מבוא

1. בפני תביעה של התובעת, חבוש בע"מ, על סך 87,872.42 ₪ שהוגשה כנגד הנתבע, מר מחאמיד חוסיין.

2. התובעת הינה חברה העוסקת בשיווק ומכירת חומרים לבניין.

לטענת התובעת, היא סיפקה לנתבע סחורות.

לטענתה, הנתבע חתם ביום 6.4.09 על הסכם מכר וערבות שטרית.

השטר הוגש לביצוע. הוגשה התנגדות.

בדיון שהתקיים ביום 14.11.10 הוסכם כי החוב ע"ס 11,000 ₪ ישולם וכי על יתרת החוב תינתן רשות להתגונן. ניתן פסק דין חלקי וניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים בהחלטת כב' הרשמת אונגר ביטון שניתנה באותו דיון.

התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן ובו תבעה את הסך של 87,872.42 ₪ וזאת לאחר שקוזז על ידה מסכום החוב הנטען של הנתבע, הסך של 11,000 ₪ ששולם על ידי הנתבע. התובעת אף טענה בכתב התביעה המתוקן בהתבסס על עילות חוזיות ובעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

הוגש כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן.

3. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' אורית מרציאנו שעבדה במועדים הרלבנטיים אצל התובעת וכן של מר יואב דבוש, מנהל מפעל בחברת רדימיקס שמייצרת בטון. מטעם הנתבע הוגש תצהירו וכן תצהיר של אחיו, רו"ח מחאמיד מואפק.

בדיון ההוכחות המצהירים נחקרו על תצהיריהם.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות הצדדים

4. לטענת התובעת, הנתבע חתם ביום 6.4.09 על הסכם מכר וערבות שטרית. לטענתה, סיפקה לנתבע סחורות לשביעות רצונו.

5. בהתאם למפורט בתצהיר של הגב' אורית מרציאנו, הנתבע החל לעבוד עם התובעת באפריל 2009. הוא חתם על שטר החוב בפניה.

בהתאם למפורט בתצהירה, תחילה ניתן לו אובליגו נמוך של כמה אלפי שקלים. לבקשתו הוגדל לו סכום האובליגו. סוכם כי ישלם בכל חודש ולכל היותר התשלומים ידחו לחודש שלאחר מכן.

סוכם כי הנתבע יתן 50,000 ₪ בחמישה שיקים על סך 10,000 ₪ כל אחד. סוכם כי כל חודש ישלים את ההפרש, ככל שיהיה.

לדבריה, עד סוף ינואר 2010 לקח הנתבע סחורות ושילם עליהן כשבכל פעם ביקשו ממנו שישלים את היתרות. בתחילת חודש פברואר שילם סך של 30,000 ₪ עבור ינואר.

לדבריה התקשרה לנתבע בתחילת מרץ 2010 ונפגשה עימו. סוכם שיביא 50,000 ₪ ולאחר מכן ידונו על היתרות שנותרו לאחר התשלום ולאחר חישוב סיכום הפרויקט. התובע ביקש וקיבל העתקי "נאמן למקור" של חשבוניות פברואר, כדי לעבור עליהם עם אחיו שהינו רואה חשבון.

התובע סיפר לה שאשתו ובנותיו עברו תאונה. בהמשך, לא הצליחה ליצור עמו קשר.

בסופו של דבר, שוחחה הגב' אורית מרציאנו עם אחיו של הנתבע. לדבריה, שמעה את אחיו מדבר עם הנתבע ואומר לו "חבל שתצטרך לשלם במקום 80,000 ₪, 130,000 ₪ עם אגרות והוצאות משפט".

לדבריה בהמשך לא הצליחה להשיג את הנתבע ובסופו של דבר, הודיע לה הנתבע כי לפי דעתו חייב סך של 11,000 ₪.

6. הנתבע, מצידו, הצהיר כי סיכם בעל פה עם נציגת התובעת (אורית) כי התשלום בגין רכישותיו יבוצע לאחר 90 יום מסיום החודש שבו בוצעה הרכישה.

לפי המפורט בתצהירו, אורית (מרציאנו) התקשרה אליו ודיברה עימו על סכומים גבוהים שאינם מגיעים לתובעת. לדבריו, הודיע לה כי החוב שלו עומד על סך של 11,000 ₪.

7. הנתבע טוען כנגד תקינות הכרטסת של התובעת.

8. הנתבע מצהיר כי לא עבד מתאריך 10.3.10 ולכן, לטענתו, אין אמת בסכומים הנקובים בכרטסת לגבי תאריכים המאוחרים לאותו מועד ומפרט לענין זה שלושה סכומים: 6769 ₪; 6442 ₪; 10,579 ₪.

9. לטענתו, סכום האובליגו שלו אצל התובעת עמד על סך של 40,000 ₪ וככל שהיה מתקרב לסכום זה, לא היתה התובעת מאפשרת לו לקבל סחורה נוספת.

דיון והכרעה

10. התובעת טוענת לחוב של הנתבע בסיום ההתקשרות ביניהם וכי עליו לשלם לה סך של 87,872.42 ש"ח. הנתבע טוען כי החוב עמד על סך של 11,000 ₪.

אין מחלוקת כי לאחר הגשת התביעה, הסכום של 11,000 ש"ח שולם על ידי הנתבע לתובעת.

התובעת הגישה חשבוניות ותעודות משלוח. הנתבע לא טען כנגד החשבוניות ותעודות המשלוח, מלבד טענה כנגד שלוש החשבוניות שמתייחסות לתאריכים המאוחרים ליום 10.3.10 שכן לדבריו לא עבד לאחר אותו מועד.

לנוכח האמור, כאשר הנתבע לא התייחס באופן פרטני למסמכים שצורפו על ידי התובעת לענין הסחורה שסופקה, פרט לטענותיו כנגד חשבוניות שלאחר 10.3.10 שיידונו להלן, אני מקבלת את טענת התובעת לגבי אספקת שאר הסחורה נשוא התביעה לנתבע.

11. בכל הנוגע לחשבוניות המתייחסות לתאריכים המאוחרים ליום 10.3.10, התובעת טוענת כי מדובר בסחורה שסופקה לנתבע עוד קודם לאותו מועד אך החשבוניות יצאו לאחר מכן. התובעת מפנה לענין זה לעדותו של מר יואב דבוש מחברת רדימיקס.

עוד טוענת התובעת כי מעדותו של הנתבע עולה כי, למעשה, המשיכו לעבוד במקום עובדים מטעמו גם לאחר ה- 10.3.10.

12. מר יואב דבוש שזומן לעדות ע"י התובעת העיד כי הוא מנהל מפעל בחברת רדימיקס, חברה שמייצרת בטון וטיט.

מר דבוש העיד כי חבוש מזמינה מהם סחורה, הסחורה יוצאת ישירות מהמפעל לצד ג' שמקבל את הסחורה. עוד העיד כי מוצאות תעודות משלוח של רדימיקס והן נשארות באתר. רדימיקס לוקחת עותק חזרה ומעבירה לחבוש (התובעת). לחבוש מועבר בסוף כל חודש ריכוז של תעודות המשלוח שיצאו.

מר דבוש העיד, כי יתכן מצב בו בטון מסופק בחודש מסוים והחשבונית מגיעה לתובעת רק חודש או חודשיים לאחר מכן.

כך, בחקירתו הראשית של מר דבוש (ר' עמ' 20 לפרוט' הדיון):

"ש: ממי אתה מקבל תשלום?

ת: מחבוש.

ש: אתה לא מוסר תעודות משלוח ללקוח של חבוש?

ת: תעודות משלוח יוצאות שלנו ונשארות באתר.

ש: בידי מי?

ת: בידי מי שהזמין. תעודות משלוח מגיעות לחבוש, ויוצאות על שם חבוש לגורם השלישי. לי אין בקרה מי מקבל את התעודות בשטח, היות וזה לא הצרכן הסופי, ואין לי מעקב על תעודות משלוח. לחבוש מגיע ריכוז בסוף החודש על כל תעודות המשלוח שיצאו מהמפעלים המספקים. אנו לוקחים עותק חזרה ומעבירים לחבוש. אנו רשת מפעלים בכל הארץ וחבוש ממוקם בנתניה ויכול לקחת באיזורים אחרים ואני משדך לו את המפעל המתאים בהתאם לצורך.

ש: תאשר לי מה שאני אומר נכון, יום לפני חבוש שולח לך הזמנה למפעל המספק, אתה מתאם את מי יספק את הסחורה לאתר שבו מתבצעות העבודות, הנהג מוסר את תעודות המשלוח בשטח לאדם שנמצא שהוא לא חבוש אלא צד שלישי ולאחר חודש או בסוף החודש אתם שולחים ריכוז תעודות משלוח לחבוש וגם חשבונית. זה נכון?

ת: כן.

ש: לך אין תעודות משלוח חתומה של סחורה שסיפקת?

ת: אמורות להיות תעודות משלוח חתומות.

ש: אך לא על ידי חבוש?

ת: על ידי הצד השלישי.

ש: יכול להיות מצב שסופקה סחורה בחודש מרץ לצורך העניין והחשבונית הגיעה לחבוש בחודש אפריל ומאי.

ת: כן. אסביר למה. אני מנהל שותפות ברדימיקס שנקראת פרמיקס רדימקס אנו חברת בת בתעשיות רדימיקס. הסכם של חבוש הוא מול פרימיקס רדימיקס. כשהוא צריך בטון או טיט שלא באיזור נתניה אני משדך לו מפעל ששייך לתעשיות רדימיקס שזה חברה נפרדת ואז הם מעבירים לי תעודות משלוח שיצאו באותו יום לכל לקוח ואני אמור להוציא תעודות נגדיות. תעודה שמקבילה לתעודה שיצאה מרדימיקס ולחייב את חבוש כי אני לא רדימיקס אלא פרמיקס וההסכם שלו מול פרמיקס. יש מצב שהסדרן משלח ההזמנות באותו מפעל לא העביר למשלח ההזמנות למפעל שלי את התעודות באותו חודש ולכן זה יוצא חודש הבא."

לגבי תעודות המשלוח בקשר לחשבוניות נשוא התביעה, מר דבוש העיד כי תעודות המשלוח נמצאות בחברה שלו.

מר דבוש העיד כי לא ניתן ללמוד מתעודות המשלוח שהוצגו בפניו, שאינן תעודות המשלוח המקוריות, מתי סופקה הסחורה.

לגבי החשבונית שסומנה ת/2 מיום 15.3.10 העיד כי ניתן ללמוד מהאמור בה כי הסחורה סופקה עד למועדים הנקובים בגוף החשבונית.

בסיכומו של דבר, אף לאחר ששקלתי את דברי הנתבע בחקירתו הנגדית, אני מוצאת כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבע קיבל את הסחורה נשוא שלושת החשבוניות שהוצאו לאחר יום 10.3.13 שסכומן הכולל 23,790 ₪.

13. הנתבע טוען כנגד תקינות הכרטסת של התובעת.

הנתבע מעלה מספר טענות לענין זה.

הטענה הראשונה נוגעת לכך שסכום של 50,000 ₪ ששולם על ידו בחמישה שיקים בוטל בכרטסת.

בתצהיר של העדה מטעם התובעת, אורית מרציאנו, ניתן לעניין זה ההסבר הבא:

"6. לטענתו כאילו ביטלנו את הקבלה על סך 50,000 ₪ וזה מראה "משחק" בכרטסת, הרי שבהתאם לסיכום שישלים את ההפרש בכל חודש ועל מנת לסגור התאמה בכל חודש בוטלה קבלה על סך 50,000 ₪ ויצאו קבלות נפרדות לכל 10,000 ₪. מלבד זאת כלל לא ברורה טענתו."

העדה מטעם התובעת אורית מרציאנו, נשאלה לענין זה בחקירתה הראשית ונתנה את ההסבר הבא (ר' עמ' 9 לפרוט' הדיון):

"ש: 50,000 ₪ האלה לאחר מכן ביטלתם לפי התצהיר שלך?

ת: כן.

ש: למה?

ת: אקדים ואסביר. מחמיד חוסן היה עובד בכרטיס לקוחות שונים. היה עובד עם אובליגו נמוך של כמה אלפים נמוכים, היה מגיע לשלם לי כל הזמן, זה הפריע לו בעבודה ואמר שקשה לו לעבוד באובליגו כזה, בחומרי בניין משאית בלוקים זה 5,000 ₪ ולכן לא יכול לעבוד ככה וראיתי שההתנהלות שלו היתה תקינה, היה בן אדם מאוד סימפטי והתרשמתי שזה חיובי כי היה משלם לי ולא היה בעיה ואז מתוקף סמכותי הייתי יכולה לפתוח לו כרטיס והחתמתי אותו על שטר חוב והתחלנו לעבוד בכרטיס על השם שלו ואז שדיברנו על זה ואמרתי לו שאני רוצה שיתן לי משהו על חשבון וסיכמנו שיתן לי 5 שיקים של 10,000 ₪ שזה 50,000 ₪ וכל חודש מה שיקח יותר מה-10,000 ₪ יבוא וישלים לי את זה. ברגע שהקבלה הייתה אחת אז לא יכולתי לעשות התאמה ובגלל זה ביטלתי את הקבלה של ה-50,000 ₪ והוצאתי קבלה במקום. רואים את זה ב-56,382.89 ₪ זה אותם מספרי שיקים, זה קבלה שהוא מציג אותה מפורטת וכל המספרי שיקים תואמים למספרי שיקים של הקבלה של ה-50,000 ₪, זה אותו סכום. זה כולל את כל ה-50,000 ₪ אותו מספרי שיקים. רואים את זה בהתאמות זה נסגר עם אותו חודש.

ש: למה אנו לא רואים את זה בכרטסת?

ת: רואים 56,382 ₪. "

מעיון בכרטסת עולה כי מצויין שהסכום של 50,000 ₪ שולם "על החשבון" ובשורה מתחת כי זוכה "על החשבון". העדה הסבירה כי הסכום של 50,000 ₪ נכלל בזיכוי בסכום של 56,362.89 ₪ שמופיע בהמשך הכרטסת. ניתן להבחין בהמשך אותו עמוד בכרטסת ביתרת חוב של 6,362.89 ₪ שלאחריה הזיכוי מגיע לסך של 56,362.89 ₪.

העדה ציינה כי ניתן לראות בהתאמות כי מדובר באותם מספרי שיקים ביחס לסך של 50,000 ₪ ובסכום של 56,362.89 ₪ שמופיע בהמשך. ב"כ התובעת ציין לפרוטוקול כי הקבלה עם הפירוט של הסכום של 56,362.89 ₪ נמצאת בידיו וכי היא נכללה בגילוי המסמכים.

קבלה זו לא הוגשה במסגרת ראיות התובעת.

ניתנו, אם כן, שני הסברים שונים על ידי העדה מטעם התובעת לעניין הסכום של 50,000 ₪. נציגת התובעת עומתה עם הדברים והשיבה כך, בעמ' 10 לפרו' הדיון:

"ש: מה שכתוב בתצהיר לא נכון?

ת: לא יודעת לענות לך. אתה מנסה להראות שהיה משחק. יש לך קבלה של 50,000 ₪ עם מס' לכל שיק ויש קבלה של 56,000 ₪ עם אותה מספרי שיקים. המס' שיק אותו דבר אז זה אותו שיק ואין משהו שהמצאתי". (ההדגשה הוספה – א.ר.ב)

לא ניתן, אם כן, הסבר מספק לשוני בין ההסברים בתצהירה בעדותה של העדה מטעם התובעת. מעבר לכך, לנתבע לא הייתה הזדמנות, קודם לדיון ההוכחות, ליתן מענה לטענה שהועלתה על ידי נציגת התובעת, לראשונה בחקירתה הנגדית, כי הסכום הובא לידי ביטוי בהמשך הכרטסת במסגרת הסך של 56,000 ₪, שכן ההסבר שניתן על ידה בתצהיר היה, כאמור, שונה.

כמו כן, לא ברור מדוע, לשיטת התובעת, היה צורך ביום 12.4.09 לבטל את החיוב של 50,000 ₪ ואילו ביום 2.6.09 זוכה, לפי ההסבר שניתן על ידה, באותו הסכום.

15. הנתבע טוען לאי תקינות בכך שביחס לחלק מהתקופה לא ניהלה עבורו התובעת כרטסת נפרדת.

התובעת טענה כי היתה רשאית לעשות כן.

הנתבע לא הביא עדות מומחה לתמיכה בטענתו כי אופן ניהול הכרטסת ושימוש בכרטסת של חייבים שונים עבורו נעשתה שלא בהתאם להוראות הדין.

יחד עם זאת, עיון בכרטסת מגלה כי הועברו אליה חיובים מכרטסת "חייבים שונים", גם לקראת סוף תקופת ההתקשרות בין הצדדים, הגם שחודשים רבים קודם לכן, החלה להתנהל כרטסת נפרדת על שמו.

כמו כן, מטעם התובעת צורפו חשבוניות ותעודות משלוח. בחשבונית שמספרה 1100135 צוין סכום חוב של הנתבע בסך 58,028 ₪ נכון ליום 10.5.2010.

באותו מועד, סכום החוב בכרטסת היה שונה ועמד על סך של 88,954.24 ₪ בחובה. כאשר נשאלה המצהירה מטעם התובעת לעניין זה השיבה כך (ר' עמ' 11-12 לפרו' הדיון):

"ש: לפי החשבונית שמספרה 1100135 – בחשבונית כתוב יתרת החוב מ-10.5.10 – 58,028.04 ₪ נכון בהערות למטה?

ת: כן אני רואה.

ש: לפי הכרטסת כתוב ב-10.5.10 הסכום הוא 88,954 ₪ בחובה. מה נכון?

ת: 88,954.24 ₪.

ש: אז איך אנו נבין שהחשבונית סותרת את הכרטסת?

ת: אני מחשבת את ההפרש ואז אדע ממה הוא נובע. ההפרש הוא 30,926 ₪ והוא נובע מחשבונית 555 שעברה מכרטיס 5000 לכרטיס הזה. יש 200 ₪ הפרש שגם עברו לדעתי מכרטיס 5000. ...

ב"כ הנתבע:

מבקש לציין חברי מתערב מס' פעמים בחקירה הנגדית.

ת: עברו מכרטיס 5000 ורואים את זה בשורה שניה ושלישית בדף האחרון. אמרתי מהתחלה שיש איחוד של כרטיסים שהיה עובד בלקוחות שונים והכרטיס הוא מאוחד. אני צריכה להוכיח שהוא קיבל את הסחורה בהתאם ליתרת חוב. אז אני רוצה להוכיח שכל מה שחייבתי הוא קיבל שיש משהו שאתה חוזר לשאול אותי, אמרתי שהכרטיס הוא כרטיס מאוחד מלקוחות שונים והכל הגיע לכרטיס הזה.

ש: הסכום 88,954 ₪ זה סכום מצטבר?

ת: נכון."

בהמשך, הסבירה העדה מטעם התובעת כי גורמים שונים אצל התובעת מוציאים חשבוניות. כך, בעמ' 13 לפרוט' הדיון:

..

"ת: החשבונית מופקת מכרטיס 50000 בצד שמאל למעלה ניתן לראות, זאת אומרת שהופקה בלקוחות שונים והיתרה זה יתרה נכונה ל-50000 בתאריך זה, זה לא היתרה הנכונה לנתבע.

ש: כששאלתי אותך שהחשבונית היא מלקוחות שונים אמרת שהיא שייכת למחאמיד חוסן.

ת: מה זה לקוחות שונים זה בן אדם? אני מוציאה חשבונית לאויר? ה-50000 זה לא כרטיס אישי שלו. באותו יום בכרטיס מס' 50000 זה היתה היתרה שכל מי שנמצא בכרטיס הזה".

אך, החשבונית 1100135 שצוינה בה יתרת חובה של 58,028.04 ₪ ליום 10.5.2010 הוצאה על שמו של הנתבע ולמספר הלקוח שלו 50637. לפיכך, ההסבר של התובעת לעניין זה אינו מספק.

16. התוצאה העולה מכל האמור הינה כי לא שוכנעתי כי הכרטסת אכן משקפת נכונה את חובו של הנתבע.

משכך, לא שוכנעתי כי התובעת זכאית לקבל מהנתבע את הסכומים שנתבעו על ידה.

לפיכך, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ד תשרי תשע"ד, 1 אוקטובר 2013 בהעדר הצדדים.