1. זוהי תביעה להכרה בפגימות הרפואיות מהן סובל התובע בידו השמאלית כתאונה בעבודה מכח תורת המיקרוטראומה ועל פי הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

2. העובדות המוסכמות פורטו בהסכמה בהחלטה מיום 25.9.11 כדלקמן:

א. התובע יליד 1965.

ב. התובע עובד כמפנה אשפה בעירית ראשון לציון החל משנת 1993.

ג. התובע עובד 5 ימים בשבוע.

ד. במסגרת תפקידו, מרוקן התובע את הפסולת ופחי האשפה ברחבי העיר. התובע נושא ודוחף בשתי ידיו את פחי האשפה מסוג צפרדע אל משאית האשפה, דוחף ומניח בשתי ידיו את פחי האשפה מסוג צפרדע את המשאית האשפה, דוחף ומניח אותו על המסרק שעל המשאית, תוך שאוחז בידית הפח, מכופף את כפות ידיו ומפעיל כח להרמת רגליו הדמיות של הפח והנחתו על המסרק. לאחר שהפח רוקן מורידו מהמסרק שוב בפעולת כיפוף היד, ונושא את הפח למקומו.

ה. ידו הדומיננטית של התובע הינה יד ימין.

ו. פגימה מסוג מרפק טניס ביד ימין הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה, ונקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגינה.

3. באותה החלטה מונה ד"ר אורי בלנקשטיין כמומחה יועץ רפואי (להלן – המומחה) והופנו אליו השאלות הבאות:

"א. מהן הפגימות הרפואיות מהן סובל התובע בידו השמאלית?

ב. האם קיים קשר סיבתי בין הפגימות הרפואיות לבין תנאי עבודתו של התובע המפורטים בסעיף 3 לעיל?

ג. האם ניתן לומר, כי מצבו הרפואי של התובע נובע מסידרה של פגיעות זעירות כאשר כל אחת מהפגיעות ניתנת לאיתור בזמן מסויים וכאשר תוצאה של כל פגיעה זעירה, הינה בלתי הפיכה, כך שבצרופן הופיע אצל התובע נזק שהיא התופעה ממנה סובל התובע כיום (מיקרוטראומה), או שמא מדובר בהליך תחלואי מתמשך?".

ביום 25.10.11 השיב המומחה לשאלות בית הדין כדלקמן:

"4א'.

במרפקו השמאלי סבל התובע ממרפק טניס (TENINIS ELBOW) בצורה קלה.

מדובר ב-OVERUSE SYNDROME חולף, מקום חיבור מיישרי שורש כף היד באפיקונדילוס החיצוני של המפרק.

ב'.

לדעתי, אין קשר סיבתי בין הפגימה הרפואית הקלה במפרק שמאל, לבין תנאי עבודתו של התובע המפורטים בסעיף 3.

הנ"ל, ידוע כדומיננטי ימני.

סבל ממרפק טניס בצורה קשה יחסית במפרק ימין וקיבל מספר זריקות של סטרואידים למרפק הימני.

במפרק השמאלי מצבו קל יותר, לא נזקק להזרקות של סטרואידים.

ג'.

לא מדובר בפגיעות זעירות בלתי הפיכות מתאימות למיקרוטראומה.

מדובר בפגיעות זעירות הפיכות שחולפות ונעלמות לאחר הימנעות ממאמצים גופניים.

התהליך הינו תחלואי קל והפיך".

4. ביום 21.2.12 התבקש המומחה להשיב על השאלות הבאות להבהרת חוות דעתו:

"א. כיצד הגעת למסקנתך, כי הפגיעה ביד שמאל הינה קלה זאת על אף שהמסמכים הרפואיים מציינים אבחנה וסימפטומים הזהים לזו של החבלה הקיימת במרפק יד ימין?

ב. מחוות דעתך ניתן להבין, כי ביססת את מסקנתך בדבר העדר קשר סיבתי ליד שמאל משום שלטענתך, ביד זו החבלה קלה באופן משמעותי מהחבלה ביד ימין. כיצד הסקת זאת לאור תלונותיו החוזרות של התובע על אי יכולת האחיזה ביד זו ובהסתמך על נתוני הבדיקה מיום 13.6.10 בה אובחן מצב חמור יותר דווקא ביד שמאל?

ג. לאור העובדה שפגימה מסוג מרפק טניס הוכרה על ידי המוסד בידו הימנית של התובע, ולאור זאת שהטיפול הינו טיפול זהה בשתי הידיים, האם לא די בכך כדי לקבוע שמדובר באותה פגימה? האם מעצם כך שהתובע לא קיבל זריקה ביד שמאל, יש בהכרח ללמוד כי הפגיעה קלה יותר מביד ימין?

ד. על אף שיד שמאל אינה היד הדומיננטית, ובהתחשב בנתונים לפיהם יד ימין נחלשה לאור הפגיעה בה אשר העניקה 10% נכות, (עובדה ו' ברשימת העובדות וכמו גם בעובדה שהפעולות בוצעו עם שתי הידיים, האם יש בכך כדי לשנות ממסקנתך?

ה. כיצד אתה מסביר את השוני בין קביעתך שאין מדובר בפגיעות זעירות כמסכת עובדתית המקימה מיקרוטראומה, ובין הקביעה כי כן מדובר בפגיעות זעירות ובמסכת המקימה מיקרוטראומה, עת מדובר באותן פעולות ובאותה הפגימה בכל אחת מהידיים?

ו. האם קביעתך בסעיף ג' לחוות הדעת כי מדובר במצב תחלואתי הפיך התכוונת לפגיעת מרפק הטניס, ובכך גם לפגימה שביד ימין? אם לא מה השוני?".

ביום 25.5.12 השיב המומחה לשאלות ההבהרה כדלקמן:

"1א'.

עצם העובדה כי במרפק שמאל לא נזקק לזריקות של סטרואידים, מצביעה על כך שמדובר בפגימה קלה במפרק השמאלי.

ב'.

הרישום ביום 13.6.10 הינו מצב נתון ביום מסוים בו נרשם כי הכאבים במפרק השמאלי חמורים יותר מהימני.

בתמונה הכוללת הכאבים במפרק הימני היו קשים יותר – נזקק לזריקות.

ג'.

הטיפול לא היה זהה ב-2 המרפקים.

במרפק הימני קיבל מספר זריקות של סטרואידים, מכיוון שהסבל היה רב.

ד'.

יד ימין לא נחלשה יותר. הכאבים היו חזקים יותר.

(אין מקום לשנות מסקנותיי בחוות דעתי 25.10.11).

ה'.

בעבודת כפיים בידיים קיים עומס מוגבר על הצד הדומיננטי.

במקרה שלפנינו הצד הדומיננטי הינו הימני, עליו העומס היה מוגבר וכן הכאבים.

התופעות במפרק השמאלי היו קלות יותר וחולפות ולכן מצבו לא מתאים למיקרוטראומה במפרק השמאלי.

ו'.

בשאלה ג' – התכוונתי למרפק שמאל בלבד".

5. לטענת ב"כ התובע, התובע ביצע את עבודתו באופן זהה עם שני הידיים ולכן, לא ברורה המסקנה, כי יד ימין מוכרת כנפגעת ואילו יד שמאל לא. לשיטת ב"כ התובע, לא השיב המומחה לשאלות ההבהרה כפי שנשאלו. הטיפול בזריקות הינו דבר הנתון לשיקול דעת החולה ובהתאם לרצונו ועל כן אין להסיק מנתון זה כפי שהסיק המומחה מהי חומרתה של הפגיעה. גם אם מדובר בפגיעה קלה יותר ביד שמאל, הרי אין זה סביר שיד ימין תפגע מהעבודה ויד שמאל מתחלואה הטבעית. ב"כ התובע מבקשת כי בית הדין יתעלם מחוות הדעת ויקבל את תביעתו של התובע ולחילופין, יורה על מינוי מומחה אחר.

6. המומחה קובע, כי ביד שמאל מדובר בפגיעות זעירות הפיכות שחולפות ונעלמות לאחר הימנעות ממאמצים גופניים. המומחה מתייחס לעובדה, כי פגימה מסוג מרפק טניס הוכרה על ידי הנתבע בידו הימנית כפגיעה בעבודה ומציין, כי הדבר נובע מהדומיננטיות של העבודה ביד ימין, נתון העולה מהעובדות המוסכמות. בנוסף, כותב המומחה, כי בעבודת כפיים בידיים קיים עומס מוגבר על הצד הדומיננטי. העומס המוגבר גרם לכאבים החזקים ביד ימין דווקא. לא מצאתי כל פגם בכך שהמומחה מסתמך על ההיסטוריה הרפואית ולפיה, קיבל התובע זריקות ביד ימין ולא ביד שמאל. לטענת ב"כ התובע, כי הדבר נעשה לבקשת התובע, אין כל בסיס עובדתי או רפואי. מסקנתו של המומחה ולפיה, יכול וביד אחת יוכר הפגם כתאונה בעבודה וביד השניה לא תוכר, אינה בלתי סבירה ומשמסקנה זו מבוססת על נתוני העבודה כפי שפורטו בעובדות המוסכמות, על ההיסטוריה הרפואית והיא מנומקת ומפורטת, הרי שיש לקבלה. למותר לציין, כי חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית הדין, הינה בגדר האורים והתומים של בית הדין בנושא הרפואי ואין מקום כי בית הדין יתעלם ממנה.

7. התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ב, 04 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.