בפניי בקשת הנתבעת להורות על העברת התובענה לבירור בפסים של תובענה רגילה מכוח תקנות 214 י"ב ו- 215 י"ב (א) לתקנות סדר הדין האזרחי.

המדובר בתביעה לפינוי מושכר לפי פרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

נטען בתביעה, כי התובעת היא הבעלים של דירה שהושכרה לנתבעת.

לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את הסכם השכירות בכך שחדלה מלשלם דמי שכירות, למעט תשלום חלקי עבור 6 חודשי שכירות.

עוד נטען, כי אף שתקופת השכרות הסתיימה, ממשיכה הנתבעת להתגורר בנכס ללא תשלום ובניגוד להסכם השכירות, ומסרבת לפנותו.

מנגד, טענה הנתבעת בכתב הגנה כי הדירה מושא התובענה הייתה בבעלותה עד למכירתה לתובעת. בשנת 2008 נמכרה הדירה הנ"ל לתובעת במסגרת עסקת חליפין, לפיה הייתה הנתבעת אמורה לקבל דירה אחרת תחתיה שנבנתה ע"י חברת 'נאות עמית בע"מ' באמצעות מר יהושע ברק (להלן: "הקבלן"). עוד טענה הנתבעת, כי לאחר כריתת ההסכם למכירת הדירה פעלו התובעת והקבלן להעברת הבעלות בדירה ורישומה על שמה של התובעת עוד בטרם קיבלה הנתבעת את הדירה החלופית שרכשה במקומה. בנוסף נטען, כי הקבלן התחייב כלפי הנתבעת כי האחרונה תישאר בדירה עד להעמדת הדירה החדשה לרשותה. עוד התחייב הקבלן בפני הנתבעת לשאת בכל דמי השכירות בגין השכרת הדירה ובפועל שילם הקבלן מכיסו לתובעת את דמי השכירות עבור 6 חודשי השכירות הראשונים. חרף האמור, חברו התובעת והקבלן יחדיו, ניצלו את תמימותה של הנתבעת וחוסר ניסיונה והחתימו אותה על הסכם שכירות העומד בניגוד מוחלט להתחייבות הקבלן לשאת בעצמו בדמי השכירות, כאמור, ולפיו תשא הנתבעת בנטל תשלום דמי השכירות.

הנתבעת טענה, כי נפלה קורבן למעשי הונאה, עת הוחתמה על הסכם מכר תוך הערכת שיווי הדירה באמצעות שמאי במחיר נמוך באופן משמעותי ממחירה האמיתי של הדירה. עוד נטען, כי הסכם השכירות נחתם כחודש ימים לפני החתימה על הסכם מכר, תוך הצגת מצג שווא ולפיו התובעת היא הבעלים של הדירה.

הוסיפה הנתבעת וטענה, כי התובעת העלימה מבית משפט כי מתנהל הליך משפטי בבית המשפט המחוזי בנצרת בין הנתבעת, מחד גיסא, לבין הקבלן, התובעת כאן ואחרים, מאידך גיסא, בנוגע לכשירותה של עסקת המכר. במסגרתו של הליך זה נמצאת הודאה מפורשת של הקבלן בדבר התחייבותה לשאת בעצמו ועל חשבונו בדמי השכירות בדירה מושא הליך זה, וזאת עד למועד קבלת החזקה בדירה החליפית לידי הנתבעת.

עוד טענה הנתבעת, כי ראיה להוכחת טענותיה מצויה בעובדה כי במועד החתימה על הסכמי המכר והשכירות לא נכחה התובעת בארץ כלל ועיקר. לכן, החתימה המתנוססת על הסכם השכירות והנחזית כחתימתה של התובעת, הינה מזויפת.

בדיון שנערך בפניי, ביקשה הנתבעת להעביר את התובענה למסלול רגיל.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת, כי עסקינן בתיק מורכב המערב טענות עובדתיות ומשפטיות בקשר לכשירות הסכמי המכר והשכירות ולזיוף החתימה על ההסכמים, שאין מקומן להישמע בסדר דין מהיר. מורכבות ההליך מחייבת גילוי ועיון במסמכים וכן זימון של עדים רבים, כך שהמשך ההליך בסדר דין מהיר עלול לפגוע בזכויותיה הדיוניות של הנתבעת וימנע בירור טענות ההגנה של הנתבעת באופן ממצה.

טענות התובעת

התובעת התנגדה לבקשה וטענה, כי אין המדובר בעובדות מורכבות ובהליך סבוך.

עוד טענה התובעת, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, בפתחו של דיון הוכחות שנקבע מבועד מועד, וכאשר כל עדי התובעת התייצבו בבית המשפט למתן עדות.

התובעת הוסיפה וטענה, כי אין מחלוקת באשר לזכויותיה לבעלות על הדירה, באשר הנתבעת מעולם לא שלחה הודעה על ביטול הסכם המכר שנכרת ביניהן עוד בשנת 2008 ואף לא נקטה בהליך משפטי בהקשר זה. עוד נטען, כי אין כל רלוונטיות לתביעה שהגישה הנתבעת לבית המשפט המחוזי בנצרת, משום שצירופה של התובעת כאן להליך שם הינו פורמאלי בלבד ובמסגרתה לא נתבקש כנגד הנתבעת כל סעד.

עוד הוסיפה התובעת, כי הנתבעת אינה מכחישה את חתימתה על גבי הסכמי המכר והשכירות ואף מודה בדבר אי תשלום דמי השכירות, כטענת התובעת. מכאן שאין רלוונטיות לטענותיה לעניין תוקפו של הסכם המכר לבין התביעה דנן שענייה פינוי הדירה.

לחלופין, טענה התובעת כי במידה ובית המשפט יורה על העברת התביעה להליך רגיל, יש לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט בגין העיכוב בהגשת הבקשה.

דיון והכרעה

סמכות בית המשפט להעביר תובענה שהוגשה בסדר דין מהיר להליך של סדר דין רגיל מעוגנת בתקנה 214 י"ב לתקנות. הוראות סעיף זה חלות גם על תביעה לפינוי מושכר מכוח הוראות תקנה 215 י"ב (א) לתקנות הקובעות, כי הוראות תקנות 214 י"ב ו- ט"ז יחולו בהתאמה על תובענה לפינוי מושכר.

בית המשפט רשאי בכל עת להורות, כי תובענה בסדר דין מהיר תועבר למסלול רגיל אם מצא כי אינה מתאימה להתנהל בסדר דין מהיר. עוד נקבע, כי בבוא בית המשפט לקבוע אם תביעה מתאימה להתברר בסדר דין מהיר, עליו להביא בחשבון את מורכבות העובדות, הראיות והשאלות שבדין, מספר בעלי הדין, התועלת שבניהול תביעה שכנגד או הודעה לצד שלישי אל מול החשש שבירורן יסרבל או יאריך את הדיון, וכן את היקף העדויות בעל פה, החקירות חוות הדעת של המומחה שיידרשו, השפעת התביעה על הציבור וחשיבות הכרעה מהירה בתביעה בשל מהותה ומיהות בעלי הדין.

פרק ט"ז 4 לתקנות העוסק בפרוצדורה של פינוי מושכר הוסף לתקנות במסגרת תיקון מס' 3 מתוך מטרה להקים הליך מזורז של תביעות לסילוק יד ממושכר או פינויו למניעת תופעה, שלפיה שוכרי דירות נמנעים מלפנות דירה במועד ומנצלים את הדין האוסר עשיית דין עצמי מטעם בעלי הנכסים (ראו דברי ההסבר לתיקון). במסגרת הליך מהיר זה מתבררת התביעה במסגרת דיון אחד בלבד, ללא אפשרות לקיים הליכים מקדמיים.

לאחר בחינת כתבי הטענות וטיעוני הצדדים בדיון שבפניי, שוכנעתי כי התביעה דנן אינה מתאימה לבירור בהליך מהיר. לדידי, אין עסקינן בנסיבות זהות לאלה שתוארו בדברי ההסבר לעיל. הטענות שמעלה הנתבעת במסגרת הגנתה מעוררות שאלות מורכבות, עובדתיות ומשפטיות, החורגות מתחום יחסי השכירות בין בעל דירה לשוכר דירה רגילים. למקרא כתב התביעה וכתב ההגנה ולאור הדיון שהתקיים כאמור, עולה כי בענייננו עשויות לעלות טענות עובדתיות ומשפטיות רחבות הן בקשר לתוקפו של הסכם השכירות שבין הצדדים והן בקשר להפרה הנטענת, המצריכות בירור עובדתי ומשפטי רחב היקף שהדיון בהן אינו יכול להיעשות במסגרת של דיון מהיר.

יתרה מזאת, לאור מורכבות טענות ההגנה מן הראוי במקרה דנן לאפשר קיום הליכים מקדמיים של גילוי מסמכים ושאלונים שאינם מתאפשרים במסגרת הדיונית של תביעה לפינוי מושכר, באופן שניהול התביעה במסגרת זו עלול לפגוע בזכויותיה הדיוניות ומהותיות של הנתבעת.

משום כל הטעמים שמניתי לעיל, ומבלי להביע עמדה באשר לסיכויי הצלחת הגנתה של הנתבעת, שוכנעתי כי המחלוקות העובדתיות והמשפטיות הנטושות בין הצדדים במקרה דנן אינן מתאימות להתברר במסגרת הליך פינוי מושכר שנועד לסילוק יד מהיר מן המקרקעין.

לאור האמור, אני מורה על העברת הדיון לסדר דין רגיל.

על אף קבלת הבקשה, איני רואה מקום בנסיבות העניין להורות על פסיקת הוצאות והן יובאו בחשבון בסיום ההליך העיקרי בהתאם לתוצאותיו.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ב, 02 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.