המבקשת – בא כוחה הקודם לא אמר לה דבר, ולא דאג לעדכן אותה באשר לגורל ההתנגדות שהגיש בשמה, הרי שגם על המבקשת, כבעלת דין, מוטלת החובה להתעניין בגורל ההליך שבו פתחה, ולברר איזו החלטה ניתנה בעניינו.

אילו הוגשה הבקשה בתוך פרק זמן סביר – ואיני רואה צורך לקבוע כעת מה הוא אותו "פרק זמן סביר" בנסיבות העניין – יתכן כי היה מקום להידרש לטענות המבקשת, כי לא עודכנה בדבר גורלה של ההתנגדות שהוגשה, ולתת בידיה פרק זמן נוסף לביצוע ההפקדה ולקבלת רשות להתגונן; אלא שהבקשה שלפניי הוגשה לאחר שנים כה רבות, אשר לא ניתן לראותן כפרק זמן סביר להגשת בקשה לביטול פסק דין, גם בהנחה, כאמור, כי לא נודע למבקשת אודות החלטות ביהמ"ש מעולם.

המבקשת יכולה הייתה לברר ישירות במזכירות ביהמ"ש מה עלה בגורל ההליך, ואף אם היה הדבר אורך זמן, לאור קשיים כאלה ואחרים בהתנהלות עם בא כוחה, הרי שיכולה הייתה לעשות מעשה לבירור גורל ההתנגדות, בחודשים הסמוכים להגשתה, אפילו בשנה הסמוכה להגשתה; אולם טענה העולה מפי יוזם ההליך, שמונה שנים לאחר שיזם אותו, ולפיה – לא ידע מה עלה בגורלו, כי בא כוחו דאז לא עדכן אותו, אינה יכולה להישמע.

לא למותר לציין, כי המבקשת לא טענה לנסיבות מיוחדות אשר בעטיין הוגשה בקשתה רק כעת.

8. סוף דבר, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, ראיתי לנכון שלא לחייב את המבקשת בהוצאות המשיבה, אף שזו הגישה תגובתה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ח, 26 יוני 2018, בהעדר הצדדים.