1. במהלך שנת 2009 התובע חיפש עבודה והתראיין אצל הנתבעת. השאלה שבמחלוקת היא האם יש לקבל את גרסת התובע, לפיה התובע התקבל לעבוד אצל הנתבעת אשר הודיעה לו ימים ספורים לפני תחילת העבודה שאין לה צורך בשירותיו.

על יסוד התיאור העובדתי הנ"ל, נתבעו פיצויים בגובה שכר ונלווים לששה חודשים.

2. רקע עובדתי

א. התובע הוא סוכן מכירות בהכשרתו.

ב. הנתבעת היא חברה פרטית העוסקת במכירה ובהפצה של חלפים לציוד כבד ולמשאיות.

ג. התובע עבד עד אפריל 2009 בחברת ליאל קור, ממנה התפטר.

ד. בסמוך לחודש אפריל 2009 הנתבעת פרסמה מודעת דרושים למשרת סוכן מכירות למוצריה.

ה. בעקבות פרסום המודעה, התובע יצר קשר עם הנתבעת ובמהלך חודש אפריל 2009 הוא נפגש עם מנכ"ל הנתבעת, מר איתי קפר (להלן – קפר), לראיון עבודה.

ו. ביום 26.4.09 קפר מסר לתובע מסמך שכותרתו "סיכום תנאי התקשרות ישראל – טקנוטו" (צורף כנספח לכתב התביעה). במסמך זה נרשמו הדברים הבאים:

"לכבוד

ישראל אלי

סיכום תנאי התקשרות ישראל – טקנוטו

• תיאור תפקיד: איש מכירות שטח
• מועד תחילת עבודה: 17 במאי 2009
• 6 ימי עבודה בשבוע
• תנאים נלווים: רכב לעבודה וטלפון נייד מוגבל ל – 500 ₪ בחודש
• שכר: בסיס של 4,500 ברוטו

על "מסלול ישראל" תינתן עמלה של 2% ברוטו על גביה (ללא מע"מ) עד 100,000 ₪ ו 4% עמלה ברוטו על גביה (ללא מע"מ) מעל 100,000 ₪.

• ביטוח פנסיוני יינתן לאחר תקופה של כחצי שנה ובתנאי ששני הצדדים רואים אופק להמשך פעולה.

בתיאום עם אמיר ניתן להתחיל בחפיפה במהלך מאי 2009."

ז. לתובע נמסר מסמך נוסף, שכותרתו 3.5.09 (אף הוא צורף לכתב התביעה) ובכותרתו נרשם: "תוכנית חפיפה סוכן מכירות".

הצדדים חלוקים בשאלה מתי מסמך זה נמסר לתובע ובאילו נסיבות.

3. גרסת התובע היא שלאחר שנפגש מספר פעמים עם קפר, ביום 26.4.09 נחתם בין הצדדים חוזה עבודה ונאמר לתובע שהוא יכול להתחיל בחפיפה. בתצהירו התובע תיאר תהליך בו רואיין על ידי קפר, הציג תלושי שכר, ציין כי המנכ"ל הסכים להעסיקו לחצי שנת ניסיון, ביקש שהתובע יפגוש את מנהל הסוכנים (אמיר) ולאחר שאף אמיר התרשם מהתובע, כתב ידו של התובע נשלח לבדיקה גרפולוגית ולאחר מכן הוא נקרא לחתום על החוזה (סעיף 7 לתצהיר התובע).

התובע הוסיף והעיד בתצהירו כי ביקש לתקן את השכר שצוין בחוזה ואת העמלות, וקפר הסכים לכך בעל פה (סעיף 9 לתצהיר התובע).

ביום 3.5.09 התובע הוזמן למשרדי הנתבעת לשם קריאת חומר מקצועי על מוצרי הנתבעת. ימים ספורים לאחר מכן, התקשרה הנתבעת אל התובע והודיעה לו שאין בכוונתה להעסיקו וכי החוזה שנחתם מבוטל (סעיפים 11 ו – 16 לתצהיר התובע).

4. גרסת הנתבעת היא שהצדדים ניהלו מו"מ בקשר לאפשרות להעסיק את התובע בנתבעת ובמסגרת זו נמסר לתובע המסמך מיום 26.4.09. המסמך שהתובע מכנה אותו חוזה עבודה הוא מכתב כוונות של הנתבעת ולא חוזה מחייב. מהשלב שבו המסמך נמסר לתובע, הוא לא יצר קשר עם הנתבעת ולא חזר אליה בהצעה משלו. למעשה, התובע "נעלם" והנתבעת לא שמעה ממנו עד קבלת מכתב הדרישה מבא כוחו, כשנה לאחר מכן.

5. התובע וקפר הגישו תצהירי עדות ראשית ואף התייצבו לישיבת ההוכחות.

לאחר ששמענו את הצדדים מעידים בפנינו, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן נפרט את נימוקינו למסקנה זו.

6. בבחינת גרסאות הצדדים, יש לזכור כי נטל השכנוע הוא על התובע.

על פני הדברים, עדות התובע לפיה תנאי השכר המצויינים במסמך מיום 26.4.09 לא היו מקובלים עליו (סעיף 9 לתצהירו ועמוד 4 לפרוטוקול, שורות 11-12) סותרת את גרסתו כי מדובר במסמך שהוא חוזה עבודה. נזכיר כי על פי הוראת סעיף 11 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, "קיבול שיש בו תוספת, הגבלה או שינוי אחר לעומת ההצעה, כמוהו כהצעה חדשה." מכאן שאין לראות במסמך מיום 26.4.09 כחוזה עבודה שהוסכם בין הצדדים. מסקנה זו נתמכת גם בעדותו המהימנה של קפר, לפיה "מכתב הכוונות היה מכתב כוונות כהצעה להתחיל לעבוד אצלנו. יש אצלנו בחברה חוזי עבודה וזה לא חוזה. כשהתובע יצר איתי קשר טלפוני ובניגוד למה שנאמר קודם, הוא הביע אי שביעות רצון מהשכר וביקש להעלות את השכר, ולאחר שאני סירבתי באופן ברור ומוחלט, לא שמעתי ממנו יותר" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 9-13 ור' גם בשורות 15-22).

7. בנוסף, גרסתו של התובע לפיה "הנתבעת התקשרה אליו" ומסרה לו שלא יעבוד אצלה, כפי שמתוארת בתצהירו, היא גרסה כללית ואינה משכנעת. לא ברור מי התקשר אל התובע מטעם הנתבעת. התובע נקב בתצהירו שמות של שני אנשים מהנתבעת שפגש – קפר ואדם בשם אמיר. מאחר שהתובע לא נקבע בשמותיהם כמי שהודיעו לו על כך שלא יתחיל לעבוד בנתבעת, אנו מניחים שלא הם התקשרו לתובע. בנסיבות אלה, זהות המתקשר האלמוני נותרה עלומה.

יתירה מכך, התובע תיאר שיחה ארוכה עם נציג/ת הנתבעת (סעיפים 16-19) ואף תיאר שהיה בקשר עם הנתבעת גם בשלב מאוחר יותר. כאמור, העובדה שהתובע לא ציין עם מי נערכו השיחות, כך שניתן יהיה לבחון אם אכן התקיימו, פוגמת במהימנות גרסתו.

8. זאת ועוד, תמוה בעינינו כיצד התובע, אשר לשיטתו רק ימים ספורים לפני תחילת העבודה נודע לו שהנתבעת ויתרה על שירותיו, לא פנה לנתבעת בכל דרישה או מכתב סמוך לאירועים נשוא הליך זה. בהקשר זה נזכיר כי על פי המתואר בתצהירו של התובע, הוא שלח מאות קורות חיים למקומות עבודה שונים ולא התקבל לעבודה. לדעתנו, העובדה שהתובע צירף לכתב התביעה סימוכין למשלוח קורות חיים, אך לא פנה בכתב לנתבעת, אלא בחלוף שנה, בשלב שכבר יוצג על ידי עו"ד, שוקלת לחובת התובע.

9. התובע הצביע על מסמך מיום 3.5.09, כמחזק את גרסתו לפיה לאחר חתימת החוזה, החל בחפיפה אצל הנתבעת. מעיון במסמך עולה כי אין בו כל התייחסות לתובע – שמו אינו מופיע על המסמך, אין בו תאריכים שיכולים להעיד על כך שמדובר בתקופת חפיפה שהתובע עבר או כל פרט אחר שיכול לקשור בין התובע ובין המסמך.

בנסיבות אלה, מקובל עלינו הסברו של קפר לפיו: " ... זה לא מסמך שנבנה במיוחד עבור התובע, זה מסמך כללי שנמצא אצלנו." (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 31).

זאת ועוד, על פי עדותו של קפר, מועמדים לעבודה "שמקבלים מידע ראשוני ומי שעובר על החומר, לא ייתכן שלא ייצור וישאל שאלות. זה תחום מאד מקצועי צר, שמי שרוצה להיכנס אליו ומקבל איזשהו חומר בסיסי, אם הוא עבר עליו אז הוא חוזר בשאלות בהכרח. שאלות הבהרה." (עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 31 עד עמוד 9, שורה 2). בכך יש לתמוך בגרסת הנתבעת כי התובע לא הגיע לביצוע חפיפה, אלא נמסר לו מכתב כוונות ואילו המסמך הנוסף נמסר לתובע כתוכנית חפיפה כללית ולא מעבר לכך.

למעשה, העובדה היחידה העולה מתוך מסמך זה ואשר יש בה לתמוך בגרסת התובע, היא התאריך הרשום בראש המסמך – 3.5.09. בהתחשב במכלול הנתונים שתוארו לעיל, בשים לב שלמעט התאריך בראש המסמך, אין בו דבר שיקשור את התובע לטענה של ביצוע חפיפה אצל הנתבעת, איננו סבורים כי קיומו של המסמך בידי התובע תומך בקבלת התביעה.

10. העובדה שלאחר הפגישה מיום 26.4.09 הנתבעת לא יצרה כל קשר עם התובע, מחזקת את גרסת הנתבעת לפיה התובע לא הסכים לתנאי העבודה שהוצעו לו וניתק קשר איתה. איננו מוצאים ממש בטרונייתו של התובע, לפיה הנתבעת לא התקשרה לשאול מדוע אינו מתייצב לחפיפה, לאחר שמסרה לו תוכנית חפיפה (סעיף 23 לסיכומי התובע). התנהגות זו מתיישבת עם גרסת הנתבעת לפיה התובע לא הסכים להצעת השכר/ תנאי העבודה שהנתבעת הציעה לו וניתק איתה קשר. בנסיבות אלה, משלא נכרת חוזה עבודה – בכתב או בהתנהגות, לא היתה כל סיבה שהנתבעת תדרוש בשלומו של התובע.

11. לאמור לעיל נוסיף כי גרסתה של הנתבעת לא נסתרה וכי עדותו של קפר בנושא היתה עקבית:

"היתה כאן הצעה, שאמנם לא נכתב על גבי המסמך 'הצעה', אבל היתה כאן הצעה שלנו, שבעקבותיה היתה דינאמיקה ואני חוזר עליה – הוא חזר אליי וביקש לשפר את ההצעה, אני סירבתי לשיפור ההצעה ולאחר מכן לא שמעתי ממנו. נתתי לו משהו בכתב וחתמתי עליו. לי אין שום נייר שהוא חתום עליו ואני גם יודע שאין נייר כזה."

(עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 4-9 ור' גם בעמוד 8, שורות 11-14, שורות 23-25).

12. לסיכום, בבחינת גרסאות הצדדים, בשים לב לדלות הראיות, לא שוכנענו כי התובע התקבל לעבודה אצל הנתבעת ביום 26.4.09 ואיננו מקבלים את גרסתו לפיה באותו מועד נחתם איתו חוזה עבודה.

לאור מסקנה זו, התביעה נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 7,500 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, י"ד אלול תשע"ג, (20 אוגוסט 2013), בהעדר הצדדים.