לפניי תביעה לתשלום פיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים התשל"ה- 1975.

1. התובעת ילידת 25.2.95 , נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 2.9.09 בהיותה קטינה בת 14.5 תלמידת בית ספר. התאונה התרחשה עת הייתה התובעת הולכת רגל, כאשר ביקשה לחצות את הכביש נפגעה על ידי רכב מ.ר. 4837968 הנהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "הרכב"). בזמנים הרלבנטיים מבטחת הרכב הייתה נתבעת 2. (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה טוענת התובעת לנזקי גוף.
2. הנתבעת מודה בחבותה על פי דין ועיקר המחלוקת בתיק זה היא בשאלת שיעורי הנכויות (רפואית ותפקודית) ושיעור הנזק הנובע מהן.

הנכות הרפואית:

1. ממקום התאונה פונתה התובעת לבית החולים "שערי צדק" שם אובחנו שברים בעצמות שוק שמאל בחלק המרוחק. התובעת אושפזה במחלקה האורטופדית ושוחררה ביום 3.9.09 (לאחר לילה) הומלצה לשימוש בקביים ללא דריכה. ביום 9.9.09 בוצע תיקון בציר הרגל וביום 11.10.09 הותקן גבס הליכה לשלושה שבועות אשר הוסר ביום 4.11.09. בעקבות התאונה הומלצו לתובעת ימי אי כושר מיום 2.9.09 ועד ליום 9.9.09 וכן ביום 19.10.09.

נכות אורטופדית: חוות דעת פרופ' אברהם גנאל:

1. המומחה ציין כי התובעת נפגעה כהולכת רגל וכתוצאה מכך נגרמו לה שברים בשתי עצמות שוק שמאל. היא טופלה שמרנית בגבס ולא נותחה. בעת הבדיקה היא מתלוננת על כאבים בקרסול שמאל לאחר מאמץ. בדיקתה הגופנית בתחום האורטופדי נמצאה תקינה וציר השוקיים נראה דומה. בצילומי רנטגן עדכניים נראה כי השבר התחבר תוך סטייה מציר העצם המקורי. אין רישום רפואי אודות עבר אורטופדי.
2. המומחה סבור כי נגרמה לתובעת נכות לצמיתות עקב התאונה. את שיעורי נכותה העריך בגלל חיבור גרוע של שבר בעצמות שוק שמאל, ללא הגבלה בטווח התנועה במפרק הקרסול, בשיעור של 8% על פי סעיף 47 (2) א' ללא פגיעה בסימטריה של הרגליים.
3. כמו כן קבע המומחה נכויות זמניות כדלקמן:
4. מיום 2.9.09 ועד ליום 2.11.09 – נכות מלאה 100% לחודשיים.
5. מיום 3.11.09 ועד ליום 3.1.10- נכות בשיעור 30% לחודשיים.
6. מיום 4.1.10 ועד ליום 4.3.10 – נכות בשיעור 10% לחודשיים.
7. נכות צמיתה החל מיום 5.3.10 בשיעור של 8%.
8. המומחה ציין כי יש חשש להחמרה במצבה הרפואי בעתיד משנית להופעת שינויים ניווניים במפרק הקרסול. חשש זה נובע מהחיבור הגרוע של השברים אשר שינה את ציר הרגל ובכך את צורת חלוקת העומס על מפרק הקרסול. לפי הספרות המקצועית אם תוך שלוש שנים מיום התאונה לא מופיעים שינויים ניווניים – החשש להופעתם בעתיד נמוך.
9. המומחה סבור כי להערכתו התובעת אינה מוגבלת בתפקודה למעט כאב הנגרם עקב עמידה ממושכת . קיימת אפשרות שהיא תזדקק לטיפול בעתיד בתרופות לשיכוך כאבים אך המומחה אינו צופה בצורך לניתוח בעתיד.
10. פרופ' גנאל לא נחקר על חוות דעתו ואני מקבל את חוות דעתו במלואה, וקובע כי התובעת סובלת מנכות רפואית כוללת בשיעור של 8% לצמיתות כפי המפורט בסעיפים הקודמים.

הנכות התפקודית:

1. התובעת ואמה לא נחקרו בבית המשפט.
2. עת/3 מר אהרון חי דגן אביה של התובעת נחקר על תצהיר עדותו הראשית: העיד כי בתו החלה ללמוד בסמינר בנות אלישבע בכיתה התשיעית בתיכון. בעקבות התאונה התובעת נעדרה מלימודיה במשך שלושה שבועות ולאחר מכן הסתייעה בהסעות פרטיות. נעזרה בכסא גלגלים אשר התקבל מעזר מציון. בזמן התאונה היה מורה, ששנים עוסק בהוראה ואז עבד בהיקף של חצי משרה . מיום 1.5.10 החל לעבוד במשרה מלאה. כיום חצי יום לומד בישיבה וחצי יום עובד בישיבה אחרת. בזמן התאונה עבד ללא קבלת תלוש אלא בצורת מלגה שהתקבלה בהמחאה או במזומן. אשתו בזמן התאונה עבדה כמנהלת חשבונות. חוץ מהתובעת יש לבני הזוג עוד שבעה ילדים ביניהם בזמן התאונה הייתה תינוקת בת 3.5 חודשים.
3. העיד כי את לימודיה שהחסירה השלימה באמצעות מורות פרטיות ועל ידי חברות. כמו כן נעזרו במתנדבים מעזר מציון שעזרו לשאת אותה בכסא גלגלים. לאחר שובה לספסל הלימודים המשיכה את לימודיה כרגיל בכיתה העשירית. היו פעמים בהם היו מזמינים מוניות שיקחו אותה לבית הספר, היא הייתה נוסעת במונית עם חברה או שתיים על מנת להתחלק בהוצאות הנסיעה. מרחק הנסיעה עשרים דקות וכיום היא נוסעת באוטובוסים.
4. בנוסף, נחקר מר יגאל שגב עד הגנה מטעמם הנתבעת אשר נפגש עם התובעת ואמה בביתן, העיד כי האם לא רצתה לשתף פעולה אולם ראה את התובעת הולכת בדירה. את האב לא פגש אולם שוחח עמו בטלפון לאחר כמה ימים. השיחה הוקלטה אולם לא המציא את ההקלטה.
5. התובעת טוענת בסיכומיה כי היעדרותה עקב התאונה מלימודיה דבר אשר השפיע על תפקודה בלימודיה ולכן נאלצה להסתייע במורים פרטיים. בתקופה זו נעדרה מכל פעילות ספורטיבית ובין היתר נאלצה לבטל השתתפותה בטיול הכיתתי בעבורו שילמה 350 ₪ אשר לא הוחזרו לה. עד היום סובלת מהגבלה בתנועות טווח הקרסול ומכאבים. . התובעת טוענת כי הממצאים והמסקנות בחוות הדעת של פרופ' גנאל ביחס לאפשרות של החמרה בעתיד, עם הראיות שהונחו בפני בית המשפט מחייבים את המסקנה כי נכותה התפקודית של התובעת היא בשיעור 10%.
6. התובעת מוסיפה וטוענת כי בקרוב היא אמורה להשתלב בשירות הלאומי, אשר היא עלולה להתקשות למצוא תפקיד שיתאים למוגבלותיה. כיום התובעת לומדת בסמינר לבנות עם מסלול מובנה ללמידת הוראה מקצוע מקובל לבנות במגזר הדתי אשר מצריך עמידה ממושכת על הרגליים. כמו כן נכותה עלולה לגרום לה מכשול גם במציאת שידוך טוב, הנהוג בקהילה הדתית בה גדלה התובעת.
7. התובעת, מבקשת מבית המשפט שיערוך לה חישוב אקטוארי מלא ביחס לעשרה אחוזי הנכות התפקודית במכפלת השכר הממוצע במשק .
8. מנגד, הנתבעת טוענת כי אין לייחס לנכות הרפואית שנקבעה לתובעת כל נכות תפקודית, וזאת בהתבסס על חוות הדעת שהוגשו ועל הראיות בתיק. הנתבעת טוענת כי אמנם נקבעו לתובעת נכויות כוללות בשיעור של 8% אולם המומחה לא מצא כל הגבלה תפקודית וכל מגבלה בתנועה. המומחה ציין כי התובעת התהלכה היטב ללא כל צליעה ואף לא היו מוגבלות בתנועות אחרות. התובעת המשיכה להיות תלמידה טובה לאחר התאונה ואף בשנה לאחר התאונה קיבלה ציום 90 בשיעור התעמלות.
9. הנתבעת מוסיפה את עדותו של החוקר כתומכת בגרסתה וגורסת כי, החוקר התרשם מהתבוננות בתובעת כי היא מתהלכת באופן חופשי ללא כל מגבלה. הנתבעת סבורה כי הואיל והנכות נקבעה בהתבסס על מנח בצילומי רנטגן וללא שמצא כל הגבלה בתנועה מדובר בנכות שאינה תפקודית ואינה צפויה לפגוע בכושר השתכרותה של התובעת.
10. בחינת שיעור הנכות התפקודית שנותרה בתובעת עקב התאונה לאור הנכות הצמיתה שנותרה בה, תעשה על פי נסיבות המקרה ועיקרן מהות תפקודה של התובעת לאחר התאונה על פי עדותו של אביה והראיות הנוספות שהונחו בפניי. התובעת לא הוזמנה לשם מתן עדות. אולם התרשמתי כי בחלוף תקופת אי הכושר שבה למסלול חייה הרגיל כמקודם. ככל העולה מחוות דעת המומחה התובעת לא סובלת ממגבלה תפקודית כיום מחד אולם ישנו חשש להחמרה בעתיד. התובעת כיום לומדת לימודי הוראה.
11. אני סבור כי אין מקום לקבוע נכות תפקודית כבקשתה של התובעת בסיכומיה, ואין מקום לערוך תחשיב אקטוארי מלא. לאחר עיון בראיות ובעדויות, אני מוצא לנכון לקבוע כי הנכות התפקודית ממנה סובלת התובעת לא הוכחה כגורם המשפיע על יכולת התפקוד על כושר ההשתכרות העתידית. אולם לשיטתי יש מקום לקבוע פיצוי על דרך האומדנא לפרק אובדן הכנסה לעתיד וזאת בהסתמך על תלונותיה כיום בפני המומחה בדבר כאבים בעת עמידה ממושכת אשר התקבלו ואושרו, וכן אין להתעלם מן העובדה כי נותרה בתובעת נכות לצמיתות ונכויות זמניות מהן סבלה בשיעור לא נמוך. משכך אני סבור כי נכותה התפקודית הנה בשיעור נכותה הרפואית.

שיעור הנזק:

אובדן שכר לעתיד:

1. על פי המפורט בפרק הדן בנכות התפקודית, מקום בו מדובר בנכות רפואית אורטופדית צמיתה נמוכה אשר לא השפיעה על יכולת העבודה של התובעת באופן מובהק, אולם בגינו התובעת מתלוננת על מכאוביה, מצאתי לנכון לקבוע פיצוי גלובלי בסך של 60,000 ₪.

הוצאות נסיעה , רפואיות ואחרות:

1. צורפו קבלות חלקיות ובנסיבות המקרה בעבור פרק זה לעבר ולעתיד, אני פוסק סך של 2,500 ₪.

עזרת הזולת:

1. התובעת נעזרה בתקופת הנכויות הזמניות בבני ביתה, בחברות ובמורים פרטיים על פי עדות אביה. אמנם לא הובאו ראיות נוספות אולם התובעת נפגעה ברגליה והזדקקה לשימוש בכיסא גלגלים. בעבור פרק זה לעבר בלבד אני סבור כי יש מקום לפצותה בסך של 6,000 ₪.

כאב וסבל:

1. על בסיס נתוני התיק, הנכות הרפואית בשיעור 8% , 2 ימי אשפוז -סך הפיצוי הנו 19,602 ₪.

הפסדי שכר של הורים:

1. לא הוכח כי לאביה של התובעת נגרם נזק ממשי בהעדר כל ראיה בכתב ועל כן איני פוסק כל סכום.

סוף דבר:

1. סכום התביעה: 88,102 ₪. הנתבעים ישאו בסכום התביעה כמו כן בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% מסכום התביעה. הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה על הוצאות המשפט מיום הוצאתם ועל יתר הסכומים מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל.
2. זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ב חשון תשע"ג, 07 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.